ביקורת מסעדות (נכשל). קופון וחוויות שהיו יכולות להיגמר אחרת.

שירות לקוחות = נכשל!!

(נכון להיום, כשבועיים אחרי ששלחתי האימייל, להלן, עדיין לא קיבלתי מענה כלשהו)

12 לפברואר 2012.

שלום,
לנציגי "קפה הלל", "רול"... (ולצערי אין לי כתובת של "טובה'לה". אולי אתם תוכלו להפנות את תשומת ליבם לביקורת?)

סופסוף, במאמץ לא קטן (פשוט רוצים לשים את החוויה הזו כבר מאחורינו)...
העליתי את ביקורת המסעדות בהן חווינו חוויות שהיו יכולות להימנע, אם היה קצת יותר רצון טוב אצל נותני השירות.
ראו נא פירוט החוויה (אנחה), בקישור הבא.

מה המטרה בשיתוף הציבור והפנייה (הזו) אליכם?
- העלאת המודעות, הן כנותן וכן כמקבל שירות.
- בשאיפה שתכנסו לנעלינו ותבינו לליבנו... ותעשו מה שצריך כדי למנוע עוגמות נפש כאלה מלקוחותיכם בעתיד.

אל תטרחו, אם יעלה על דעתכם, לשלוח לנו קופון או הזמנה נוספת כפיצוי; יקח לנו עוד זמן, לשכוח את החוויה, ולנסות אתכם שוב.

מצפה לתגובתכם,

ביקורת מסעדות (חיובי)

1.
שלישי לפברואר. הארוחה ב- "קפה קפה" (קרית ים), הסתיימה ב- 1419, עם ציון משובח וחיובי לצוות המלצריות ואחראית המשמרת.

הזמננו "כריך סלמון נורבגי", וסלט ירקות בצידו + סלט טונה/ירקות. קיבלנו גם לחם הבית ורוטבים.

לגבי הכריך, שאלתי את המלצרית כמה תוספת עליי לשלם עבור חביתה, שאני חפץ שיוסיפו לכריך, היא אמרה ששה שקלים, ושזה יגיע בצד.

להפתעתנו, הכריך עב-הכרס, הגיע עם החביתה בפנים, והיה טעים מ-א-ו-ד... וכמו שאני אוהב.

המסעדה הייתה מלאה, בפנים ובחוץ. האווירה הייתה טובה. ברוך ה'.

בסוף הארוחה, ראיתי שהוסיפו לחשבון עשרה שקלים, לא צפויים.
האחראית הגיעה, בחנה החשבון, ומיד התנצלה, שככל הנראה הייתה אי-הבנה בינה לבין המלצרית, ששאלה אותה לגבי תוספת בחביתה... ותוך כמה רגעים, היא סידרה העניין, והביאה לנו חשבון מתוקן, בלי שום בעיה.

לאות תודה לשביעות רצון, השארנו 20% טיפ + כמה מילות תודה מחוייכות.

זו הייתה חוויה חיובית מאוד, במיוחד לאחר שתי החוויות השליליות, שהיו לנו קודם.


2.
עשירי לפברואר. נאלצתי להיכנס ל- "קפה גרג", באוניברסיטת בר-אילן, לאחר שדוכן "קופי-טיים" בו אני בדר"כ מבקר היה סגור. זו פעם ראשונה שביקשתי "קפה ומאפה". המחיר - 14 שקלים (לעומת 10 שקלים ב- "קופי-טיים"), 40 אחוז יותר! 
מסרתי את ההזמנה, שילמתי, וחיכיתי ליד הדלפק, עד שיכריזו שזה מוכן.

ואז, אני רואה שהם מחממים, איפה שמחממים הטוסטים?!, את עוגת הגבינה... ושאלתי בתמיהה את איש השירות, מדוע?! והאם זה כה נחוץ; והושב לי, שבוודאי ככה עושים. הזדיינתי בסבלנות, אך עם קצת חוסר מנוחה; פשוט, זו פעם ראשונה שמחממים לי את העוגה.

הקיצר, עם הביס הראשון, הבנתי!!! דבר כזה טעים ואיכותי, מ-ז-מ-ן לא טעמתי. גם העוגה הייתה באיכות אחרת ממה שמוכרים ב- "קופי-טיים", וגם החימום היה מועיל מאוד.

אגב, בקבלה שקיבלתי, היה מודפס: "קופי-טיים בע"מ", ומתחת לזה "גרג בר אילן". אז זו אותה חברה???!

הקיצר, היה יקר - אבל, שווה!!

פרוייקט ה- Street View של גוגל, הגיע היום לאוניברסיטת בר-אילן

היום (23 לפברואר 2012), ראיתי את התלת-אופן של Street View, מסייר לו בקמפוס.

מערכת הצילום המורכבת על האופניים הללו, מאפשרת לצלם בפארקים, בשבילים, באוניברסיטאות, באיצטדיונים, ושאר מקומות מעניינים שאינם נגישים באמצעות המכונית.

מי היה האלוף הראשון בצה"ל?

האלוף דוד (מיקי סטון) מרכוס,

נולד ב- 1902 בניו יורק. נהרג מאש כוחותינו ב- 1948, באבו-גוש. מקום מנוחתו - בית הקברות הצבאי של West Point Academy.

"ב־28 במאי, יום נפילת הרובע היהודי, מונה דוד מרכוס למפקד חזית ירושלים... לרגל מינויו זה הוענקה לו דרגת אלוף, והוא היה הראשון לקבלה בצה"ל הנולד, שהיה אז בשלבי ארגונו הראשוניים כצבא סדיר (קודם לכן לא נשאו המפקדים הבכירים דרגות). בפקודת מטכ"ל (י"ט באייר ה'תש"ח, 28 במאי 1948) נקבע כי: "האלוף סטון מתמנה למפקד חזית ירושלים ולפקודתו יעמדו חטיבת עציוני, חטיבת הראל והחטיבה השביעית..." (וויקיפדיה).

ב- 31 למאי 2009, עליתי לקברו (הנה מסלול הנסיעה, כ- 90 ק"מ צפונית למנהטן).
בדף מידע ל- סיור רגלי בבית הקברות, נמצא קברו של האלוף מרכוס בין קבריהם של 42 אישים מפורסמים:

40. Col. David “Mickey” Marcus ’24, investigated gangsters, served at Pearl Harbor and Normandy, helped draw up the German and Italian surrender documents and was chief of the War Crimes Division at the Nuremberg Trials. In 1948, with U.S. permission, he became the first Israeli general and was killed on the last day of the Arab-Israeli War. Actor Kirk Douglas portrayed him in “Cast a Giant Shadow.”

הטֵל צֵל ענק (Cast a Giant Shadow), הוא שם סרט המבוסס על הביוגרפיה של מרכוס, ז"ל.

יהי זכרו ברוך.

ב- 25 לינואר 2012, הועלה הסרט במלואו (112 דקות) ל- YouTube.

מידע נוסף:

West Point Rites Honor Hero Commissioner/Col. 'Mickey' Marcus

היו ימים...

דצמבר 2001: פעם אהבתי לשרטט.
(החומרים: דף משובץ, עט כחול ועט אדום, סרגל, וקצת סבלנות)

ניסויים "רפואיים" בחסרי ישע

ניסויים ״רפואיים״ ב- ״חסרי ישע״ מתבצעים במסווה של מחקר ואקדמיה לטובת האנושות.

האם ראוי/נכון להצדיק, לפעמים, במקרים מסויימים, ניסויים בחסרי ישע?
ואם כן... מי מחליט מתי זה מוסרי ונכון, ומתי לא?

האם יש הבדל בין ניסויים למטרות ריפוי, אם בוצעו ב: חיילים, חולים סיעודיים, יהודים, בעלי-חיים?

אולי ראוי להתרכז ולהשקיע יותר משאבים ויותר מאמצים לשיפור בריאות הציבור, מאשר למצוא תרופות ולעשות ניסויים שמוסריותם מוטלת בספק?

"אדם יכול להיות דוקטור, אבל אין תחליף לשכל ישר"

כך שמעתי בעצמי, מהשר עוזי לנדאו, ברדיו 102FM רדיו תל-אביב...
ביום שישי, כד׳ שבט ה׳תשע״ב - 17 לפברואר 2012.

מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי

השבוע, קראתי מאמר מעניין של אבנר הולצמן ״אוהלי שם לבני יפת״ על הסופר מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי... ובבית, מצאתי בין ספריי, ובמקום בולט, הספר "כל מאמרי מ.י. בן-גריון (ברדיצ'בסקי)", הוצאת "עם עובד", תל-אביב, תשי"ב (388 עמודים)... כשבשער, כמה דברי פתיחה מאת ע.ב.ג... שמהמאמר למדתי, שזהו עמנואל בן-גריון, בנו של המחבר.

קישורים ומידע:
כתבי מ.י.ב, ב- "פרוייקט בן-יהודה".
מ.י.ב, בוויקיפדיה.
מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי (תוצאות חיפוש גוגל)
"מיכה יוסף ברדיצ'בסקי" מאת אבנר הולצמן | אין כמוהו חופשי הרוח ("הארץ")

האם אתם מוכנים לפורים?

("צעצועים מסוכנים". רשומה ישנה-מחודשת)
הבהרה: אני לא בעד מכירה והפצה של "צעצועים מסוכנים", אלא מתנגד אני לאיסור המכירה!

הכתבה שהייתה כקש ששבר את גב הגמל: נפצים וחזיזים נמצאו בדירה בנתניה.

הבורות חוגגת. סרטון המשטרה מתמקד ב- "פצצות עשן" (הכדורים הירוקים)... ואני יכול לחתום שהמגיבים אף פעם לא ראו חבילת נפצים ממטר.

יש מדינות בארה"ב שמכירת חומרי נפץ כאלה (ואפילו גדולים ורועשים יותר) - חוקיים ומותרים. ודוכנים עשירים וצבעוניים פרושים ליד קניונים ורחובות ראשיים. אין ספק, שאם אכן היו אלה "צעצועים מסוכנים", הדבר היה מוצא אל מחוץ לחוק, בכל מדינה מתוקנת; ויש "צעצועים מסוכנים" שמותרים רק לאחר קבלת היתר; בכל מקרה, אין איסור גורף וסוחף כמו במדינת ישראל.

National Council onFireworks Safety - State Laws

US Fireworks. Legal Information
& Fireworks Safety Guidelines

Fireworks RelatedInjury Rates, 1976-2006

אני מוכן להסתכן ולקבוע, שרוב רובן של הפגיעות במדינת ישראל נגרמות כתוצאה של שימוש בניגוד להוראות היצרן, המודפסות על מרבית האריזות. לא יתכן, שבגלל חוסר אחריות וטיפשות (ואולי גם רוע הלב) של המשתמשים, נאסור את המוצר. פשוט לא יתכן שנאסור מכירת מוצר, בגלל שהמשתמש פועל בניגוד להוראות היצרן, ובניגוד לאופן השימוש. המוצרים לא יותר מסוכנים מהמשתמשים המופקרים; אלו הגורמים נזק לעצמם, ואלו הגורמים נזק לסביבה ולאחרים. לא יתכן שנאסור מוצרים ונוותר על חינוך וקבלת אחריות.

הידעת, עד כמה מסוכן יכול להיות עיפרון??? אז נאסור מכירת עפרונות??? הידעת, שהגז המצוי במזגנים עלול לגרום למוות, כשנשאף ע"י צעירים פוחזים??? אז נאסור התקנת מזגנים??? הידעת, שהתאבדויות הינן גורם המוות מספר אחת (או מספר שתיים, אחרי תאונות) בקרב חיילי צה"ל??? הידעת שבישראל מתאבדים מדי שנה כארבע מאות בני אדם, שיעור קרוב למספר הנהרגים בתאונות דרכים??? אז מה אתם מציעים לעשות??? הידעת, שעפ"י נתוני האגודה למלחמה בסרטן: מדי שנה מתים בישראל קרוב ל-1,500 איש כתוצאה מעישון כפוי??? ואני לא שמעתי על מישהו מתקומם כל כך, כמו שרואים כל שנה, נגד נפצים, לקראת פורים!!! מעניין לבדוק כמה מאלה המתנגדים להפצה ושימוש ב- "צעצועים מסוכנים", מעשנים!!! וגם לא שמעתי כ"כ הרבה צעקות, כשבנאדם הרג 2 בני אדם (הוא פשוט לא שם לב שהרמזור בצומת אדום, וריסק רכב בו ישבו אם צעירה ובנה) - ישב בכלא פחות משנה!! דיי לצביעות. קדימה פיקוד ואחריות.

ראוי גם לומר, שאני לא מתעלם מהעובדה שתאונות קורות (או, נגרמות)... ושיש מוצרים פגומים... אבל זה במיעוט!!! ומי שמוכר באופן קבוע מוצרים פגומים ראוי שייענש בחומרה רבה, כמו בכל מוצר נמכר אחר.

האם אתם מוכנים לפורים?

פולגת. עלייתה ונפילתה של אימפריה.

ממקור ראשון. עדות שקיבלתי (נובמבר 2011):

בעברי עבדתי שנים רבות במפעלי פולגת בבעלות ישראל פולק. הייתי המזכירה האישית של חיים פולק, שהיה מנכ"ל בגיר, ושל ישראל פולק. הייתי המזכירה האנגלית והגרמנית.

בשנים שתשלובת פולגת פרחה ושגשגה, מפעל הסריגים אומן קנה את מפעל לנה שעמד בפני קריסה. מי שהיה מנכ"ל אומן לנה היה יוסי פולק ע"ה שהיה האחיין של ישראל פולק (לישראל לא היו ילדים).

היום, לצערי ולצערם של רבים, מה שנשאר מאימפריה שהעסיקה באופן ישיר 6,200 עובדים זו מחלקת המו"פ והלוגיסטיקה של בגיר שמועסקים בהן כ- 250 עובדים. גם המבנים כבר נמכרו וזו היתה שקיעה עצובה ביותר.

חברת פולגת או כפי שנקראה "תשלובת פולגת" הוקמה ע"י ישראל פולק, בשנת 1960. ישראל פולק היה בן למשפחה יהודית דתית ועניפה – הם היו אחד-עשר אחים ואחיות – מרומניה. טרם השואה נפטרו שניים ובמהלך המלחמה השאר נפוצו לכל עבר. ישראל עם שני אחים ושתי אחיות הגיעו לצ'ילה והקימו שם מפעלי טקסטיל. את המומחיות הביאו מהבית. ב-1960 עלה ישראל ארצה. אח אחד עם שלושה ילדים הגיעו ארצה לאחר המלחמה. חיים התגלגל לרוסיה... בשנת 1970 בדרך לא דרך הצליחו לצאת מרוסיה... הם הגיעו לצ'ילה... ובשנת 1972 הם עלו ארצה...

השם פולגת הוא שילוב של פולק + קרית גת. ישראל הקים קודם מטוויה. המטוויה התפתחה ונפתחו כמה מפעלים; מפעל לבדים ומפעל לייצור צמר לסריגת יד ומכונה. ואח"כ בתמיכה ממשלתית (בעיקר מפנחס ספיר שהיה שר האוצר וחיפש משקיעים) פיתח את החברה וקנה את מפעל "אומן" לסריגים. מפעל "אומן" הוקם בקרית גת על-ידי עולה חדש ממצרים שהתברר מאוחר יותר שהיה מרגל מצרי ולאחר שנתפס לקח ישראל את המפעל ופיתח אותו. בסוף שנות ה-60 קרס בירושלים מפעל חליפות שנקרא "בגיר" – שילוב של המילים "בגדי ישראל" ואותו קנה ישראל פולק. בשנת 1972 התמנה חיים פולק למנכ"ל בגיר וממפעל מקרטע הפך אותו ליהלום שבכתר של תשלובת פולגת. חיים היה מהנדס טקסטיל והכיר כל מכונה במפעל. בגיר גדל ופתח מפעלים ביבנה, באר שבע, קנה מפעל ללבני נשים בירושלים ("ירולין" – שילוב של ירושלים לינג'רי) , מפעל לחגורות למכנסי גברים ולארנקי גברים, מפעל "ליידי בגיר" בירושלים ובקרית גת, וקנה את מפעל "בגד עור" במגדל העמק, שקרס. החברה בשיאה העסיקה 2,600 עובדים מתוך 6,200 עובדי תשלובת פולגת.

ישראל פולק הקים גאת מפעל הג'ינס "ליגת" (לי קרית גת) בשותפות עם יהודי מונצואלה בשם אוסטפלד. החברה היתה הזכיינית של חברת לי האמריקאית וכאמור קנה גם את לנה.

הבעיות התחילו כאשר המרק הגרמני היה חזק והלירה שטרלינג היתה חלשה. את רוב חומרי הגלם והמכונות קנו מגרמניה ורוב הסחורה שווקה לאנגליה לחברות מרקס אנד ספנסר, סי אנד איי, דבנהמס ועוד. החוזק וחולשת המטבעות החלה לגרום לחברה הפסדים. בנוסף, היו עסקאות עתידיות שנכשלו וזה הכניס את החברה למערבולת.

בעיה נוספת היתה שלישראל לא היו ילדים ואחייניו שולבו במפעלים: יוסי ז"ל מנכ"ל אומן ולנה; דב יבדל"א ניהל את מפעלי פולגת וחיים (האח) ניהל את בגיר. בליגת, כאמור היתה שותפות עם יהודי בשם אוסטפלד מונצואלה שהכניס מעט אבל הוציא הרבה. בקיץ 1983 חלה חיים פולק ועבר ניתוח מעקפים. החלמתו היתה איטית ודב (האחיין) לטש עיניו גם לבגיר. לחיים לא היה הכח לריב ולכן הוא פרש מבגיר וחזר לצ'ילה. דב קיבל את ניהול בגיר בנוסף לניהול פולגת. ישראל לא רצה בשום אופן להשאיר לאחייניו את המפעלים ואז רקח את המכירה לחברת כלל. באותה עת היה מנכ"ל כלל המייסד אהרן דברת ז"ל. מבלי לשתף את מועצת המנהלים קנה דברת את תשלובת פולגת מישראל פולק, עסקה שהתבררה כמצוינת לישראל אבל גרועה לדברת. תוך זמן קצר כלל "ניקו" את תשלובת פולגת מכל בני משפחת פולק. חברת כלל לא הבינה דבר בתעשיית הטקסטיל וההלבשה ומהר מאד סגרה מפעל אחר מפעל. לא נעשו נסיונות אמיתיים לשקם את החברות. פעולה זו מצד דברת בשילוב עוד כמה דברים עלו לדברת בכסאו והוא נאלץ לעזוב את כלל. הוא עזב עם המשנה שלו ושניהם הקימו חברת השקעות מוצלחת (אגב, שלמה דברת שהתעסק עם שינוי שיטת העסקת המורים הוא בנו).

חיים חזר ארצה לפני כ-10 שנים ולפני 6 שנים נפטר. ישראל פולק נפטר ב-1992.

הרוב מוחלט של עובדי התשלובת היו תושבי קרית גת ומאז סגירת המפעלים רובם מחוסרי עבודה.

בזמן שישראל פולק היה "מלך" קרית גת הוא מנע מהעיריה להביא מפעלים נוספים לעיר מהפחד שהעובדים ינטשו את תעשיית הטקסטיל. הוא בנה מתנ"ס והיכל תרבות, הוא סבסד את מעונות הילדים, הקים קרן מלגות לילדי קרית גת ושפך הרבה כסף רק כדי שלא יגיע ועוד מישהו לעיר. רק לאחר שנמכרה התשלובת לחברת כלל החלו מפעלים אחרים להגיע לעיר.

בסופו של יום קרית גת קמה בזכות פולגת ונפלה בגלל פולגת. העיר היום מוכת אבטלה. באינטל שמעסיקה כ-4,000 עובדים אחוז תושבי קרית גת המועסקים אצלה קטן ביותר. מה שהגיע לקרית גת היה מעט מדי ומאוחר מדי.


[ראו מה היה ל- סטף וורטהיימר לומר בנושא, במאמרו "וידויו של אינטרסנט"]

קישורים נוספים:
- פולגת ג'ינס. סוף הדרך (ינואר 2008).
- פולגת נסגר: "כולנו נעמוד בתור לביטוח הלאומי" (מרץ 2008).
- סופו של סמל: מפעל פולגת ייסגר היום (14 באפריל 2008)
- מה נשתנה בשערי פולגת - חוהמ"פ תשס"ח, מוקדש למפוטרי פולגת (23 באפריל 2008)

ביקורת מסעדות (שלילי)

שירות לקוחות = טעון שיפור דחוף!!

לרגל יום נישואינו, קיבלנו קופונים מ- "רול", לקפה הלל, פ"ת... ולטובה'לה (פ"ת).

בקופון של קפה הלל, המגבלה היחידה שהייתה כתובה... שה- קיש מחוץ לעסקה.

אני בכלל חשבתי להראות להם את הקופון בסוף הארוחה, כדי לא לתת מקום ב-ד-י-ו-ק לסיפורים מסוג זה. אך המלצרים המיומנים של "קפה הלל", איכשהו זיהו שיש לנו קופון.

נגשה אלינו ליאורה (אחראית משמרת או משהו), ופירטה מה עוד לא נוכל להזמין מהמנות העיקריות: לא קיש, לא רביולי, ולא סלט פטריות חמות.

טענתי שהמגבלות שזה עתה ציינה לא מופיעות על הקופון, ושנדמה לי שעל פי החוק, הקופון קובע?! אך נעננו: ככה זה אצלנו. אי אפשר לפרט על הקופון את כל המגבלות. ואם יש לך תלונה, אפשר לפנות להנהלה.

לגבי הפטריות החמות... אם זה קשור למחיר... תהינו מדוע הסלט הזה מחוץ לתחום, כשמחירו הוא שקל אחד יותר מסלט אחר, ש- ״מותר״ לנו להזמין... ואם זה היה כל-כך קריטי... היינו מסכימים להוסיף עוד שקל... כמו שנאמר לנו לגבי מנות ותוספות אחרות.

למנה עיקרית הזמנו: ״סלט נעמה״ ו- ניוקי ברוטב סלסה רוזה.

לגבי הסלט, ווידאנו בעת ההזמנה, עם המלצרית, עקב ניסיון קודם ולא חיובי (במקומות אחרים), שכל מרכיבי הסלט, כפי שמצויינים בתפריט, אכן יהיו בסלט; ועברנו איתה אחד אחד. כשקיבלנו הסלט... העירית והקרוטונים נעדרו. לגבי העירית, המלצרית טענה שזה בגלל אילוצי כשרות. לגבי  הקרטונים, המלצרית אמרה שיכול להיות (אם כי לא ברור) שהם מכילים מרכיבים אליהם אני אלרגי (כפי שפירטתי בתחילת הסעודה). הזהירות הזו, מצד המסעדה, טובה וחיובית... אבל, ראוי שידעו אם מכיל או לא... ולא ינחשו.

ה- ניוקי ברוטב סלסה רוזה, היה בסדר, רק נראה שהגיע בצלחת גדולה מידיי... אלא אם לא הגישו לנו מנה מלאה?!

לפי הקופון, מגיע לכל אחד מאיתנו סלט אישי, ירוק או קצוץ... ביקשנו סלט קצוץ. אולם, כשקיבלנו את המנות העיקריות... קיבלנו רק סלט אחד!! כששאלנו מדוע לא נקבל שתי מנות סלט, כמו שמצויין בקופון... נאמר לנו שמי שמזמין סלט כמנה עיקרית... לא מקבל גם סלט אישי. גם לא צוין בקופון... מה שאומר שאם רוצים להנות מהקופון עד הסוף (מנה עיקרית + סלט), אז כל הסלטים מחוץ לתחום.

לפי הקופון, מגיע לכל אחד מאיתנו, שתייה חמה או קרה... וגם פה, פירטה ליאורה, רשימה לא קצרה של מה אפשר להזמין ומה לא.

לקינוח, צויינו על הקופון לבחירה אחת מ- 3 אופציות. ״מרקיז שוקולד״, לא היה... ומהגלידה, "אפשר רק 2 כדורים".  לא היה ברור אם שני לכל אחד, או שניים לשנינו ביחד. הזמנו את ״טירוף שוקולד״; המלצרית הביאה שתי קוביות שוקולד (מריר?) על צלחת שטוחה... כשבאחת מהן תקוע זיקוק צנוע. בין הקוביות מעט קצפת, ובסירופ שוקולד רשמו: ״מזל טוב״. אולי כהמתקה, משהו, של החוויה?!

עניין אחר, חשוב לא פחות:

במסעדה, אזור נפרד למעשנים, אך דלת הגישה אליו נמצאת מתוך החלק ללא מעשנים... כך שכל פתיחת דלת, מביאה עימה לתוך המסעדה משב-רוח מעושן למדיי, המורגש היטב גם בחלק ללא עישון. ישבנו הכי רחוק שאפשר, אולם ריח העישון עדיין היה מורגש ולא נעים. גם ביציאה מהמסעדה (כשהלכנו הביתה), קשה להימנע מלשאוף, שוב, עשן סיגריות... כשעובדי המסעדה, עומדים ומעשנים ממש ליד דלת הכניסה.

סיימנו את הסעודה, על פי החשבון, ב- 2035.

לפי הקבלה... ״קפה הלל פ״ת״ שייך ל- ״לוי יזמות אספרסו בר 2005 בע״מ״.

הסעודה עלתה 138 ש״ח... והקופון הוריד לנו 49 ש״ח... סה״כ עלתה לנו החוויה 89 ש״ח + חווייה שהייתה יכולה להיות נעימה וידידותית יותר, אם רק היינו יודעים את כל המידע והגבלות מראש; או אם רק החבר'ה היו יותר ידידותיים ופחות קטנוניים.

אחרי "קפה הלל", בסביבות 2100, הגענו ל- "טובה׳לה", כשבידנו קופון מתנה נוסף: "קינוח לזוג". לא היה כתוב שזה מותנה בארוחה או ישיבה במקום, וחשבנו שאם אנחנו כבר באזור, לקחת מנת קינוח הביתה.

המקום לא היה מלא, אך למרות זאת שלושת-ארבעת המלצרים/יות ומי שזוהה כאחראי המשמרת או סמכות בכירה אחרת, התרוצצו, בלי שהיה לאף אחד מהם זמן לתת לנו תפריט (למרות כמה בקשות), ולקחת מאיתנו הזמנה, או אולי אפילו להציע לנו לשבת עד שיתפנו.

אגב, בפעם הקודמת, כשביקרנו אצל טובה׳לה (מאי 2011)... זה לא היה כיף. זו הייתה שערוריית-שירות, שבסופה, כשכבר היינו בדרך החוצה, הגיעה המנהלת, ששכחתי את שמה, ואמרה שכשנרצה להגיע בפעם הבאה... שנתקשר לתאם מראש את הגעתנו, והיא תפצה אותנו. 

כך תיארנו, אז, את החוויה:

היינו והתאכזבנו. מנות שרשומות בתפריט, לא קיימות בפועל. מנה שהוזמנה לא היתה מבושלת כמו שצריך במנות האחרות היו חסרים חלק מהרכיבים שהיו אמורים להיות בה ע"פ התפריט. המלצרים לא זמינים בשטח וצריך לחכות המון זמן להופעתם או לגשת עצמאית כדי לקרוא להם ולקבל שירות.  בסה"כ יצאנו עם טעם רע ורושם גרוע. חבל.

הפעם, ממש התחשק לי בלינצ׳ס חם ומתוק.

לאחר המתנה ארוכה, קיבלנו, סופסוף, את התפריט... אך הובהר לנו שנוכל לקבל, בעבור הקופון, רק וופל בלגי... ורק בישיבה :(

אז יפה שמה שהציעו זה הקינוח היקר ביותר (בשווי 50 ש״ח)... אבל למה? ומדוע רק בישיבה? למה לא לתת, נניח, קינוח ב- 30 ש״ח, ממגוום העוגות? 

אם ההסדר של רול ו- טובה'לה, כל כך מגביל... למוצר אחד ויחיד (ובישיבה בלבד), שיציינו את זה בקופון.

דבר נוסף שממש, אבל ממש, לא עשה לנו חשק להישאר או לקחת משהו... הייתה העובדה, שהעובד מאחורי מקרר הגלידות והעוגות, פשוט עמד שם ועישן!!! ככה לעיני כל, בלי בושה ובלי ניסיון להסתתר!!! מגיש אוכל מעשן ליד המוצרים?? ובמקום ציבורי??!

מה שראינו היה מפתיע ביותר, ומאוד לא לטובה׳לה!! 

מדינת ישראל מפקירה ומתעללת באזרחיה ותושביה. מצלמות המהירות החדשות

יעקב גנות, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, הפקיד הממשלתי שדוחף את פרויקט מצלמות המהירות החדשות: "באיזו מהירות הן יפיקו קנסות? לא יודע; נראה איך אנשים נוסעים ואז נחליט". מטרת מצלמות המהירות החדשות אינה להכניס כסף לקופת המדינה. אלכס פרלמן, ראש מחלקת תכנון ופיתוח באגף התנועה: "נאפשר חריגה של 10% מהמהירות המותרת" (גלובס)
 
להלן, תגובה 178:
בקיצור, האם המשטרה הפכה לידידתה של תנובה (בכך שפתחה עוד מחלבה לחלוב את הציבור)??
אחרי שמשטרת ישראל הלבישה את שוטריה במדים כמו בניו יורק... הגיע הזמן ללמוד ממשטרת ניו יורק, איך מתמודדים עם תאונות ואכיפה.
בחודש דצמבר 2011... דווח על כ- 17 אלף תאונות דרכים, ברחבי העיר.27 הרוגים וכ- 4,900 פצועים. משטרת ניו יורק דיווחה על 28 גורמים שונים שתרמו לתאונות הללו... ונחשו מה??? "מהירות מופרזת" לא מופיעה ברשימה!!!!

דיי להאשים את המהירות שגורם עיקרי לתאונות!!! וקדימה לאכיפה יעילה בגורמים האמיתיים, שעפ"י משטרת ניו יורק... הסיבה העיקרית לתאונות עם נפגעים הינה, "חוסר תשומת לב והסחת דעת של הנהג"!!!
בושה וחרפה למדינה!!

חוסר מקצועיות משווע של המשטרה!!!
כשלא יודעים להתמודד עם שאר עברות התנועה, הגורמות לתאונות עם נפגעים... הכי קל לכסח לציבור את הצורה על אכיפת מהירות בלתי מידתית!!!

שיבוא כבוד השר לבטחון פנים ושר התחבורה... ויראו לי איך נוהגים בביטחה ומסתכלים על הדרך, בלי להסתכל כל הזמן על מד המהירות שחס ושלום לא נעבור את המהירות המותרת? ממש סכנת נפשות!!! אם אין ברכב Cruise Control (בקרת שיוט), זו ממש ממש ממש בעיה בטיחותית מדרגה ראשונה.

אומרים שמספר התאונות ירד פלאים בכבישים בהם יש מצלמות??
נו, באמת... פתי מאמין לכל דבר!!! אנשים (כמוני) פשוט יעדיפו לנסוע בדרכים (אפילו רחוקות יותר) עם פחות מצלמות; וכך, עם כמות תנועה קטנה יותר ברור(!!!) שכמות התאונות תפחתנה!!!

דיי להפקרות - קדימה פיקוד ואחריות אמיתיים!

ישראל - המדינה הכי צבאית בעולם, ובמקום השני בין המדינות שיש בהן הכי הרבה אקדמאים

האם זה יתרון? האם זה טוב? האם יש במה להתגאות? האם זה חיסרון?

ינואר 2012: ישראל המדינה הכי צבאית בעולם. כך קבע אינדקס צבאי גלובלי שדירג 149 מדינות בהתבסס על ההוצאות הצבאיות של כל מדינה ביחס לתוצר הגולמי.

פברואר 2012: ישראל גם מדורגת במקום השני בין המדינות שיש בהן הכי הרבה אקדמאים. חוקרי ה-OECD בחנו את שיעור בעלי ההשכלה העל-תיכונית במדינות, וכן את ההשקעה של אותן מדינות במוסדות להשכלה גבוהה יחסית לתוצר המקומי הגולמי של המדינה ולקצב גדילת האוכלוסייה.

לא כ"כ ברור, איך הנתונים הללו מתיישבים עם מה שפורסם בספטמבר 2010, על מצב ההשכלה הגבוהה בישראל.

מה שברור, שהתפאורה "החיובית" הזו... מסתירה את הסיפור האמיתי.

יוני 2010: ... באשר לפיתוח כוח האדם המדעי בתחומה, מדורגת ישראל - מבין כלל המדינות החברות ב-OECD - בתחתית הרשימה, והיא ניצבת במקום ה-28 מתוך 30.

התופעות הללו, רק מחזקות את התיאוריה שמדיניות ממשלות ישראל השונות, בעיקר ב- 15-20 האחרונות, כאילו עוסקת בתהליכים להשמדה עצמית.

עצוב וכואב.

הכנסת סדור תפלה לכתה א'

הכנסת סדור תפלה לכתה א'

(מתוך, בשדה חמ"ד. כרך א׳ תשי״ח, חוברת ה׳-ו׳, עמודים 80-81)

חוה יונאי, קרית מוצקין

מזמן התלבטתי בשאלה: האם נכון הוא, במסגרת בית-הספר הממלכתי-דתי, להכניס את המקראה לכתה א' כספר ראשון?!  ומה גם שהכנסת הספר לכתה א' נעשה בפומבי רב ובעסק גדול ורושמו של "חג" זה נחרת בלב לזמן רב.  נראה לי שמוטב לנצל מומנט חנוכי זה ל"סדור" ולא לספר.  מוטב שההתרשמות הגדולה בלב הילד, תהא קשורה לקבלת ה"סדור" ולא לקבלת המקראה, כי הסדור מלוה את הילד כל ימיו, בשעה שלמקראה נזקק הוא רק חדשים אחדים.  אספר כעת מנסיוני שערכתי השנה ואשר, לדעתי, עלה יפה.

אמנם כן ידעתי שהסדור כספר קריאה קשה לילד מכתה א' הרבה יותר מן המקראה, בכל זאת העזתי לנסות, מכיון ש- 85% מילדי כתתי קוראים קריאה רהוטה מאז חנוכה.  כן הכנתי את הילדים לכך, ע"י לימוד שירי תפלה ופרקי תפלה בצורה נאה ביותר, כפי שלמדתים מפי חברנו מיכאל פרלמן והילדים מתפללים בהתלהבות ובצורה נאה.  הקפדתי גם על קנית סדור מתאים ויפה, מודפס על ניר משובח ובאותיות מאירות עינים (סדור "מאירת עינים" בהוצאת סיני תל-אביב).  הכינונו עטיפות לסדור מבד פלסטי בצבע כחול והשחלנו מסביב "חוט-ניילון" לבן.  דבר זה ודאי יעזר לילד בשמירת הסדור לתקופה ממושכת מאד.

במשך השבוע, שלפני קבלת הסדור, העברתי בכתה את הנושא תפלה ובית הכנסת.  כתבנו פסוקים מן התפלה, למדנו פרקי שירה מן התפלה נוסף על אלה שלמדנו מאז ראשית השנה.  כל זה נעשה מתוך הסדור.

אחרי שהסדור היה עטוף וגם הילדים ידעו היטב את פרקם, הלכנו ביום ששי ג' בשבט, אך בית-הכנסת הגדול בקרית-מוצקין.  שם קבל אותנו כב' הרב פוגלמן והתפללנו בנוכחותו את תפלתנו.  בתום התפלה נשא הרב את דברו אל הילדים וברך אתם.  דבריו הנלבבים, אשר נאמרו בפשטות, הובנו יפה ע"י הילדים ועשו עליהם רושם רב.  בשירה שבנו מבית-הכנסת אל חדר כתתנו, וכל ילד נשא בגאוה את סדורו.  לשבת לקח כל ילד את סדורו הביתה.  בבית, כל ספרו לי ההורים, הרבו הילדים בקריאה בסדור ובשירת זמירות מתוכו.  כמו כן הלכו בשמחה עם "סדורם" לבית-הכנסת.  ביום ראשון החזירו הילדים את הסדורים לכתה, שם הם נשארים כל השבוע ורק לשבת הם מקבלים אותם הביתה.