יום שבת, 21 בספטמבר 2013

אלה החיים שלנו (ערבות)



אלה החיים שלנו, עם ישראל.
זה אפשרי 
לחשוב איך אנחנו רוצים לחיות כאן,
אבל אין לנו ברירה אלא 
לשקוע בתבניות המחשבה הקיימות.
קשה לשבור הרגלים, וזה נוח 
לחיות כמו עבדים מודרניים.
זה כבר לא מתקבל על הדעת
לחיות מתוך שמחה, שיוויון ואחווה.
הילדים שלנו גדלים 
להיות צרכני מותגים, אדישים וריקניים.
תמה התקופה שבה רצינו 
ערכים כמו דאגה הדדית, אחדות ואהבת הזולת,
ואנחנו מחלקים פרסים שמקדמים 
צביעות, כוחניות וגאווה.
אנחנו פשוט לא רואים ממטר,
זה ההמנון שלנו;
והתקווה... 
כבר לא גרה כאן יותר.
הציניות 
היא הדרך היחידה שלנו לשרוד 
בעולם החדש.  ההבנה שאנחנו קשורים זה לזה 
נידונה לכשלון.
תרבות האגו, הבוז והפחד 
עוטפת אותנו מכל עבר,
ואווירה של חום, בטחון ואחווה 
זה הכל נחלת העבר.
שלטון של ערמומיות, חמדנות וניצול 
מתפשט כמו מגפה ומציף את החברה.
"ואהבת לרעך כמוך"
זו הקלישאה הכי גדולה שיכולה להיות.
אין סיכוי לשנות פה משהו.

אלה החיים שלנו, אבל אנחנו יכולים להפוך אותם
ביחד.

אלה החיים שלנו, אבל אנחנו יכולים להפוך אותם.
אין סיכוי לשנות פה משהו?
זו הקלישאה הכי גדולה שיכולה להיות.
"
ואהבת לרעך כמוך"
מתפשט כמו מגפה ומציף את החברה.
שלטון של ערמומיות, חמדנות וניצול
זה הכל נחלת העבר.
ואווירה של חום, בטחון ואחווה 
עוטפת אותנו מכל עבר.
תרבות האגו, הבוז והפחד 
נידונה לכשלון 
בעולם החדש.  ההבנה שאנחנו קשורים זה לזה 
היא הדרך היחידה שלנו לשרוד.
הציניות,
כבר לא גרה כאן יותר.
והתקווה – 
זה ההמנון שלנו.
אנחנו פשוט לא רואים ממטר
צביעות, כוחניות וגאווה;
ואנחנו מחלקים פרסים, שמקדמים 
ערכים כמו דאגה הדדית, אחדות ואהבת הזולת.
תמה התקופה שבה רצינו 
להיות צרכני מותגים, אדישים וריקניים.
הילדים שלנו גדלים 
לחיות מתוך שמחה, שיוויון ואחווה.
זה כבר לא מתקבל על הדעת 
לחיות כמו עבדים מודרניים.
קשה לשבור הרגלים, וזה נוח 
לשקוע בתבניות המחשבה הקיימות.
אבל אין לנו ברירה אלא 
לחשוב איך אנחנו רוצים לחיות כאן.
זה אפשרי.
אלה החיים שלנו, עם ישראל.