"היורדים החדשים"
היא סדרת הכתבות של מתן חודורוב (ערוץ 10), שעוררה סערה ציבורית. סערה שתמיד מתעוררת כשמדברים על הנושא הזה. סערה, שהישראלי הגא לא יכול להרשות לעצמו לעבור
לסדר היום בלי מחאה קולנית, כמעט ללא שיקול דעת.
גם אני ספגתי ביקורת על "ירידה" מהארץ... והמבקרים,
ע"פ רוב, מתחלקים לשתי קבוצות:
והקבוצה שניה, היא אנשים... שבנוסף לביקורת, גם הביעו, בהזדמנויות
אחרות, רצון מסויים לעזוב, אם רק יכלו... אך "תקועים" במדינת ישראל,
בגלל סיבות שונות (הנובעות בעיקר, מסיבות משפחתיות, העדר אזרחות נוספת, ועוד).
בשנים האחרונות מצאתי שהמבקרים החריפים ביותר של "היורדים"
ושל אלו המבקרים את המצב במדינת ישראל - - הם מהפטריוטים הגדולים והציונים הגדולים
- - והם הם גם המזיקים הגדולים ביותר, שפחות ופחות מעורבים במציאות העגומה...
ופחות עוד יותר מנסים לתקן את הראוי תיקון.
בכך, הם רק מנציחים את המצב הקלוקל ומניחים לו להידרדר עוד ועוד... תוך כדי
אמירת בוז לקופצים מהספינה הטובעת, ו- בוז לאלו שצורחים "סכנה! שרטון
לפנינו"... המנסים למזער הנזקים.
"אושוויץ כמשל", הוא מאמר המאפשר, באופן קצת פרובוקטיבי,
להסתכל על המצב באור שונה: "הכלכלה המודרנית מדברת על יעילות". האם "השגת מקסימום תועלת במינימום השקעה של
זמן וכסף" תהיה תמיד מטרה מקודשת?
"לפי
הדו"ח, בבדיקה של הסגל הבכיר באוניברסיטאות המובילות בארה"ב נמצא כי לא רק
שישראל מובילה ביצוא מוחות לארה"ב, אלא שמספר המרצים הישראלים בחו"ל רק הלך
וגדל בשנים האחרונות, בעוד שבשאר המדינות תופעת בריחת המוחות צומצמה".
מי אחראי למצב הזה?
לצערי פגשתי עשרות ישראלים (שקוראים
להם בישראל "מלח הארץ") שגרו בארה"ב לכמה שנים, להתמחויות בתחום לימודיהם. הם נחשפים שם לרמות תקצוב, השכלה, חינוך... ולרמה
טכנולוגית של המוסדות להשכלה גבוהה, מכל האפשרויות שהכירו בישראל. מה הפלא שרבים נשארים, או שאת מחקריהם הם
מבצעים בחו"ל, ורק בזכות חו"ל הם גם קוטפים פירות?!
האם ראוי לציבור לגנות, באופן פומבי, מעסיק
שמעניק לעובדיו את המינימום הנדרש בחוק, ואולי אפילו מעגל פינות פה ושם, כדי למקסם
רווחים? האם נכון לבקר בחריפות את המדינה
שלא מגנה מספיק על החלשים, ובו בזמן מרפדת בכסף אנשים כמו עוזי דיין? או שאולי
ראוי, צודק ונכון, למחוא למדינה כזו, לציוניה ולתומכיה - כפיים?
האם אריה וורשל, אחד משלושת זוכי פרס
נובל לכימיה לשנת 2013... הוא אכן, כמו שכתבו ב- Ynet, "אחד משלנו"
ומודל לחיקוי?? או, שהוא מודל לגינוי... כיוון ש- "הוא ירד מהארץ לאחר מלחמת יום הכיפורים
ב- 1973"??
"שר המדע והטכנולוגיה, יעקב פרי, בירך
על זכייתו של פרופסור אריה ורשל בפרס נובל בכימיה. "זכייתו מהווה גאווה לאומית"
(Ynet).
דיי להפקרות – קדימה פיקוד ואחריות!
את הספינה, כבר לא נוכל להציל מעליה על
שרטון... אבל, אם נשכיל, נוכל למזער נזקים.
אני פוגש את כל הפטריוטיים
הישראלים; רובם, מוחלשים, מיואשים, חברי
ביטחון תעסוקתי, חסרי פנסיה ראויה (כן, הם גם אלו שיאמרו שהם מאושרים וטוב להם... ויש "לנו" מדינה נהדרת). את ילדיהם הם ממשיכים לשלוח לבתי ספר ממלכתיים
למיניהם, להתחנך באותם שיטות שהם עצמם, ההורים, ספגו... ללא קבלת כלים ראויים
להתמודדות עם העולם שאחרי הלימודים, לקראת עתיד כלכלי-תעסוקתי נוח ובטוח יותר.
והחלק היותר בעייתי בכל זאת, זו
ההתנשאות והזלזול של החזק בחלש, במיוחד במקומות העבודה. ב- "דלתא", מנהלי העבודה (יוצאי צבא
קבע, עם פנסיה בכיס) היו צועקים ורודים בעובדים, בצורה קשה (מאלצים את חלקם לבצע עבודות
סבלות, כדי לחסוך בהוצאות). אצל "רמי לוי" הייתי עד למקרה בו מנהל מחסן נתן אגרוף לעובד, שידע (כך נאמר לכולם):
"אם לא מוצא-חן בעיניך" הדלת פתוחה, ואתה יכול ללכת הביתה"...
ובמקרה אחר "לקחו בלי רשות והסכמה", מתלוש המשכורת 70 ₪ (כמו לעובדים
נוספים)... וכשמחיתי שזו ממש גניבה... השתולל מנהל הסניף בכעס, דפק על השולחן שלו
בצורה מפחידה, וצרח עליי בזעם, באיזה זכות אני אומר שהוא גנב. אצל "יולזרי", היו צעקות והתעללויות
לא מוצדקות של מנהל העבודה, ושם אפילו שכר עבודה מלא לא שילמו (שלא לדבר
על תשלום חגים ופנסיה, כחוק). וה-
"חזקים" הללו, אני בטוח שחבריהם יאמרו שהם אנשים טובים ומצויינים.
השפל המוסרי-חברתי... הוא האלמנט
המסוכן ביותר.
כשזכויות אדם (ועובדים) נהפכים למוצר
זבל, בעיניי "החזקים", המעסיקים, המדינה, החברה... זוהי הנקודה הקריטית,
שהולידה ושימנה את גרמניה הנאצית.
עצוב.
לקריאה נוספת:
