הקופה רוצה, אבל לא תמיד נותנים לה

"כאן הקופה רושמת פחות" היא הסיסמא הצרכנית של סופרמרקט "חביב".

הגעתי לקופה עם שקית של 5 פיתות.  לבקשתי, סרקה אחת הקופאיות של ברקוד השקית, והמחיר שהופיע על המסך היה 2.90 ₪.  לכל הדעות מחיר זול במיוחד.  בהמשך, העברתי את כל המוצרים שקניתי בקופה אחרת.  הקופאי, אחד האנשים הוותיקים והמיומנים בחנות.  בהגיעו לחבילת הפיתות, הוא החליט שהוא לא סורק את הברקוד... אלא מקיש קוד 100... והמחיר שהופיע על הצג היה 4.50 ש"ח.  שאלתי מדוע הוא לא סורק את הברקוד של השקית, אך לא קיבלתי תשובה ברורה.  אמרתי לו שבדקתי קודם את המחיר, בקופה אחרת, והמחיר נמוך יותר מ- 4.50 ₪.  לאחר שהתעקשתי שוב, הברקוד נסרק... והפלא ופלא, על הצג הופיע סך 2.90 ₪.  תגובתו של הקופאי הייתה: הו, נראה שהמחיר ירד.  הוא לא אמר שה- 2.90 זו טעות במחיר, או משהו דומה... ובלי שאמרתי מילה נוספת... הוא העביר כרטיס מנהל, וזיכה אותי ב- 4.50 שחייב קודם (בלי שום וויכוח, כמו שבדר"כ קורה במקרים דומים).  קוד הפיתות נרשם כ- 7290002697145.

מי נרדם בשמירה והפקיר את אזרחי ישראל?

מי היה ראש הממשלה בשנות ההסתננות הגדולות?  מי אחראי למחדל?  מי היה אמור לדאוג שהגבול לא יהיה פרוץ ככה?  מי נרדם בשמירה והפקיר את אזרחי ישראל למצב?

הסתננות לישראל מאפריקה (וויקיפדיה):

ההסתננות מאפריקה לישראל החלה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 והתרחבה במידה ניכרת החל משנת 2007.‏  לפי נתוני רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, נכון לאפריל 2012, נכנסו לישראל כ- 60,000 מסתננים.  כ- 17,000 מתוכם הסתננו בשנת 2011.‏.. 

רוב המסתננים, כשישים אלף, נכנסו לישראל בין השנים 2006-2012... במחצית השנייה של 2012 החלה ירידה חדה במספר המסתננים ובסוף דצמבר 2012, בעקבות השלמת בניית הגדר לאורך כמעט כל גבול מצרים‏ וצעדי הרתעה נוספים שבהם נקטה ממשלת ישראל דווח כי מספר המסתננים ירד בצורה משמעותית ובמחצית הראשונה של 2013 הסתננו 34 איש בלבד בניגוד ל- 9,570 בתקופה המקבילה ב- 2012.

גדר הגבול ישראל-מצרים (וויקיפדיה):

ב- 2007 הטיל ראש הממשלה אולמרט על המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, שהיה אחראי על המעקב אחרי השלמת גדר ההפרדה במרחב התפר בין ישראל ליהודה ושומרון, לבדוק את היתכנות הקמת גדר ביטחון על גבול מצרים. רמון תמך בהקמת גדר כזו לאלתר והחל בהכנות לתכנונה‏.  אולם שר הביטחון אהוד ברק, שהתנגד הן להקמת גדר ביטחון והן למעורבותו של רמון בנושא זה, דרש שכל פעולה הקשורה בגדר תיעשה במסגרת תקציב הביטחון, על ידי מערכת הביטחון ותחת אחריותו וסמכותו.  גם השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, תמך בגישתו של ברק והתנגד להקמת הגדר לאורך גבול מצרים.

בראשית כהונתה של ממשלת נתניהו, היווספות גורם ההסתננות הלא פלילית, כמו גם התגברות איום הטרור, הובילו, בסופו של דבר את ממשלת ישראל לפעול להקמת מכשול קרקעי ועיבוי כוחות צבא בקו הגבול.

בניית הגדר הושלמה סופית בדצמבר 2013

ובכן,

מ- 4 למאי 2006 עד 31 למרץ 2009 (הכנסת ה- 17 והממשלה ה- 31)... היו אמורים להגן על גבולות מדינת ישראל: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שרי הביטחון עמיר פרץ ואהוד ברק, שר הפנים רוני בר-און, והשר לביטחון פנים אבי דיכטר.

מ- 31 למרץ 2009 עד 18 למרץ 2013 (הכנסת ה- 18 והממשלה ה- 32)... היו אמורים להגן על גבולות מדינת ישראל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, שר הפנים אלי ישי, והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ.

ע"פ נתוני רשות האוכלוסין וההגירה (אגב, מעניין שהמספרים משתנים בין מהדורה למהדורה) נכנסו למדינת ישראל, עד שנת 2006, 2,752 מסתננים.
בשנת 2007 נכנסו לישראל 5,132 מסתננים.

בשנת 2008 נכנסו 8,866 מסתננים.

בשנת 2009 נכנסו 5,261 מסתננים.

בשנת 2010 נכנסו 14,715 מסתננים. 

בשנת 2011 נכנסו 17,272 מסתננים. 

בשנת 2012 נכנסו 10,421 מסתננים. 

בשנת 2013, אותרו בגבול 43 מסתננים... ובתוך הארץ אותרו 71 מסתננים.

במקום לקחת אחריות על הפקרת אזרחי ישראל... בוחרים "נבחרי העם" במפלגת השלטון, בראשות רה"מ נתניהו, להסית את העם לשנאת זרים.  נזכיר לחברת הכנסת מירי רגב, שלא "השמאלנים" נתנו למסתננים את הכניסה למדינה על מגש של כסף, אלא ראש המפלגה שלה עצמה - ביבי נתניהו והליכוד.  דיי לצביעות!  דיי לרשעות!

במקום לדאוג (במיוחד) לתושבי דרום תל אביב, בוחרים חברי כנסת ונציגי ציבור מסויימים להוביל קו גזעני מלא ארס.

לקריאה נוספת:

-         נתוני זרים בישראל (אתר רשות האוכלוסין וההגירה)

-         כל ממשלות ישראל (אתר "הכנסת")

-         מגיש "המילה האחרונה" השווה את האסלאם לווירוס (יוני 2012)

-         "שנגיע לימים שכבוד האדם יחזור להיות ערך מוגן" (פברואר 2013)

-         הפועלים הזרים מבוטחים נגד תאונות, אבללא מקבלים טיפול רפואי הולם ("הארץ", ינואר 2014)

-         אי-אמון בממשלה בנושא ההסתננויות (פברואר 1960, אתר "דעת")

דיי להפקרות – קדימה פיקוד ואחריות!

מצוקה בעבודה 4 – קוד התנהגות עסקית ואתית

אני חייב לומר, שאני ממש מכריח את עצמי לשבת לכתוב על הנושא הזה; מטעמים שיפורטו (באופן מוגבל) להלן.  המערכות והמנהלים מקפידים להפוך את העובדים לשבר כלי, חלש וחסר בטחון... כדי לוודא שלא תהווה איום.  שחס ושלום לא תעיז לבקש העלאה בשכר או הטבה בתנאי העבודה.

בימים שכל העובדים (והמנהלים?) נדרשים לחתום על "נוהל דיווחים על התנהגות בלתי חוקית או בלתי אתית", ותוך כדי, אולי גם, לקרוא את חוברת "קוד התנהגות עסקית ואתית" של החברה;  כשהערכים המובילים (כמצויין בעמוד 3) הינם: "אכפתיות ויחס אישי, יושרה, מקצועיות, אחריות ומחוייבות"...  אני חווה תופעה מחליאה של אחת העובדות במשרד (העובדת הוותיקה ביותר בצוות הנוכחי), ביחסה המזלזל לעובדים שתחת מרותה, וללקוחות החברה.

לעובדת הבכירה, יש זכויות יתר וחסינות קיצונית (הנוגדים נהלים ברורים, שעל כל האחרים לציית, כולל בענייני בטיחות בעבודה)... והכל בגיבוי הדרגים הבכירים, ברמה המקומית. 

בו בזמן שלגברת יש "פטור" מנעלי עבודה ומאפוד זוהר, והיא מסתובבת בנעלי עקב... היא מציקה לבחורה שעובדת תחת מרותה, על החובה לנעול נעלי עבודה.  לבכירה אוצר מילים אנטי-מקצועי וחסר רגישות בצורה מאוד לא ראויה.  כלפי אותה עובדת, היא הביעה, באחת ההזדמנויות, איזושהי ביקורת... שגרמה לעובדת הזוטרה להרים קול, ולצאת בסערה מהמשרד.  הדלת נטרקה;  הבחורה הנפגעת לא הרחיקה מספיק לכת, והספיקה לשמוע את הבכירה מסננת לעברה: "חולת נפש", בנוכחות עובדים אחרים במשרד.

הבחורה הזוטרה, שבדר"כ שקולה, רגועה, בעלת קול שקט... הייתה עוד יותר מזועזעת.  לצערה, אין למי להתלונן, כיוון שכאמור, שני המנהלים הבכירים בשטח, מקורבים לבכירה ונותנים לה גיבוי מלא ומוחלט.

לפני פחות מחודש, הבכירה נשארה בעבודה מאוחר... והבחורה הזוטרה, כעובדת משמרת ערב, התבקשה ע"י הבכירה לקחת אותה לביתה, ברכבה הפרטי של העובדת הזוטרה, למרות שהאחרונה גרה בכלל בכיוון ההפוך, ולא מכירה את הדרכים לאן שנתבקשה לנסוע בשעת לילה מאוחרת.

הנוהל לעובדים במשמרת הערב הוא, שהם מזמינים מונית... אך הבכירה חיפשה, אולי, דרך זולה יותר?!  לא ברור.

איכשהו, הבחורה הזוטרה הצליחה להתחמק מהמשימה (אולי, הבכירה הבינה שהיא קצת מגזימה??)... ובתזמון אומלל (גם אם זה תוכנן קודם), הבחורה הזוטרה, שעובדת במסירות, במקום, יותר משנתיים, קיבלה, יום למחרת, מכתב פיטורין.

לעיתים קרובות מידיי, אפשר לשמוע את הבכירה מדברת עם אחרים (או אפילו ישירות עם הלקוח (אם כי בצורה מעט מתונה)) ומתלוננת על ההתנהגות של לקוחותיה, תוך שימוש בקללות ובמחמאות "מגונות", תוך כדי הרמת קול שמהדהדת בצורה כה שלילית במשרד... ואוי למי שרק יבקש ממנה, לכל הפחות, לדבר בשקט.

הנה כמה ביטויים שנשמעו באוויר, יום אחד (חלקם מצונזרים):

לך תזד**ן, יא דפוק, חוצפן, אהבל, מי אתה שתנהל אותי, תדאג להעיף את הזבל שלך מכאן (סיננה על הסחורה של הלקוח), אני שונאת אותם, כו* אמא שלך, אין לי כח לדבר איתו; שיקפוץ לי; מטונפת (על נציגה של לקוח)... ועוד ועוד פנינים...

על עובד הניקיון במקום: "שתוק כבר... עוד משוגע".

אחרי קריאת הנוהל, הנ"ל... על כל העובדים לחתום על ההצהרה הבאה:

"קיבלתי לידי את נוהל דיווח על התנהגות בלתי חוקית או בלתי אתית, קראתי והבנתי את כל האמור בו, ניתנה לי ההזדמנות לשאול כל שאלה ולקבל הבהרות ונעניתי לכל שאלה ששאלתי וקיבלתי הבהרות שביקשתי, ואני מתחייב בזאת לקיים את כל הוראותיו".

הנוהל אולי ברור, אבל לקבל כמה דוגמאות על מה אנחנו נדרשים לדווח... לא קיבלתי מענה ראוי, ממי שאמור היה להשיב על השאלות.  "תחתום וזהו" אמרו.

אף אחד לא רוצה להיות מועמד לפיטורין, בגלל שטות כזו... על שהעז לשאול שאלות מיותרות.  כולם חותמים, ההנהלה צריכה להיות מכוסה.  העובדים?? אין עתיד תעסוקתי.  גם תהיה הכי טוב, אך לא תמצא-חן בעיניי המנהל... הוא ידאג לומר לך, שאתה לא מקצועי, ומבחינתו הדלת פתוחה... גם אם אתה עובד ותיק ומיומן.  העלאה במשכורת, אין מה לדבר... ויחס אנושי?? לא כל אחד זוכה.

אם הלקוח מחמיא לך על עבודתך, ומשתף את המנהל... אל תצפה למילה טובה ולעידוד.  זה אולי יוסיף לך עוד נקודת בונוס קטנטנה, שאולי תועיל לך נגד פיטורין (באופן זמני)... אבל כנראה לא תניב לך איזו הטבה.

עצוב ולא בריא לעבוד עם אנשים כאלה... אבל אין ברירה.

ואם לומר משהו קצת חיובי וטוב (יחסית)... אז זה מקום העבודה הרביעי שלי ב- 3 השנים האחרונות... והוא טוב יותר (בסה"כ) משאר המקומות.  לא מתעללים פה נפשית, כמו במקום הראשון.  פה אני עובד חברה, כבר מהיום הראשון, ומקבל הטבות טובות והגונות מבשאר המקומות הקודמים (שלא כמו שבמקום העבודה השני).  ופה, ב"ה, עדיין לא ראיתי אלימות פיזית של מנהל כלפי עובד (כמו שבמקום העבודה השלישי).

לקריאה נוספת:

אושוויץ כמשל: האם יעילות היא מטרה מקודשת?