על ערכיות, מוסריות, ואחריות חברתית

אז נראה שמה שהיה, הוא שיהיה??

בעלי עסקים, במדינת ישראל, מדרדרים את החברה הישראלית לזנות, בעבור בצע כסף.

ב- 2012...

דובר על "התחפושות הנשיות של פורים נראות יותר כמו פנטזיות גבריות, ומנהלי ומנהלות בתי הספר אוחזים בקוד לבוש.  התלמידים מתנגדים, ההורים תומכים ומשרד החינוך לא מתערב בסוגיה הערכית".

שירה קדם אילון, פסיכולוגית  קלינית: "צריך לאפשר לתלמידות להתחפש באופן פרובוקטיבי, כי זו מהות החג...".

אתי פז, מנהלת הקליניקה לטיפול בזוגיות, פרט ומשפחה במכון אדלר: "התחפושות מאוד פרובוקטיביות.  לכל דבר מוסיפים את המילה סקסית, וזה כמובן פסול מיסודו... אנו כחברה נותנים לגיטימציה לתופעה שהיא פסולה".

דעה של אמא: הייתם רוצים לראות את הבת שלכם בסרט כחול?

ב- 2013...

סיפק לנו חודש נובמבר כותרות מעניינות.

והנה אנחנו ב- 2014...

ונראה שמה שהיה הוא שיהיה??

עו"ד רוני אלוני סדובניק, יועצת יו"ר לשכת עורכי הדין למעמד האישה:

"מדובר בתעשייה של שיווק דימוי מיני זנותי והעברת מסר של החפצה מינית".

רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בוויצ"ו:

"כאם לילדה בת עשר, לא הצלחתי למצוא לבתי תחפושת שאין בה גוון זנותי"

נעם פייגנבוים, תלמידת י"ב בתיכון אליאנס חיפה:

תחפושות פורים הן ביטוי לבעיה חברתית רחבה יותר. "אני רואה ילדות יוצאות מבת מצווה עם עקבים, מיני ומחשוף ענק... זו צעקה שצריכה להישמע על המצב הכללי של החברה שלנו ולא רק על פורים"

יו"ר ארגון ההורים הארצי, גדעון פישר:

"זו תרבות הרייטינג, זה מה שהילדים רואים בטלוויזיה ובמחשבים"

אז בזמן שבצע כסף גורם לאנשים בוגרים(?) במדינת ישראל, לדרדר את החברה הישראלית לפרובוקטיביות מיותרת כי "יש ביקוש" (כפי שאמר זאת ברדיו, בעליה של רשת צעצועים גדולה)... מבריא לראות את רשת הפארם האמריקאית CVS, שממש בימים אלו (פברואר 2014) מעוררת דיון, על ערכיות ואחריות חברתית;  עד כדי כך שהם מתכוונים לוותר על הכנסות של בין אחד וחצי לשני מיליארד דולר בשנה... ולהפסיק למכור סיגריות ומוצרי טבק אחרים, בכל סניפי הרשת בארה"ב, "מתוך התחשבות בבריאות המטופלים והלקוחות".

ענקית בתי המרקחת CVS מפסיקה למכור סיגריות ב-7,600 סניפיה בארה"ב:

"הפסקת המכירה של סיגריות ומוצרי טבק ברשת בתי המרקחת CVS היא הצעד הנכון למען הלקוחות שלנו ובכדי שהחברה שלנו תוכל לסייע לאנשים בדרכם לבריאות טובה יותר", אמר מנכ"ל CVS, לארי מרלו.

הלוואי עלינו בעלי עסקים ואנשים אחראיים כאלה, שיאמצו ערכים דומים, ויעזרו לכולנו לאמץ אחריות חברתית-קהילתי-חינוכית ומוסרית רחבה יותר... ולעתיד בריא יותר, בגוף ובנפש, לנו ולילדינו, במדינת ישראל ובכל העולם.

נ.ב. (איפה ההגינות?)

(עמ' 3, יקינתון MB / גיליון 264 / אדר א' ה'תשע"ד / פברואר 2014)

[הקישורים המוטמעים להלן, אינם קיימים במאמר המקורי]

          כשהגיליון הזה של יקינתון מתמרק לקראת הופעתו הקרובה, מתרחשות שתי טראגדיות בארצנו.  טראגדיות אישיות ומשפחתיות, אבל כדרכנו מאז ומתמיד בארץ הרגשנית הזאת, הפארטיקולארי הופך לאוניברסאלי והחדשות המקומיות מעוררות תחושות כלליות.  לילה אחד התפוצצה מערכת גז בבית ירושלמי וגבתה חיי משפחה והרסה חיים בגוף ובנפש של עוד ועוד משפחות.  יום לאחר מכן הורעלו בני משפחה ממגע עם חומרי הדברה שהיו בביתם.  בשני המקרים היה מדובר לכאורה, מבלי לחרוץ דין כמובן, בהתרשלות והחלטות לא נכונות של בעלי המקצוע.  כשאנחנו עדים לאסון לא מוצדק (כאילו שיש אסונות 'מוצדקים') אנחנו שואלים שוב ושוב למה ואיך? אם נמנה רק מתוך הזכרון הקרוב את קריסת גשר המכביה, את קריסת מערכת התאורה ברחבת המסדרים של הר הרצל, את קריסת המרפסות בבניין חדש לגמרי... ולכל אחד יש בהיסטוריה הקרובה אליו סיפור דומה.  אבל זה לא סיפור דמיוני... אסון מתיימר להפוך לסיפור במשך הזמן, אבל הטראגדיה לא מרפה ממי שנפגע ואילו הציבור, אנחנו, עוברים ל'סיפור' הבא.  דומה שהחוט המקשר בין המקרים שמנינו ומקרים דומים להם הוא הזלזול, התיאוריה ההרסנית שנקראת: 'יהיה בסדר'.  משהו בתפיסת העבודה, בגאווה והאחריות של העובד לתוצאות עבודתו נראה לי פגום אצלנו.  לעיתים אני תוהה מה המקור האטימולוגי של המלה לעבודה חובבנית ולא מסודרת: פארטאץ'.

          היחס לעבודה לא צומח על העצים, הוא בא מהבית, ממערכת החינוך, מהסביבה האמיתית והתקשורתית וממקומות העבודה.  כשאומרים על עובד שהוא 'יקה' מתכוונים שהוא (או היא) מקפידים על הפרטים הקטנים ועל הדיוק.  באותו הקשר כשאומרים אצלנו 'עבודה ערבית' מתכוונים עבודה שלא מכבדת את בעליה, עבודה לא מקצועית.  וראה זה פלא: כשרוצים להביע הערכה לבנין בנוי יפה ותוך התחשבות בנוף, אומרים: 'בית ערבי'.  וכי מי בנה את הבית הערבי? פועל זר? איפה ההגיון ואיפה ההגינות?

...

מיכאל דק

70 = 100

עברה שנה מאז האירוע, אולם רק בשבוע שעבר נחה עליי הרוח, וכתבתי למנכ"ל, שהוא גם בעליה של רשת גדולה וידועה (אצלו עבדתי כמה חודשים, כממלא מקום), את המכתב הבא (בשינויים קלים):

בס"ד, אדר א' ה'תשע"ד                                                    פברואר 2014

לכבוד,

המנכ"ל ובעלי רשת X בע"מ

הנדון: בקשת החזר 70 ₪, שנוכו שלא כדין

ב- 27 לפברואר 2013, מסרתי לידי מייקל – מנהל סניף "אי-שם", את מכתב ההתפטרות שלי.

אחד הגורמים להתפטרותי היה המקרה שמפורט להלן.

שבוע קודם, מייקל השתולל מכעס, צעק נורא, דפק בעוצמה על שולחן העבודה במשרדו, ושלח חיצי-זעם כלפיי... כשהעזתי למחות על הכוונה (ואכן כך היה) לנכות מתלוש המשכורת שלי (כמו לשאר העובדים), סך 70 ₪, עבור מסיבת פורים, שהתקיימה במוצאי שבת, כמה ימים קודם, בערב חג פורים ה' תשע"ג.

כמה שבועות קודם, עברה הכספרית ורשמה עובדים שמעוניינים להגיע למסיבת פורים של העובדים.

-         בשום שלב היא לא ציינה בפניי שהאירוע עולה כסף.

-         לא הועבר אימייל מסודר.

-         לא נתלו מודעות ברורות בחדר האוכל (וגם לא במקומות אחרים בבית העסק), כדי ליידע את העובדים, בבהירות ובשקיפות, על האירוע ועלותו.

כשבוע לפני פורים, כשהתברר לי שפורים זה מוצאי שבת, וכמנהג היהודים, זה גם ערב קריאת מגילת אסתר... ביקשתי להחזיר את הכרטיס שניתן לי.  רק אז הסתבר לי שהרשת עומדת לנכות לי סך 70 ₪ בתלוש המשכורת הקרוב.

זו הייתה פעם ראשונה שאירוע לעובדי החברה בה אני עובד עולה כסף, ולכן גם לא יכולתי להעלות על דעתי לשאול, מראש, אם זה כרוך בתשלום כלשהו.  כשגיליתי עובדה זו (כשבוע לפני האירוע), אמרו מייקל והכספרית שהם לא יכולים לקבל הכרטיס בחזרה, וגם לא יכולים לבטל את הניכוי הצפוי, מהמשכורת.

כמותי היו עוד עובדים חדשים, שנקלעו לאותה המצוקה (בחוסר ידיעה מוחלט)... ואוי למי שהעז להתחרט ולבקש הכסף חזרה (כפי שהיה מנת חלקי כנ"ל).

המהלך הזה היה מחטף לא הוגן, לא צודק, לא נכון... ותוך ניצול חוסר הידיעה של עובדים כמותי.  וכאילו להוסיף פשע על חטא... היחס שקיבלתי ממנהל הסניף, היה פוגע ומעליב במיוחד.

אני מבקש/דורש לקבל את כספי בחזרה.

בריאות ובשורות טובות,

< עד כאן המכתב >

את המכתב שלחתי באימייל ללשכת המנכ"ל, בליל יום שלישי, ה- 11 לפברואר 2014, בשעה 2338.  להפתעתי, ועוד בשעה כזו של היום, קיבלתי מענה תוך 8 דקות, ב- 2346: "אין שום בעיה תקבל 100 ש בחזרה".  על החתום, מנכ"ל הרשת.  ב- 2357, האיש הציע שאבוא לאחד הסניפים, ואוכל לקבל שם ההחזר... ואני ביקשתי אם יוכלו לשלוח בדואר... ואני משאיר כתובת.

למחרת ב- 0618 בבוקר, יום רביעי, ה- 13 לפברואר, אני מקבל אימייל חוזר מהרל"שית של המנכ"ל: "שלום, תשלח אלייך מעטפה עם 100 ש״ח לכתובת שהשארת".

ב- 0708, אני עונה "תודה רבה לכם על ההיענות החיובית והמהירה"...

ביום שלישי, 18 לפברואר 2014... הגיע הצ'ק (ע"ס 100 ₪).

[צ'ק מעניין, עם הטבעת הולוגרמה צבעונית "Original Document"]

ברוך ה'.

פסלון של ילד כותב - Antonio Canova

ככל הנראה לפני שנת 2002, רכשתי במנהטן הֶעְתֵּק מוקטן של אחד מיצירותיו של האמן האיטלקי Antonio Canova (1757-1822) – "הילד הכותב".

לקראת הכנת המאמר הזה, גיליתי שהחברה ממנה קניתי את היצירה (תוצרת איטליה) - The Museum Company – נקלעה לקשיים בסביבות 2002, וסגרה, בין היתר, גם את שתי החנויות שלה במנהטן.  לפי אתר החברה, נראה שהם מתכננים לחזור ולפתוח חנויות ברחבי ארה"ב, ב- 2014 ו- 2015.

באתר האינטרנט של בית המכירות הפומביות Christie's... נראה שמוכרים את צמד היצירות המקורי(?) - Children reading and writing – בסך (נכון היום) 4,780$.  גובה כל אחת מהיצירות כ- 40 ס"מ.

גובהו של הדגם המוקטן, מעשה ידיו של אמן איטלקי בשם G. Ruggeri כ- 19 ס"מ.  לא ברור החומר ממנו עשוי ההֶעְתֵּק... אבל הוא נראה ממש כמו המקור.

ב- eBay, נכון להערב, צמד הילדים נמכר ב- 28$, במקום אחד... ובמקום שני, מוכרים רק את "הילד הקורא", ב- 20$.

לקריאה נוספת:

''כלים נאים'' או ''מים במשורה תשתה''? ("כיפה")