... בשלב מסויים, נראה היה שהמעביד מגייס עוד
ועוד עובדים דתיים (חובשי כיפה), וזאת למרות שהביע, בהזדמנויות שונות בעבר, דעות
אנטי-דתיות.
כששאלתי לפשר הדבר, הוא אמר שהוא מעריך את איכות העבודה של העובדים
הדתיים, ורק הם (לעומת אחרים?) מוכנים באמת לעבוד.
עד אז, עובדים דתיים יכלו ללא בעיות לצאת ממקום העבודה, כ- 4 דקות
הליכה לבית עסק קרוב, לתפילת מנחה במניין.
לפני כמה חודשים הכריז המנהל, שמי שרוצה לצאת לתפילה, חייב לעשות זאת
בהפסקה, וביציאה עליו להחתים כרטיס.
זמן קצר מאוד לאחר מכן, הכריז המנהל שהוא לא מרשה לאף עובד, לצאת
מהמתחם, גם בהחתמת כרטיס, מטעמי ביטוח... גם לא לתפילה.
העובדים הדתיים ביקשו, שאולי יותר להם, להתאסף במנין, לכרבע שעה,
לתפילה, באחת מפינות בית העסק... אולם, המנהל התנגד גם לזה.
כמובן שהמצב יתר תסיסה לא קטנה... כיוון שעובדים אחרים כן יוצאים
מהמתחם, והמנהל לא מקפיד עליהם. כמו כן,
עובדים לא מעטים, עושים במשך היום, כמה וכמה הפסקות עישון, שאורכות, במצטבר, לא
מעט זמן... וגם עליהם אין ביקורת והגבלות כמו על הדתיים.
כשניסיתי פעם להבין, מדוע המנהל מתייחס ככה לעובדים הדתיים (אלה שהוא,
לכאורה, מוקיר ומעריך מבחינת מוסר עבודה)... הוא אמר:
1. אין חובה חוקית לתת
לעובד זמן לתפילה.
2. אם היית אומר, בראיון
העבודה, שאתה מבקש זמן לתפילה... לא היית מתקבל לעבודה.
לצערי, מכיוון שכבר נתקלתי אצל המעביד הזה בגישה של איפה ואיפה,
בעניין חוק וסדר בעבודה... והמעביד לא תמיד פועל ע"פ החוק, הנורמה והצדק
החברתי-מוסרי... בדקתי מה באמת אומר החוק הישראלי.
בעניין שיוויון בעבודה (הכולל גם ענייני קבלה לעבודה ותנאי עבודה),
אומר החוק (אתר "כל זכות"):
מעביד אינו יכול
להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי,
הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או
שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים...
הפסקות בעבודה ("כל זכות"):
ביום
עבודה של 6 שעות לפחות, תופסק העבודה למנוחה וארוחה למשך 3/4 שעה לפחות (בערב חג ל-1/2
שעה לפחות) - במסגרת זמן ההפסקה חייבת להיכלל הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות.
במהלך
הפסקה זו, מותר לעובד לצאת ממקום העבודה, אלא אם נוכחותו במקום העבודה הכרחית והמעסיק
דרש ממנו להישאר.
זמן
ההפסקה אינו מחושב כחלק משעות העבודה, והמעסיק אינו מחוייב לשלם לעובד עבור זמן זה,
אלא אם דרש מהעובד להישאר במקום העבודה.
עובד
רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו. זמן התפילה ייקבע במקום העבודה
בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד.
החוקים הללו מוסברים בקצרה גם באתר משרד הכלכלה:
זכויות עובדים שכירים > כל מה שחשוב
לדעת בתקופת העבודה > הפסקות
בקיצור,
מכיוון שהדת מעדיפה תפילה במניין, על פני תפילה ביחידות... נראה,
לכאורה, שהמעסיק חייב לאפשר לעובד, הרוצה בכך, לצאת לתפילה, בעת ההפסקה.
היה והמעביד לא מאפשר זאת, נראה, לכאורה, שהמעביד חייב לשלם לעובד
עבור זמן ההפסקה, עקב דרישתו
מהעובד להישאר במקום העבודה.
