דב רמז, ז"ל

ברוך דיין האמת

מודעת אבל מערוץ 7

מודעת אבל מאתר "אבלים"

עצוב לשמוע... רק היום נודע לי,

שלפני כשבוע נפטר דב בפתאומיות

(כנראה מדום לב?!), והוא רק בן 56

ברוך דיין האמת

בחול המועד סוכות תשס"ג נפצע דב בפיגוע ירי

(פרטים נוספים בכתבה בערוץ 7, משנת 2006)

התעמרות בעבודה ובבני אדם

ע"פ מילון אֶבֶן שׁוֹשָׁן:

הִתְעַמְּרוּת, היא: "התעללות, התנהגות גסה ואכזרית".

הִתְעַלְּלוּת, היא: "התנהגות קשה ואכזרית, יחס בלתי-אנושי".

ביום רביעי, 24 ליוני 2015, הייתי אורח בכנס מיוחד בכנסת, בנושא "התעמרות בעבודה", לקראת העלאת הצעת "חוק למניעת התעמרות בעבודה" לוועדת שרים לחקיקה, ביום ראשון, 28 ליוני 2015.  הוזמתי לאירוע ע"י איתן מאירי, שכתב את הספר המצויין "המגפה השקטה במקומות העבודה".  איתן הוא אחד האנשים, שסייע, מאחורי הקלעים, להצעת החוק הזו לקרום משמעות מעשית המחוברת למציאות הישראלית.

 

קישור להצעת החוק ולדברי ההסבר, שנכתבו על ידי ד"ר אורית קמיר ועו"ד תמר וינטר-קמר ממשרד עו"ד ארנה לין.

עצוב שהחברה הישראלית הגיעה לשפל ערכי-מוסרי שכזה... שכדי להחזיר החברה למצב בסיסי של שמירה על כבוד האדם וחירותו, צריך חוק (ראו מאמר שכתב בנושא השופט מנחם אלון, ז"ל).

ב"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!!!

"הצעת החוק מגדירה מהי התעמרות בעבודה, מהן חובות המעסיקים על מנת למנוע אותה ואילו הגנות עומדות לזכות הנפגע.  רק לכשיתקבל בכנסת חוק מניעת התעמרות בעבודה, הוא יעמיד את מדינת ישראל עם המתקדמות במדינות העולם ויתרום רבות לסביבת עבודה הוגנת בה ביזוי, השפלה, נידוי, החרמה, הצרת סמכויות, התנכלות ועוד, יהפכו לעבירות הקבועות בחוק עליהן יש לתת את הדין"  (מקור)

מסקר שערך בני פפרמן – מנהל מינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת, בינואר 2013, עולה שכל עובד שני (50%) מציבור השכירים במדינת ישראל סובלים מהתעמרות, בדרגות חומרה שונות.  מהסקר עולה שכ- 1.5 מיליון ישראלים נפגעו מהצקות בעבודה, בשנת 2011, בתדירות של מדי פעם ועד לעיתים קרובות.

-         קרוב למחצית מכלל המרואיינים מסכימים שלהצקות יש השלכות שליליות על איכות חייהם.

-         הצקות בעבודה גורמות לאי שביעות רצון מהעבודה.  הן מעליבות פוגעות, מאיימות, ויוצרות בשל כך רגשות של תסכול, דיכאון, ובריאות ירודה.

-         תגובות נוספות לאירועי הצקות בעבודה... הינתקות רגשית-נפשית מהעבודה. מדובר במצבים שבהם העובד נמצא פיזית במקום, אך מפתח ריחוק רגשי ונתק חברתי.

סקרים אחרים מראים, נתונים שונים, בהם 1 מכל 4 עובדים סובל מהתעמרות.

כך או כך מדובר באחוזים גבוהים למדיי, ובנתונים קשים שחייבים תיקון מיידי.

בכנס (ראו כתבה בנושא, בכלכליסט), אמר בין היתר שר הכלכלה אריה דרעי:

-         לנהל זה לא להתעמר.

-         התורה מצווה לשמור על כבוד האדם.  התעמרות בעובד גם מנוגדת לתורה ופוגעת בכבודו, ופוגעת באופן ממשי ביכולתו של העובד לתפקד וליצור במהלך יום העבודה, ולכך יש השלכות ופגיעה גם במעסיק וגם במשק (ערוץ 7).

-         לתופעה יש היבט כלכלי, כשלפי המחקר יש הפסד של 1.5 מיליארד שקל למשק (1-2 אחוז מהתל"ג) מתופעות לוואי ונזקי ההתעמרות בעובדים.

מרב מיכאלי:

המטרה היא לשנות את הנורמה במקומות העבודה בישראל... התעמרות בעבודה היא מסוג הדברים האלה שכולם יודעים וכולן יודעות מה זה, אבל עד עכשיו לא ידעו איך לקרוא לזה ומה לעשות נגד זה.  אז עכשיו יש הצעת חוק שנותנת לתופעה הרחבה והחמורה שם ואומרת בבירור: 'לא יתעמר אדם בזולתו במסגרת עבודה'.

יצחק (בוז'י) הרצוג, ראש האופוזיציה:

המעסיקים לעתים הורסים לעובד את החיים, והוא מפחד להתעמת או לפרוש כי הוא צריך לפרנס את משפחתו.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן:

לא ייתכן שבמקום העבודה יותרו פגיעות כמו התעמרות או הטרדות.  מקום עבודה שאדם בא אליו ברצון – זה מוסיף לפריון... ואתה שואל את עצמך איך לא חוקקו את זה קודם.

עמיר פרץ:

לא צריך תוכנית כמו 'בוס בהסוואה' כדי להבין מה צריך לעשות.  הכנסת צריכה לתת את תחושת הביטחון לעובד שהוא יקבע מה הרגע שמישהו מנצל את מעמדו נגדו, ולתת מספיק מוטיבציה למעסיק שתרבות ארגונית של הערכה הדדית יכולה לתמוך ליעילות ולפריון.

איתן מאירי:

-         אחד מכל ארבעה עובדים סובלים מהתעמרות שפוגעת בו משמעותית בעבודה, עד כדי כך ש- 50% פוטרו או יתפטרו.

-         45% מהעובדים שבהם מתעמרים, סובלים מבעיות בריאות.

-         המעסיק הפוגעני הוא אדם מניפוליטיבי, כריזמטי, חכם ורהוט, אך גם חסר מוסר ועכבות, כוחני ולעתים גם עם אישיות בעייתית.

-         הנפגעים הם אנשים מוסריים, חרוצים ומשקיענים, שיש להם נטייה לרצות ומוכנות לספוג.  קשה להם להאמין שהם נתקלים ברוע ולהציב גבולות.

-         לגבי מעורבות חברתית ומניעת עוולות, ציטט איתן משפט מפתח מספרו של ארנסט המינגוויי "למי צלצלו הפעמונים?":

"לעולם אל תשאל למי צלצלו הפעמונים – כי לך הם צלצלו!"

בשפת המקור זה נכתב כך:

"No man is an Iland, intire of it selfe; every man is a peece of the Continent, a part of the maine; if a Clod bee washed away by the Sea, Europe is the lesse, as well as if a Promontorie were, as well as if a Mannor of thy friends or of thine owne were; any mans death diminishes me, because I am involved in Mankinde; And therefore never send to know for whom the bell tolls; It tolls for thee.

עו"ד תמר וינטר ציינה, ש:

-         החקיקה האירופאית כבר הסדירה את הנושא הזה.

-         התעמרות, היא "התנהגות רעה".

סעיף 1.  מטרת החוק:

לאסור התעמרות בעבודה... כדי להגן על כבוד האדם, חירותו, על רווחתו ועל חופש העיסוק.

סעיף 2.  הגדרות.

סעיף 3.  מהי התעמרות במסגרת עבודה?

התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:

1.    התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות; 

2.    שיבוש יכולתו של אדם לבצע את  תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים עניניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; 

3.    הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו;

4.    הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים;

5.    ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן;

6.    נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם;

7.    נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם.

סעיף 4.  איסור התעמרות במסגרת עבודה

לא יתעמר אדם בזולתו במסגרת עבודה.

סעיף 5.  התעמרות במסגרת  עבודה – עוולה אזרחית

א.     התעמרות במסגרת עבודה היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה.

ב.     בית המשפט או בית הדין לעבודה רשאי לפסוק בשל התעמרות במסגרת עבודה פיצוי שלא יעלה על סך 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק...

סעיף 6.  נקיטת אמצעים בידי המעסיק

ג.      מעסיק שלא מילא את חובותיו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יהיה אחראי לעוולה אזרחית לפי סעיף 5, שעשה עובדו, או ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, או ספק או לקוח, במסגרת עבודה.

לנוסח המלא של הצעת החוק (שנוסחה בסיוע ד"ר אורית קמיר מהמרכז הישראלי לכבוד האדם) ולדברי ההסבר להצעה, הקליקו כאן.

שתי נקודות חשובות, מתוך דברי ההסבר לחוק:

-         החוק המוצע נועד להגביר את המודעות הציבורית לחומרת התופעה, תוך חינוך המשתתפים במסגרת העבודה והמעסיק בכללם, לשמור על סביבת עבודה נטולת התנהגויות פוגעניות

-         הצעת החוק מגדירה את ההתעמרות במסגרת עבודה כעוולה נזיקית ולא כעבירה פלילית, מתוך מחשבה שראוי להרגיל את כל השותפים בעולם העבודה להוראות החוק ולרוחו באמצעים מן המשפט האזרחי.  ייתכן שלאחר מספר שנות הכשרה יהיה נכון להוסיף איסור פלילי.

הצעת החוק הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים, והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ט באייר התשע"ה – 18.5.15

איך אני קשור לכל זה?

הנה דוגמא, מאחד ממקומות העבודה בהם עבדתי, כפי ששלחתי לח"כ מיכאלי:

ממש בימים אלו, לפני שנה אחת בדיוק, פוטרתי מחברת הלוגיסטיקה והשילוח בה עבדתי כשנה ורבע, בצוות שמנה כ- 22 עובדים.  בשנה ורבע, באו והלכו 26 עובדים.  מי שלא התפטר – פוטר.  גם לאחר פיטוריי, נודע לי שהתחלופה הגבוהה והחריגה, נמשכה.  מדובר בחברה הנסחרת בבורסה ומעסיקה כ- 1,000 עובדים... ונחשבת לשניה בגודלה ובהיקף פעילותה בתחומה, בארץ.

סבלתי רבות וקשות מסביבה עוינת מצד המנהלים ומצד עובדת אחת שהייתה יד ימינם, בעיקר (אך לא רק).

החבר'ה האלה שיבשו לי את החיים ואת הנשמה בהוראות שנועדו להכשיל אותי בזדון מרושע.  כשכבר לא יכולתי לסבול לבד, פניתי למנכ"ל (מייסד החברה) ולמנהלת משאבי אנוש, אולם למרות "הכוונות הטובות והמילים האמפטיות" כלום לא עזר; אף אחד לא עמד לצידי... וההתעמרות (בעיקר ע"י "פיט") המשיכה בסגנון מניפולטיבי, שכמעט תמיד הציג אותי באורח שלילי, כולל בשימוע המשפיל שעברתי, לפני פיטוריי.

הנה דוגמא, למתואר בסעיף 3(2) בהצעת החוק:
"שיבוש יכולתו של אדם לבצע את  תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו".

אני ידוע כאדם דייקן, ישר, מסודר, הגון, ואחראי (מה שקוראים "יקה"). המנהלים ידעו לנצל את "השריטה" הזו, גם לרעה.

כ- 4 חודשים לפניי שפוטרתי, ולאחר פיטוריו של איש צוות בכיר אחר, קיבלתי  2 מלקוחותיו (בנוסף לעבודה שכבר הייתה לי).  לקוחות שאופי הפעילות וההתנהלות איתם היו ההיפך הגמור של כישוריי ואופן התנהלותי.  בדיעבד הסתבר שחברי הצוות / מנהלי תיקי הלקוחות האחרים-הוותיקים, סירבו לקבל את הלקוחות הללו בגלל ההתנהלות המבולגנת איתם (הוותיקים והמקורבים יכלו לסרב; לי היה אסור לסרב).

חבר הצוות שפוטר, כנ"ל, פוטר בטענה שעבד בניגוד לנהלים ולהוראות... ולאחר פיטוריו ההוראות חודדו, כמו לדוגמא: אסור לקבל הוראות לקוח בטלפון, בע"פ... אלא הכל חייב להתנהל בשקיפות, בכתב, באימיילים – לביקורת.  עבור שתי החברות הללו, הנהלים וההוראות לא היו תקפים, בכוונה, ע"י ההנהלה (מסיבות שונות, שלא ברור לי עד היום מהותן).  ניסיתי להתנהל בין הטיפות, אולם התערבות יומיומית של המנהלים שיבשה את עבודתי באופן קשה ביותר.  מצד אחד אני מנסה, במקצועיות, "לחנך" מחדש את הלקוח, לעבוד מולי, בהתאם לנהלים החדשים (אימיילים, בכתב)... אולם הוא ממשיך, בטלפון ובע"פ... ואני מקבל על הראש מההנהלה מדוע אני משגע את הלקוח.  אם פעלתי לפי הנהלים ואם פעלתי לפי השכל הישר ולפי התנאים בשטח (הכל במקצועיות ואחריות, כמיטב יכולתי וכמיטב הכלים והסמכויות שניתנו לי) – קיבלתי על הראש.  ההוראות הסותרות גרמו באופן ישיר גם לכך, שעובדים זוטרים-וותיקים (מלזגנים ומחסנאים) [שהיו יד ימינו של המנהלים המתעמרים] ממש חגגו על הבלאגן שההנהלה עשתה לי, וזלזלו בי, תוך שלעיתים קרובות הם פשוט סרבו לקבל ממני הוראות, כשהלקוח עומד ומחכה להזמנות; עד שנאלצתי (באופן יומיומי) לצאת מהמשרד, ללקט סחורה ולארוז הזמנות עבור הלקוחות (פעולה שאהבתי לעשות, אך גזלה ממני זמן משרד יקר וחיוני).

בתגובה להתנהלותי זו, קיבלתי על הראש, מדוע אני יוצא מהמשרד ועושה הזמנות, כשזה בניגוד להגדרת התפקיד שלי (הגדרה שלא הייתה קיימת)... וכך, באופן כמעט יומיומי (תוך שאני במצוקה נפשית ופיזית, ולמרות ששיתפתי דרגים בכירים (יש לי תיעוד של רוב הדברים)).  בשלב מסויים, קיבלתי הוראה לא להכין הזמנות... וזאת בלי למצוא תרופה ובלי לתקן את המצב המעוות שגרם המנהל בעצמו (פשוט שיתקו אותי וקיצצו לי גם את הכנפיים)... עד שפוטרתי בבושת פנים.  אפילו מכתב המלצה בסיסי, הייתי צריך להתחנן לקבל, עבור הדברים הטובים שעשיתי (ויש לא מעט כאלה, ב"ה).

כל זאת כאשר משכורתי 5,000 ₪ ברוטו בחודש, בלבד... כשהמשכורת המקובלת במשק, למשרת מנהל תיקי לקוחות, כמו שביצעתי אני, מתחילה ב- 7,000 ₪.  מנהל המחסן אמר לי בריאיון העבודה, שאחרי שנה נדבר על העלאה במשכורת, אולם דבר זה לא קרה, והמנהל ועוזרו (וכן, עובד אחר בחברה, ממחלקה אחרת לגמרי) הקפידו לומר לי, שניהול 6-7 לקוחות לא מצדיק העלאה, ושאני עדיין לא עושה מספיק.

הנה דברים שהעליתי, בזמנו (19 לאפריל 2014), בבלוג שלי, כחודשיים לפני פיטוריי... שם אני מפרט  ממצוקותיי, בזמן אמת.

הלוואי שהחוק למניעת התעמרות יוכל להגן על הזקוקים להגנה, ואכן יגביר (כמאמר דברי ההסבר לחוק) את המודעות הציבורית לחומרת התופעה, תוך חינוך המשתתפים במסגרת העבודה והמעסיק בכללם, לשמור על סביבת עבודה נטולת התנהגויות פוגעניות.

רגע לפני פרסום המאמר, מצאתי שבמסגרת ההרצאה השנתית ע"ש יצחק מודעי בטכניון, הרצה פרופסור דן אריאלי על נושא ספרו: "האמת על באמת – איך אנחנו מעגלים פינות ומרמים את כולנו (במיוחד את עצמנו)".  במהלך ההרצאה אמר אריאלי:

החברה, רוצה לצמצם את השקרים ואת המעשים הלא מוסריים בקרבה, ולכן מגיבה בענישה מסוגים שונים.  הנחת היסוד של הענישה היא שהאדם הוא יצור רציונלי החושב לטווח ארוך ולכן יימנע ממעשים שעשויים להוביל לענישתו.  הבעיה היא שהנחה זו מוטעית; האדם אינו יצור רציונלי החושב לטווח ארוך, ולראייה: עונש מוות אינו מפחית את מספר מקרי הרצח באזורים שבהם הוא קיים.

לקריאה נוספת:

-         הבוס מתעלל? בקרוב הוא ישלם על זה

-         תוצאות חיפוש "התעמרות" באתר גלובס

-         על ערכים ודפוסי התנהגות

13 דקות המתנה לנציג שירות כביש 6

בהמשך למאמר שכתבנו ב- אוגוסט 2014: כביש 6. שירות פרימיטיבי ומפגר... יצא לי לדבר היום עם יפית – נציגת שירות.

שוב עצבן אותי, שבחשבון ה- 21 ליוני, שתקופת החיוב המוצהרת בו, היא מה- 20 למאי... מופיע חיוב נסיעה מה- 15 למאי... שלכאורה אמור להופיע בחשבון הקודם, שתקופתו מ- 20 לאפריל עד 19 למאי.

1002.  למרות הקושי באיתור מספר הטלפון של שירות הלקוחות, צלחתי בהצלחה את מערכת ניתוב השיחות... ואני ממתין למענה של נציג.  לאחר 13 (שלוש-עשרה!) דקות המתנה, עונה יפית, ב- 1015.

נושא 1

אני שואל/אומר: מדוע לא היה מענה תוך 3 דקות, ע"פ החוק?

יפית עונה (ציטוט): "לא מכירה את החוק הזה".

נושא 2

יפית מבקשת מס' ת"ז... ואני שואל מדוע המערכת האוטומאטית ביקשה ממני קודם (בזמן ההמתנה הארוכה) להקליד את המידע; הוא נאבד בדרך?! תשובת יפית: "לא יודעת, זה לא שייך לנציגי שירות".

נושא 3

לגבי הבעיה בחיובים... אומרת יפית: "נסיעות נקלטות אחרי 10 ימים"... ולכן הנסיעה של ה- 15 במאי לא נקלטה בזמן שהוציאו את החשבון הקודם (שנערך ב- 21 למאי) אלא רק בחשבון שלאחר מכן.

שאלתי מדוע לא לתכנת המערכת, שתפיק החשבון רק עבור הנסיעות, התאריכים הכלולים בתקופה המוצהרת בחשבון... ויפית השיבה: "לא יודעת לענות לך... ככה אנחנו עובדים".

נושא 4

מדוע כ"כ קשה למצוא את מס' הטלפון של שירות הלקוחות?  מדוע לא מופיע מס' הטלפון בעמוד ה- "צור קשר" (המופיע בצד שמאל-למעלה של עמוד הבית)?  את פרטי ההתקשרות מצאתי באתר אחר.

בדיעבד, אני גם מוצא את מס' הטלפון של שירות הלקוחות, בעמוד "מוקד השירות הטלפוני", שנמצא תחת תגית "שירות לקוחות".

מדוע לא לסנכרן ולמזג את עמוד "מוקד השירות הטלפוני" עם הקישור "צור קשר", כדי להקל על הלקוחות והפונים?

יפית: תפנה ל- "פניות הציבור".

אני: איך מגיעים אליהם?

יפית: הפרטים באתר שלנו.

אני: היכן? חיפשתי וחיפשתי, אך ללא הצלחה...

יפית אומרת שגם היא כעת מסתכלת באתר כביש 6...  כמה שניות שקט... ונראה (באופן לא מפתיע שגם יפית לא מצליחה ממש לאתר המידע המבוקש)... ומקריאה לי, כבר בחוסר סבלנות, את כתובת האימייל של "פניות הציבור":

pniot@dec-op.com

אולי יש להם גם מס' טלפון נגיש?

יפית: "לא, אין להם טלפון".

נושא 5 (מתפתח תוך כדי השיחה)

1023.  אני מבקש לדבר עם מנהל אחראי ו/או מישהו בכיר ו/או וותיק ומנוסה שאולי יוכל להשיב על שאלותיי... במקום להפנות אותי לפניות הציבור; ויפית אומרת: "בכיר בשירות לקוחות לא מטפל בזה.  אין לו מה לעשות עם הפניה".

כשאני מתעקש, יפית מעבירה אותי להמתנה, תוך כדי שאני באמצע המשפט...

1029.  יפית חוזר לקו ואומרת: "אין עילה לשיחת מנהל... אין פה שום בעיה...   רק פניות הציבור יוכלו להשיב לך".

1030.  סוף שיחה, כשבקולה של יפית נשמע טון חסר סבלנות ביותר (למרות שהיא השתדלה להיות אדיבה).

לקריאה נוספת:

האויבים האמיתיים של אזרחי ישראל (רשימה חלקית)