יום חמישי, 28 בינואר 2016

התואר והפער



התואר והפער: אגדת ההשכלה הגבוהה
ידיעות אחרונות (מהדורה מודפסת) /  26 לינואר 2016


המשטרה חושדת כי רבים, ובהם נושאי משרות רמות, אפילו שופטת בדימוס, קנו תארים אקדמיים מידי אוניברסיטאות שאינן בנמצא.  זו אינה הפרשה הראשונה מסוגה.  הפרצה הקוראת לגנבים הם התארים הכשרים המזכים את המחזיקים בהם ביוקרה ובתוספת שכר.  בשירות הציבורי כמעט כל דיפלומה מכניסה שקלים לבעליה, גם אם אינה קשורה לעיסוקו של העובד וגם אם נופקה מטעמה של מכללה שמוריה נבערים ותלמידיה בטלנים.

          מצוקתם הכלכלית של מוסדות ההשכלה הגבוהה מתחברת לרדיפה אחרי תארים, ולכן – בתמיכת המדינה, או אף ללא תמיכתה – הם פותחים מסלולי בזק המנפקים תארים תמורת שכר לימוד מופקע.  באווירה הזאת, מובן מאליו שיימצאו נוכלים שיבדו אוניברסיטאות ואנשים שלא יעמדו בפיתוי וירכשו את סחורתם המזויפת.

          זה המקום לדון בערכה הכלכלי של ההשכלה האקדמאית לפרט ולכלל.  לכאורה, אדם הרוכש השכלה גבוהה מצטייד בכישורים נדירים המבוקשים בשוק ומשיאים תמורה כספית גבוהה, ואילו אדם נעדר השכלה גבוהה מציע כישורים שכיחים שמחירם נמוך.  מכאן מסיקים כי השקעה ברכישת השכלה גבוהה משתלמת מבחינה כלכלית, כי מדינה המכשירה אקדמאים רבים תשכלל ואף תיטיב להתחרות בשוק העולמי וכי ריבוי בעלי ההשכלה הגבוהה יקטין את הפערים החברתיים.

          אמנון רובינשטיין, שר החינוך באמצע שנות ה- 90, דבק בהנחות האלה וחולל מהפכה.  הוא שבר את המונופול של אוניברסיטאות המחקר הספורות ועודד את פתיחתן של מכללות ציבוריות שבעקבותיהן נפתחו מכללות פרטיות שהם עסק לכל דבר.  תוך עשור וחצי התרבה מספרם של בעלי התארים, וכיום אנו מהחברות המדופלמות בעולם.

          למרות זאת קפא הפריון (ערך התוצר המופק בפרק זמן נתון) והפערים החברתיים לא הצטמצמו, מפני שהם נפערים כבר בתקופת הילדות.  עד שילד משכבה חברתית נמוכה מצליח, במאמץ רב, לפסוע פסיעה אחת, מצליח בן לשכבה גבוהה לדלג שתיים.  הפער נפתח שנים רבות לפני שהצעירים מתייצבים בשערי המוסדות להשכלה גבוהה.

          רוב המכללות מעניקות תארים במדעי הרוח והחברה ולא במדעים המדויקים ובמדעי הטבע, שהוראתם דורשת השקעה גדולה בציוד.  הסטודנטים מפרנסים את סגל ההוראה, והם בבחינת צרכנים שיש לספק את משאלותיהם.  מכללה המחמירה עם תלמידיה לא תשרוד.  כיוון שכך, הונמכו דרישות הסף לקבלתם ולהסמכתם ומדי שנה נפלטים לשוק מאות רבות של בוגרים רדודי השכלה שלמשק אין בהם חפץ והם מאוכזבים משום שציפיותיהם נכזבו.

          עוד סיבה היא שתואר אקדמאי אינו מייצג התאמה לדרישות התפקיד, אלא הוא אמצעי נוח למיון מועמדים למשרות המוצעות.  בהיעדר אמות מידה בדוקות שבאמצעותן ניתן לנבא את כשירותם ואת פוטנציאל ההתפתחות של המועמדים, נשענים מנגנוני המיון על תעודותיהם.  הנטייה להסתמך עליהן גדלה ככל שמעורפלות התכונות הנדרשות מהם וככל שהידע שיזדקקו לו בעבודתם אינו ניתן לתיאור מדויק.

          המגזר הפרטי זריז יותר בתגובותיו לתהליך הזה, ובכמה מקצועות חופשיים, כגון משפטים, זוכים רק המצטיינים והמקושרים מבין בוגרי האוניברסיטאות לחדור למשרדים החשובים.  בוגרי המכללות, הבאים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נדחים על הסף, אם כי כמובן שיש יוצאי דופן המבקיעים את המתרסים.  במגזר הציבורי מסייעים התארים להצדקתן של העדפות פוליטיות.

          המסקנות שלי הן שמפריזים בתרומתה החברתית והכלכלית של ההשכלה האקדמאית להמונים.  היא אינה משיאה את הרווחים המצופים ממנה.  אין לנו צורך בהמוני בורים מדופלמים המנופפים בתעודותיהם וחשים שהוליכו אותם שולל.  את המאמץ הלאומי העיקרי צריך להשקיע בשלבי החינוך המוקדמים, ולאקדמיה יופנו המצטיינים והחרוצים שאת השכלתם ותעודותיהם יקנו ללא הנחות וקיצורי דרך.


יום רביעי, 27 בינואר 2016

חרדים מפרסומות



לא יודע למה... אבל רק לאחרונה נתקלתי במודעות להלן... בהן מתבקש הגולש לאפשר הצגת פרסומות תוך כדי גלישה באתרים "ספקי תוכן" מסויימים... או, לאשרר החסימה (במקרה הזה, של AdBlock) ולהמשיך לגלוש בלי להיות מוטרד מחלונות קופצים ופרסומות מציקות.


טרוניות הגולשים איננה על פרסומות באופן כללי, אלא בעיקר על פרסומות המפריעות לחוויית הגלישה, ובין היתר גם מכבידות על קצב טעינת העמודים.    ישנה פחות התנגדות לפרסומות טקסט או תמונות סטטיות, שפחות מטרידות חזותית.

ראוי ונכון שספקי התוכן יתחשבו בגולשים/בלקוחות שלהם ויאפשרו גלישה נעימה יותר, תוך חשיפה לפרסומות, באופן הגון, ראוי, ומכבד יותר.

אתר "כיכר השבת" הגדיל לעשות... והגולש, המבקש לצרוך מידע שהאתר מספק, מואשם ב- "גזל" (לא פחות), כשהוא מממש את זכותו לגלישה חופשית ונטולת מעקבים ומטרדים, במרחבי הרשת.
"האשמה" של "גזל"... זו כבר חוצפה, והתנהגות בלתי מתקבלת על הדעת!

 
ספקי התוכן צריכים להבין ולכבד את הציבור, ולא לפגוע בו עם פרסומות מטרידות או כאלו האוספות מידע אודות אופי הגלישה והשימוש באינטרנט.  מי שמתעקש להציג פרסומות מטרידות, בזדון; ומי שאינו מיידע את גולשיו בדבר אפשרות החדירה לפרטיותו (במודעה ברורה, ולא באותיות הקטנות) – אל לו להתפלא כשגולשיו, בלית ברירה, משתמשים בחוסם פרסומות.

"גם מוזילה, העמותה שעומדת מאחורי דפדפן הקוד הפתוח פיירפוקס, פרסמה גילוי דעת בנושא וכתבה למפרסמים:
"אתם עושים זאת לא נכון... הדיון הוא לא על פרסומות טובות ופרסומות רעות או חסימת תוכן, אלא על שקיפות, שליטה ואמון". כרגע האיזון מופר, טוענים במוזילה, כי המשתמש לא מקבל שליטה על מי אוסף עליו מידע, איזה מידע נאסף אודותיו ומתי פעולותיו נמצאות תחת מעקב" (דה-מרקר)

"חוסם פרסומות", כמו AdBlock, לא חוסם את כל הפרסומות, אלא רק פרסומות שאינן עומדות ב- תֶּקֶן (סטנדרט) ודרישות החברה (תרתי-משמע).




מה התקן לפרסומת "כשרה"?
ע"פ AdBlock, "אסור, למשל, לכלול אנימציה או צלילים בפרסומות, או לפרסם באמצעות חלונות קופצים שמכסים תוכן אחר".

כדי לסבר את האוזן והעין, ראו כמות הפרסומות הנחסמות בפתיחת העמוד הראשי של:
גלובס (23), כיכר השבת (13), Ynet חדשות (5), הארץ (5), דה-מרקר (4), וויקיפדיה (0), פרוייקט בן-יהודה (0)
The Yeshiva World (24) FoxNews (10), CNN (7), National Geographic (7), C-Span (0), Wikipedia (0)

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

 

לקריאה נוספת:
-         GetAdBlock

יום רביעי, 20 בינואר 2016

עלייה ביעילות הבנק



נראה שבנק הפועלים נמצא במצוקה כלכלית, עד שאינו יכול לאפשר לעצמו מתן שירות תוך פרק זמן סביר, למרות רווח נקי של מאות מיליוני שקלים ברבעון.

 
יום ראשון, 15 לנובמבר 2015... נכנסתי לקישור ה- "צור קשר" ומילאתי טופס מקוון:
הלקוח שלכם (וציינתי, מאחת המעטפות, פרטי הנמען המלאים)...  כבר לא גר בכתובת זו, זה למעלה משנתיים... אולם דואר ממשיך להגיע מכם.
1.    אנא אשרו שאתם מפסיקים משלוח דברי בדואר לכתובת הנ"ל.
2.    מה לעשות עם המעטפות שהצטברו פה? 

בהקלקת "שלח"... קיבלתי הודעת שגיאה:
 
איכשהו הצלחתי לאתר אונליין כתובת אימייל "אמיתית": pniot@mailpoalim.co.il
ותחת הכותרת: "הלקוח שלכם כבר לא גר פה, זה למעלה משנתיים", שלחתי את הפרטים כנ"ל + תמונה מאחת המעטפות עם פרטי הנמען המלאים.

עברו 18 ימים... וב- 3 לדצמבר 2015, קיבלתי אימייל מסגנית מנהל הסניף (שם מתנהל, ככל הנראה, חשבונו של הלקוח):
שלום רב,
ראשית תודה רבה על פנייתך.
שנית יצרנו קשר הלקוח ועידכנו בהתאם את הכתובת החדשה שלו.

מהאימייל ששלחה לי הסגנית ניתן ללמוד שהאימייל שלי (לאימייל של הבנק) הגיע אליה מתישהו, לאחר שמישהו (מתישהו) בחן את תוכן הפניה, מצא שהלקוח המדובר, הינו לקוח בסניף ההוא, והעביר אליהם את הפניה, להמשך טיפול.

סבבה?!

בין לבין, הגיע דואר נוסף לבניין שלנו, ע"ש עוד שכן שכבר לא גר אצלנו, כך שביקשתי מהסגנית, אם תוכל לסייע לי להשלים המשימה, גם במקרה דנן.  שלחתי לה הפרטים, והיא השיבה:
אין חשבון בסניפנו.
עלייך לפנות בדרך המקובלת , כפי שנהגת פעם קודמת.
אני:
כפי שכתבתי קודם... קיבלתי הודעת שגיאה.  יש מצב שאת שולחת לי כתובת אימייל מעודכנת, למי להעביר פניות כאלו?
היא:
בנק הפועלים, הנהלה ראשית
המרכז לטיפול בפניות לקוחות
ת.ד. 27 תל אביב 61000
פקס 03-7136146
טלפון 03-5673697
שעות פעילות א-ה בין השעות 8:00-16:00
אני:
          אין כתובת אימייל??
היא:
לא ניתן לתת.
יש לפנות בדרך המקובלת

Thu, Dec 3, 2015 at 6:31 PM
אני כבר לא יודע מה היא הדרך "המקובלת"... אבל שלחתי אימייל מעודכן עם פרטי הלקוח/שכן הנוסף, שוב, לאותה כתובת אימייל כנ"ל (כולל צילום מעטפה).

נכון להיום... עברו 48 יום... ועדיין לא זכיתי למענה.


נ"ב
בצירוף מקרים מעניין, גיליתי בדיעבד, שבוקר ה- 15.11.2015 (כנ"ל), פרסם בנק הפועלים דו"ח, ממנו עולה שברבעון השלישי של 2015 הרוויח הבנק 802 מיליון שקל, עלייה של 12% מהרבעון המקביל אשתקד.  מהדו"ח גם עולה שיחס היעילות התפעולית של הבנק ירד ל-61.8% מ- 63.3%, מה שמשקף עלייה ביעילות הבנק (גלובס).