"ממושבה למטרופולין": הטרגדיה של פתח תקווה (מאמר שלישי): רצח-עצים ב- M המושבות

בהמשך ל-

-         "על עצים ואנשים, שורשים ועלים" (ינואר 2026).

-         "ממושבה למטרופולין": הטרגדיה של פתח תקווה: מאמר ראשון (דצמבר 2024) ושני (אוגוסט 2025).

הקב"ה, בורא-העולם, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מנסה ללמד אותנו, בני האדם, עוד שיעור בהתנהגות נכונה בעולם, באמצעות הכתוב בתורה בפרשת "שֹׁפְטִים" (דברים כ יט): "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר".  מבאר רש"י:

יָמִים – שְׁנַיִם. רַבִּים – שְׁלֹשָׁה... וְלִמֵּד שֶׁפּוֹתֵחַ בְּשָׁלוֹם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים... כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה – הֲרֵי 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּילְמָא": שֶׁמָּא הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַמָּצוֹר מִפָּנֶיךָ, לְהִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרֵי רָעָב וְצָמָא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? לָמָּה תַּשְׁחִיתֶנּוּ?

הקב"ה מזהיר אותנו לחשוב פעמיים לפני שמשחיתים ורוצחים עצים בזמן מלחמה, אפילו כש- "אין ברירה" וחייבים להכניע את האויב... אך בפתח-תקווה – M המושבות – רצח-עצים סדרתי, בעת שלום, ב- "סתם" יום של חול, הוא מצב רגיל, יומיומי, מטריד ומזעזע.

יש לי כבר כמה וכמה מאמרים בנושא, לזכרם של עצים שונים שנרצחו בעיר בשנים האחרונות... וכן כמה וכמה מאמרים תחת הכותרת "ממושבה למטרופולין: הטרגדיה של פתח תקווה", שעדיין לא פורסמו.  הם תקועים בשלבים שונים של עריכה... עקב רגישות-יתר שלי לנושאים הללו... ועקב נטייה, שקשה לי להתגבר עליה, ומתישה אותי, להכנס ולתאר מצבים בפרטי פרטים.  לא ניתן לתאר את טלטלת-הרגש שאני עובר כעת בכתיבת המאמר הזה, ולכן אקצר.  לא אכלול כאן את כל הפרטים – אחרת לא אשרוד ולא אגיע לעריכה הסופית ולפרסום.  פרטים נוספים אפרסם, בעזרת השם בלי נדר, כאן למטה, בתגובות, כשאתאושש; ואולי אולי גם בפרסומים נוספים.

מכירים את המראה הזה?

ב- 99% מהמקרים, המראה מעיד שעמד פה פעם עץ.  כשצבע האבנים טרי, זה מעיד שרצח-העץ בוצע לא מזמן.  את התמונה הנ"ל צילמתי בחזית בגין 21-23, ביום חמישי 15 לינואר 2026.  בחזית המבנה יש תחנת אוטובוס.  על המדרכה, משני צדיה היו בינואר 2019, ועד לפני כחודשיים, שני עצים.  אחד מצפון, בפינת רחוב הענבל, ואחד מדרום, סמוך לכניסה לחנית מרכז הקניות.

מיקום 2019, באדיבות Google Street View

כך נראה המקום כיום, 6 שנים אחרי (ינואר 2026)

העץ הדרומי נרצח כנראה בנובמבר 2025.  הצוות הראשון רוצח את העץ (על עליו).  עורף את ראשו.  הצוות השני מעלים ראיות ומנסר את גדם-הגזע.  הצוות השלישי מרצף את המקום ומכסה את מקום גידולו של הנרצח.

מכירים את מקור שירהּ של נעמי שמר: "שירת העשבים"? אמר רבי נחמן (ויקפדיה):

"וְכִי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה."

אם לכל עשב ועשב יש שירה מיוחדת משלו... – הגיוני שגם לכל עלה ועלה יש שירה מיוחדת משלו.  מעניין מה היה רבי נחמן על רצח העצים בפתח תקווה.

במאמר "הספרנים": "כי האדם עץ השדה" – נתן זך על העץ, האדם ומה שביניהם... הוטמעה מודעת-אבל שפרסם נתן זך באיזשהו עיתון "על עץ שקמה (או אשל) זקן וחולה שעיריית תל אביב כרתה בכיכר רבין מול חלון ביתו. העץ הקשיש היה קרוב במיוחד ללבו, ולדבריו הוא שימש לו השראה לשיר שכתב יותר מעשרים שנה לפני כן."

"מילא" לרצוח עץ זקן וחולה... אבל כאן בחזית בגין 21-23 בפתח תקווה זה היה עץ צעיר.  למה לרצוח עץ צעיר? "הוא מפריע פה למכוניות", אמר לי אחד העובדים.  אנשים משוועים לצל... ובגלל שהעץ "מפריע למכוניות" רוצחים אותו??? טירוף! מישהו בעיריית פתח תקווה יצא מדעתו, ונראה שלא אחראי למעשיו.

במקרים אחרים אמרו בעירייה שהורו או אישרו לכרות עצים כי הם לא בטיחותיים, מסוכנים,  חולים, וכד'; ואני שואל: איך העץ זכה לתואר "לא בטיחותי, מסוכן, חולה, וכד'"? מי האחראי בעיריית פתח תקווה על תחזוקת העצים בעיר? טיפולם, טיפוחם, השקייתם? בניסוח וביישום נוהל עבודה למען שימורם לדורות? ... – כדי למנוע, ולא להגיע למצב "אין ברירה" סופני המחייב להשמיד, להרוג ולאבד עץ.  ונניח, שאין ברירה, ויש סיבה מוצדקת לכרות עץ.  מדוע שהעירייה לא תשתול עץ חדש במקומו, שלא מפריע למכוניות וכן מועיל לאדם?

ב- 1936, 12 שנה לפני "קום המדינה" הסתובבו בארץ-ישראל כנופיות רוצחי-עצים ואנשים.  בסוף מאמרו "טעם המערכה", כתב ד"ר משה (הכהן) בילינסון (תושב פתח תקווה):

"... איוֹם החשבּוֹן.  דבר וחצי דבר לא נמחק ממנוּ, דבר וחצי דבר לא נסלח ממנוּ ולא נשכּח ממנוּ.  נביא במלוֹאוֹ את החשבּוֹן בּפני עמנוּ וּבפני העוֹלם, על כּל רצח-נפש ועל כּל רצח-עץ נבוֹא בּמשפּט, נתבּע לדין את האחראים ואת האשמים.  לא נרכּין ראש ולא נשלים עם המערכה הזאת, ונסיק ממנה את כּל המסקנוֹת הפּוֹליטיוֹת והישוּביוֹת.  וכשתיגַמר המערכה, לא נראה את עצמנוּ חייבים בּרגשי-תוֹדה לשליטי הארץ, בּאשר החזירוּ לנוּ חוֹק וּמשפּט, אלא נתבּע סדרים וּמשטר אשר יבטיח אוֹתנוּ מהישנוּת המערכה האיוּמה."

מעניין מה היה אומר ד"ר בילינסון על רצח העצים הסיטונאי בפתח תקווה, בשנה ה- 78 לעצמאות "עם ישראל" בארצו, תחת שלטון "יהודי" לכאורה? לצערנו, לא זכה ד"ר בילינסון ליסד במדינת "ראשית צמיחת גאולתנו" "סדרים וּמשטר אשר יבטיח אוֹתנוּ מהישנוּת המערכה האיוּמה" והמשך רצח-עצים, והפעם בידי ובאחריות – "אחים" – בני-עמנו, לכאורה – נמשך.  "כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי", אמר הנביא ישעיהו (סה כב).  את "טעם המערכה" כתב בילינסון ביוני 1936.  כארבעה וחצי חודשים בלבד לפני שקיבל התקף-לב ונפטר בגיל 47.  יהי זכרו ברוך.

בחדשות בן עזר: מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח, גיליון מס' 318 תל אביב, יום שני, י"ב באדר א' תשס"ח,  18 בפברואר 2008, מובאים "שני מאמרים על המצב": האחד "טעם המערכה" (ג' תמוז תרצ"ו, 23.6.1936) כנ"ל... והשני, גם הוא של ד"ר בילינסון: "בזאת ננצח" (ה' תמוז תרצ"ו, 28.6.1936):

"... אנו נצא מנצחים מההיאָבקוּת הפּוֹליטית, תימשך כאשר תימשך, ויהיוּ הכּוֹחוֹת שכּנגד כּאשר יהיוּ... איתנוּ כּוֹח עצום וכבּיר, אשר שוּם שליטים ושוּם "מוֹרדים" לא יוּכלו לו, והוּא המבטל את כּל החשבּוֹנוֹת, הוּא המנצח בּכל המלחמוֹת – כּוֹח החיים, הכרח-החיים... בּזאת ננצח, אם רק יימָצאו בּנוּ קשיוּת-העוֹרף, ערוּת-החוּשים,  תקיפוּת-האוֹפי, אוֹמץ-הרוּח – לתביעת תביעתנוּ ולהגנה."

ראו להלן, בסוף המאמר, דברים דומים שאמר כמה שנים קודם, רש"ר הירש.

עתון "דבר לעולה" (ספטמבר 1936) [עיתונות יהודית היסטורית]

מרץ 2025, "היעד: נטיעת כ- 3,000 עצים חדשים מידי שנה" (פורסם בשבועון 471 גיליון 942):  לדברי ראש העיר רמי גרינברג, "במקביל לקידום ויישום התכנית, העירייה ממשיכה לנטוע אלפי עצים בשנה... לרווחת התושבים.  יחד הופכים את העיר לירוקה, מוצלת ונעימה יותר!".

אוקטובר 2025, הודעה של ראש העיר, באחד מקבוצות הוואטסאפ בעיר:

ראיתי והזדעזעתי מפרסום ה- "פייק ניוז" הזה, ודומיו.  הפרסומים אודות תכניות עיריית פתח תקווה אינם עולים בקנה אחד עם מעשה אנשיה וקבלניה בשטח.  אני "מת" לקבל לידיי את רשימת מיקומם של אלפי העצים הנטעים לכאורה "מידי שנה".  אין מי שמתחזק את כל העצים האלה! ישנם מאות עצים צעירים ברחבי העיר יבשים, עייפים, מוזנחים, לא מטופחים, לא מושקים... ונראים רע! בספטמבר 2025 פניתי לעירייה, תהיתי מדוע כל כך הרבה עצים מוזנחים.  חזר אליי מנהל באגף גנים ונוף, ואמר לי, במילים האלה: "אני לא יכול להיות אחראי לעצים שלא אני נטעתי אותם".

בכתבה הנ"ל (מרץ 2025) מדובר גם על יצירת "חופות צל רחבות... לרווחת התושבים"... אבל בפועל נוטעת העירייה יותר מידיי עצים "לקישוט", שלעולם לא יעניקו "חופות צל רחבות"... ועצים שנטעו בעבר, ויש להם פוטנציאל להעניק "חופות צל רחבות" – נגזמים באופן חסר-אבחנה.  פעולות שסותרות לחלוטין את תכניות ראש העיר.  "הצללת צירי הליכה מרכזיים לרווחת התושבים"? כמה עצים נטעה העירייה לאורך רחוב בגין (רחוב ראשי בפתח תקווה), וכמה עצים רצחה שם, ב- 10 השנים האחרונות? מעניין מה היה אומר מנחם בגין, שעל-שמו הרחוב, על רצח העצים.  לא יאומן כי יסופר.

"כל אחד מאיתנו מייצג את הציבור, לכל אחד מאיתנו אומץ רוח לעמוד לימים יעדי הציבור ולשאתם אתו – לבדו, מול העולם כולו.  תדע... מיוצג ישראל לרוב בדמות אילן... חיוניותו חוזרת וניעורה בכל אחד מחלקיו.  גם אם נכרת השורש, די בענף אחד, בבד אחד, בעלה אחד, לעיתים אף בפקע אחד, כדי להחזיר אותו צמח כרות לקדמותו, ולהבטיח את המשכו" (רש"ר הירש, פרשת "שמות", שמות ג יח).

קשה להחזיר צמח כרות לקדמותו, כשהעירייה לכאורה לא מעוניינת בזה.

רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה, עצור בבקשה את הרוצחים! מנע את הרצח הבא! טפל בעצים והייה קשוב יותר לאנשים, בני האדם – תושבי העיר, ופעל בהתאם לרוח התורה, לתקוותו של ד"ר בילינסון ומוסריותו של רבי נחמן. 

"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".

על עצים ואנשים, שורשים ועלים

 מעשה-ידיי (Hand-Made), בנערותי

צורת "לב" משאריות (Scrap Wood) עץ סנדוויץ' (Plywood) מצופה פורמייקה לבנה, ובה חיתוכים דקים שביצעתי במסור-סרט (Scroll Saw).  ראו ב- YouTube שפע יצירות-עץ, תוך שימוש ב- "מסור-סרט".  בעיקר "גלגלי-שיניים" (Gears) למיניהם.  ראו את טכניקות התכנון והביצוע.  ברוך שנתן מחכמתו לבני אדם.  הנה שתי דוגמאות:

עשר+ שנים קדימה, בתחילת שנות השלושים שלי, השתעשעתי בשאלה: אם האדם נמשל לעץ השדה – מה מייצגים עלי-העץ עבור האדם? שיתפתי את אושרת, חברה שלי באותה תקופה (או אולי נכון יותר לומר ידידה?! חשובה).  אושרת הפתיעה אותי עם תשובה יצירתית (תרתי-משמע), מעוררת מחשבה והשראה, ומיוחדת במינה.  ברוך השם:

... וחשבתי שאם האדם הוא עץ השדה... העלים הם השאיפות, הרצונות שלנו, המלווים אותנו לאורך כל חיינו.  יש מצבים שאנו ממש "פורחים", מצליחים, מאושרים, משגשגים... ויש תקופות שהפריחה מתעכבת... וכמו העונות ומצב הפריחה חיינו בסימן של צמיחה וקמילה.  ומהו עץ ערום ללא עלים? כמו אדם ללא שאיפות וקשר לעולם.  "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".  מי יתן שנהיה חזקים ומושרשים בהויית החיים והתורה וְעַלינו תמיד יהיו בפריחה.  אוֹשרת.

ערב שבת קודש פרשת "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק", ה'תשע"ח 2017, ירושלים.  בדרך לשבת משפחתית, לרגל יום ההולדת ה- 80 של ר' יצחק הכהן שטרן (1937-2018).  צבעי העלים בעץ לידינו: אדום, צהוב-כתום וירוק.  השמש מנצנצת בעדם.  צילמתי.  בדיעבד הסתבר, שדוֹד יצחק צפה בי מרחוק, צופה בעץ, והתפעם.  הופתעתי, כאשר הדוד, בדבריו לציבור בני המשפחה, במהלך השבת... ציין את העץ... ואת העובדה ש- "מישהו" שם לב לעץ, לצבעים, וכו'.  דוד יצחק ניסה לעורר את הציבור לשים לב גם לפרטים כאלה בעולם; להסתכל סביב, להיות ערני... ולהודות על הטוב.

דצמבר 2025 (אמצע העשור השישי שלי) נחשפתי לראשונה לסיפור "העץ הנדיב" (The Giving Tree).  הזדעזעתי עד עומקי-נשמתי.  סיפור טרגי, ועצוב מאוד.  כנראה עוד "שריטה" של אדם רגיש מאוד (Highly Sensitive Person) שכמוני.

מכתב

מכתב

"כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (פרשת "שֹׁפְטִים", דברים כ יט).  רש"י: יָמִים – שְׁנַיִם. רַבִּים – שְׁלֹשָׁה... וְלִמֵּד שֶׁפּוֹתֵחַ בְּשָׁלוֹם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים... כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה – הֲרֵי 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּילְמָא": שֶׁמָּא הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַמָּצוֹר מִפָּנֶיךָ, לְהִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרֵי רָעָב וְצָמָא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? לָמָּה תַּשְׁחִיתֶנּוּ?

"כי האדם עץ השדה" – נתן זך על העץ, האדם ומה שביניהם ("הספרנים")

נכון להיום, כולל פרוייקט עץ המשפחה המורחב שלי, בן ה- 24, 36,647 עלים/אנשים.

עולמות קסומים: על איתמר לוי, "ספר זכרונות", ועוד

לספרים היה תמיד חלק מרכזי בחיי... כמעריץ וכלקוח-עבר של איתמר לוי המוכשר (איתמר ביוטיוב), שמורים אצלי, עדיין:

הסימניה, עם הלוגו המפורסם (כ- 13 שנה לפני "סימניה")

ספרו: "מיומנו של מאתר ספרים" (ב- ULI וב- "סימניה")

...ודף מידע מספר 101 שהופץ ב- 15 ספטמבר 2010, השמור בג'ימייל.  הנושא הראשי היה: הראי"ה קוק (ראו דף מידע נוסף, בנושא אחר, מיולי 2019).  בדף פורסם גם אודות "צימר הספרים של איתמר" בכרם מהר"ל (ראו, "סוף שבוע בכפר": תיאור הצימר ותמונות באתר המופלא "הבית של עידה", כנראה מדצמבר 2011 (אני מקווה שישמר לנצח ויתן השראה לעשייה מבורכת שכזו)... ומידע נוסף ב- "צימר לכל כיס: 10 הצימרים הכי טובים בישראל"):

אנחנו שמחים להציג את 'צימר הספרים של איתמר': אשר נמצא על גג בית בכרם מהר"ל בהרי הכרמל.  יש בו חדר שינה, חדר קריאה, פינת אוכל, מטבחון ושירותים.  בחוץ יש מרפסת גדולה מקורה עם כיסאות נוח ושולחן אוכל.  בכל החדרים יש כאמור הרבה ספרים! הצימר מתאים בעיקר לזוג, אבל יש אפשרות לאורח נוסף עם הוספת מזרון בחדר קריאה.  יש ספרים בכל התחומים כמעט, קריאה, נוער, ילדים, מדע בדיוני, היסטוריה, אמנות, יהדות, ביוגרפיות ועוד.  מחירים = 500 ש"ח באמצע השבוע, 600 ש"ח בסוף שבוע [עם הנחה על כמה לילות].

את הספר, שאיתמר הוציא בהוצאה עצמית: "ספר זכרונות, חנות הספרים של איתמר, 2000", בעריכת יגאל שוורץ, הוא פותח כך:

הספר מוקדש באהבה רבה לכל לקוחותיי: לדיתה מכפר יהושע, לאבינועם מחיפה, לאריה מתל אביב, (ועוד 37 שמות ומקומות, בהם גם בוכסי מבארי)... ולעוד אלפי לקוחות אחרים, אשר בזכות בקשותיהם המשונות וסיפוריהם המרתקים והמרגשים, למדתי את כל מה שאני יודע.

מתוך הפרק הראשון:

ביום ה' 19.8.1993, דקותיים לפני חצות, בשעה שטיילתי עם כלבי "בובי" ברחובות הסמוכים לנחל הירקון, בצפון תל אביב, החל הכל... צעדתי בעקבותיו שקוע בהרהורים.  אין אדם מושל בהרהוריו.  נכנסים הם ויוצאים כרצונם.  לפעמים הרהור דבק בהרהור והופך למחשבה, לעיתים מחשבה מצטרפת למחשבה והופכת לרעיון... לספרים היה תמיד חלק מרכזי בחיי... דומיית לילה ירדה על תל אביב... התיישבתי ליד המחשב.  ראשית, ידעתי, עלי למצוא שם לשירות החדש.  שם קולע אשר יעביר מיד תחושה של ספרים ישנים ואהובים.  הצירוף "ספר זכרונות" עלה בדעתי תוך שניות.  מיד הרגשתי כי זהו השם המתאים ביותר... אחרי השם בא תורו של הלוגו.  רציתי סמל שיתן הרגשה נעימה של געגועים לעבר.  פקדתי על מחשבי לצייר אליפסה, ולמלא אותה בצבע חום מוקה.  במרכז האליפסה באותיות שחורות ובניקוד ילדותי כתבתי "ספר זכרונות".  מתחת, באותיות קטנות יותר, נכתב "ספרי ילדים משומשים"... בבסיס האליפסה ציינתי את השנה 1993.  יום יבוא והשנה 1993 תיתן הרגשה של משהו ישן... חשבתי לשלב איור מתוך ספר ילדים מוכר, איור שיעביר אותנו לעולמות קסומים.  אולי מתוך "הנסיך הקטן", אולי מתוך "נילס הולגרסון".  לבסוף, לאחר חיפושים והתלבטויות, החלטתי לצייר לבדי.  אחזתי בעכבר המחשב, והחלקתי אותו כה וכה.  כך נולדה הציפור המוזרה המסוככת בכנפיה על הכתוב...: "אם אתם מחפשים בנרות ספר מסוים, כל ספר, אנחנו נמצא אותו בשבילכם"...

ההצעה והשירות של איתמר מזכירים לי את כרטיס הביקור שלי אי-שם בתחילת שנות ה- 2000 (מצונזר מעט):

צמד המילים "עולמות קסומים" מזכיר לי את אחד הספרים היותר מיוחדים ומעניינים באוסף הספרים שלי, ההולך ומצטמצם לאיטו: The dictionary of imaginary places (ULI), מהדורת 2000, ISBN: 0-965-036634.    כרך עב כרס בן 755 עמודים, בכריכה רכה, הכולל יותר מ- 1,200 ערכים ויותר מ- 220 מפות ואיורים (בשחור-לבן):

ינואר 2025: הפוסט של ‏בית אריאלה והודעת הפרישה של איתמר, ו- 218 תגובות (נכון להיום). // ינואר 2026: בשיחה קצרה שלי עם איתמר (אוטוטו בן 70), הצטערתי לשמוע שהצימר שרד רק מספר חודשים.  קיים מחסור חמור של אנשים ומקומות מעוררי השראה.  התנחמתי בעובדה שאיתמר נשמע טוב, ואיחלתי לו בריאות טובה ועיסוקים מחזקים.

חלק מאוצר הספרים שלי, בימיו הטובים והקצרים, 2007-2011.  תמונת הסלון – לב הבית, בדירת ה- 50 מ"ר אי-שם.  ברוך השם.

שי מהועדה לחייל ולמגוייס הדתי (ספרון)

 מאמר קודם בנושא: "דרושים באופן דחוף כובעי גרב" (יולי 2025)

תיאור הפריט: ספרון דקיק קְטַן-מְמַדִּים.  16 עמודים לבנים ממוספרים + כריכה חומה המודפסת משני צדיה.  מידות: כ- 87.3 מ"מ גובה, כ- 63 מ"מ עומק, כ- 1 מ"מ עובי.

התוכן: אגרת לחייל ולמגוייס הדתי (כריכה פנימית קדמית), תפלת הדרך (עמוד 1), תפלה לפני יציאה לקרב לחילי צה"ל (עמודים 2-3), סדר ברכת המזון (עמודים 3-15), תפלת הצנחן (עמוד 16), תפלת הדרך לטיס (כריכה פנימית אחורית), תהלים פרק כ (גב הספרון).

בע"ה, ר"ח סיון תשכ"ז (9.6.1967)

אגרת לחייל ולמגוייס הדתי! שי צנוע זה ימצא אותך במערכות צבא הגנה לישראל.

          בשעה זאת, כאשר אויבי ישראל המקיפים את מדינתנו מצהירים ועושים למען חיסולה, בוקעת תפילתנו לאלוקי ישראל: יתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפנינו!

          בשעה זאת, שעת הליכוד הלאומי, שעה שאהבת ישראל בוקעת ופורצת בעיר ובצבא, בעם ובמנהיגותו הופכים רגעי הקושי והסכנות לרגעי גבורה והתעלות עצמית: הוכחה לקיומו הנצחי של עם ישראל.

          אנו מפנים קריאתנו לכל חייל דתי באשר הוא, לחזק ולהתחזק, ולקדש במעשיו את צ.ה.ל.

          חדורים באמונה שלמה כי ה' אלוקינו ישמור וירים את קרן מדינת ישראל – ראשית צמיחת גאולתנו אנו מברכים איש את רעהו – חזק ואמץ! המחלקה לחייל ולמגוייס הדתי.

"עיתונות יהודית היסטורית"

פרטים נוספים: בקטלוג ULI ובמכירות שהסתיימו ב- "בידספיריט".

מכתבים לאח: הצצה לעולמם הפנימי של שני אחים (2007)

 

מכתבים לאח: הצצה לעולמם הפנימי של שני אחים.  אייר ה'תשס"ז, 2007.  ספרון מעניין קטן-מימדים בן 64 עמודים: 16.6 ס"מ אורך, 11.6 ס"מ רוחב.  בהוצאת "ספריית מים" של ארגון/עמותת "מעייני הישועה: תנועת תשובה לתרבות ישראל".  מכיל יג מכתבים.  נראה, נכון להיום, ע"פ קטלוג ULI, אין ולו עותק אחד בספריה הלאומית, ולא בספריות גדולות אחרות.  חבל.

מכתב ברכה, מהרב שלמה אבינר: לא עברתי על דפי הספר היקר הזה, אך המחבר שכתב בעילום שם הינו ידוע לי, תלמיד חכם בקיא ולמדן, וגם עמקן בלימוד אמונה, מבית מדרשו של רבינו הגדול מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.  לכן בוודאי ספר זה יהיה לברכה לצעירי האומה הצמאים לדבר ד'.

המכתב הראשון

לעילוי נשמת ר' אברהם יצחק בן אהרון יוסף הלוי שטרמן הלוי ז"ל – א.י.ש. – כשמו כן הוא היה – בן אדם ואיש אמונה

ולעילוי נשמת ר' יהודה יצחק רוזנר ז"ל

יחסי אחים והורים (יעקב ובניו)

 

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (פרשת "וַיִּגַּשׁ", בראשית נ טו).

·        תזכורת: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ..." (פרשת מִקֵּץ, בראשית מב כא).  אומר המדרש: "מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו."  רש"ר הירש (פרשת "וַיֵּשֶׁב", בראשית לז כה): "היה בידם למחות ולא מיחו ועכבו".

·        "שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו"!? איך זה קרה? יוסף עבר אח-אח, נפל לרגליו מתחנן על נפשו, ואמר להם: שימי, לוי, יודה, ישׂכר, זבולי, רובי, דני, נפתלי, גדי, אשי... – אתם רציניים? השתגעתם? בסדר, אני לא מושלם כמוכם, עשיתי טעויות בחיים, אך לא הייתה לי כוונה רעה בחלומות... אתם באמת הולכים לזרוק אותי פה לבור הזה??? אם זו בדיחה, אז זה בכלל לא מצחיק! אני אח שלכם!!... וכולם עומדים שם, מסתכלים עליו, לא מנידים עפעף, ונותנים לאכזריות להשתלט עליהם באדישות מחרידה?

·        כאב שנגרם על ידי מכותיו של אח, קשה יותר מכאב שנגרם על ידי אדם זר, שאינו בן משפחה. (ראה "אחים: בין וַיִּשְׁלַח ל- וַיֵּשֶׁב").

רש"י: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם – מַהוּ וַיִּרְאוּ? הִכִּירוּ בְּמִיתָתוֹ אֵצֶל יוֹסֵף; שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיָה מְקָרְבָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיו, וּמִשֶּׁמֵּת יַעֲקֹב לֹא קֵרְבָן".

בעל הטורים (וכן מפרש רבי עובדיה מברטנורא): "לו ישטמנו יוסף.  כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך ואמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו."

·        כ- 39 שנים ו- 77 ימים עברו לכאורה מיום שהושלך יוסף לבור ונמכר... עד שחזר לשם במהלך מסע הלווייה של יעקב.

רש"ר הירש: "כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות.  חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם.  אחרי מות ההורים יתרופף הקשר.  אין הם מרבים עוד להיפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז.  קל-וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי.  האחים "ראו", הרגישו שאביהם איננו.  אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הרי הכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו".

·        כיצד אמור להתנהג בן/אח כשההורים משתפים פעולה עם האחים, ומרחיקים את אחד האחים מחייהם? לדוגמא: לאחר חלומו של יוסף על הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר הַכּוֹכָבִים (פרשת "וַיֵּשֶׁב", בראשית לז ט-י), כתוב: "וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ?".  האם היינו מבינים, אולי מצדיקים את יוסף, לוּ היה נוטר טינה ואיבה גם לאביו, לוּ היה יעקב תופס צד עם האחים ונשאר פגוע, לכאורה בצדק, כל אותן השנים, לאחר החלום ההזוי והבלתי מתקבל על הדעת, לכאורה?

לקריאה נוספת:

-         היכן נקבר יעקב? ("התורה")

-         "אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא" / אש-רחל-מתה-בוא

-         מכירת יוסף, גֹרֶן הָאָטָד, עשרת הרוגי מלכות (ויקיפדיה)