יחסי אחים: "היה בידם למחות ולא מיחו"

 בהמשך ל- "יחסי אחים: בין וַיִּשְׁלַח ל- וַיֵּשֶׁב" (2020)

פרשת וישב, בראשית לז כג-לו, לט א: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  וַיִּקָּחֻהוּ (ראו להלן הערה 1) וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.  וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו... לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.  וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים (ראו להלן הערה 2) סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ (ראו להלן הערה 3) וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה... וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים... וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה".

רש"ר הירש (לז כה): ... ומכיון שמשמע המלים בפסוק כח מורה בהחלט שהסוחרים המדינים – לא האחים – משכו את יוסף מן הבור, והם שמכרוהו לישמעאלים, - הרי הדעת נוטה לפירוש זה.  האחים ביקשו למכור את יוסף לישמעאלים, אך הסוחרים הקדימו אותם, משכו את יוסף מן הבור, ומכרוהו לישמעאלים... אך למרות זה נתלית המכירה בצואר האחים, שכן היא נעשתה ברוחם ובהסכמתם האילמת.  היה בידם למחות ולא מיחו ועכבו.

 

הערה 1 > רש"ר הירש: ויקחהו כתוב רק אחרי הפשטת הכתונת, הוא לא גילה התנגדות – רק בתחנונים ביקש לרכך את לבם, כפי שנראה להלן (מב כא): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".

הערה 2 > רש"י: ויעברו אנשים מדינים.  זו היא שיירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.

הערה 3 > רש"י: וימשכו בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים.

בעקבות מדבקה ישנה של סטימצקי

 מדבקה שנמצאה בספר שהתגלגל לידי

... עיינתי אודות "סטימצקי" (ויקיפדיה).  מצד אחד ציינו השנה (2025) בחברת סטימצקי 100 שנה ליסוד החברה (שאגב, מאז אוקטובר 2006 איננה בבעלות משפחת סטימצקי) – 100 שנה לפתיחת החנות הראשונה של יחזקאל סטימצקי (1900-1983) בירושלים ב- 1925... אך מצד שני גם כתוב ש"בשנת 1920 עלה לארץ ישראל צבי סטימצקי (1875-1962) והקים בה חנות לספרים בתל אביב".  כלומר, החנות הראשונה שנפתחה על ידי מי מבני משפחת סטימצקי, נפתחה ב- 1920, ולא ב- 1925.  במאמר לא כתוב שבאיזשהו שלב איחדו בני המשפחה כוחות והקימו יחד את החברה המוכרת לנו כיום.  בערך "סטימצקי" אמנם כתוב: "מייסדים: צבי סטימצקי, יחזקאל סטימצקי"; אך בערך על "יחזקאל סטימצקי" כתוב "מייסד רשת חנויות הספרים סטימצקי", ללא אזכורו של צבי.  אם צבי ויחזקאל נהיו שותפים והתאחדו מתישהו, מדוע לא ציינו 100 שנה לחברה בשנת 2020?  בשנת 1925, היה צבי בן 50 ויחזקאל בן 25.

צבי הרש צדוק (ע"פ GENI וע"פ כיתוב מצבתו) הגיע לחוף יפו עם אשתו שרה ושני ילדים, באניה "מחמודיה" (לעיתים מופיע "מחמודיא"), ב- 14 לנובמבר 1920.

האזכור המוקדם ביותר שמצאתי עליו בארץ, בפרוייקט "עיתונות יהודית-היסטורית", מופיע  בעיתון "העולם", 13 לאפריל 1923

דבר, 21 לאוקטובר 1925

מודעה מעניינת (להלן): "... הנני מודיע בזה לקהל הנכבד, כי לא היה אף פעם ואין גם עכשו שום קשר בין הפירמה החדשה "סטימצקי" ובין הפירמה שלי... ונא לא לערבב את שתי הפירמות.  בכבוד רב צְבִי סְטֵימַצְקִי".  מודעות שכאלה התפרסמו באפריל 1928, ביולי 1929, ובאפריל-מאי-יוני 1931.

דבר, 12 ליולי 1929

הארץ, 1 לאפריל 1931

הארץ, 1 ליוני 1931

הפרסום העסקי האחרון של צבי בעיתונות, היה לכאורה ב- 1934, כשצבי בן 59.

צבי נפטר בגיל 86, באוקטובר 1962.  זו מודעת האבל היחידה שמצאתי.  יהי זכרו ברוך.

צָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בַּחֻמָּשׁ

 

אין להניח את החומש במקום לא מכובד.

אין לשבת על שולחן, כסא או ספה שחומש מונח עליהם.

אין להניח על החומש ספרים ומחברות.

אין להפוך חומש על פניו, ואם נמצא הפוך יש להניחו כראוי.

אין להניח את החומש פתוח ולצאת החוצה.

אין לקפל את דפי החומש.

אין לכתוב בחומש.

אין להשתמש בחומש שלא לצורך-לימוד, כגון: להעמידו להגנה מפני השמש.

אין להניח בחומש שום דבר למשמרת.

חומש שנקרע יש למסור אותו לבית הכנסת לגניזה.

(מקור: אינו ידוע)

לקריאה נוספת:

-         כבוד הספרים והלומדים (אוגוסט 2022)

ארבעה שיעורים "על היחס שבין תורה לעבודה" / הרב אילעאי עופרן (2024)

 שיעור 1: ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ״ (41:06 דקות)

שיעור 2: ״המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ״  (43:09 דקות)

שיעור 3: ״הנהג בהם מנהג דרך ארץ״ - מחלוקת ר׳ ישמעאל ורשב״י״  (46:25 דקות)

שיעור 4: ״שתי הלכות ביום״  (45:20 דקות)

זנלכל-יכין: קטע לא ברור

 הסיפור התחיל כשרציתי לבקר ב- "מחלבות רמת הגולן", באזור התעשייה קצרין (מיקום ו- Street View).  הייתי באיזור ורציתי לראות את המקום ולהתרשם מתהליך ייצור החלב.  לא חשבתי על "מרכז מבקרים" אלא רק על מישהו אחראי שם, שיהיה זמין, בתיאום מראש, ויוכל לתת סקירה מוחשית LIVE.

כתבתי להם אימייל (כך למדתי שהמחלבה בבעלות "זנלכל").  תשובתם הייתה: "שלום רב, אנו מודים לך על פנייך לחברתנו ושמחים כי חשבת על מפעלינו.  המפעל אינו עורך סיורים ועל כן לא ניתן לתאם ביקור".  הוספתי ושאלתי: "יש לכם אולי איזשהו מפעל אחר, שמוצריו מוכרים לציבור... שאפשר לבקר בו ולקבל סקירה על תהליך היצור (כמו מפעל השימורים "יכין" באזור התעשייה אלון תבור)?" (מיקום ו- Street View).  תשובה (קצת מוזרה): "לא משהו שאנו יודעים".  השבתי: "תודה.  חבל."

מה שכן... ראוי לציון לשבח, עמוד ה- "צור קשר" שלהם, הכולל גם כתובת אימייל קלאסית (ומענה ראשוני מהיר), וגם מספר טלפון חינם 1800.  יפה מאוד.  ראוי שכל גוף פרטי, ציבורי, ובוודאי ממשלתי יאפשר לציבור ליצור איתו קשר באמצעים הללו.

כתבתי להם ביום שני בערב.  קיבלתי מענה ב- 0748 בבוקר יום שלישי.  יפה.

בהמשך, כשהתעקשתי, בנימוס, אולי בכל זאת אוכל לבקר ולהתרשם מהמפעל: "יש לכם היסטוריה מעניינת, ומפעל מרשים, ואני הקטן מבקש הצצה.  אני רואה אונליין שב- 2015 נערך סיור "לעיתונאים ובלוגרים" במפעל "יכין" באזור התעשייה אלון תבור (הנה סקירה אחת, ואחת אחרת)... – על כך כבר לא קיבלתי כל מענה.

גם התעניינתי למקור השם "זנלכל" (Sanlakol): למה עם S ולא עם Z? מי הגה את השם? האם יש מסמך מקורי-נוסטלגי שאפשר לראות? בויקיפדיה כתוב שהשם בהשראת המילים "הַזָּן אֶת הַכֹּל" מברכת המזון... אולם אם ההשראה והמקור בברכת המזון... אז נראה לי שנכון יותר לנסח זאת ולדייק ש- "מקור השם "זנלכל" הוא ככל הנראה במילים: "זָן (וּמְפַרְנֵס) לַכֹּל" (המופיעות בפסקה הראשונה של הברכה).  ועל שום מה השם "יכין"? – גם על כך, באופן תמוה, לא זכיתי למענה.

"זנלכל" בפרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית"

ברכת שנה טובה [לשנת תש"ז] (העולם 24.9.1946)

תערוכה של שמורים מתוצרת הארץ (הגה, 26.11.1946)

מתוך "תעשית השימורים בארץ ובעיותיה" (הארץ, 4.12.1946)

בית החרושת הראשון לשימורים בארץ — "עסיס" — נוסד בשנת 1929, "פרימן" הוקם בשנת 1934 והוא התחיל בייצור שימורי־דגים, כבר לפני המלחמה.  בימי המלחמה נוסדו עוד מפעלים כגון: "שימורי ארץ־ישראל", "זנלכל", "יכין" וכן שלשת המפעלים הגדולים בקיבוצים, "אשד", "גת", ו"רימון".

רימון - סימני דרך / סרטו של מוטק'ה קשת, גבעת ברנר 1980

ברכת מזל טוב (הבקר, 4.4.1949)

ברכת מזל טוב חמה ולבבית לסבא מר אליהו פרומצ'נקו ולאבא ד"ר יעקב פרומצ'נקו להולדת הנכד-הבן.  תזכו לגדלו לבן ראוי למסורת אבותיו.  הנהלת "זנלכל" בע"מ, דב שינפלד.

תמונה של דב שינפלד (1910-1967), ניתן לראות ב "אוצרות".

מזל טוב להולדת הבן (חרות, 20.1.1952)

ע"פ ויקיפדיה:

-         ב- 1986 עברה החברה ממפעלה בחיפה לאזור התעשייה אלון תבור.

-         ב- 1992 נקלעה חברת "יכין" לקשיים כלכליים ונמכרה לאיש העסקים סמי שמעון.

-         ב- 1998 רכשה "זנלכל" את פעילותה של "יכין" בתחום שימורי המזון, ו"זנלכל" הפכה את המותג "יכין" למותג העיקרי והרחב שלהם.

-         חברות בנות: יכין-חק"ל.

בכתבה "מפעל, חיים: סיפורה של הכלכלה הישראלית" (ישראל היום, 2020), אין שום אזכור לשם "זנלכל".  יו"ר חברת "יכין" קובי שינפלד, מספר ש- "יכין היא אחת מחברות תעשיות המזון הוותיקות והגדולות ביותר בישראל.  החברה, שהוקמה ב־1927, ייצרה בעיקר לפתני הדר ופירות אחרים, והתוצרת יועדה ליצוא לאנגליה.  דב שינפלד, אבי, הצטרף לחברה בשנות ה־40 כשותף של חברת עלית, ובשנת 1947 רכש את החברה".

חבל שהדברים הללו, אודות ההיסטוריה המיוחדת, המעניינת, והעשירה הזו, לא מופיעים ב- "אודות יכין" באתר החברה, אוטוטו 100 שנה לחברה.  מעניין שהלוגו המפורסם לא מופיע בויקיפדיה אודות "זנלכל"; אלא דווקא בויקיפדיה אודות "יכין-חק"ל", שאיננה לכאורה יצרנית השימורים, כנ"ל.

עוד בפרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית", מצאתי מודעה מינואר 1969 (מעריב), שהזכירה לי את מרכז הקניות "יכין Y סנטר" בפתח תקווה (מיקום ו- Street View):

דרושים באופן דחוף מלגזנים (ייליסטים).  נא לפנות לביח"ר יכין חברה לתעשית שימורים בע"מ פתח תקווה ליד בית חולים בילינסון.

בעמוד ה- "צור קשר" של החברה המנהלת של מרכז הקניות כתבו: "נשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה או בקשה".  כתבתי להם, תהיתי מדוע הם לא מציינים שבעבר עמד שם המפעל הידוע, על עברו המפואר?  אך גם משם לא קיבלתי כל מענה.

ע"פ תקנון האתר ומדיניות הפרטיות נראה שהמקום בבעלות "קבוצת יכין ו/או חברות בנות ו/או חברות קשורות"... ושם מצאתי כתובת אימייל עם סיומת: yakhin.co.il – הכתובה באופן שונה מכתובת אתר חברת השימורים: yachin.co.il.  כך גיליתי שמדובר באתר של "קבוצת יכין" שבאודותיה גם כתוב: "יכין נוסדה בשנת 1927", כמו שמספר קובי שינפלד בכתבה כנ"ל... אך בעמוד ה- "צור קשר" כתוב בהדגשה:

קבוצת יכין אינה קשורה למותג השימורים והתרכיזים "יכין".  לפניות מסוג זה יש לפנות לחברת "זנלכל".

מאוד מבלבל!

בהודעה/כתבה ב- "גלובס" (אוגוסט 1998) נכתב: "חברת זנלכל, הפועלת בתחום היצירים והרכזים, חתמה על הסכם מיזוג עם קבוצת יכין תעשיות...".

קשורים? לא קשורים? אולי הם נפרדו מאז, שוב?

התקשרתי ל- "קבוצת יכין" (מספר רגיל.  לא 1800 חינם).  במרכזיה (0) לא היה מענה.  בשלוחת ההנהלה (7) ענתה לי אשה שלא הזדהתה (למרות שהתעניינתי: עם מי אני מדבר).  שאלתי מדוע הם לא כותבים ב- "אודות" מרכז הקניות, גם אודות בית החרושת "יכין" שהיה שם בעבר, שעל-שמו שם מרכז הקניות? האשה שנהייתה חסרת סבלנות אמרה: "אני לא יודעת אם היה שם מפעל או פרדס... וזה לא רלבנטי".  פה היא הצליחה לבלבל אותי, והתחלתי לגמגם.  אם אני שואל... אז זה רלבנטי...; מדוע לא לציין שמרכז הקניות ממוקם על שטח שהיה פעם פרדס (הזמנים משתנים [ולא שאני מסכים עם זה]... והרשויות המירו את יעוד הקרקע מחקלאי למסחרי, כמו בשטחים נרחבים ביותר בפתח תקווה בפרט, ובארץ בכלל) או לציין שהיה שם פעם מפעל שימורים מפורסם, בעל אותו שם; למה להסתיר מידע על כך? ממה נובע קשר השתיקה, לכאורה?

מוזר מאוד.  חבל.  מזמן לא נתקלתי בחווייה כ"כ חריגה.

 

לקריאה נוספת:

-         לוגו (ויקיפדיה).  מה מקור המילה ״לוגו״ (אאא), ועוד מאמרי "לוגו" באתר אאא הנהדר.

-         "קניאל תעשיות פח" היה עוד בית חרושת ידוע בפתח תקווה.  היה ממוקם בזמנו לא רחוק מ- "יכין".  (מיקום ו- Street View, הופקדה תוכנית "מתחם קניאל" (2023), סרטון)

מחשבות והרהורים בענייני דיומא: א

 1.

"... טוב לו לאדם לרשום את כל מחשבותיו.  לא לעשות שם בחבר חבור, רק לחרות את עצמו עלי נייר, ולקיים את כל גלגלי הנפש נפילותי׳ עם עליותי׳.  וכל עצמותה, צורתה השגתה, וקנינה, שקנתה לה במשך חיי׳, תעמודנה חי׳, לחיות חיי נצח בקרב אוכלי׳ ובולעי׳, תתפשט דור ותלבש דור."

-         מתוך קונטרס "צו וזרוז" א, מאת הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה (1889-1943).  נחשפתי לזה בשיעור של הרב חנן שוקרון, רב קהילת "אורות נחלים" הדר גנים, פתח תקווה; פרשת "חיי-שרה", ה'תשפ"ו.

2.

"בלב חיי המוסר שלנו נמצא עימות שאין לו פתרון פשוט.  אין חוק אצבע שיאמר לנו מתי התגובה הנכונה היא אהבה, ומתי היא צדק.  בשנות השישים שרו הביטלס "כל מה שאתה צריך הוא אהבה".  הלוואי שזה היה נכון.  האהבה אינה מספקת.  הבה נאהב – אבל הבה לא נשכח את אלה המרגישים לא-אהובים.  גם הם בני אדם.  גם להם יש רגשות.  גם הם עשויים בצלם אלוהים."

-         הפסקה האחרונה במאמרו של הרב יונתן זקס (1948-2020) לפרשת "ויצא": "אהבה זה לא מספיק" (שיג ושיח: קריאות חדשות בפרשת השבוע. חלק א עמוד 80. הוצאת "מגיד", 2019 / וכן תחת הכותרת "עת לאהבה ועת לצדק".  "כל מה שאתה צריך זו אהבה": מילים וקליפ)

אדם ועולמו (הוצאת עקד, 1967)

 

בשבת פרשת "כי תבוא", כ אלול ה'תשפ"ה, 13 לספטמבר 2025, שלפתי לי את הספר מאוצר הספרים שלי.  פתחתי באקראי באחד העמודים ותהיתי אודות האימרה שנתגלתה לי.  כידוע אין "מקרה" (אלא הכל "רק מה'").  אני ממש לא מאלו שמבינים הכל, ולצערי גם מאלו שלא כל כך מבינים את המושג "סליחה"; בוודאי לא ככה באופן גורף.  אולי המטרה הייתה לעורר בי הרהוריי סליחה ותשובה?!

הספר שברשותי זכה לשרוד 58 שנה, מאז יצא לאור, עם עטיפת הנייר שלו / Dust Jacket (אכן מוזר שאין עדין למושג הזה ערך בעברית בויקיפדיה).

מאחר ובקטלוג ULI מוצגים רק 3 עותקים, והספר לא מופיע עדיין ב- "סימניה", יצאתי למסע תיעוד ופרסום לספר, ולאנשים המעורבים ביצירתו.

תמונת הספר בידיי (צולם במוצאי שבת)

"אדם ועולמו", הוצאת "עקד" תל-אביב, 1967 – ציורים: ט. פלודי / כתב ועריכה גראפית: אמציה כ"ץ / ליקוט: א. ב. / ביצוע: מריצה רוסמן

הספר "אדם ועולמו" קטן-מימדים: גובה 12 ס"מ, רוחב 9 ס"מ, עובי כ- 0.9 ס"מ.  בספר 24 דפים לא ממוספרים, עליהם מודפסים, רק בצד אחד, 19 פתגמים/אימרות מאת (לפי סדר ההופעה): פול ואלרי, נ. קאזאנצ'אקיס, פ. קאפקא, אונאמונו, קאנט, לאו-טסה, עמיאל, אריסטו, רנאר, א. ד. גורדון, ר. קיפלינג, לה רושפוקו, קורניי, שופנהאואר, שקספיר, פ. סגאן, הוראציוס.

הספר משובץ ב- 5 ציורים של ט. פלודי.

מיהו הצייר ט. פלודי? תעלומה.  אולי מדובר ב- טיבור פלודי Tibor Faludi? ומיהו המלקט א. ב.? אולי אגלה ביום מן הימים, ואוכל לתת קרדיט?! או אולי שמותיהם וזכרם אמורים להישאר עלומים לנצח?!

אחרון חביב: אמציה כ"ץ (כתב ועריכה גראפית).  נכון להיום עדיין אין לו ערך בויקיפדיה.

-         איש הסמלים הצה"לי: אסור להשאיר אותו אלמוני ("במחנה", 4 בנובמבר 1987)

-         תקופת התגים ("במחנה", 13 בספטמבר 2002)

-         22 רשומות בקטלוג ULI ורשימת ספרים בהם תרם אמציה מכישוריו.

-         אמציה כץ - איש הסמלים (ראיון) וגלריית התמונות ("ישראלינה", אודות)

לכל איש יש תג (ראיון מצולם.  יוטיוב, 4:45 דקות)

איך תג נולד? (יוטיוב, 2:42 דקות)

לקריאה נוספת:

-         גולני שלי: על הערכים שמעצבים את סמל החטיבה (אאא)

-         כאן סקרנים | מדוע סיכות הלוחם בצה"ל מצמיחות כנפיים (יוטיוב, 6:56 דקות(

-         סמלי-צה"ל (ויקיפדיה)

-         לקרוב ולרחוק, יום חמישי ב מנחם-אב תש"ה, 12 יולי 1945: רשימות ניצולים בקובנה, דאכאוּ, 354 יהודי הונגאריה ממחנה האסאג־אלטנבּוּרג, 16 ילדים מאוֹשביאֶנצ׳ים; נתינים בּאֶלגיים, צרפתיים, הולאנדיים ופולניים שהגיעו לשבאֶדיה; המשך מרשימת משוחררי בּוּכנואלד, פּליטים ברוסיה המחפשים קרוביהם; ידיעות ממחנות הריכּוּז, מכתבים מגיא צלמות; הוראות על קשרי דואר עם ארצות אירופּה ומשלוח חבילות לשטחי ססס״ר.

באחד מחיפושי המידע למאמר הזה, הגעתי איכשהו גם לגיליון "לקרוב ולרחוק" הנ"ל.  למידע נוסף, ראו 73 גיליונות של "לקרוב ולרחוק" באתר "עתונות יהודית היסטורית"; וכן בארכיון בית לוחמי הגטאות.