שחיתות, מוסר, וצניעות

בעניין השידוך הראוי ליצחק.

"כאשר דחה אברהם את בנות כנען, גם אנשי ארם היו עובדי עבודה זרה.  לפיכך, לא אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען היתה המניע להחלטתו.  אליליות היא ביסודה תעיית בשכל, ולזו יש תקנה.  אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה, אשה שתביא לביתו את פנינת אצילות הדעת וטהרת המוסר.

צנועה היתה.  שום גבר לא העיז מעודו להתקרב אליה מתוך חיבה וקלות ראש.  האשת הצנועה באמת, הדר לה ותואר לה, שלא מדעתה הופעתה עושה רושם, וגם הקל שבפרחחים לא יעיז לנבל את פיו בנוכחותה, קל וחומר שלא יהין לתלות בה עין חמדנית.  אכן היה זה דבר מיוחד במינו, ולא כל שכן בארם".

מתוך פירושו של רש"ר הירש לפרשת "חיי שרה" (בראשית כד ד, טז)

על "שוֹלֶם" וחברים

יום חמישי 21 לנובמבר 2019.  אני חולף בבוקר על-פני "חברה לעבודה" (Coworker, באנגלית), שאומרת לי בחטף ובטון חריג ולא אופייני לה בכלל, שהיא רוצה לדבר איתי.  היה נשמע כאילו היא בתחושה שאני מתחמק ממנה, או לא רוצה לדבר... אך לא היא, והופתעתי.

הטון החריג והלא אופייני הזכיר לי פתגם המיוחס לרבי שמעון אבן גבירול (1021-1058)... ומופיע בספר "אורחות צדיקים" (תוכן מפורט באתר "דעת") / שער שתים-עשרה, שער הכעס:

"ואמר החכם:

כשתרצה ל(הת)חבר עם אדם – הכעיסהו;

ואם יודה לך האמת בשעת כעסו – התחבר לו; ואם לאו – עזוב אותו".

בהמשך, כתבתי לה (בשעה 1351):

לא רוצה לריב אתך, חס ושלום; ולא אוהב לראותך כה מתוסכלת.

אחר כך, דיברנו, שיתפנו, הבהרנו... ועשינו "שוֹלֶם".  ברוך ה'.

למחרת, ערב שבת, תוך עלעול בעיתוני השבת... נחו עיניי על טורה השבועי של אמילי עמרוסי: יחד כל הדרך: 20 מחשבות על החברות הכי טובות שלי" (עמוד 75 במוסף שישבת של "ישראל היום").

לפי אתר "ישראל היום", נראה שהטור פורסם יום קודם (יום חמישי 21 לנובמבר, בשעה 1459) – כשעה וקצת לאחר ששלחתי לחברה את דברי הפיוס שלי.  צירוף מקרים מעניין.

קראתי, ואני "קצת" מקנא.  אין לי חברים (במובן העמוק והאמיתי של המילה), וזה מצער מאוד; אבל, אני משתדל להיות חבר טוב לאחרים.  אני מתעניין באמת בשלום אחרים, קשוב ושמח לעזור.

העניין גם מזכיר כמובן את המלצתו של יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה: "וּקְנֵה לְךָ חָבֵר" (מסכת אבות א ו); ולא אתעכב על זה כעת.

"מתעניין באמת"

אחד הדברים הטובים שלמדתי מ- אדם ברוך, והוא מחזק אותי יום-יום, הוא הלקח מאחד מסיפוריו, בספרו המיוחד "בתום לב: גן השבילים היהודי-ישראלי המתפצל. שפה, מוסר, תרבות, משפט, תורה, סוד, דרך ארץ", שער אחד-עשר, עמוד 243... לא לשאול אדם: מה שלומך? מה העניינים? מה קורה? מה חדש? הכל טוב? – "אלא אם כן התכוונת להיות שותף ממש לסבלותיו ולמטלותיו ולשאת איתו את משאותיו הכבדים".

אני משתדל לברך אנשים בברכות מסורתיות, כגון: "בוקר טוב", ולהתעניין בשלומם באמת.  אני לא מסתפק כשעונים לי "ברוך ה'", אלא מתעניין ושואל ומבקש עוד אמירה אישית כלשהי, כגון: ברוך ה', מצויין.  ברוך ה', ככה-ככה; ומשתדל, כשאפשר, לעצור רגע, לשבת, ולהקשיב לשני, ולא כלאחר-יד.  כשאני פוגש מישהו יקר, ואין לי זמן להתעכב, אני מרגיש החמצה.  צד אחר למטבע, זו העובדה ששיתופים יוצרים אינטימיות, ויש אנשים שזה מפחיד אותם.  שיתוף כזה, עם בני המין השני, מובן ומסובך כאחד.

לקריאה נוספת 1:

-         אני רוצה שלום, אתה רוצה שלום: שלום ביהדות זה לא מה שחשבתם (הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), 1974)

-         שלום זכר (וויקיפדיה)

-         שער החברים (פתגמים נוספים המיוחסים לרבי שלמה אבן גבירול)

לקריאה נוספת 2: עוד דברים שלמדתי וחוויתי בשבוע שעבר:

-         שמעתי לראשונה על ד"ר יאיר זיינפלד (1958–1884)

-         ראיתי לראשונה את הסרט הקצר והמיוחד "הספרים המעופפים של מר מוריס" (קישור לסרטון בן כ- 15 הדקות, ביוטיוב), בהמלצתה של החברה-לעבודה הנ"ל.  קודם ראיתי הסרטון, ואחר-כך קראתי עליו.  נראה שמצאתי פרשנות אחרת לסיפור.  כמה מילים על הספר ב- "סימניה".

"העיגול" שממשיך לשגע את הציבור

נובמבר 2019

אני קונה דבר-מה בבית מסחר מקומי.  המשקל (שמשום-מה אינו מתקשר עם הקופה, כברוב בתי העסק) מראה סה"כ 63.97 ₪, אך לתשלום, מעגל המכשיר את המחיר כלפי מעלה, ומראה שעליי לשלם 64.00 ₪... זאת לפני שהוצאתי מהכיס מזומן או אשראי.  אני לא מוציא הגה... אך בעל הבית, העומד בקרבת מקום ומכיר את רגישותי לנושא, מורה לקופאית לחייב אותי, בקופה, ב- 63.00 ₪ בלבד.  אני מוציא כרטיס אשראי, ומשלם.

שמתי הסחורה ברכב, חזרתי לחנות, נתתי לקופאית שקל אחד, ואמרתי: "נראה לי שחייבת אותי שקל אחד פחות".

 

 

תזכורת לגבי כללי העיגול (המועצה הישראלית לצרכנות):

-         סכומים המסתיימים באגורה אחת, 2, 3 ו- 4 אגורות מעוגלים כלפי מטה ל- 10 האגורות הקרובות.  לדוגמה, תשלום סופי במזומן של 14.04 ₪ יעוגל ל- 14 ₪.

-         סכומים המסתיימים ב- 5 אגורות ומעלה יעוגלו כלפי מעלה ל- 10 האגורות הקרובות.  לדוגמה, תשלום סופי במזומן של 14.07 ₪ יעוגל ל- 14.10 ₪.

-         בנק ישראל קבע כי עיגול הסכומים ייעשה רק בעת סיכום החשבון לתשלום במזומן.

-         כשאנו משלמים בשיק או בכרטיס אשראי אנו זכאים לעמוד על זכותנו לשלם את הסכום המדויק שמוצג על המוצר.

רקע לבלאגן:

-         ב- 1 באפריל 1991 חדלה המעה בערך נקוב של אגורה אחת מלהיות הילך חוקי בישראל.

-         ב- 1 בינואר 2008 חדל המטבע בעריך 5 אגורות להיות הילך חוקי בישראל.

-         מה- 31 בדצמבר 2013, הצגת מחיר באגורות בודדות כגון 9.99 הינה עבירה.

·        יש לציין שמאז ה- 31 בדצמבר 2013, והאיסור להציג מחיר באגורות בודדות, הנושא עדיין צף ועולה, כאשר רוכשים פריטים במשקל (כגון: מזון במשקל (פירות וירקות), וכד'), ובמידה (כגון: דלק), ומוצרים הנמצאים בפיקוח מחירים (ראו להלן)... ואז בסה"כ לתשלום מופיעות גם אגורות בודדות.  

בשנים האחרונות רווחת גם תופעה, שקופאים (גברים ונשים כאחד) לא מדווחים אמת ללקוח, לגבי סה"כ הקניה, רגע לפני שהלקוח מציג לקופאי את אמצעי התשלום (מזומן או אשראי); אם בעיגול כלפי מעלה, ואם בעיגול כלפי מטה.  לדוגמא, בסה"כ לתשלום מופיע על גבי מסך הקופה 33.76 ₪... אך נותני-שירות רבים מידיי יפנו לעבר הלקוח, ויאמרו (בעיגול כלפי מעלה): "שלושים ושלוש שמונים" (33.80), בלי לציין את סך האגורות הבודדות; וכן בעיגול כלפי מטה: "שבעים וחמש עשרים" (75.20), למרות שהסך לתשלום הוא 75.23 ₪.

תיעוד לתופעה הזו, יש לי כבר מינואר 2013.  

לאחר שנתקלתי בבעיה בסניף רשת קמעונאות גדולה ומוכרת, כתבתי להנהלת הרשת:

תוכלו בבקשה לומר לי מה הנוהל על-פיו צריכים העובדים לפעול במקרה זה? האם עליהם להכריז את הסך-הכל של הקופה, בדיוק כפי שמוצג על מסך המחשב? בלי לעגל למטה או למעלה?

תגובת הרשת:

בעיקרון הקופאית אמורה לומר את המחיר המקורי, אלא אם היא שאלה או ראתה באיזה אמצעי תשלום אתה משלם.  כמובן, שאם הייתה טעות היינו דואגים להחזיר את ההפרש.  יחד עם זאת, דאגתי לחדד את העניין בקרב הנהלת הסניף, על מנת שיעבירו זאת לעובדים.

תודה על שהסבת את תשומת לבנו לנושא.

אך כשקניתי ברשת חודש לאחר מכן (פברואר 2013), נתקלתי באותה בעיה בדיוק.  תגובת הרשת הייתה:

קיבלתי את פנייתך, היא טופלה בפעם הראשונה שהערת ותטופל בשנית.

אתה צודק במאת האחוזים.

בהקשר הזה, ובאופן חיובי בהחלט... אני שמח לציין לטובה את חברת סופר-פארם, שבזמנו (2008), ועד כניסת התקנות החדשות לתוקף בעניין איסור הצגת מחיר באגורות בודדות (2013), התנהלו באופן יוצא מן הכלל (תרתי-משמע).  בכתבה שפורסמה ב- "גלובס": הממונה על הגנת הצרכן: "לא עובר שבוע בלי תלונה על מחיר של 99 אגורות", דווח:

"יש גם מי שמקפידים בכל זאת, כן על בסיס וולונטרי, לעגל שיטתית מטה את המחיר לצרכן – גם כאשר כללי העיגול מורים ההפך.  ברשת סופר-פארם הנהיגו עם ביטול המטבעות הקטנים מדיניות המורה להשיב תמיד עודף על פי עיגול כלפי מטה, אפילו כשמדובר ב- 9 אגורות".

עדות למצב הנדיר מאפריל 2012

תקלה נוספת, שעדיין, לכאורה, לא טופלה ע"י הרגולטור ומזכירה לנו (אוטוטו שנת 2020) עד כמה בעייתי, לכאורה, הליך ביטול המטבעות כנ"ל... היא קביעת "מחירים מירביים של מוצרי צריכה הנמצאים בפיקוח מחירים של משרד הכלכלה ושל משרד החקלאות", ע"י הרגולטור בעצמו, ופרסומם.

האם הרגולטור עצמו עובר על החוק... כשהוא מפרסם, לדוגמא, שמחירו המירבי לצרכן של ליטר חלב טרי 3% בקרטון = 5.94 ₪? מה מצפה "המדינה" מהקמעונאי... שיפסיד 4 אגורות על כל ליטר חלב? מה מצפה "המדינה" מאיתנו הצרכנים... שנשלם 3 אגורות יותר, מעבר למחיר המירבי של שקית ליטר חלב טרי 3%, ונכשיל את הקמעונאי בעבירה על החוק, לכאורה?

הרי לפי חוק העיגול, בתשלום במזומן, מחירה של שקית חלב = 5.20 ₪!

אולי בכל זאת, צריכים במדינת היהודים להעמיק, מידי פעם, במשמעות הפתגם היהודי המפורסם: סוף מעשה – במחשבה תחילה?!

לסיכום:

נראה ש- 18 שנה מאז ביטול מטבע האגורה (בשנת 1991), 11 שנה מאז ביטול מטבע 5 האגורות (בשנת 2008), ו- 6 שנים מאז "חוק ה- 99" (בשנת 2013)... קשה "לנו" לבלוע את הצפרדע.

"בָּלַע צְּפַרְדֵּעַ":

-         מילוג: השלים בעל כורחו עם דבר שאינו רוצה בו.

-         ויקימלון: אולץ לקבל דבר מה שאינו לרוחו ובניגוד לרצונו, ועליו לחיות עם זה.

-         האקדמיה ללשון העברית: נאלץ לסבול בלי להגיב – בעיקר כשתגובה יכולה להזיק (עגה)

לקריאה נוספת:

-         ביטול מטבעות בישראל (1 אגורה, 5 אגורות). האם המטבע הבא לביטול, יהיה מטבע ה- 10 אגורות? (אפריל 2012)

-         תם עידן ה-99 אגורות | הרשתות יחויבו לעגל את מחיריהן מ- 2014 (אוקטובר 2013)

-         ייקוב הדין את האגורה / שמואל בכר (מאמר מרתק בן 13 עמודים) (נובמבר 2015)

-         אסור למכור לנו עם סיומת של 99 אגורות? אין בעיה, יש פטנט חדש שעולה לנו יותר (אפריל 2018)

יהדות התורה והמדינה

מאמר מעניין שראיתי לאחרונה באתר "דעת" (של מכללת הרצוג), הוא מאמרו של א. גיטלין (שם העט של אוריאל צימר (ובוויקיפדיה)), משנת 1959: יהדות התורה והמדינה: בירור רעיוני בשאלת היחס לציונות ולמדינה, עם קצת פרקי היסטוריה מן העבר הקרוב. (חלק א' וחלק ב').

לקריאה נוספת:

-         למה "ג"?

אַבְרָהָם אֹהֲבִי / אַלְחַ'לִיל (הידיד, האהוב)

קריאת הפסוק "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא ח) – כחלק מהפטרת פרשת השבוע "לֶךְ-לְךָ" (ספר ישעיהו: פרק מ פסוק כז, עד פרק מא פסוק טז)... הזכירה לי את מאמרו של יהודה אליצור, משנת 1942, על שמה הערבי של העיר חברון: ח'ליל אל-רחמן – חברון.

אַבְרָהָם אֹהֲבִי = (ע"פ תרגום יונתן בן עוזיאל) אַבְרָהָם רְחִימִי.

"חברון היא עיר נושנה בדרום ארץ ישראל, רחוקה מירושלם י"ז מיל... וכאשר שבו הגולים מבבל לכדוה ויאחזו בה (נחמיה יא כה).  אך לא ארכו הימים והעיר נפלה בידי האדומיים, וכאשר הצליח ה' בידי המכביים להכניע את אויביהם, לכדו את חברון, שנחשבה אז השניה במעלה לירושלם (חשמונאים א ה סה).  אחר החרבן ושנים הרבה אחר-כך לא ישבו שם יהודים, והיתה עזובה ושוממה עד שבאה ארץ ישראל תחת יד הישמעאלים, ובהיותם גם-כן יוצאי ירך אברהם שמו פניהם לעיר קברת אברהם, ויבנו את הריסותה ויאחזו בה, ויכנוהו "כליל" = האהוב, על שם אברהם שיכנו "כליל אללה" = אהוב ה'...".

מתוך הערך "חברון", מהאנצי' "אוצר ישראל" – הפרוייקט המרתק של יהודה דוד אייזנשטיין (1854-1956).