קַח אֶת הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ לְחוּ״ל
תַּזְמִין אוֹתָם לְאֵיזוֹ אֲרוּחָה
תֵּצֵא אִתָּם מָתַיְשֶׁהוּ לְטִיּוּל –
לֹא חָשׁוּב לְאָן, הָעִיקָּר שֶׁזֶּה אִיתְּךָ.
לֵךְ אִיתָּם מָתַיְשֶׁהוּ לִקְנִיּוֹת
אוֹ לַסֶּרֶט הֶחָדָשׁ וְהַמַּצְחִיק
תָּגִיב לָהֶם בַפֵיְיסְבּוּק לִתְמוּנוֹת
וְתַפְסִיק כְּבָר לְסַנֵּן אוֹתָם, תַּפְסִיק.
תִּקְפֹּץ בַּסּוֹפְשָׁבוּעַ לְבַקֵּר
וְתַחְזִיר לְאִמָּא אֶת הַקֻּפְסָאוֹת
אִם קִבַּלְתָּ הַעֲלָאָה, אָז תְּסַפֵּר
–
תִּתֵּן לָהֶם סִיבָּה לְהִתְגָּאוֹת.
תַּגִּיעַ בּוּל בַּזְּמַן בְּעֶרֶב חַג
בַּדֶּרֶךְ תַּעֲצֹר, תִּקְנֶה פְּרָחִים
תְּחַבֵּק אוֹתָם, כִּי אֵין לְךָ מוּשָׂג
–
עַד כַּמָּה זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָם שְׂמֵחִים.
אַל תְּחַכֶּה שׁוּב לְמָחָר, תָּבוֹא הַיּוֹם
שֵׁב אִתָּם לִרְאוֹת אֵיזוֹ תָּכְנִית
תַּעֲנֶה כְּשֶׁהֵם שׁוֹלְחִים שַׁבַּת
שָׁלוֹם
עַל רֶקַע לֵב, בַּקְּבוּצָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית.
כִּי אִם לֹא, יוֹם יָבוֹא וְתִצְטַעֵר
שֶׁלֹּא הִרְוַוחְתָּ אִתָּם עוֹד כַּמָּה
רְגָעִים
הֵם יֵלְכוּ, וְאַתָּה אָז תִּישָּׁאֵר
עִם חוֹר בַּלֵּב וְעִם יַם גַּעְגּוּעִים.
וְתִתְפַּלֵּל רַק לְהַחְזִיר אָז אֶת הַזְּמַן
יֵשׁ הָמוֹן שֶׁעוֹד רָצִיתָ לְהַסְפִּיק
אָז תְּחַבֵּק אוֹתָם, כְּשֶׁהֵם עֲדַיִין
כָּאן
וְתַפְסִיק כְּבָר לְסַנֵּן אוֹתָם, תַּפְסִיק.
·
תודה לאביבה, שבזכות הסטטוס שלה (השיר
הזה), למדתי על קיומו.
· תודה להדס, המפיקה של נעם, שהרשתה לי להעתיק
השיר מעמוד הפייסבוק, ולפרסמו כאן.
יצירה מצויינת, אך גם דוקרת... המזכירה לי עד כמה אני רחוק מהמינימום בכיבוד
הורים, וביחס ראוי אליהם. המהומה
המשפחתית, מאז 2017, הרחיקה אותי מהמעגל הקרוב ביותר. מצב מצער מאוד.
כשהתארחתי בביתם של יהודים יקרים בניו יורק, הילדים נטלו ידיים לפני
ההורים... וכשהגיעו ההורים לשולחן סעודת השבת, כל הילדים קמו, ביראת כבוד, ועמדו
עד שההורים התיישבו. ברוך ה' יש גם משפחות
כאלה.
לקריאה נוספת:
