חידה וחקירה

לפני שנה פלוס, הבריקו מוחי כמה חידות לא שגרתיות.  אחת מהן חזרתי להפיץ, לאחרונה:

איזו מתכת תביא/י לי, בבקשה?

עד לאחרונה ידעתי על תשובה אחת לשאלה... והנה, לפני כמה שבועות, כששאלתי את החידה לשתי נשים צעירות מתחום הכימיה... קיבלתי תשובה נוספת, מפתיעה, ויותר מתוחכמת, ב"ה.

התשובה הראשונה, הפשוטה והמקורית היא: פְּלִיז.  מדוע? כי: א) "פליז" זו סוג של מתכת (סגסוגת של נחושת ואבץ). ב) "פליז" באנגלית / Please... זה "בבקשה", כמובן (כנ"ל המילה המודגשת).

באנגלית, נקראת המתכת הזו: Brass.

לימוד נוסף בעניין "פליז".  מה מקור המילה בעברית?

כותב אברהם אבן שושן, במילונו:

פְּלִיז (ז') [ארמית: פְּלִיזָא, בבא קמא קיג: לפי הערוך; ערבית: פִ'לִז] מתכת צְהֻבָּה עשויה מֶסֶג של נחשת ואבץ: פמוטים של פליז.

עיינתי במסכת בבא קמא (וילנא) דף קי"ג, ומצאתי בעמוד ב', כדלהלן... ושם כתוב "פרזלא" ולא "פליזא"?!?!?

 

וכן כתוב בגרסת וויקיטקסט?! רש"י מפרש:

לקנא דדהבא במר דפרזלא – מזרק של זהב בחזקת של נחושת:

לעומת זאת, רומז ה- ויקימילון על לפחות שתי גרסאות לגמרא הזו (ראה גם "שיחה" מאחורי הקלעים, לערך זה)... וכפי שמביא בעל "שיטה מקובצת" על מסכת בבא קמא דף קי"ג עמוד ב':

וכן פירש רבינו חננאל ז"ל וז"ל: שמואל קנה ספל של זהב מגוי בחזקת שהיא פליזא פירוש נחושת מוזהב בארבעה זוזא ואבלע ליה זוזא נתן לו זוזא יתירה...

וכן מובא בספר הלכות גדולות סימן מ"ג - הלכות בבא קמא עמוד תנ"ח:

... הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא [ג"א דפרזלא] מההוא גוי...

וכן כותב הרי"ף על מסכת בבא קמא דף מ' עמוד ב':

... כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא מן ההוא כותי...

·        פה "כותי" ושם "גוי"...

וכן בספר נימוקי יוסף מסכת בבא קמא מ' ב':

טעותו. שטעה בחשבון או שהבליעו דליכא חלול השם: לקנא. מזרק: דפליזא. בחזקת של נחושת: ואיבלע ליה זוזא. פי' בערוך שנתן זוז לכותי יותר בעבור שישמח הכותי וילך מהרה: חזי דעלך וכו'. רב כהנא אמר כן לכותי איני מונה אותם כדי להוציא עצמו מן החשד:

הערה חשובה: בבירורים הנ"ל נעזרתי גם במאגרי "התקליטור התורני" וב- "פרוייקט השו"ת".

לא ידעתי שמחידה כה "פשוטה"... אסחף לחקירה כה מעמיקה; ונראה לי שמיציתי, לעת עתה.  למידע נוסף ראו: מאגר עדי הנוסח של התלמוד הבבלי. ומהרצאתו של פרופ' דוד רוזנטל על 'תרומתם של כתבי היד לחקר התלמוד'.

ובכן, התשובה השניה, והיותר מתוחכמת, שקיבלתי לחידתי: איזו חתיכת מתכת תביא/י לי, בבקשה? הינה: נתרן.

... והשאלה כעת היא: מדוע נתרן?

... כי סמלו הכימי של הנתרן (יסוד כימי מסדרת המתכות האלקליות), כפי שניתן לראות בצידה השמאלי של הטבלה המחזורית (ראו גם טבלה מחזורית דינמית)... הינו Na... ו- "נא", בעברית, היא מילה נרדפת ל- "בבקשה"...

ובכן, אם בענייני חקירות עסקינן... ואם עד רגע זה לא הרמתם גבה... הרי עולה השאלה (וכך תהיתי, אפילו אני, מיד כשקיבלתי התשובה)... מדוע סמלו הכימי של הנתרן בטבלה המחזורית הוא Na??? הלא "נתרן" היא מילה בעברית, לא?? כשבאנגלית מדובר ב- סודיום.

ובכן, מסתבר שהמילה בעברית היא נגזרת של המילה הלטינית: Natrium... וכך גם בשפות אחרות, כמו גרמנית, הונגרית, ו- אפריקאנס.  לעומת זאת בשפות אחרות, כמו צרפתית, רומנית, ופולנית, משתמשים יותר במילים הדומות ל- Sodium.

לקריאה נוספת:

-         במדינת ישראל, אין מדיניות בריאות.

-         ידע / Knowledge, תורת ההכרה / Epistemology.

-         התפלספות (העמוד הזה נוצר לפני שוויקיפדיה נולדה, או בגלגוליה הראשונים, כשהייתה פחות מוכרת בציבור).

-         השכלה, חינוך, ידע, יצירה, תועלת... וביקורת

ברכת אח לבתו, לרגל חגיגת הסידור

היום אתם מקבלים סידור.

וסידור, הוא לא סתם עוד ספר – הוא כמו תיבת אוצרות. כזו שיש בה הכל.  אם רק תפתחו.

כי גם תיבת אוצר, שיש בה הזהב, האבנים הטובות והאייפון שבע – לא שווה כלום, אם לא פותחים אותה.

אז את הסידור הזה, שאתם מקבלים היום, כדאי לכם מאוד לפתוח.  ולא רק בשעת התפילה בבוקר.  שלוש פעמים ביום הוא עומד לרשותכם: שחרית, מנחה וערבית.  הסידור מחכה ללוות אתכם בשבת, בחג ובמועד.  הוא מזמין אתכם להציץ בו גם כך סתם.  ואם תדפדפו בו, תמצאו באמת אוצרות רבים.

תמצאו בו מה לעשות כשנהנים ממשהו טעים, וגם מה שנעים לעין: מאבטיח, קרטיב, פיתה עם חומוס, חולצה חדשה, קשת בשמים ואפילו יש בו ברכה לברך – אם תפגשו מלך, יום אחד בדרך…

תמצאו בו מה לומר כשמתרגשים, כששמחים או לפעמים עצובים; כשמקבלים משהו חדש ללבוש, חג נכנס, או כשמישהו שאוהבים, חס וחלילה, חולה.

יש בו שירים שמחים לשבתות ולחגים (כשיש חופש)
ושירים עצובים קצת, לתשעה באב (ימים שאין בהם חופש)

בסידור שקבלתם, בסוף בסוף שלו, תגלו אפילו סיפורי מתח בהמשכים – תגלו את ההתחלה של פרשת השבוע, אבל הסוף… אותו תקראו רק בשבת.

ויש בו גם, בסידור הזה, רעיונות לתפילות האישיות של כל אחת ואחד מכם.  אם רק תפתחו אותו, תגלו עוד ועוד אוצרות ומתנות.

כשבית המקדש היה קיים – לא היה סידור.

היו מקריבים קורבנות, שרים, ובכלל את רוב העבודה עשו הכהנים והלוויים.  ומאז חורבן בית המקדש – העבודה היא שלנו בתפילות.  הן נמצאות באוצר שאתם מקבלים היום – בסידור הזה.  והתפילה – נקראת גם העבודה שבלב.

ברוכים ומבורכים המורות והמורים שלכם, שזכו ללמד אתכם אותיות, ומילים ומשפטים מהם עשויות כל התפילות.  תודה למחנכות [בברכה המקורית מצויינים שמותיהן], שבאומץ שותפות בחינוך שלכם.  תודה לרב [בברכה המקורית מצויין שמו] על ההשראה שהילדים מקבלים ומביאים איתם הביתה.  ותודה גם לצוות השכבה [בברכה המקורית מצויינים השמות] שמסתכלים על כל זה מלמעלה, ומלמטה ומהצדדים.

מאחל לכם, אוצרות שלנו, בשם כל ההורים המתרגשים בוודאי כמוני, שהתפילות שלכם יצאו מהסידור ויכנסו לליבכם, ויצאו מליבכם ויתגשמו כולם, בשמחה.

קהילות ברומניה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית

אוטוטו אני עומד, סופסוף, לסיים לקרוא את הספר המרתק "עולמו של אבא" (ראו להלן עמודים סרוקים, מאתר "אוצר החכמה").

(תוכן: עמוד א' ו- ב')

בפרוייקט עץ המשפחה שלי, אני בדר"כ מתעניין במשפחות מפולין וגרמניה... והנה בשנים האחרונות, יצא לי להתעסק גם עם משפחות שמוצאן מרומניה והונגריה; ועל הספר שמעתי במהלך "ניחום אבלים" אצלי מישהו.

ידעתי שחסידות סאטמאר היא מרומניה... אבל לא ידעתי שגם סדיגורה, ויז'ניץ, פרעשבורג, מונקאטש, קלויזנבורג, ועוד... הן ערים וכפרים, יותר נכון, באימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר, "שהתקיימה באירופה בשנים 1867-‏1918"... וכיום נמצאים בשטחן של פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה והסביבה.

במאמרו "הישיבות ברומניה" כותב הרב ד"ר מנחם מ. ברייאר:

זכתה רומניה להיחשב ל"ערש החסידות" שמוצאה וראשיתה בגבולות שבין הדנייסטר והרי הקרפטים.  לפי המסורה החסידית התגוררו הבעש"ט ותלמידיו במקומות אלו ותקעו יתד נאמן כאן לתורה וחסידות.

ראו גם את חלקו השני, השלישי, והרביעי של המאמר הנ"ל.

בספר "עולמו של אבא" מספר הרב מילר, מהיכרות אישית על הקהילות: סערענטש, נאג'-אידה, מאדע, טוקאי, טערצאל, ליסקא, טולטשווע, אויהעלי, קריסטיר, אויפאלו, בודאפעשט, מישקולץ, מעזו-טשאט-פוטנאק, ערלוי, ראצעפערט, באובערלאנד-קאשו, פרעשוב, ברעזוביץ, נייטרא, אונסדורף, גאלאנטע, דונאסערדוהעלי, שוראן, הקהלות בחבל קארפאטורוס, מונקאטש, אונגוואר, בוקארעשט, קהלות מחוז טרנסילבניא-קרלסבורג, גרוסווארדיין, מעזו-טעלעגד, אראד, קרולע, סאטמאר, שאמקוט, ערדאד, מארוש-וואשארהעלי, סאסרעגען, לודוש, קלוזנבורג, נאסוד, באנפי-הוניאד, קולומייע, נאג'-באניע, בוקובינה, סדיגורא, וויז'ניץ-סערעט, שאץ, ספינקא, מארמארוש, בארשע, וויז'ניץ, טעמעשוואר, דעווא, פעטראשען; ... כמו על רבנים, שושלות חסידיות, ראשי קהילות, ודמויות נוספות.

 

 

 

 

 

רק חרה לי לקרוא, באמצע עמוד א', שאומר המו"ל, בן-המחבר, כדי להמחיש עד כמה היו הספרים בשימוש... "בבית שלנו, כל ספרי הש"ס, השלחן ערוך והפוסקים, היו קרועים ובלויים"... וזאת לאחר שבספר המוסר הנחשב "קב הישר" (הספר חובר ויצא לאור ע"י רבי צבי הירש בן רבי אהרן שמואל קאיידנובר, ב- 1732), נכתב בפרק נ"ד: חיוב גדול לנהוג כבוד בספרים... ומאהבת התורה צריך לדקדק שיהיו לו ספרים כרוכים נאים...