העט של מלון דן אילת היה בשימוש כחודש וחצי

 עד שהתפרק

הרגיש "זיל הזול" כבר בהתחלה.  חבל.  נכון שישקיעו בזה קצת יותר.

עוד פרוייקט גרנדיוזי בחיפה ("גזור ושמור")

 ביום שישי 20.2.2026 פורסם ב- מאקו: "חיפה בונה את מערך הדרגנועים הראשון בישראל: מהעיר התחתית ועד הכרמל בלי מכונית".  באתר העירייה פרסמו אודות הפרוייקט כבר ב- 8.2... והפיקו סרטון, כשברקע, לא פחות ולא יותר, "בניין המפרש" הנטוש מאז יוני 2025... ששיקומו, נכון לינואר 2026, לא נראה באופק.

צילום: אני

צילום: אני

לידיעת יונה יהב – ראש עיריית חיפה: ביום שני 23.2 פורסם שהמדרגות הנעות בתחנת הרכבת הצפופה במדינה – תחנת רכבת השלום בת"א, עם 60 אלף נוסעים ביום – מושבתות כבר חודשיים ותיקון עלול להיות רק בעוד כשנה!  כיצד תבטיח, אדוני ראש העיר, שפארסה כזו לא תקרה בפרוייקט הדרגנועים בחיפה? לכמה שנים קדימה התחייבה חברת התחזוקה שאמורה לטפל במערכות, שאכן תעשה את העבודה.  יש מספיק ערבויות לכך? הרי זה בור בלי תחתית; במיוחד בעיר כחיפה שעבודות תחזוקה מונעת ושוטפת הם לא הצד החזק שלה, בלשון המעטה.

1.    בריבודם מחדש של כל כבישי העיר, שהזנחתם ב- 20-30 השנים האחרונות, כולל כביש 4 העובר בתחומי העיר, כבר טיפלתם? ב- 2015 אמרתם שתטפלו מתישהו בקטע של 2 ק"מ.  ב- 2019 אמרתם שטיפול לא נראה באופק.  פברואר 2024: בורות בכבישי חיפה.  ינואר 2025: לא בסדר העדיפויות.  פברואר 2026: תיקון המצב נראה רחוק מתמיד.

2.    בשיקום הוואדיות בעיר, כבר טיפלתם? (2019)

3.    נחל עין סעדיה: כ-1,300 טון פסולת בניין פונתה סביב לנחל (ינואר 2022).  פברואר 2026: פסולת בניין עדיין מושלכת במקום.  נראה שהעירייה לא בשליטה גם כאן.

4.    שנים רבות של הבטחות ותכניות-שווא לשיקום טיילת בת-גלים והקזינו המוזנחים.  לפני כמה שנים נפתח שם באיזור קטע טיילת חדש, אך עצים שכחו לנטוע וחסר צל.

5.    אני מזכיר לך ולציבור אודות התכנית, מאז 2007 (כן! אוטוטו 20 שנה) להפוך חלק מנמל חיפה לאיזור תיירות: "פיתוח חזית ים עירונית (water front) באזור הנמל המערבי, תוך פתיחתו לציבור" (גלובס 2007).

אתר אינטרנט של הפרוייקט כבר יש, אך הביצוע רחוק.  בויקיפדיה כתוב: "הרעיון לפיתוח חזית הים בחיפה עלה לראשונה בשנת 2009".  לא! זה היה כבר 2007.  "עם צפי לתחילת העבודות באוקטובר 2025"?!  ראו בכתבה את פארסת "שיקוע מסילות הרכבת בחיפה".  מדברים על זה כבר 14 שנה, וזה כנראה לעולם לא יצא לפועל, עקב שינוי התכניות התדיר של "המדינה" וכנופיית ממשלת החורבן שמנהלת אותה.  בינואר 2015 אושר עוד איזשהו סעיף בתכנית.  באוגוסט 2016 התכנית עוברת עוד שינויים... ונראה שמימוש התכניות הולך ומתרחק.  שרת התחבורה מירי רגב (11.11.2025): "שיקוע הרכבת בחיפה לא יקרה".  ראו בכתבה את ההדמיה הנהדרת.  היינו כחולמים.

בשנים האחרונות יש במדינה וברשויות רבות מגמה רעה של הצפת התקשורת והציבור בשלל תכניות ומצגי-שווא.  חלקם שקריים ביודעין.  והמגמה הזו זולגת ומחלחלת גם לגופים פרטיים.  במקום לעסוק בתכנון מעשי ונכון ובביצוע יעיל ומתפקד, מישהו מעסיק שלל חברות יחסי-ציבור ותדמית ועיתונאים-מטעם העסוקים בהונאת הציבור.  ממש כך... וזה מכעיס, מטריד ומתסכל.

שתיים מהדוגמאות המובהקות, וישנן הרבה-יותר-מידיי, הן: פארסת הרכבת לאילת ופארסת "תותח הלייזר" (אפרופו סרט "המלחמה עם אירן 2" המוקרן בימים אלו בכל רחבי הארץ).

"להב אור" (ובויקיפדיה) התפרצה לחיינו בפברואר 2020, ופורסמו סביבה שלל התרברבויות ודברי-רהב והבל על יעילותה נגד בלוני נפץ, בזמנו, ורחפנים.  קובי שבתאי שהיה אז מפקד מג"ב ואח"כ קיבלנו אותו כמפכ"ל המשטרה תואר כדמות מרכזית בסיפור.  עוד גל של פרסומים הציף את התקשורת באוגוסט 2020.

ב- 7 באוקטובר 2023 קיבלנו את פלישת חמאס לישראל... ומערכת לייזר לא נראתה בשטח.  מעניין של מי האינטרס לפרסם אודות הפרסה הזו, ומי אנשי התקשורת המפמפמים את הסיפור.  יתכן שהכל למען קידום פרוייקטים פרטיים שאולי כבר נמכרו במיליארדים כ- "אקזיט" לחברות בחו"ל; לכאורה על חשבון בטחון הציבור הישראלי.

באוקטובר 2024 התפרצה לחיינו "לראשונה" מערכת לייזר חדשה בשם "קרן אור"/"מגן אור"; בהמשך קראו לה "להב ברזל", וב- 2026 קראו לה "אור איתן".  במאמר ויקיפדיה מפורטות תולדות המערכת, שנולדה לכאורה כבר ב- 2014(?!) ושלל קישורים לכתבות בנושא.  "המערכת נועדה ליירוט רקטות קצרות טווח, כטב"מים, פצצות מרגמה וטילי שיוט".  בכתבות השונות נכתב שהמערכת "תכנס לשירות מבצעי בעוד שנה"... – אוקטובר 2025?!

בויקיפדיה נכתב, עם הבאת מקורות, ללא קישורים אמינים לכתבות חדשות בזמן אמת:

"במהלך מלחמת חרבות ברזל, נעשה לראשונה שימוש מבצעי ראשון במערכת "להב ברזל", גרסה מוקטנת של "אור איתן".  המערכת הצליחה ליירט ולהפיל ארבעה כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חזבאללה מלבנון לעבר ישראל, ומאז יירטה עשרות כטב"מים נוספים"(?!)

ביום שני 2 למרץ 2026 (תענית אסתר תשפ"ו) פורסם ב- Ynet (דיווח שאמינותו מוטלת בספק) שמערכת "אור איתן" יירטה באותו יום כטב"ם חזבאללה באזור שלומי.  וואוו.  יירטה לכאורה כטב"ם אחד מנחיל הכטב"מים שיצא מלבנון?!

בכתבה נכתבו עוד שלל התרברבויות רהב והבל (אפשר בקלות לעשות על זה מאמר מפורט, שרק יגחיך לצערי את כל המומחים העוסקים בנושא), ונכתב ש-:

"אור איתן", שנקראה בעבר "מגן אור", נמסרה לצה"ל לידי מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר לפני מעט יותר מחודשיים".

כלומר ינואר 2026?!

למחרת, ביום שלישי 3 למרץ 2026 (פורים תשפ"ו), נראה שמערכת הלייזר לא תיפקדה כאשר טיסנים, רחפנים וכטב"מים שיגעו מיליוני ישראלים באיזורים נרחבים באיזור ירושלים ומערבה עד לוד; בגליל המערבי ולאורך החוף עד הקריות, חיפה, וקרית טבעון (חוץ לטיסנים, היה גם טיל מצרר):

לא יזיק ואולי אף יועיל אם נתנהג "קצת" יותר בצניעות

"כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו" – כלומר "על הפנים" – "אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (משנה, אבות ג יז) / וכן כתוב שם קודם (אבות ג ט): "כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" / כמו שנאמר (אבות א טו): "אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה".  אמן כן יהי רצון.  יהי רצון שנזכה.

"גיזת הטל" / תקווה שריג, 1915-1997

אודות תקווה – בת הרב ד"ר יוסף ולאה (רוזנקראנץ) זליגר – למדתי לראשונה מהספר "גיזת הטל" שהתגלגל לידיי.

כך פותחת תקווה את "דלת" הקדמתהּ לספר:

"בעופרה, היא טייבה, היא "מולדת", המשקיפה על עמק חרוד, שאל גדעון מעם האלוהים אות לנצחונו העתיד, בטרם יצא לגרש את המדיינים הפולשים.  האות ניתן לו: גיזת הצמר בגורן מלאה טל."

ראו מאמרו של פרופ' יהודה איזנברג "שופטים ו-ח: מלחמת גדעון"

טייבה/עופרה, מולדת (GoogleMaps)

גיזת הטל : חמישים שנות התיישבות בעמק חרוד, כתובות בידי יושביו / י"ח אלול תשל"א, בהוצאת המועצה האזורית "הגלבוע".  מידות הספר: גובה 34 ס"מ, עומק 24 וחצי ס"מ, עובי 2.1 ס"מ.  בספר  85 עמודים לא ממוספרים.  ללא תוכן וללא מפתח.  הטקסט בגובה של 1 וחצי עד 2 מ"מ.  הערות השוליים הרבות, כמו רבים מה- "איורים (חלקם צבעוניים), פורטרטים" (כמתואר בקטלוג ULI), הודפסו ב- 5 צבעים/גוונים עיקריים: זית, תכלת, אפרסק, אדמדם, וירקרק.  לא "צבעוניים" במשמעות הרגילה והמוכרת.  תמונות אחרות הן "שחור לבן", וחלקן בגוון המזכיר סֶפְּיָה (Sepia).  סה"כ 240 תמונות.

על הספר, מתוך "אות להצלחת 50 שנות התיישבות", מאת אריה ל. אבנרי (דבר, 10 ספטמבר 1971)

תוכן

"דלת וסוגר" (ההקדמה/הפתיחה) עליו חתומה תקווה שריג, חודש סיוון תשל"א // "עמק חרוד", עזריה אלון // לפני העלייה להתיישבות.

הישובים המוזכרים בספר, בסדר הופעתם (ומספר התמונות והאיורים בכל פרק) [כאמור, העמודים לא ממוספרים]: עין חרוד (24), עין חרוד מאוחד (9), עין חרוד איחוד (9), תל יוסף (21), כפר יחזקאל (22), גבע (14), חפצי-בה (14), בית-אלפא (23), בית-השיטה (33), מולדת (13), רמת-צבי (16), גדעונה (7), יזרעאל (13). // הצבי ישראל על במותיך חלל (2), עמק חרוד: עובדות ומספרים (20).

על תקווה ומשפחתה: "רגע קטן, רק בשבילה"

אודות הסרטונים מצאתי בפייסבוק, ובהמשך קיבלתי את הקישורים ליוטיוב ממנכ"ל "רגע של חכמה" – חוני יקונט, שהפיק אותם.

"תקווה שריג, הקיבוצניקית הגאה, את הניצוץ היהודי מבית ההורים בירושלים לא שכחה לעולם.  הוא הלך איתה בכל מקום.  לא פעם היא דיברה בחום לבה, כמה חשוב שבקיבוץ, תהיה מודעות ליהדות ומסורת.  "הסמלים האלה הם רוח החיים שלנו", ראו שם בקולה, מדקה 2:13.  "אי אפשר להתנתק מהם, אסור להתנתק מהם, ובעיקר מוכרחים לדעת אותם; ולהיות בורים בסמלי היהדות ובטקסטים, אפילו בתפילות, זה אומר לא להיות יהודי". (מתוך החלק השני, כנ"ל)

בפרק על עין-חרוד איחוד, תחת הכותרת "היוקם בית-כנסת במשקנו?", 1965:

מבצר היהדות במשך אלפיים שנות גלותנו הפך כמעט למוזיאון, למוצג ארכיאולוגי.  רובם של בני הדור הצעיר בארץ נותקו מן המסורת בארץ ובתפוצות הגולה.  ישנם מספר קיבוצים שבהם הוקמו בתי כנסת ואכן ברכה הם לדור הצעיר.  אין זה חשוב אם באים הצעירים להתפלל בו.  חשוב שהילד והנער המבקרים בו יכירו את ארבע המילים שעל הפרוכת: "שיויתי ה' לנגדי תמיד".  עלינו לשמור על מקדש מעט זה!

לקריאה נוספת:

-         גיזת הטל ("סימניה")

-         יוסף (ובאתר "יזכור"), בנם של תקווה ונחום, כתב את השיר 'אור וירושלים' ב- 1972.  אודותיו, ראו בבלוג עונג שבת (עונ"ש) של דוד אסף: 'רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר': שיר אהבה לירושלים שראשיתו בלוויה... ובבלוג הספרנים: רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר – הסיפור העצוב שמאחורי השיר והמשורר.

-      יוסף זליגר, תקוה זליגר-שריג, יוסף שריג – שלושה דורות יוצרים / מאת: יצחק שריג – נכד, בן, אח.

-    ראש השנה לאִלנות בשנת תשס''ו בירושלם / לאה זליגר (המצפה (קרקוב), 9 פברואר 1906)

2012-2026: אוניברסיטת בר אילן

 ביום חמישי 23 לפברואר 2012 ראיתי את התלת-אופן של Google Street View (ובעברית) מסייר לו בקמפוס.  הנה תמונה אחת שצילם אז בפינה הצפונית-מזרחית של בניין 216 (ראו קישור למיקום בשטח, ומשם תוכלו לסייר הלאה בשבילי הקמפוס):

סלעייה פרחונית, שיחי ורדים, עצי דקל, וצמח מטפס על החומה ועל אחד העצים.  מעבר לחומה, בניין 216 ע"ש הפעוט עוזיאל שפיגל הי"ד (1941-1944)

מפת הדרכים המצולמות בקמפוס + רמת אילן (GoogleMaps)

חולפים עוברים להם 14 שנה ויומיים: 25 לפברואר 2026

הצמח המטפס דיי נעלם, צמוד לחומת האבן צמחה חומה ירוקה ומרשימה של עצים הנוסקים לגובה, הדקלים גבהו, הסלעייה התקרחה, נעלם מרבד הפרחים הצהובים... ונראה שכמות הוורדים התמעטה.

הוורדים שם מזן מיוחד ונדיר.  יש לפרחים הללו ריח "של פעם" שהוא בעצם ריחם הטבעי והמקורי של הוורדים.  רוב הוורדים כיום, ופרחים בכלל – מהונדסים וחסרי-ריח.  אפשר להתמכר לריח הוורדים כאן.  נפלא.  נהדר.  בראשיתי.  ברוך השם.

מי-יודע, אולי אלו שיחי הוורדים שנשתלו כשהוקמה האוניברסיטה ב- 1955?! או אולי מ- 1985 – כשהוקם הבניין 216?!

לקריאה נוספת:

-         אודות Google Street View בשני מאמרים באנגלית, גם כן משנת 2012, באתר מוזיאון היסטוריית המחשב (The Computer History Museum) שבמדינת קליפורניה, ארה"ב:

-         Going Places: A History of Surrogate Travel and Google Maps with Street View.

-         Computer History Museum Launches New Exhibit on Google Street View.

-         שושנה (צמח מקראי) (ויקיפדיה)

-         שושן ושושנה: בעברית בת ימינו נוצר אפוא בידול: צורת הזכר שושן בשם הרשמי של הפרח שושן צחור, וצורת הנקבה שושנה ככינוי עממי לפרח ורד. (האקדמיה ללשון העברית)