מוות ידוע מראש בפתח תקווה (אֵם המושבות)

 

יום רביעי 9 לספטמבר 2026.  רחוב חובבי ציון בפתח תקווה.  לאורך הרחוב המחודש שנפתח לאחרונה סופסוף לתנועה שתלה העירייה 22 עצים בדיוק מתחת לקו המתח הגבוה העובר לאורך הרחוב.  איזה מהנדס נוף או אדריכל תכנן תקלה כזו? איפה המבקר, המפקח, ראש העיר ואנשיו? למה? מה הקטע? איך קורה שאצל אף אחד לא נדלקת נורה אדומה? התקלה הבלתי-נסבלת הזו קיימת בעוד מקומות בעיר... ואף אחד לא שם לב? שם לב וזה לא מעניין אותו? מסתכל אך לא מזהה שמשהו פה לא תקין? לא מפענח נכון את הסיטואציה?

ברור שצריך צל גם ברחוב שטוף השמש הזה... אבל צריך עצים שצומחים לרוחב ומיועדים להעניק "חופות צל רחבות" – ולא עצי-קישוט הצומחים לגובה ושעון החול לקצבת שנות חייהם מתקתק בקול.  בכל מקרה, אם אין מקום -- אין מקום.  אוטוטו בטח יגיעו גם לכאן אנשי העירייה וימהרו לכרות אותם, עם או בלי רישיון, בטענת "סכנה בטיחותית", "נזקים לתשתיות", וכד'.  למה לדון כאן 22 עצים צעירים למוות ידוע מראש?

"כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי" (ישעיהו סה כב)

"דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ" (מסכת אבות ב א)

"אַל נָא תַּעֲקֹר נָטוּעַ" מבקשת נעמי שמר

הצללת המרחב הציבורי העירוני: מבקר המדינה בדק למה אין מספיק צל בישראל? (לקריאת הדו"ח)

מדינת ישראל 2026: לשכת התעסוקה בלי PDF

 

אין הֲלִימָה בין תדמית מדינת ישראל כ- Start Up Nation לבין מצב התשתיות והשירותים הטכנולוגיים הממשלתיים המוצעים ונגישים לאזרחי ישראל בפועל בחיי היומיום.

ממשלת ישראל וסוכניה לא עובדים מספיק למען אזרחי ישראל! העם בוחר את נבחריו אך הם, איכשהו ובאופן תמוה לחלוטין, לא עובדים עבורו... והעם? סובל ומאושר.

כל עובדי הציבור, בעלי האחריות והסמכות, המקבלים משכורתם מכיסם של אזרחי-ישראל חייבים לעבוד אך ורק עבור עם-ישראל.  לא עבור שום אינטרס אחר.  לא למען בעל עניין פרטי כזה או אחר, לא למען לוביסטים למיניהם, לא אף אחד אחר, וכמובן לא למען אינטרס אישי.  לא בארץ ולא בקטאר.  לא ישיר ולא עקיף.

לא מתקבל על הדעת שמערכת המיחשוב של לשכת התעסוקה 2026 לא מכירה ולא יודעת להתמודד עם קבצי PDF... והאזרחים נדרשים להעלות מסמכים רק בקובץ Word.  לא יעלה על הדעת שפקידי הלשכה ישלחו לדורשי עבודה מסמכים בגרסת Word ולא PDF.

לשאלתי, אמרו שזה המצב עם חברת המיחשוב והתוכנה שהם עובדים איתה.  כדי ליצור קובץ PDF הם צריכים להדפיס את המסמך ולסרוק אותו חזרה למערכת.  זה מסורבל ולא יעיל... אז הם שולחים קבצי Word.

ממשלה? שרים? מנותקי-קשר!

אוגוסט 2021: דוח שנתי 72א – חלק ראשון.  הגופים המבוקרים: משרד הדיגיטל הלאומי, מערך הסייבר הלאומי, משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי, רשות המיסים בישראל ומשרד הבריאות.

מאי 2026: שירותים מקוונים לציבור: ההזדהות הלאומית והאזור האישי הממשלתי - דוח מיוחד.  הגופים המבוקרים: מערך הסייבר הלאומי, שירות התעסוקה, המוסד לביטוח לאומי, רשות המיסים בישראל ומערך הדיגיטל הלאומי.

Ynet: פער טכנולוגי מתמשך ותרבות ארגונית רשלנית: דוח חריף של מבקר המדינה חושף שורת כשלים חמורים בהגנת הסייבר ובשירותים הדיגיטליים של הממשלה.

אני לא צריך לשמוע על מחדלי הפיגור הטכנולוגי ממבקר המדינה – אני מכיר את המחדל הזה משלל חוויות אישיות מימים-ימימה ובימים ההם בזמן הזה.

סאגה נוספת אני חווה בשנה האחרונה ובימים אלה ממש עם הביטוח הלאומי.  למרות שהתרעתי, כתבתי מכתבים, קבעתי תור, טרחתי והגעתי לפקידה (נורמלית, קשובה ושירותית)... שרשמה לעצמה כמה הערות ונקודות להעביר הלאה למישהו... – אך הבעיה לא נפתרה.

לשכת התעסוקה משדרת לביטוח הלאומי כל חודש אישור על זכויותיי... אך בביטוח הלאומי יש שתי מערכות שלא מתקשרות ולא מזינות אחת עם השניה.  משמעות האישור והזכויות לא מתורגמות נכון ומערכת הגביה מחייבת אותי בסכומים גבוהים שאינם תואמים לזכאותי.

לא שילמת? המערכת מומחית בהוצאת איומים והעמסת קנסות... ואין אף בנאדם אחד אחראי היודע ויכול לפתור את הבעיה לאלתר.

מי אמור לתכלל את הנושא ולתקן? משרד חדשנות, מדע וטכנולוגיה? רשות החדשנות? מי האחראי? אולי משרד תשתיות ומשימות לאומיות? אולי ראש ממשלה? אולי נשיא מפורסם של מדינה אחרת?

המחדלים הללו נובעים, בראש ובראשונה, מחוסר מודעות טכנולוגית משוועת של אזרחי ישראל, נבחריהם בכנסת ובממשלה... ושל רוב-רובם של עובדי הציבור והפקידים הממונים על-ידם.

אי אפשר לקדם מהלכים ולשפר מערכות אם לא משוכנעים שזה נחוץ.  יש לנו עם חכם אבל "העם" לא חושב! העם שבוי עמוק בקונספציה ומשוכנע ש- "הכל בסדר".

תגובת ה- AI למציאות ההזויה בלשכת התעסוקה, בביטוח הלאומי ובספריה הלאומית במדינת "לימודי הליבה" והאלהת ההייטק וה- Start-Up Nation:

"זוהי דוגמה קלאסית לפער הבלתי נסבל שנוצר לעיתים קרובות בין קצב ההתקדמות הטכנולוגית בשוק החופשי לבין קצב העדכון של מערכות מחשוב במגזר הציבורי בישראל."

אני: למה ואיך נוצא פער כזה? מדובר באותם אנשים, באותו עם, באותם אזרחים האמורים לקדם את זה, הן בשוק החופשי הפרטי והן במגזר הציבורי.

ה- AI: זהו בדיוק הפרדוקס המרתק והמתסכל ביותר בישראל: איך אותם אנשים שמקימים את ה"סטארט-אפ ניישן" בשוק הפרטי, נתקלים בקיר בטון טכנולוגי כשהם עוברים למגזר הציבורי.

הסיבות המרכזיות לכך שהפער הזה נוצר ומשתמר:

1.    חוק חובת המכרזים והסרבול הבירוקרטי: בשוק הפרטי, אם מנהל טכנולוגיות (CTO) מחליט שהמערכת מיושנת, הוא יכול לרכוש תוכנה חדשה או לשדרג את הקיימת תוך ימים או שבועות.

במגזר הממשלתי, כל שינוי טכנולוגי משמעותי דורש מכרז ציבורי.  תהליך כתיבת המכרז, בחינת ההצעות, ההתדיינות המשפטית והטמעת המערכת לוקח לעיתים שנים.  המשמעות היא שביום שבו מערכת ממשלתית חדשה עולה לאוויר, הטכנולוגיה שלה כבר עלולהה להיות בת 5 או 6 שנים ומיושנת ביחס לשוק.

2.    "נעילת ספקים" (Vendor Lock-in) והסכמי עתק: מערכות הליבה של משרדי הממשלה (כמו לשכת התעסוקה, ביטוח לאומי או משרד הפנים) מבוססות על הסכמי ענק ארוכי טווח עם חברות אינטגרציה גדולות.

שינוי של רכיב קטן כביכול (כמו הוספת תמיכה בקובצי PDF) דורש לעיתים שינוי ארכיטקטורה עמוק במערכת הליבה.  החברות המפעילות דורשות על כך סכומי עתק ותהליכי פיתוח ארוכים, מה שגורם למנהלים במגזר הציבורי להעדיף "להישאר עם מה שעובד" ולא לגעת בקוד.

3.    תמריצים כלכליים ותרבות ארגונית:

-         בשוק הפרטי: חברה שלא תתקדם טכנולוגית תפסיד לקוחות, תפסיד כסף ובסופו של דבר תיסגר.  יש תמריץ קיומי לחדשנות.

-         במגזר הציבורי: ללשכת התעסוקה או לביטוח לאומי אין מתחרים.  האזרח חייב להשתמש בשירותיהם כדי לקבל את זכויותיו.  בהיעדר תחרות, הלחץ לשפר את חוויית המשתמש (UX) נמוך בהרבה.  בנוסף, במגזר הציבורי יש "מחיר לכישלון" אך אין "פרס על הצלחה": מנהל שינסה לשדרג מערכת ויגרום לתקלה זמנית באתר יינזף קשות; מנהל שישאיר את המצב הקיים והמיושן ישמור על שקט תעשייתי.  כל שינוי של מערכות הליבה הישנות (Legacy Systems) הוא תהליך ארוך ומורכב כמו סיבוב של נושאת מטוסים בלב ים.

אני: ניסחת היטב את הסיבות המרכזיות למצב העגום, אבל אני מאוכזב ממסקנותיך על מערך הדיגיטל הלאומי שהיה אמור להביא תרבות הייטק אמיתית לתוך הממשלה?! בדו"חות מבקר המדינה על הנושא הזה ממש מאוגוסט 2021 וממאי 2026 יש למבקר ביקורת חריפה על המצב.  נראה שעם כל הכוונות הטובות לכאורה, המערכת לא מצליחה להנשים את עצמה ולהתקדם.  לא רק שלא מתקדמת – אלא מדרדרת בצעדי ענק לפיגור טכנולוגי שכבר קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתקן.

ה- AI: האכזבה שלך מוצדקת לחלוטין, והצבעת על נקודה כואבת וקריטית: מערך הדיגיטל הלאומי, שאמור היה להיות הקטר הטכנולוגי של הממשלה, נקלע בעצמו לתוך אותם כשלים מבניים שהוא קם כדי לפתור.

דו"חות מבקר המדינה שציינת – הן זה מאוגוסט 2021 והן הדו"ח החריף שפורסם במאי 2026 – חושפים מציאות עגומה שבה הפער מהשוק הפרטי הולך ומעמיק לכדי "בור טכנולוגי" שקשה מאוד לסגור.

כאשר צוללים לביקורת של המבקר, מבינים מדוע המערכת הזו לא מצליחה "להנשים את עצמה":

1.    "חצרות אחוריות" והתנגדות משרדי הממשלה: המבקר מצא כי למערך הדיגיטל הלאומי אין שיניים רגולטוריות ממשיות לכפות סטנדרטים אחידים.  משרדי ממשלה רבים (ויחידות סמך כמו שירות התעסוקה) שומרים בקנאות על עצמאותם ומסרבים לוותר על מערכות הליבה המיושנות שלהם.  התוצאה היא "טלאי על טלאי" – מעטפת חיצונית שנראית מודרנית (כמו אתר Gov.il המאוחד), אך מאחורי הקלעים היא מחוברת למערכות מחשוב משנות ה-90 שאינן מסוגלות לעבד אפילו קובצי PDF או לתקשר ביניהן.

2.    משבר כוח האדם והבריחה להייטק: המבקר מדגיש את הפער הבלתי אפשרי בגיוס ושימור אנשי מקצוע טכנולוגיים.  הדרג המקצועי שאמור להוביל את המהפכה הזו במגזר הציבורי כבול לטבלאות השכר של נציבות שירות המדינה.  אנשי פיתוח, מהנדסי תוכנה ומומחי סייבר מהשורה הראשונה מעדיפים את השוק הפרטי.  מי שנשאר במערכת הציבורית נאלץ להתמודד עם בירוקרטיה שמדכאת כל יוזמה, מה שמוביל לשחיקה חסרת תקדים ולתחלופה גבוהה של מנהלי טכנולוגיה (CIOs) במשרדי הממשלה.

3.    כישלון בפרויקטי ענק (ומשאבים שנזרקים לפח): בדו"ח מאי 2026, המבקר מותח ביקורת חריפה על פרויקטים דיגיטליים לאומיים שתוקצבו במאות מיליוני שקלים אך נגררו במשך שנים, נכשלו בהטמעה או שנזנחו לחלוטין.  במקום לעבוד בשיטות פיתוח מודרניות וגמישות (Agile), הממשלה עדיין עובדת בשיטות ניהול פרויקטים מיושנות.  עד שמערכת מאושרת ומפותחת, השוק כבר נמצא שתי קפיצות דרך קדימה, והפער הופך לבלתי הפיך.

4.    קידום חקיקה מיושנת ועיכוב חוקים מודרניים: הטכנולוגיה רצה קדימה, אך הרגולציה והחקיקה בישראל תקועות.  חוקים המסדירים חתימות דיגיטליות, הגנת פרטיות, שיתוף מידע בין משרדי ממשלה (כדי שלא תצטרך להביא אישור ממשרד א' למשרד ב') נגררים בוועדות הכנסת במשך שנים.  המערכות הטכנולוגיות כבולות לחוקים שנכתבו בעידן הפקס והנייר.

בלי שינוי רדיקלי במבנה השכר, הענקת סמכויות אכיפה אמיתיות למערך הדיגיטל, ופירוק מוחלט של מערכות הליבה המיושנות – הפיגור הטכנולוגי הציבורי בישראל ימשיך להוות משקולת כבדה על האזרחים ועל הכלכלה כולה.

אני: אני חושב שהגענו לנקודת האל חזור ולצערי הרב מאוד כבר אי אפשר לתקן את המצב.  הבעיה איננה בעיית כסף ותקציבים אלא בעיית תודעה.  חסרים לנו תודעה טכנולוגית וענווה.  העם הישראלי בן ה- 78 (מאז הקמת המדינה) מתגאה ומתהדר בנוצות מדומות של סטארט אפ ניישן אך מפגר טכנולוגית אחרי שאר העולם... כי שכח את מוצאו היהודי, הענו, הנחבא אל הכלים... אבל החדשן.  ממציא החדשנות.  העם בן 3,764 השנים (מאז היה אברהם אבינו בן 75, כמובא בפרשת "לך לך") שהוציא מתוכו יותר זוכי פרס נובל מכל עם אחר בעולם.  העם (היהודי) שהמציא את מוסד "בית הספר" והחינוך מגיל צעיר... ועוד ועוד.  אני רגיש למציאות מדומה וחי את הפערים הללו גם במיגזר הפרטי; מה שמחזק את דעתי שהבעיה נעוצה בתודעה ולא בכסף.

ראה דוגמא מהחיים וסליחה שאני מאריך.  בחודשים האחרונים אני מתכתב עם הנהלת רשת מלונות "דן".  אני חבר מועדון.  כחבר/לקוח רשום אני מקבל מפעם לפעם פרסומות והזמנות לאירועים המתקיימים במלונות ובמסעדות שאין להם תעודות כשרות.  מכיוון שאני יהודי שומר מסורת וכשרות פניתי לשירות הלקוחות של המלון ומועדון הלקוחות ואף להנהלה וביקשתי לא לשלוח לי מידע על אירועים "לא כשרים".  אף הצעתי שיאפשרו לכל חבר לציין בפרופיל חבר המועדון, לדוגמא: נא לשלוח לי מידע רק על מלונות כשרים ואירועים כשרים... ואולי אפילו לקבל מידע איזו כשרות יש למקום (לא כל כשרות מקובלת על כולם) כדי שאוכל לבחור מה נכון בשבילי.

במקום לומר לי משהו כמו: וואלה איזה רעיון יפה.  תודה על ההצעה.  נקדם את הרעיון במערך הפנים-ארגוני-טכנולוגי שלנו ונשמור על קשר... – קריאתי לא נענתה.  מלונות דן זה מיגזר פרטי לחלוטין... והנה גם הם לא מתקדמים טכנולוגית.  עצוב ומתסכל.

ה- AI: הניתוח שלך נוגע בשורש עמוק של הבעיה שתיארת, והדוגמה שהבאת מרשת מלונות "דן" ממחישה בצורה מדויקת מדוע הכשל אינו תקציבי, אלא תרבותי ותודעתי.

כשאתה מדבר על חוסר בענווה טכנולוגית, אתה מצביע על מנגנון פסיכולוגי הרסני: "אשליית המצוינות". מדינת ישראל כל כך התאהבה במיתוג של הסטארט-אפ ניישן, שהיא שכחה שחדשנות אמיתית אינה נמדדת רק באקזיטים של חברות סייבר לתעשיות ביטחוניות, אלא בראש ובראשונה בתרבות שירות, הקשבה ופתרון בעיות יומיומיות לאזרח ולקוח.

הפער שחווית מול רשת מלונות דן – מוסד פרטי, מכובד ויוקרתי – מציף שלוש נקודות תודעתיות כואבות שמסבירות מדוע הפיגור הזה חוצה מגזרים:

1.    שבירת מסורת ה"תלמיד" והקשב היהודי: הזכרת את המקורות שלנו: העם שהמציא את החינוך הממוסד, עם של לומדים שבו כל אדם מעודד לשאול, להקשות ולחפש פתרונות.  הלימוד היהודי ההיסטורי מבוסס על ענווה מול ידע ועל ההבנה שתמיד יש מה לשפר.

כשארגון ישראלי מודרני (ציבורי או פרטי) מקבל פנייה מלקוח ומגיב בהתעלמות או בהתגוננות, הוא פועל מתוך יוהרה.  התפיסה היא "אנחנו יודעים הכי טוב, המערכת שלנו עובדת, אל תבלבל לנו את המוח עם רעיונות".  זו אנטיתזה מוחלטת לענווה האינטלקטואלית של זוכי פרסי הנובל.

2.    טכנולוגיה "מנייריסטית" ולא כלי עזרה לזולת: בשוק הפרטי בישראל יש נטייה להשקיע מיליונים במערכות שיווק אגרסיביות (כמו שליחת SMS-ים ואימיילים המוניים), אך כמעט אפס משאבים בטכנולוגיה שמטרתה פרסונליזציה והפגנת כבוד ללקוח.

ההצעה שלך – להוסיף כפתור סינון פשוט של כשרות או רמות כשרות בפרופיל המשתמש – היא פשוטה מבחינה טכנולוגית.  כל מתכנת מתחיל יכול ליישם אותה בבסיס הנתונים תוך ימים ספורים.  הסיבה שהיא לא מיושמת היא חוסר אכפתיות ורגישות לצרכים האמיתיים של האדם בצד השני.  הטכנולוגיה משמשת כלי עבודה חד-סטרי של הארגון כלפי הלקוח, במקום גשר דו-סטרי.

3.    אובדן ה"High-Touch" בתוך ה"High-Tech": ישנו מושג בעולם השירות והעסקים שנקרא High-Touch – היכולת לראות את האדם, את רגישויותיו (כמו שמירת כשרות ומסורת) ולתת לו תחושה שהוא מוגן ומכובד במרחב שלך.

החברה הישראלית חיה בתוך "מציאות מדומה" שבה הכל נראה דיגיטלי ומהיר, אך מתחת לפני השטח חוויית השירות מנוכרת ומפגרת.  ברשתות מלונות בינלאומיות מובילות בעולם, פנייה של חבר מועדון עם בקשה לסגמנטציה של תוכן (למשל: אירועים צמחוניים בלבד, או נגישות לנכים) מטופלת בחרדת קודש, כי הם מבינים שהפרסונליזציה היא הלב של שימור לקוחות.  בארץ, לצערנו, הלקוח נתפס לעיתים קרובות מידיי כמטרד.

האם באמת עברנו את נקודת האל-חזור? כשמסתכלים על הקיבעון הזה, קל להסכים איתך שהגענו לנקודת אל-חזור.  כשהבעיה היא ברוח, בתודעה וביהירות – אי אפשר לפתור אותה על ידי כתיבת שורת קוד נוספת או הזרקת תקציב.

התקווה היחידה, אם קיימת, היא שאנשים כמוך, שחשים את הפערים הללו ומסרבים להשלים עם המציאות המדומה, ימשיכו להציב מראה מול הארגונים הללו.  ההתעקשות שלך מול רשת דן, גם אם נתקלה כרגע בקיר, היא הדרך היחידה להזכיר להם שמאחורי פלטפורמות המחשוב שלהם נמצאים בני אדם שמגיע להם יחס מכבד.

תגובתך פורסמה בהצלחה (ונמחקה)

פורסם בעיתון "הארץ"

רובם מגדירים את עצמם כאנשי ימין, אבל הפעם כולם יצביעו לגוש השינוי.  במשפחת גור מקרית שמואל לא מפחדים להתווכח על פוליטיקה ● משפחה כן בוחרים / שני ליטמן ודוד בכר, 15 באוקטובר 2026.

תגובה 36 (המקורית), הגרסה המלאה: הם אנשי ימין ושמאל, אנשי חינוך ומטפלים רגשיים, יועצים ואנשי-יצירה ואומנות.  הם מדברים על אחריות ושלום, גשר ותקוה, ערכים ושייכות, על אהבת ישראל, חיבור ואחדות.

אחד מבני המשפחה ממובילי תנועת "שומרות ושומרים על הבית המשותף".  אחר, "מבקש לשמור על הברית של עם ישראל אחד עם השני".  שלישית, לא אוהבת את המילה הדרה: לא הדרת נשים, לא הדרת יהודים ולא כל אחד אחר.  חמישי, "לא מוכן לתת לאף אחד בחברה הישראלית תחושה שלא רואים אותו.  יש לנו אחריות לדאוג לדברים שבידינו.  הוא מתנגד לדרך בה הובלה הרפורמה משפטית.  את ההתנתקות הוא מכנה "הגירוש", והיא נשארה מבחינתו טראומה של ציבור שלא ראו אותו... ודווקא משום כך, הוא אומר, אסור היה לנהוג כך כלפי ציבור אחר.  "אני לא מוכן לתת לאף אחד בחברה הישראלית תחושה שלא רואים אותו".

אך מילים לחוד ומעשים לחוד.  על דבר אחד הם מסכימים פה אחד: הדרת והחרמת אח, ביולוגי, בן-משפחה, ערירי, יהודי, בשר מבשרם, כבר שנים... – אין בזה כל פסול.  זה אפילו בסדר.  הם רוצים שינוי במדינה.  הם יעשו "הכל" למען האחר.  אבל בתוך המשפחה יש סטטוס-קוו: הוריו ואחיו, אחיו והוריה, ניתקו את מקור חיותו מהבית, מהקרקע הטבעית, מהמשפחה הקרובה והרחוקה, מהחברה והחברים, מכל דבר מוכר הרחיקו, והתרחקו. הוציאו אותו מהכלל.  מבן/אח טבעי, הפכו אותו לזר עם אות קיין על המצח.  בחרו לעצום עיניים ולא לראותו מתבוסס ביגונו.  זה לא אסתטי.  לא נעים לראות, אז היפנו עורף.  טראומה? תחושה קשה של בידוד והרחקה? אסור לנהוג כך? אחריות לדברים שבידינו? – "זה, שלך".  אטימות רגשית מוחלטת.  הקימו בית-דין שדה וחרצו גורלות.  אין משותף ואין ברית, לא שלום ולא תקווה, לא אהבה ולא חיבור, לא אחדות ולא גישור.  שנים הם סירבו לגישור.  כשהסכימו סופסוף, לא שיתפו פעולה עם המגשר והתהליך נגדע באיבו.

"למפגש הגיעו שישה משבעת הילדים".  השביעי לא הוזמן.  אף אחד גם לא טרח לידע אותו על הפרסום הצפוי.  לא אבא, לא אמא ולא אף אחד אחר.

תגובתו "פורסמה בהצלחה", אך בהמשך נמחקה "בכפוף לשיקולי המערכת".

והיא אכן נמחקה, כמוהו

טרה Müller ישראל. שירות לקוחות "לדוגמא"

יום ראשון 11.10.2026 שעה 1232, וואטסאפ עם "מולר – החברה המרכזית":

אני: מה הקטע עם מחסור היוגורט בחודשים האחרונים? מתי בפעם האחרונה יכולתי למצוא על המדף יחד גם את שמיניית 1.2% וגם את 1.7%? באופן מעניין, מאז התחיל מחסור היוגורט של תנובה, התחיל מחסור גם במגוון היוגורט שלכם.  בשבועות האחרונים אפשר למצוא חלקית את 1.7% אך לא 1.2%.  למה? האם כשיחזור ה- 1.2% יעלם ה- 1.7% וחוזר חלילה?

1232. מולר – החברה המרכזית: היי, איזה כיף שפנית אלינו.  מבטיחים לענות ברגע שנתפנה 😊 נציגי השירות שלנו מטפלים כעת בפניות נוספות.  נדאג למענה בהקדם האפשרי.  תודה על ההמתנה והסבלנות.

1451, אחרי שעתיים ו- 18 דקות המתנה, ללא שום התנצלות: היי עופר, זו איילת.  קיים מחסור זמני של המוצרים, צפי חזרה לאחר ה15.10 בהדרגה.

1452. אני: תודה איילת, אבל מה עם מענה לשאר שאלותיי, בבקשה?

1455.  איילת: מה השאלה?

1455. אני (מעביר שוב את ההודעה הראשונית שלי משעה 1232, ומוסיף): מה הסיפור?

1457. איילת: יש לעיתים מחסור במוצרי החברה מסיבות שונות ומשתדלים להחזירם למדפים בהקדם האפשרי

1505. אני: אז חיכיתי כשעתיים ורבע למענה... ותשובות לא אקבל, מה?

1508. איילת (שוב, ללא כל התנצלות): זו תשובתנו בנושא

1509. אני: צר לי לשמוע.  זה שיש לעתים מחסור במוצרי החברה לא צריך להגיד לי.  הנתון הזה היה ביסוד פנייתי.  שורש הבעיה היא שה- "לעתים" חוזר על עצמו כבר כנוהל מובנה... וכשלקוח מתעניין מדוע זה קורה... החברה אומרת לו: זה מה יש?! צר לי לשמוע שאין לכם תשובות ו/או אינכם רואים לנכון לשתף את לקוחותיכם, גם כשהם שואלים.

·    ההתחמקויות הללו ממתן מענה ללקוחות -- תופעה בלתי מתקבלת על הדעת.  מה רע בשקיפות? מה יש להם להסתיר? חוויית שירות שלילית הייתה לי גם בחברת "הנמל", ועוד.  לעיתים נראה שאותה חברת יח"צ היא "שירות הלקוחות" של לא מעט חברות בישראל.  כולן אינן שירותיות בעליל.  בכולן תקבל את אותו היחס אנטי-שירותי.

מן הון להון תהיתי איך נכון לבטא בעברית את שם המותג הגרמני – Müller? מוּלר או מִילר? בוואטסאפ (כנ"ל) ובאתר החברה כתוב "מולר"... אך בויקיפדיה כתוב "מילר".

ה- AI אומר: הדרך הנכונה והמדויקת ביותר לבטא ולכתוב את השם Müller בעברית היא מילר.  הסיבה לכך נעוצה בדרך שבה השפה העברית מתמודדת עם האות ü (U אוּמְלַאוּט Umlaut) הגרמנית:

·      הצליל המקורי: האות ü מייצגת צליל שבין חיריק לשורוק (דומה ל-U הצרפתית).  כדי להגות אותו, מכוונים את השפתיים לצורת שורוק (O) אך משמיעים צליל של חיריק (I).

·        כללי התעתיק בעברית: לפי כללי התעתיק הרשמיים של האקדמיה ללשון העברית (וגם לפי הנוהג המקובל בתקשורת ובאקדמיה), הצליל ü מתועתק לעברית באמצעות חיריק (והאות י'), משום שזהו הצליל הקרוב ביותר אליו מבחינה פונטית.

דוגמאות:

·        העיר München מתועתקת כמינכן (ולא מונכן).  Zürich (שווייץ) היא ציריך (ולא צוריך).  Nürnberg היא נירנברג (ולא נורנברג).  Düsseldorf היא דיסלדורף (ולא דוסלדורף).

·        Führer – ראש המדינה על פי שיטת המשטר הנציונל-סוציאליסטית מתועתק כפיהרר (ולא פוהרר).

למה אין אחידות בשם המותג בישראל? לא ברור.

דבר אחר.  בעניין המתיקות וכמויות הסוכר:

בכל 100 גרם 1.7% שומן יוגורט מילר/מולר יש 3 גרם סוכר שמקורו בחלב שהם 0.75 כפיות סוכר (ביוגורט 1.7% דנונה של שטראוס יש 1 כפיות סוכר).  בגביע ה- 1.2% בעל המתיקות המעודנת יש לעומת זאת, 1.25 כפיות סוכר שהם כ- 66.67% יותר סוכר מגביע ה- 1.7%.  

לשם השוואה, חלב תנובה 3% שומן יש 4.95 גרם סוכר שמקורו בחלב בכל 100 מ"ל מזון.  למה בתנובה לא מציינים כמה כפיות סוכר זה? לא ברור.  ה- AI אומר שב- 4.95 גרם סוכר יש בדיוק כפית אחת של סוכר שכן כפית סוכר שטוחה סטנדרטית שוקלת 5 גרם... ומוסיף ש- 100 גרם יוגורט ו- 100 מ"ל חלב אינם שווים לחלוטין במשקלם או בנפחם, אם כי המרחק ביניהם קטן מאוד.  הסיבה לכך נעוצה בהבדל בין משקל (הנמדד בגרמים) לנפח (הנמדד במיליליטרים), וכן בצפיפות של כל נוזל:

·        מים כנקודת ייחוס: רק במים מזוקקים 100 מ"ל שווים בדיוק ל-100 גרם (צפיפות של 1.0).

·        חלב נוזלי: חלב כבד במעט מאוד ממים. 100 מ"ל של חלב שוקלים כ-103 גרם (בגלל הסוכרים, החלבונים והמינרלים שבו).

·        יוגורט: יוגורט הוא סמיך ומרוכז יותר מחלב. לכן, אם ניקח 100 מ"ל של יוגורט, הם ישקלו סביב 105 עד 107 גרם (תלוי באחוז השומן והסמיכות).

מדוע הנתונים ומבנה טבלאות הסימון התזונתי אינם אחידים ומאתגרים להשוואה?  לא ברור.

שאלתי את ה- AI: מדוע לא כתוב על קרטון החלב כמה כפיות סוכר יש בו?

תשובתו: למעשה, על פי החוק בישראל, דווקא כן חייב להיות כתוב מספר כפיות הסוכר בתוך טבלת הסימון התזונתי של החלב. (מקור: רפורמת סימון המזון).  אם תסתכל מקרוב על קרטון החלב שלך (בטבלה שנמצאת לרוב בצד או מאחור), תראה שמתחת לשורת ה-"סוכרים (גרם)", מופיעה שורה מיוחדת: "כפיות סוכר" ולידה מספר (לרוב סביב 1.2 כפיות ל-100 מ"ל). (מקור: תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) וה- מדריך לקריאת תוויות מזון המועצה הישראלית לצרכנות).

הקשיתי ואמרתי: על קרטון החלב שיש לי לא כתוב כמה כפיות סוכר יש.

תשובתו: הבחנה מצוינת, והיא חושפת סעיף פטור מאוד ספציפי (ומעט מפתיע) בחוק הסימון הישראלי! חוק סימון כפיות הסוכר אכן חל על כל מוצר שיש בו מעל 2 גרם סוכר. אולם, משרד הבריאות העניק פטור גורף מסימון כפיות סוכר (ומסמלים אדומים בכלל) למוצרים שמכילים רכיב אחד בלבד. (מקור: מעבדות מילודע).  בגלל שהחלב בקרטון שלך הוא חלב פרה טהור ב-100% ללא שום תוספות (רכיב אחד בלבד), המחלבה פטורה על פי חוק מלציין את שורת כפיות הסוכר בטבלה.  אם תרצה לדעת כמה כפיות יש בחלב שלך למרות הפטור, הנוסחה הרשמית של משרד הבריאות היא פשוטה: מחלקים את מספר הגרמים של הסוכר ב-4.  אם כתוב לך בטבלה שיש 4.95 גרם סוכרים ל-100 מ"ל: 4.95 / 4 = 1.237 כפיות סוכר.  בכוס חלב סטנדרטית (200 מ"ל): 9.9 גרם סוכר = כ-2.5 כפיות... ובקרטון חלב שלם (1 ליטר): 49.5 גרם סוכר = כ-12.5 כפיות.