יום שלישי, 3 במרץ 2026

עוד פרוייקט גרנדיוזי בחיפה (לארכיון)

 ביום שישי 20.2.2026 פורסם ב- מאקו: "חיפה בונה את מערך הדרגנועים הראשון בישראל: מהעיר התחתית ועד הכרמל בלי מכונית".  באתר העירייה פרסמו אודות הפרוייקט כבר ב- 8.2... והפיקו סרטון, כשברקע, לא פחות ולא יותר, "בניין המפרש" הנטוש מאז יוני 2025... ששיקומו, נכון לינואר 2026, לא נראה באופק.

צילום: אני
צילום: אני

לידיעת יונה יהב – ראש עיריית חיפה: ביום שני 23.2 פורסם שהמדרגות הנעות בתחנת הרכבת הצפופה במדינה – תחנת רכבת השלום בת"א, עם 60 אלף נוסעים ביום – מושבתות כבר חודשיים ותיקון עלול להיות רק בעוד כשנה!  כיצד תבטיח, אדוני ראש העיר, שפארסה כזו לא תקרה בפרוייקט הדרגנועים בחיפה? לכמה שנים קדימה התחייבה חברת התחזוקה שאמורה לטפל במערכות, שאכן תעשה את העבודה.  יש מספיק ערבויות לכך? הרי זה בור בלי תחתית; במיוחד בעיר כחיפה שעבודות תחזוקה מונעת ושוטפת הם לא הצד החזק שלה, בלשון המעטה.

1.    בריבודם מחדש של כל כבישי העיר, שהזנחתם ב- 20-30 השנים האחרונות, כולל כביש 4 העובר בתחומי העיר, כבר טיפלתם? ב- 2015 אמרתם שתטפלו מתישהו בקטע של 2 ק"מ.  ב- 2019 אמרתם שטיפול לא נראה באופק.  פברואר 2024: בורות בכבישי חיפה.  ינואר 2025: לא בסדר העדיפויות.  פברואר2026: תיקון המצב נראה רחוק מתמיד.

2.    בשיקום הוואדיות בעיר, כבר טיפלתם? (2019)

3.    נחל עין סעדיה: כ-1,300 טון פסולת בניין פונתה סביב לנחל (ינואר 2022).  פברואר 2026: פסולת בניין עדיין מושלכת במקום.  נראה שהעירייה לא בשליטה גם כאן.

4.    שנים רבות של הבטחות ותכניות-שווא לשיקום טיילת בת-גלים והקזינו המוזנחים.  לפני כמה שנים נפתח שם באיזור קטע טיילת חדש, אך עצים שכחו לנטוע וחסר צל.

5.    אני מזכיר לך ולציבור אודות התכנית, מאז 2007 (כן! אוטוטו 20 שנה) להפוך חלק מנמל חיפה לאיזור תיירות: "פיתוח חזית ים עירונית (water front) באזור הנמל המערבי, תוך פתיחתו לציבור" (גלובס 2007).

אתר אינטרנט של הפרוייקט כבר יש, אך הביצוע רחוק.  בויקיפדיה כתוב: "הרעיון לפיתוח חזית הים בחיפה עלה לראשונה בשנת 2009".  לא! זה היה כבר 2007.  "עם צפי לתחילת העבודות באוקטובר 2025"?!  ראו בכתבה את פארסת "שיקוע מסילות הרכבת בחיפה".  מדברים על זה כבר 14 שנה, וזה כנראה לעולם לא יצא לפועל, עקב שינוי התכניות התדיר של "המדינה" וכנופיית ממשלת החורבן שמנהלת אותה.  בינואר 2015 אושר עוד איזשהו סעיף בתכנית.  באוגוסט 2016 התכנית עוברת עוד שינויים... ונראה שמימוש התכניות הולך ומתרחק.  ראו בכתבה את ההדמיה הנהדרת.  היינו כחולמים.

בשנים האחרונות יש במדינה וברשויות רבות מגמה רעה של הצפת התקשורת והציבור בשלל תכניות ומצגי-שווא.  חלקם שקריים ביודעין.  והמגמה הזו זולגת ומחלחלת גם לגופים פרטיים.  במקום לעסוק בתכנון מעשי ונכון ובביצוע יעיל ומתפקד, מישהו מעסיק שלל חברות יחסי-ציבור ותדמית ועיתונאים-מטעם העסוקים בהונאת הציבור.  ממש כך... וזה מכעיס, מטריד ומתסכל.

שתיים מהדוגמאות המובהקות, וישנן הרבה-יותר-מידיי, הן: פארסת הרכבת לאילת ופארסת "תותח הלייזר" (אפרופו סרט "המלחמה עם אירן 2" המוקרן בימים אלו בכל רחבי הארץ).

"להב אור" (ובויקיפדיה) התפרצה לחיינו בפברואר 2020, ופורסמו סביבה שלל התרברבויות ודברי-רהב והבל על יעילותה נגד בלוני נפץ, בזמנו, ורחפנים.  קובי שבתאי שהיה אז מפקד מג"ב ואח"כ קיבלנו אותו כמפכ"ל המשטרה תואר כדמות מרכזית בסיפור.  עוד גל של פרסומים הציף את התקשורת באוגוסט 2020.

ב- 7 באוקטובר 2023 קיבלנו את פלישת חמאס לישראל... ומערכת לייזר לא נראתה בשטח.  מעניין של מי האינטרס לפרסם אודות הפרסה הזו, ומי אנשי התקשורת המפמפמים את הסיפור.  יתכן שהכל למען קידום פרוייקטים פרטיים שאולי כבר נמכרו במיליארדים כ- "אקזיט" לחברות בחו"ל; לכאורה על חשבון בטחון הציבור הישראלי.

באוקטובר 2024 התפרצה לחיינו "לראשונה" מערכת לייזר חדשה בשם "קרן אור"/"מגן אור"; בהמשך קראו לה "להב ברזל", וב- 2026 קראו לה "אור איתן".  במאמר ויקיפדיה מפורטות תולדות המערכת, שנולדה לכאורה כבר ב- 2014(?!) ושלל קישורים לכתבות בנושא.  "המערכת נועדה ליירוט רקטות קצרות טווח, כטב"מים, פצצות מרגמה וטילי שיוט".  בכתבות השונות נכתב שהמערכת "תכנס לשירות מבצעי בעוד שנה"... – אוקטובר 2025?!

בויקיפדיה נכתב, עם הבאת מקורות, ללא קישורים אמינים לכתבות חדשות בזמן אמת:

"במהלך מלחמת חרבות ברזל, נעשה לראשונה שימוש מבצעי ראשון במערכת "להב ברזל", גרסה מוקטנת של "אור איתן".  המערכת הצליחה ליירט ולהפיל ארבעה כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חזבאללה מלבנון לעבר ישראל, ומאז יירטה עשרות כטב"מים נוספים"(?!)

ביום שני 2 למרץ 2026 (תענית אסתר תשפ"ו) פורסם ב- Ynet (דיווח שאמינותו מוטלת בספק) שמערכת "אור איתן" יירטה באותו יום כטב"ם חזבאללה באזור שלומי.  וואוו.  יירטה לכאורה כטב"ם אחד מנחיל הכטב"מים שיצא מלבנון?!

בכתבה נכתבו עוד שלל התרברבויות רהב והבל (אפשר בקלות לעשות כל זה מאמר מפורטת, שרק תגחיך את כל המומחים העוסקים בנושא), ונכתב ש-:

"אור איתן", שנקראה בעבר "מגן אור", נמסרה לצה"ל לידי מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר לפני מעט יותר מחודשיים".

כלומר ינואר 2026?!

למחרת, ביום שלישי 3 למרץ 2026 (פורים תשפ"ו), נראה שמערכת הלייזר לא תיפקדה כאשר טיסנים, רחפנים וכטב"מים שיגעו מיליוני ישראלים באיזורים נרחבים באיזור ירושלים ומערבה עד לוד; בגליל המערבי ולאורך החוף עד הקריות, חיפה, וקרית טבעון (מחוץ לטיסנים, היה גם טיל מצרר):

לא יזיק ואולי אף יועיל אם נתנהג "קצת" יותר בצניעות

"כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו" – כלומר "על הפנים" – "אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (משנה, אבות ג יז) / וכן כתוב שם קודם (אבות ג ט): "כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" / כמו שנאמר (אבות א טו): "אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה".  אמן כן יהי רצון.  יהי רצון שנזכה.

יום ראשון, 1 במרץ 2026

"גיזת הטל" / תקווה שריג, 1915-1997

אודות תקווה – בת הרב ד"ר יוסף ולאה (רוזנקראנץ) זליגר – למדתי לראשונה מהספר "גיזת הטל" שהתגלגל לידיי.

כך פותחת תקווה את "דלת" הקדמתהּ לספר:

עופרה, היא טייבה, היא "מולדת", המשקיפה על עמק חרוד, שאל גדעון מעם האלוהים אות לנצחונו העתיד, בטרם יצא לגרש את המדיינים הפולשים.  האות ניתן לו: גיזת הצמר בגורן מלאה טל."

ראו מאמרו של פרופ' יהודה איזנברג "שופטים ו-ח: מלחמת גדעון"

טייבה/עופרה, מולדת (GoogleMaps)

גיזת הטל : חמישים שנות התיישבות בעמק חרוד, כתובות בידי יושביו / י"ח אלול תשל"א, בהוצאת המועצה האזורית "הגלבוע".  מידות הספר: גובה 34 ס"מ, עומק 24 וחצי ס"מ, עובי 2.1 ס"מ.  בספר  85 עמודים לא ממוספרים.  ללא תוכן וללא מפתח.  הטקסט בגובה של 1 וחצי עד 2 מ"מ.  הערות השוליים הרבות, כמו רבים מה- "איורים (חלקם צבעוניים), פורטרטים" (כמתואר בקטלוג ULI), הודפסו ב- 5 צבעים/גוונים עיקריים: זית, תכלת, אפרסק, אדמדם, וירקרק.  לא "צבעוניים" במשמעות הרגילה והמוכרת.  תמונות אחרות הן "שחור לבן", וחלקן בגוון המזכיר סֶפְּיָה (Sepia).  סה"כ 240 תמונות.

על הספר, מתוך "אות להצלחת 50 שנות התיישבות", מאת אריה ל. אבנרי (דבר, 10 ספטמבר 1971)

תוכן

"דלת וסוגר" (ההקדמה/הפתיחה) עליו חתומה תקווה שריג, חודש סיוון תשל"א // "עמק חרוד", עזריה אלון // לפני העלייה להתיישבות.

הישובים המוזכרים בספר, בסדר הופעתם (ומספר התמונות והאיורים בכל פרק) [כאמור, העמודים לא ממוספרים]: עין חרוד (24), עין חרוד מאוחד (9), עין חרוד איחוד (9), תל יוסף (21), כפר יחזקאל (22), גבע (14), חפצי-בה (14), בית-אלפא (23), בית-השיטה (33), מולדת (13), רמת-צבי (16), גדעונה (7), יזרעאל (13). // הצבי ישראל על במותיך חלל (2), עמק חרוד: עובדות ומספרים (20).

על תקווה ומשפחתה: "רגע קטן, רק בשבילה"

אודות הסרטונים מצאתי בפייסבוק, ובהמשך קיבלתי את הקישורים ליוטיוב ממנכ"ל "רגע של חכמה" – חוני יקונט, שהפיק אותם.

"תקווה שריג, הקיבוצניקית הגאה, את הניצוץ היהודי מבית ההורים בירושלים לא שכחה לעולם.  הוא הלך איתה בכל מקום.  לא פעם היא דיברה בחום לבה, כמה חשוב שבקיבוץ, תהיה מודעות ליהדות ומסורת.  "הסמלים האלה הם רוח החיים שלנו", ראו שם בקולה, מדקה 2:13.  "אי אפשר להתנתק מהם, אסור להתנתק מהם, ובעיקר מוכרחים לדעת אותם; ולהיות בורים בסמלי היהדות ובטקסטים, אפילו בתפילות, זה אומר לא להיות יהודי". (מתוך החלק השני, כנ"ל)

בפרק על עין-חרוד איחוד, תחת הכותרת "היוקם בית-כנסת במשקנו?", 1965:

מבצר היהדות במשך אלפיים שנות גלותנו הפך כמעט למוזיאון, למוצג ארכיאולוגי.  רובם של בני הדור הצעיר בארץ נותקו מן המסורת בארץ ובתפוצות הגולה.  ישנם מספר קיבוצים שבהם הוקמו בתי כנסת ואכן ברכה הם לדור הצעיר.  אין זה חשוב אם באים הצעירים להתפלל בו.  חשוב שהילד והנער המבקרים בו יכירו את ארבע המילים שעל הפרוכת: "שיויתי ה' לנגדי תמיד".  עלינו לשמור על מקדש מעט זה!


לקריאה נוספת:

-         גיזת הטל ("סימניה")

-         יוסף (ובאתר "יזכור"), בנם של תקווה ונחום, כתב את השיר 'אור וירושלים' ב- 1972.  אודותיו, ראו בבלוג עונג שבת (עונ"ש) של דוד אסף: 'רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר': שיר אהבה לירושלים שראשיתו בלוויה... ובבלוג הספרנים: רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר – הסיפור העצוב שמאחורי השיר והמשורר.

-      יוסף זליגר, תקוה זליגר-שריג, יוסף שריג – שלושה דורות יוצרים / מאת: יצחק שריג – נכד, בן, אח.

-    ראש השנה לאִלנות בשנת תשס''ו בירושלם / לאה זליגר (המצפה (קרקוב), 9 פברואר 1906)

יום חמישי, 26 בפברואר 2026

2012-2026: אוניברסיטת בר אילן

 ביום חמישי 23 לפברואר 2012 ראיתי את התלת-אופן של Google Street View (ובעברית) מסייר לו בקמפוס.  הנה תמונה אחת שצילם אז בפינה הצפונית-מזרחית של בניין 216 (ראו קישור למיקום בשטח, ומשם תוכלו לסייר הלאה בשבילי הקמפוס):

סלעייה פרחונית, שיחי ורדים, עצי דקל, וצמח מטפס על החומה ועל אחד העצים.  מעבר לחומה, בניין 216 ע"ש הפעוט עוזיאל שפיגל הי"ד (1941-1944)

מפת הדרכים המצולמות בקמפוס + רמת אילן (GoogleMaps)

חולפים עוברים להם 14 שנה ויומיים: 25 לפברואר 2026

הצמח המטפס דיי נעלם, צמוד לחומת האבן צמחה חומה ירוקה ומרשימה של עצים הנוסקים לגובה, הדקלים גבהו, הסלעייה התקרחה, נעלם מרבד הפרחים הצהובים... ונראה שכמות הוורדים התמעטה.

הוורדים שם מזן מיוחד ונדיר.  יש לפרחים הללו ריח "של פעם" שהוא בעצם ריחם הטבעי והמקורי של הוורדים.  רוב הוורדים כיום, ופרחים בכלל – מהונדסים וחסרי-ריח.  אפשר להתמכר לריח הוורדים כאן.  נפלא.  נהדר.  בראשיתי.  ברוך השם.

מי-יודע, אולי אלו שיחי הוורדים שנשתלו כשהוקמה האוניברסיטה ב- 1955?! או אולי מ- 1985 – כשהוקם הבניין 216?!


לקריאה נוספת:

-         אודות Google Street View בשני מאמרים באנגלית, גם כן משנת 2012, באתר מוזיאון היסטוריית המחשב (The Computer History Museum) שבמדינת קליפורניה, ארה"ב:

-         Going Places: A History of Surrogate Travel and Google Maps with Street View.

-         Computer History Museum Launches New Exhibit on Google Street View.

-         שושנה (צמח מקראי) (ויקיפדיה)

-         שושן ושושנה: בעברית בת ימינו נוצר אפוא בידול: צורת הזכר שושן בשם הרשמי של הפרח שושן צחור, וצורת הנקבה שושנה ככינוי עממי לפרח ורד. (האקדמיה ללשון העברית)

יום רביעי, 25 בפברואר 2026

תולדות ישיבת בני עקיבא "פרחי אהרן" קרית שמואל (חיפה)


תולדות ישיבת בני עקיבא "פרחי אהרן" קרית שמואל (חיפה), כפי שהופיע בעבר באתר הישיבה.  כעת נגיש רק ב- "ארכיון האינטרנט", ולהלן בתוספת קישורים, הערות, וכתבות מפרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית":


"בשלהי שנות החמישים מוצאת עצמה קרית שמואל נדרשת למצוקת החינוך הדתי.

ילדי הקריה המסיימים את לימודיהם בבית הספר היסודי ומעוניינים בלימודים ישיבתיים נאלצים להרחיק נדוד לירושלים ולכפר הרא"ה, הרחק מן הבית.

נמנו וגמרו אנשי הקריה להקים אגודה אשר תפעל להקמת ישיבה תיכונית בקריה, ישיבה שתאפשר לדור ההמשך להתחנך חינוך ציוני דתי ברוח "ישראל סבא" ותקרין גם פנימה לחיי הקהילה בקריה הצפונית.

כדרכו של כל מהלך חשוב במקומותינו, מקימים ועד לאגודה שמתאגדת להקמת ישיבה תיכונית יש מאין, ביניהם ה"ה יוסיפון, שטרן, פרומר, קורן, ינובסקי, הרב ורשואר ואחרים, תושבי קרית שמואל וקרית מוצקין, בנשיאותו של מרא דאתרא הרב הכרמי שליט"א.

עם קופה דלה פונים היזמים לעיריית חיפה ורעיון הישיבה התיכונית הראשונה בעיר חיפה קונה את ליבו של ראש העיר דאז אבא חושי.  העירייה, בהנהגתו של ראש העירייה המכריז "אני רוצה שתהיה פה ישיבה" מקבלת על עצמה לקלוט את הישיבה כבי"ס תיכון עירוני ב´ ונוטלת על עצמה לצד תורמים אחרים את מימון הלימודים התיכוניים ובניית הכיתות הראשונות.

האגודה מצידה פועלת להחזקת הפנימיה ולגיוס כספים להקמת מבנה לפנימיה ולחדר אוכל.  מועדון בני עקיבא הופך לפנימיה, בונים בזריזות אסבסטון למטבח וחדר אוכל, ועליית הגג של בית הכנסת הגדול בקריה תשמש ככיתת הלימוד.

תלמידים קבצו מרחבי הצפון, 24 נמצאו, מהם רק 2 מקרית שמואל שעדיין לא האמינה כי המוסד החדש יוציא את שנתו הראשונה.  אותו זמן מיטב הנוער הדתי בקריה הרחיק למדרשית נועם, לכפר הרא"ה ואף לישיבת מרום ציון שבירושלים, וקשה היה לשכנע את הורי הקריה לשלוח את הילדים לישיבה בחיתולים.

עמדו איפוא המייסדים ערב ראש חודש אלול ורב אין.  נמצא מועמד שהתחרט, התלמידים כבר עומדים בפתח עם מזוודות ועדיין אין רועה, והמבוכה רבה.

אותו זמן (חורף תשכ"א (ספטמבר 1960)) מתדפקים 2 שליחים על דלתו של אברך צעיר בן 24 מטופל במשפחה צעירה בגבעת שמואל שליד בני ברק, ברוך אדלשטיין שמו, ובפיהם שליחות בשמו של הרב נריה: "אתה מבוקש למפעל חלוצי בצפון".

אף שטרוד היה האברך בהצעה לרבנות בכפר פינס, חזקה עליו בקשתו-מצוותו של הרב נריה: "סע לשלושה שבועות לאותו מקום בלתי ידוע ותתרשם".  אורז הרב מזוודה, משאיר את האשה והילדים, ומפליג צפונה.

בקריה פוגש הרב אדלשטיין את היזמים קורן ויוסיפון ואח"כ גם את אפרים יונאי מי שעתיד להיות מרכז התיכון, ומיד "נתפס" לרעיון.

על תוכניות ארוכות טווח ועל יעדים חינוכיים לא מדברים.  "אז לא עשו פרוגראמה.  לפני שלושים שנה לא דיברו על תוכניות.  לא ועדה ולא תכנון, קופצים לבריכה ושוחים בה. לא שאלתי על משכורת, לא הצבתי כל תנאים, לא דיברו על משכורת וגם לא נתנו", מספר הרב אדלשטיין (ראיון כנראה משנות ה- 90 של המאה ה- 20, לרגל 30 שנה לישיבה).

קודם לכן כבר מצורף אפרים יונאי, מורה ומחנך בעל מוניטין, כמרכז התיכון.  

"בקיץ עמדתי על סולם לצבוע את הדירה.  נכנס יוסיפון כרוח סערה ´אפרים אנחנו מקימים את הישיבה ובחרנו בך כמרכז התיכון´.  עם המברשת בידי סחטו ממני הסכמה", מספר יונאי.  לא נמנו ולא גמרו, עד אשר הלך הרב אדלשטיין ליונאי שהתרשם מהמעמד, והפור נפל.  הישיבה קמה.

בחורף תשכ"א, משהפכה הישיבה לעובדה קיימת, עוסקים במרץ רב במימוש התוכניות לבנין הישיבה על מגרש שהוקצה כך בלב הקריה.  העירייה נוטלת על עצמה להקים את הכיתות הראשונות והאגודה עמלה על גיוס כספים להקמת בנין הפנימיה.

לגיוס המשאבים נרתם גם השר משה חיים שפירא והסתדרות הפועל המזרחי בארה"ב, ואלה משדכים בין הישיבה שזה הוקמה לבין משפחתו של הרב אהרן דוד בוראק זצ"ל (Rabbi Aaron Dovid Burack) [1892-1960], ששימש כראש ישיבה בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק, וחוג תלמידיו ומוקיריו אשר מבקשים להנציח את מפעל חייו של הרב בוראק במפעל תורני לזכרו.

המשפחה וחוג מוקירי הרב בוראק בארה"ב, מקימים ועד אמריקאי אשר מתחייב לגייס למפעל הקמת הפנימיה תרומה של 50,000$ תוך שנתיים, והשר שפירא מקבל על עצמו לגייס תרומה כפולה של 10,000$ לאותה מטרה.

התרומות מבוששות להגיע בהיקף המובטח וחולפים כמעט שלוש שנים עד אשר בקיץ תשכ"ג מוכרזת הישיבה כ- ישיבת בנ"ע פרחי אהרן ע"ש הרב אהרן דוד בוראק זצ"ל, קרית שמואל – חיפה, תוך התחייבות הועד האמריקאי להמשיך ולעמוד לימן הישיבה בפעולות הבניה והפיתוח.  בתשל"ב, כעשור יותר אחרי הקמת הישיבה, מגיעה פמליה נכבדה מארה"ב הכוללת את משפחת הרב בוראק זצ"ל ונציגי קהילת "אוהל משה – חברת תהלים" מניו יורק, ובטקס חגיגי הוקדשה הישיבה ע"ש הרב בוראק".

שער "פרחי אהרן", חלק ראשון (HebrewBooks), תשי"ד 1954

"הצפה", 25 ליולי 1963

שנת הלימודים תשכ"ד: 170 תלמידים ("הצפה", 5 לספטמבר 1963)

סדר היום בישיבות בני עקיבא, תשכ"ט 1968


לקריאה נוספת:

-         ספר "פרחי אהרן", חלק ראשון וחלק שני.

-         מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אהרן דוד בוראק אל מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק - ברוקלין/ניו יורק תרצ"ב

-         בוגרי בית-הספר חמ"ד לאן? - לבית-ספר תיכון דתי או לישיבה? / אפרים יונאי, 1961

-         התנועה בארה"ב תישא בעול הקמת ישיבות בישראל הרב ד"ר ברגמן בשיחה עם סופרנו ("הצפה", 25 ליולי 1963)

-         מרכז ישיבות בנ"ע פועל להרחבת ובסוס 20 המוסדות הקיימים ולהקמת מרכזי תורה חדשים ("הצפה", 5 לספטמבר 1963)