"פה נטמנו שרידי אבריהם של השרופים" (תש"י 1950)

 

את המצבה הזו ראיתי בבית העלמין בכפר הרא"ה.  בהמשך, למדתי אודות האירוע בעזרת פרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית".  פרטים נוספים איתרתי באתר My Heritage ובחיפוש גוגל.  במהלך איסוף החומר התברר שאני מכיר נכד של אחד הנספים.

עיתון "הארץ", 13 לפברואר 1950

עיתון "הבקר", 13 לפברואר 1950

עיתון "על המשמר", 14 לפברואר 1950

בסופו של דבר נמנו 9 הרוגים.  התאונה ארעה כנראה בצומת המכונה כיום "צומת חפר" (או בסמוך לו) על כביש 4, ביום ראשון כה שבט תש"י, 12 לפברואר 1950.

GoogleMaps

ששת נוסעי האוטובוס זוהו והובאו לקבורה ביום רביעי, כח שבט, 15 לפברואר: חנה בתיה הורביץ (58) בתל-יוסף, יצחק בן-אפרים (50) ובתו צפורה בן-אפרים (15) במרחביה, קטיה פריצקר (50) בבלפוריה, ורדה לרנר (43) בעפולה, ועדה ריבנר (26) במרחביה.

שלמה זלמן הלוי דויטש (38), נהג האוטובוס, נפטר ב- כט שבט, 16 לפברואר... ונטמן בטירת צבי.  על שני הנוסעים במכונית המשא: אברהם זלמנוביץ (23) ובן-ציון גולדמן (37) לא מצאתי תיעוד ביוגרפי, כנ"ל.

לקריאה נוספת:

-         זרובבל הורביץ (1923-1948) היה בנה של חנה.  עוד אודותיו ב- "אתר הגבורה".

-     יוסף קופמן הצליח לחלץ עצמו מהאוטובוס הבוער, וסייע לאחרים לצאת (יומן עין חרוד, 17 לפברואר 1950).

-         מידע נוסף על 4 מהנספים: ורדה לרנר, עדה ריבנר, יצחק וצפורה בן-אפרים פורסם בעיתון "הארץ", ב- 20 לפברואר 1950.

-         ע"פ הדיווח בעיתון "הארץ", כנ"ל, זה היה אוטובוס "מטיפוס סופאֵרווייט חדיש".  יתכן שזה היה אוטובוס חברת "White" האמריקאית, מדגם "Super Power".  ראו אוטובוס דומה, עם מכסה המנוע הכחול, במוזיאון "אגד" בחולון... ובצילום הרחפן בדקה 00:51.

-         מיקום וזמן התאונה: ע"פ התיאור, הגיע הרכב המסחרי לצומת מכיוון כפר ויתקין (צילום GoogleStreetView), ממערב למזרח... והתנגש באוטובוס שנסע מדרום לצפון (צילום GoogleStreetView).  התאונה ארעה בסביבות השעה 17:00/17:30 ("שקיעת החמה" הייתה באותו יום בשעה 17:25).

המציאות בראי היהדות: אדישות הרשויות בבניין המשותף ובמרחב הציבורי

 

מאז נובמבר 2017 מתנהל וועד הבית ברחוב "ההתחלה 13" ברשות מקומית אי-שם בהפקרות מוחלטת.  ישנם 3-4 שכנים ועל-פיהם ישק דבר, כי ככה הם החליטו... וכל שאר 18-19 השכנים האחרים – שבויים.  רובם המוחלט אדיש.  לא מעז לפתוח את הפה וגם לא נוקט בשום פעולה לטובת הכלל.  גם לא בפעולות פשוטות, מתחת לרדאר, שלא צריך להיות "וועד הבית" כדי לבצע אותן, כגון: שמירה על הסדר והניקיון, שמירה על הרכוש והשטח המשותף, להתקשר לחברת תחזוקת המעלית במקרה של תקלה (המספר במעלית) או למוקד העירוני כשפח הניירות הכחול – מלא, לא להשתמש במשאבים המיועדים לכלל (מים וחשמל) לצרכים פרטיים, ועוד.

מצער ומטלטל לראות בעלי-חזות יהודית, שומרי תורה ומצוות, בעלי משפחות, מנהלי משק-בית עצמאי – שלא יודעים להתנהג במרחב המשותף, וכשותפים.  לא הצעירים ולא המבוגרים מביניהם.  הן במעשה והן במחדל.  לא כנבחרי ציבור בתפקיד "וועד הבית" ולא כשכנים מן-השורה התומכים בהתנהלות שעומדת לכאורה בניגוד לחוק ולהלכה.  הן תמיכה בשתיקה רועמת במקרה הטוב, והן בהתנהגות אלימה במקרה הרע.  אין "חילוניים", רח"ל (בציניות כמובן), בבניין שלנו.  כולם בעלי-חזות יהודית שומרי תורה ומצוות.

רשלנות חמורה בביצוע התפקיד (לעתים קרובות מידיי באופן זדוני, לאחר שהוועד קיבל מידע מהי הדרך הנכונה לפעול, ובחר אחרת), שימוש בכספים שלא כדין, זיוף חתימות, הונאת מכוונת של השכנים, הסתרת מידע, שקרים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים, קבלת טובות ההנאה, ניגוד אינטרסים, אי-קיום החלטות, ועוד... – ככה מתנהלים חברי הוועד כבדרך שגרה.  למידע נוסף ולידע כללי, ראו מושגים והגדרות ב- "חוק העונשין", שם מצאתי לצערי שלל תיאורים המתאימים למצב בבניין.

אני מציין "בעלי-חזות" יהודית, כי יהודים לא מתנהגים ככה.  נקודה.  סימן קריאה!

בתחילת פרשת "תרומה", ד אדר ה'תשפ"ו (21 למרץ 2025), קראנו (שמות כה א-ב):

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

רש"ר הירש מסביר:

"ויקחו לי.  התרומה לא תינתן לה׳ באורח בלתי-אמצעי; כי אם כל יחיד ויחיד יתן את תרומתו לציבור, לצורך מסירתה לגבוה.  מכאן שלא על היחיד, אלא על הציבור לבצע את המשימה שציווה ה׳, ולא בשביל התורמים היחידים, אלא בשביל הציבור כולו נקבעה המשימה האלוהית.  ידבנו.  ... לעורר אחרים להרים תרומה.  הרי זה ביטוי לנתינה מתוך התנדבות גמורה" – למען הפרוייקט המשותף.

המסר היהודי-מסורתי הוא, שלמען פרוייקט משותף וחיי שותפות, כולם חייבים לתרום מכספם ומזמנם.  "אין לי זמן" איננה לכאורה טענה לגיטימית.

במוצאי אותה השבת (פרשת "תרומה") התקיימה אספה דיירים.  מאז נובמבר 2017 "הוועד" מקיים אספה מתי שבא לו.  לא פעם בשנה כחוק.  האספה הקודמת כונסה בטבת ה'תשפ"ד (דצמבר 2023); וזו שלפניה כונסה כשנתיים קודם לכן (נובמבר 2021).  בשביל מה לכנס אספת דיירים כשהוועד ממילא מתנהל ופועל "איך שבא לו"? נראה שלעיתים מבקש הוועד לגיטימיות לפעולותיו , משום מה... ומקווה לקבל הסכמה רשמית מהדיירים.

בכל שלשת האספות שהיו מאז 2021, כולל האספה הפעם, התנהל וועד הבית בבריונות:

-     הוועד העלה הצעות, ולמרות שהציבור הצביע נגד... הם פרסמו בפרוטוקול כאילו הציבור הצביע בעד.

-    חברי הוועד התעלמו מהחלטות שהתקבלו ברוב, שעברו למורת-רוחם של חברי הוועד, ולא בצעו אותם.

לפעמים הדברים נעשים מחוסר ידיעה.  אפילו האנשים מלומדים ומשכילים (עורכי דין, מהנדסים, ובעלי מקצוע שונים), אך מכיוון שלא למדו את הנושא ולא מכירים את היקף האחריות הנדרשת וכיצד עליהם לפעול – הם פושעים בתפקיד.  במקרה שלנו, הפעולות האלימות נעשות בזדון ממש, כנגד האינטרס הציבורי-הכללי.

למחרת האספה פרסם הוועד פרוטוקול בן עמוד אחד עם עיקרי הדברים, בהם רב הנסתר על הגלוי.

כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום חמישי כה אדר ה'תשפ"ו (12 למרץ 2026), שלחתי מכתב ל- 13 מתוך 22 השכנים.  מכתב בן כמה עמודים, עם פירוט מורחב יותר של תוכן האספה, כולל חומר רקע המוכר יותר לשכנים הוותיקים ופחות לחדשים יחסית.  ל- 9 שכנים לא שלחתי, בעיקר משתי סיבות: 3-4 מהם הם "מנהלי הבניין"/"הוועד"... והאחרון שהם רוצים לשמוע ממנו, זה אני.  שאר בעלי הדירות, ללא כתובת אימייל או שאדישים ברמה קיצונית ואנטי-חברתית בעליל.

בין מטרות המכתב כתבתי:

-      אם לי אין את הגישה הנכונה, אולי אתם כישרוניים ומיומנים יותר, ותוכלו להעביר את מסר הצורך בתיקון ובאחדות, למען חיים משותפים טובים יותר, באופן טוב יותר... לשאר השכנים... ובמיוחד לדומיננטיים מביניהם שלא מאפשרים, תהא הסיבה אשר תהא, לתקן ולהשתפר.

-      יש פעולות יומיומיות שכל אחד מאיתנו יכול לבצע למען החיים בבניין המשותף, גם בלי להיות "ועד הבית", "על הדרך", בלי להקדיש לכך זמן מיוחד.

-       מי שהקב"ה חנן אותם בילדים ונכדים... אולי להעלות את המודעות לחשיבות השמירה על המרחב המשותף, ולגייס גם אותם?!

-    אנא צרו איתי קשר, ואציע רעיונות לשיפור.  דברים שאני עושה בעצמי, ואם יהיו עוד שותפים, כולנו נרוויח יותר.

רק שניים מהנמענים אישרו קבלה, ותו לא.

כ- 40 שעות לאחר משלוח המכתב קראנו בבתי הכנסת את פרשות "ויקהל-פקודי", סיימנו את ספר "שמות", אמרנו בקולי קולות "חזק חזק ונתחזק", ובחתימת ברכת חודש ניסן הקרב אמרנו אמן גם על "חברים כל ישראל".

בפרשת "ויקהל" (שמות לה כא) קראנו, כמידי שנה:

וַיָּבֹאוּ כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכׇל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.

רש"ר הירש:

נשאו לבו אינו זהה עם נדבה רוחו אתו.  "נדבה וגו'" מציין בעיקר את הדחף הפנימי למתן תרומת- דבר, ואילו "נשאו לבו" מורה על התעלות פנימית לרמה של החלצות אישית המתנשאת מעל להרגל ולמנהג שנהגו עד כה...; העם הבין את תכלית המפעל בכל רום מעלתה ותכליתה.  כל מי שראה את עצמו מסוגל לתת משלו לטובת המפעל, אם בתרומה ואם בעשייה, חש בהתעלותו האישית כאשר שיתף את עצמו בקידום תכלית שכזאת.  הם באו חדורי תחושה זו והעמידו עצמם לרשות המפעל, כל אחד לפי כוחותיו ויכולותיו...".

מדהים.  אני כתבתי על חשיבות המעורבות של כל השותפים בבניין המשותף, איש איש לפי כשרונותיו ומיומנויותיו... ורש"ר הירש ניסח את חשיבות העשייה המשותפת "כל אחד לפי כוחותיו ויכולותיו".  נהדר.  מעורר קנאה לראות שאף אחד לא אמר "אין לי זמן" בניסיון להתחמק מאחריותו.

אדם קונה דירה בבניין משותף (לא בית פרטי)... וכל תוכן חוזה הרכש/המכר עוסק אך ורק בדירה הפרטית שלו, ללא שום התייחסות לחלקים המשותפים ולשותפות שהאדם אוטוטו נכנס אליה עם שאר הדיירים.  זכויות, חובות, משמעויות.  כלום.

הגעתי למסקנה שחסרים לנו אנשים בעלי תודעה יהודית.  המחסור ממש מורגש וזה משפיע על כל תחומי החיים.  במיוחד על החיים המשותפים, בממשקים ש- "בין אדם לחברו".

סעיף 61 בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, קובע:

בית משותף יתנהל על פי תקנון המסדיר את היחסים בין בעלי הדירות ואת זכויותיהם וחובותיהם בקשר לבית המשותף.

חבל מאוד מאוד שלא מוקדש לנושא השותפות, פרק בחוזה קניית דירה בבניין משותף, שיסביר את עקרי הדברים ולו בראשי פרקים, להעלאת המודעות.

בספרו המצוין והייחודי "דיני הבית המשותף" כותב הרב אפרים קורנגוט ז"ל:

"במסגרת ספר זה אעסוק בדיני "הבית המשותף" על פי דין תורה על סמך ההלכה הפסוקה והמסורה לנו מדור דור.

בפתח הפרק הראשון, "חיובו של התקנון המצוי", כתב:

... לכל "בית משותף" במדינה יש תקנון... תקנון זה מסדיר את היחסים בין דיירי הבניין, ניהול הבניין, דרך בחירת הוועד, גובה התשלומים המוטלים על כל דייר... ולאור זאת הרי שכל חתימה של דייר בעת רכישת דירה טומנת בחובה גם הסכמה לתקנון זה... על כן כל התייחסות לחוק בספר זה היא בגלל שאנשים קיבלוהו על עצמם בעת קניית דירתם ובגלל שזה מנהג מדינה ולכן התעלמות במקרה זה של הדייר מהחוק היא התכחשות לחתימתם...".

בעניין חיוב תשלום דמי וועד הבית וגבהו, קובע סעיף 58א בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, פרק ו': בתים משותפים:

"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר; לענין זה, "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות."

טבלת הנתונים לחישוב גובה דמי וועד הבית וגבייה מיוחדת, ע"פ התקנון של רחוב "ההתחלה 13":

ראו לדוגמא את יחס חובת התשלום בין בעלי דירות 21-22 הצריכים לשלם 50% יותר דמי וועד, מבעלי דירות 7, 15 ו- 20.  לא פלא שיש שמוחים כנגד הדרישה לקיום הסעיף הזה.

במצב הקיים, כשמחלקים הכנסות/הוצאות של 5,090 ₪ בחודש לפי הנוסחא... גובֶה וועד הבית, שלא כדין, מ- 10 בעלי דירות 4 החדרים בין 21.20 ₪ ל- 36.48 ₪ לחודש... ובין 254.35 ₪ ל- 437.78 ₪ לשנה יותר ממה שמורה התקנון והחוק... ו- 12 בעלי הדירות האחרים חוסכים כל שנה, על חשבון שכניהם בין 114.77 ₪ ל- 298.20 ₪... לדירות 5 החדרים... ו- 728.47 ₪ בשתי דירות הגג.

נראה שאת שנעשה עד כה אין להשיב... אבל, כן אפשר "לקבל לעתיד", וחייבים להתחיל, מהיום והלאה, להתנהל כשורה וכחוק.  חייבים לשים סוף לאדישות ולהפקרות... אבל נראה שאני בודד במערכה.

אמרתי באספה לשני חברי הוועד המכהנים, לפני כולם: אין לכם רשות חוקית להוציא כספים ככל העולה על רוחכם.  החובה החוקית של הוועד, הוא לשמור על הקיים במצב תקין.  לתקן מערכות קיימות.  לתקן קרקע ששוקעת.  לתקן את האינטרקום – אך לא להתקין מערכת חדשה! ובוודאי לא להכניס את הדיירים להתחייבויות "עד עולם" עם תשלום מנוי קבוע להפעלת האינטרקום, ללא ידיעת הדיירים וללא הסכמתם.

המצב כמתואר איננו יחודי רק לבניין שלנו.  זו בעיה כלל ארצית.  חמורה ביותר.  ואין מושיע.  לפני 10 שנים פניתי למרא דאתרא.  בקשתי עזרה.  הצעתי הצעה.  וכלום לא השתנה.  שפע שיעורי-תורה בהם לומדים בדר"כ דברי-סרק ותיאוריה (שאינם חשובים הלכה-למעשה ביום-יום).  גם מיודעינו חברי "וועד הבית" מהמתמידים.  לומדים הכל חוץ מ- דיני הבית המשותף, יחסי שכנים, ודיני "בין אדם לחברו".  מזעזע, מדהים, ובלתי מתקבל על הדעת.

ביוני 2025 הייתה סתימה בביוב ואחת הדירות הוצפה.  בעלה הדירה, אשה כבת 70, התקשרה לאחד מחברי הוועד (כבן 35) וביקשה עזרה.  הלה אמר לה, לדבריה, שהוא נמצא כעת בשיעור תורה ולא יכול להגיע לעזור.

ככה מתנהג אדם חסר תודעה יהודית.  לא משנה כמה תורה תלמד... ועד כמה תדקדק במצוות.  ללא תודעה יהודית, מחשבה ורגש יהודיים-מסורתיים... אי אפשר לקיים חיים נורמליים.  "מילא" אדם כלפי עצמו ומשפחתו.  המצב קריטי כשאדם ללא "תודעה יהודית" הוא איש ציבור.

רעיון דומה כתב פינחס שיפמן (1873־1945) על "בַּעֲיַית הַחִנּוּך בָּאָרֶץ" ב- 1938 לציבור "הכללי", ועם הפסקה הבאה על הציבור "הדתי":

ואף בבתי הספר הדתיים אין "וָחַי בָּהֶם".  אין לימוד התורה והנבואה מקור לחיי הנשמה, אינו מרוה הויה עליונה את קרקע החיים, אלא חיי חולין לחוד וחיי קודש לחוד; מחיצה ביניהם.  ...אין האחדות החיונית של כל מדורי הנפש.  אין רוח אחת חודרת את כולם; ואין נשמה אחת מחיה את כולם.

אף הרשות המקומית אצלנו אדישה לשלום הציבור ולסדר הציבורי וחוסמת מדרכות בעצמה:

הם לא מבחינים בין טוב לרע, בין נכון לפסול, והמסר חסר-האחריות מחלחל לציבור:

רכב הנ"ל עם תג נכה.  נכה אמיתי לא חונה ככה.  אסור לו לחנות ככה.  הנהג, איש נמרץ מאוד.  לא נכה רגליים חס וחלילה.  הולכי הרגל: ילדים, מבוגרים, קשישים, נכים... יורדים לכביש כדי לעקוף את המיפגע ולהמשיך בדרכם תוך סיכון חייהם... כי הוד-מעלתו כנראה חושב שזו חנייה תקינה לעתיר זכויות שכמותו, בחסות ממשלת ישראל והרשויות המקומיות.

הרשות המקומית לא אוכפת עבירות חנייה הזויות כאלה.  מדובר בתקלה יומיומית.  במחדליה ובאדישותה לבטיחות בדרכים מאפשרת הרשות המקומית למצב להידרדר לתהומות ומצבים שקשה מאוד להיחלץ מהן.

רכבים מסחריים ארוכים, באורך 6-7 מטרים, חונים בחניות המיועדות לרכבים פרטיים.  כדי שלא יבלטו מאחור ויפריעו לתנועה הם חייבים לחנות מקדימה על המדרכה.  לעתים קרובות הם גם חונים על המדרכה, במקום המיועד להולכי רגל, וגם בולטים לנתיב הנסיעה ומפריעים לתנועה.

במקום לשמור על הסדר הציבורי, הרשות המקומית מעלימה עין מחניות על המדרכה בניגוד לחוק, על מעברי חצייה, בתחנות אוטובוס (והאוטובוסים עוצרים על נתיב הנסיעה היחיד שיש תוך עיכוב התנועה), על נתיבי נסיעה, ואיי-תנועה תוך הפרעה ממשית לנהיגה בטוחה (הסתרת שדה ראייה)... ועוד תקלות מסכנות-חיים.

כך זה במרחב הציבורי וכך זה בבניין המשותף.  מתפלפלים בסוגיות מורכבות בבית במדרש... וממשיכים לחבוט בשכנים כשחוזרים הביתה.  אפשר עוד להאריך ולפרט.  לית דין ולית דיין.

בשבת פרשת "ויקרא" (21.3) פגשתי את אחד השכנים במדרגות.  שאלתי אם ראה את המכתב ששלחתי לפני 10 ימים.  אמר שלא וישאל את אשתו (ולא חזר אליי).  תוך כדי שאני מדבר איתו ואומר לו שחברי הוועד מוציאים כספים שלא כדין... עבר לידנו אחד מ- 3-4 השכנים הפעילים לרעה, לצערי.  יהודי לא מתערב בשיחה פרטית של שני אנשים.  היה ושמע שמשהו לא תקין מתרחש עם כספי הוועד, הגיוני היה שיתעניין ויבקש הסברים.  אבל השכן הלה שיודע על מה אני מדבר, הפליל את עצמו בהתערבו בשיחה ואמר תוך כדי המשך הליכה: "לשון הרע.  לשון הרע.  לשון הרע".  מדהים! על ראש הגנב בוער הכובע.  גזל ושוד הקופה הציבורית במשך שנים וגם בימים אלו – סבבה; אך לדבר על זה – אסור?!!

ראוי לו ליהודי העובר ליד שני משוחחים, שיעשה עצמו, לכל הפחות, כלא שומע.  בוודאי לא ראוי שיקשיב, יצוטט ויתערב בשיחה לא לו ויעיר הערות.

מטרת השיחה הייתה להתריע בפני השכן שלא ישתף פעולה עם המזיקים, ולא בשביל "סתם" לרחל, אלא לתועלת נדרשת.

אחת מ- 16 המצוות בפרשת "ויקרא", ע"פ ספר החינוך, היא מצווה קל: מצוות השבת גזל.  במקום להתעורר ולעשות את הדבר הנכון... בוחר השכן שלשון הרע חשוב לו מהכל או אולי מצוות "הוכח תוכיח", כיפה שחורה לראשו, וחבריו... להמשיך ולהתחפר בשקרים וממשיכים בעצם ימים אלו בהונאת הציבור באשר לשימוש הפסול שהם עושים בכספי הציבור.  כאילו אומר: אני אעשה מה שבא לי... ולך אסור להגיד כלום כי זה יהיה "לשון הרע".

המצווה, "נוהגת בכל מקום ובכל זמן... ועובר עליה וגזל ולא השיב בטל עשה זה, מלבד הלאו שעבר בשעת גזלה.  ואוי לו למי שבידו לִתְקֹן הַמְעֻוָּת ואינו מתקנו טרם מותו".

לא בכדי, כשפרש מתפקידו בוועד באוקטובר 2023, כתב לשכנים בקבוצת הוואטסאפ, כשהיה לו כנראה עוד מצפון:

"מקווה שהצלחתי לעשות את תפקידי ושימוש בכספי הציבור נאמנה, ואם לא אבקש את סליחתכם".  

כשנכנס לתפקיד ביולי 2020 הוא קיבל אוצר: קופה עם 16,000 ₪.  שנתיים לאחר מכן, בקיץ 2022 היינו בפשיטת רגל.  איכשהו נגמר הכסף.  דו"חות הכנסות והוצאות, גם לצערי לא הוציא... ולא טיפל ברבות מהמשימות הבסיסיות.  לפני כשנתיים וחצי הוא בקש סליחה... אך את טובות ההנאה שקיבל בחר לשמור בכיסו.  והנה הוא ממשיך בניסיונותיו ההסתרה גם כיום במקום פשוט להשיבם, כדי לזכות אולי במחילה.  אז, כדהיום, ממשיכים הוא וחבריו ופועלים שלא כדין לתיקון נזילה בבניין הנוגעת ישירות לאחד מהם.  במקום להביא איש מקצוע לאיתור ממוקד של הנזילה, בעלות של 2,000 ₪... הם מתכננים להוציא לפחות 6,000 ₪ להחלפת מערכת צינורות שלמה.

סיכום מאמר "על מרמה והפרת אמונים", מאת עו"ד יעקב שפירא, ממונה המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים ומרצה למשפט עברי (אתר "דעת", 2008):

נוכחנו לדעת כי חרף אי-קיומה של מדינה ריבונית ברוב ימיה של ההיסטוריה היהודית, חכמים נתנו דעתם בהיקף משמעותי לנורמות התנהגותם של ממוני ונבחרי הציבור. הודגש שנבחרי הציבור ועובדיו מחויבים להתנהגות מוסרית ברמה גבוהה. כבר בתקופה קדומה, הושווה מעמד עובדי הציבור למעמד הדיינים, ונקבע שיש להחיל עליהם את הנורמות הפליליות והאתיות שנקבעו כלפי הדיינים. בהקשר לזה, בחנו את היקף איסור קבלת טובות ההנאה של עובדי הציבור ונבחריו ואת חובתם להימנע מניגוד עניינים.

"בעלי האחריות", הן ברשות המקומית והן בוועד הבית, איבדו את המצפון המוסרי שלהם.

הרב יונתן זקס, מתוך ההקדמה להגדה של פסח: "פסח על שום מה?" (הוצאת "מגיד", 2015):

"המושג "סדר" תופס מקום מרכזי בתפיסת החירות ביהדות.  אנחנו נעשים שותפים לאל בבריאה כשאנחנו יוצרים סדר בחברה – סדר המכבד את כל בני-האדם שנבראו בצלם.  כדי למצוא את נוכחות האל לא רק ברגעי אקסטזה נדירים אלא גם בהתנהלות היומיומית של החברה בכללותה, חייב לשרור סדר, חייבת להתקיים מערכת חוקים המקובלת על הכול.  הסדר הופך פרטים לקהילה וקהילות לעם.  ליל הסדר משקף את הסדר המחבר אותנו ליהודים אחרים ברחבי העולם ובדורות הקודמים".

על סכנת "המדרון החלקלק" (אליקים רובינשטיין, 2002):

"נמצאנו למדים בצורות שונות שעניינים שיש בהם חריגה מן הנורמות הבסיסיות מחייבים זהירות רבה מאין כמוה, שלא יימצא מי שיגלה בהם פנים שלא כהלכה, ותיפרץ הפרצה.  ניסיון החיים מורה שפרצות עלולות להתרחב ושבעלי האחריות צריכים לעמוד בפרץ... הכרת טבע האנוש מזהירה אותנו בכל לשון של אזהרה ומדליקה כל נורה אפשרית שלא להגיע למצבים אלה".

הרמח"ל אמר (מסילת ישרים, ראש פרק ב):

"הנה עניין הזהירות הוא, שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו, כלומר מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון, חס וחלילה, ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה".

 

"בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת" ה'תשפ"ו

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם,

וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

מתוך "לשוניאדה" של ירעם נתניהו

לברכה קוראים "ברכת האילנות".  הורגלנו לחשוב רק על העצים.  שכחנו את הבריות, את האנשים, את בני האדם... שהברכה נוגעת גם אליהם.  אלינו.  כשאנחנו טובים איש לרעהו – אנחנו נהנים איש מחברת רעהו... להקב"ה יש נחת רוח.

אנחנו מברכים את ה' על הבריות הטובות והאילנות הטובים שברא ומתחזק עבורנו, לטובתנו והנאתנו.  חובה עלינו לשמור גם על העצים (האילנות)... וגם על בני האדם (הבריות)... כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה.  טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה ט).  יש להיזהר מלפגוע באדם ובעץ.

"בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת" היא אמנם אחת מברכות הראייה, אך המהדרין ניגשים לפרחים ושואפים ניחוחם מלוא-ריאות.  המהדרין מן המהדרין עושים את זה כמה פעמים, וְכָל הַמַּרְבֶּה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.  כמו שמסבירים המפרשים את ברכת יצחק ליעקב (פרשת "תולדות", בראשית כז כז): "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'" ["רְאֵה רֵיחַ".  חוש הראיה וחוש הריח]: אבן עזרא: "הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים".  ספורנו: "להרחיב את נפשו בתענוגות הריח כאמרם ז"ל איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח... ומועיל לרוח החיוני והנפשי וזה מדרכי טובו".  בעל הטורים: "וירח – בגימטריא, יום פסח היה.  ריח – בגימטריא, ליל פסח".

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רכ״ו סעיף ב: "לכתחלה יש לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ועשבים ולברך שם כדי להעלות ע"י ברכתו ניצוצי קדושה מכל מה שיש שם...".  סעיף ו: "מאד יתעצם בכוונתו בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזה"ז ויבקש עליהם רחמים. מורה באצבע אות קצ"ט חס"ל אות כ"ג והנזהר בברכה זו עליו נאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך וכו' א"ר אות א' בשם ס"ב."

מברכים על שני עצים, כמו שאמר המלך שלמה, החכם מכל אדם (קהלת ד): "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד... כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ" (וראה שם במקום שאר היתרונות).  המילה "ואילו" דומה מאוד למילה "ואילן": וְאִילן הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.  אם האדם לא ישמור על העץ "ואין שני להקימו".  לא את העץ, ולא את האדם שעלול להיפגע מחסרון העץ.  כמו שמובא במדרש "קהלת רבה": "בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׁי, כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי.  תֵּן דַּעֲתְךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי.  שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ, אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ."

"... וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (פרשת "בשלח", שמות טו כה).  רבינו בחיי בן אשר: ויש שפירשו שם שם לו חק ומשפט שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים ויש מהם מרפאים ויש מהם מחליאים ויש ממתיקים את המר ויש שממררים את המתוק וכל זה בין בטבע בין בסגולה וזהו לשון חק ומשפט, חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו.  ושם נסהו הצמח הזה...".

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" ("פרשת "עקב", דברים ח י).  רבינו בחיי בן אשר: כי כל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתעלה הממציא מזון לשפלים כדי שיחיו ובזכותם התבואה והפירות מתברכין ומתרבים.

השם דואג לנו, ואנחנו לעולם, והעולם מחזיר לנו טובה בברכתו ובהשגחתו יתברך.  תן דעתך שלא תקלקל.  "הרי זו ארץ כה קטנה שדי בשתיים-שלוש שגיאות גסות, וקלסתר ­פניה מושחת.  אלה השגיאות שהן מן המעוּות אשר לא יוכל לתקון." (מתוך נאומו של ח"כ יזהר סמילנסקי בכנסת, סיון תשכ"ב (יוני 1962)).  ראה כאן את נאומו המכונן.

... ואפשר להפליג עוד ועוד בהסברים ומשמעויות, רמזים ודקויות.

פורסם, ביום חמישי ראש חודש ניסן ה'תשפ"ו, 19 למרץ 2026.

העט של מלון דן אילת היה בשימוש כחודש וחצי

 עד שהתפרק

הרגיש "זיל הזול" כבר בהתחלה.  חבל.  נכון שישקיעו בזה קצת יותר.

עוד פרוייקט גרנדיוזי בחיפה ("גזור ושמור")

 ביום שישי 20.2.2026 פורסם ב- מאקו: "חיפה בונה את מערך הדרגנועים הראשון בישראל: מהעיר התחתית ועד הכרמל בלי מכונית".  באתר העירייה פרסמו אודות הפרוייקט כבר ב- 8.2... והפיקו סרטון, כשברקע, לא פחות ולא יותר, "בניין המפרש" הנטוש מאז יוני 2025... ששיקומו, נכון לינואר 2026, לא נראה באופק.

צילום: אני

צילום: אני

לידיעת יונה יהב – ראש עיריית חיפה: ביום שני 23.2 פורסם שהמדרגות הנעות בתחנת הרכבת הצפופה במדינה – תחנת רכבת השלום בת"א, עם 60 אלף נוסעים ביום – מושבתות כבר חודשיים ותיקון עלול להיות רק בעוד כשנה!  כיצד תבטיח, אדוני ראש העיר, שפארסה כזו לא תקרה בפרוייקט הדרגנועים בחיפה? לכמה שנים קדימה התחייבה חברת התחזוקה שאמורה לטפל במערכות, שאכן תעשה את העבודה.  יש מספיק ערבויות לכך? הרי זה בור בלי תחתית; במיוחד בעיר כחיפה שעבודות תחזוקה מונעת ושוטפת הם לא הצד החזק שלה, בלשון המעטה.

1.    בריבודם מחדש של כל כבישי העיר, שהזנחתם ב- 20-30 השנים האחרונות, כולל כביש 4 העובר בתחומי העיר, כבר טיפלתם? ב- 2015 אמרתם שתטפלו מתישהו בקטע של 2 ק"מ.  ב- 2019 אמרתם שטיפול לא נראה באופק.  פברואר 2024: בורות בכבישי חיפה.  ינואר 2025: לא בסדר העדיפויות.  פברואר 2026: תיקון המצב נראה רחוק מתמיד.

2.    בשיקום הוואדיות בעיר, כבר טיפלתם? (2019)

3.    נחל עין סעדיה: כ-1,300 טון פסולת בניין פונתה סביב לנחל (ינואר 2022).  פברואר 2026: פסולת בניין עדיין מושלכת במקום.  נראה שהעירייה לא בשליטה גם כאן.

4.    שנים רבות של הבטחות ותכניות-שווא לשיקום טיילת בת-גלים והקזינו המוזנחים.  לפני כמה שנים נפתח שם באיזור קטע טיילת חדש, אך עצים שכחו לנטוע וחסר צל.

5.    אני מזכיר לך ולציבור אודות התכנית, מאז 2007 (כן! אוטוטו 20 שנה) להפוך חלק מנמל חיפה לאיזור תיירות: "פיתוח חזית ים עירונית (water front) באזור הנמל המערבי, תוך פתיחתו לציבור" (גלובס 2007).

אתר אינטרנט של הפרוייקט כבר יש, אך הביצוע רחוק.  בויקיפדיה כתוב: "הרעיון לפיתוח חזית הים בחיפה עלה לראשונה בשנת 2009".  לא! זה היה כבר 2007.  "עם צפי לתחילת העבודות באוקטובר 2025"?!  ראו בכתבה את פארסת "שיקוע מסילות הרכבת בחיפה".  מדברים על זה כבר 14 שנה, וזה כנראה לעולם לא יצא לפועל, עקב שינוי התכניות התדיר של "המדינה" וכנופיית ממשלת החורבן שמנהלת אותה.  בינואר 2015 אושר עוד איזשהו סעיף בתכנית.  באוגוסט 2016 התכנית עוברת עוד שינויים... ונראה שמימוש התכניות הולך ומתרחק.  שרת התחבורה מירי רגב (11.11.2025): "שיקוע הרכבת בחיפה לא יקרה".  ראו בכתבה את ההדמיה הנהדרת.  היינו כחולמים.

בשנים האחרונות יש במדינה וברשויות רבות מגמה רעה של הצפת התקשורת והציבור בשלל תכניות ומצגי-שווא.  חלקם שקריים ביודעין.  והמגמה הזו זולגת ומחלחלת גם לגופים פרטיים.  במקום לעסוק בתכנון מעשי ונכון ובביצוע יעיל ומתפקד, מישהו מעסיק שלל חברות יחסי-ציבור ותדמית ועיתונאים-מטעם העסוקים בהונאת הציבור.  ממש כך... וזה מכעיס, מטריד ומתסכל.

שתיים מהדוגמאות המובהקות, וישנן הרבה-יותר-מידיי, הן: פארסת הרכבת לאילת ופארסת "תותח הלייזר" (אפרופו סרט "המלחמה עם אירן 2" המוקרן בימים אלו בכל רחבי הארץ).

"להב אור" (ובויקיפדיה) התפרצה לחיינו בפברואר 2020, ופורסמו סביבה שלל התרברבויות ודברי-רהב והבל על יעילותה נגד בלוני נפץ, בזמנו, ורחפנים.  קובי שבתאי שהיה אז מפקד מג"ב ואח"כ קיבלנו אותו כמפכ"ל המשטרה תואר כדמות מרכזית בסיפור.  עוד גל של פרסומים הציף את התקשורת באוגוסט 2020.

ב- 7 באוקטובר 2023 קיבלנו את פלישת חמאס לישראל... ומערכת לייזר לא נראתה בשטח.  מעניין של מי האינטרס לפרסם אודות הפרסה הזו, ומי אנשי התקשורת המפמפמים את הסיפור.  יתכן שהכל למען קידום פרוייקטים פרטיים שאולי כבר נמכרו במיליארדים כ- "אקזיט" לחברות בחו"ל; לכאורה על חשבון בטחון הציבור הישראלי.

באוקטובר 2024 התפרצה לחיינו "לראשונה" מערכת לייזר חדשה בשם "קרן אור"/"מגן אור"; בהמשך קראו לה "להב ברזל", וב- 2026 קראו לה "אור איתן".  במאמר ויקיפדיה מפורטות תולדות המערכת, שנולדה לכאורה כבר ב- 2014(?!) ושלל קישורים לכתבות בנושא.  "המערכת נועדה ליירוט רקטות קצרות טווח, כטב"מים, פצצות מרגמה וטילי שיוט".  בכתבות השונות נכתב שהמערכת "תכנס לשירות מבצעי בעוד שנה"... – אוקטובר 2025?!

בויקיפדיה נכתב, עם הבאת מקורות, ללא קישורים אמינים לכתבות חדשות בזמן אמת:

"במהלך מלחמת חרבות ברזל, נעשה לראשונה שימוש מבצעי ראשון במערכת "להב ברזל", גרסה מוקטנת של "אור איתן".  המערכת הצליחה ליירט ולהפיל ארבעה כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חזבאללה מלבנון לעבר ישראל, ומאז יירטה עשרות כטב"מים נוספים"(?!)

ביום שני 2 למרץ 2026 (תענית אסתר תשפ"ו) פורסם ב- Ynet (דיווח שאמינותו מוטלת בספק) שמערכת "אור איתן" יירטה באותו יום כטב"ם חזבאללה באזור שלומי.  וואוו.  יירטה לכאורה כטב"ם אחד מנחיל הכטב"מים שיצא מלבנון?!

בכתבה נכתבו עוד שלל התרברבויות רהב והבל (אפשר בקלות לעשות על זה מאמר מפורט, שרק יגחיך לצערי את כל המומחים העוסקים בנושא), ונכתב ש-:

"אור איתן", שנקראה בעבר "מגן אור", נמסרה לצה"ל לידי מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר לפני מעט יותר מחודשיים".

כלומר ינואר 2026?!

למחרת, ביום שלישי 3 למרץ 2026 (פורים תשפ"ו), נראה שמערכת הלייזר לא תיפקדה כאשר טיסנים, רחפנים וכטב"מים שיגעו מיליוני ישראלים באיזורים נרחבים באיזור ירושלים ומערבה עד לוד; בגליל המערבי ולאורך החוף עד הקריות, חיפה, וקרית טבעון (חוץ לטיסנים, היה גם טיל מצרר):

לא יזיק ואולי אף יועיל אם נתנהג "קצת" יותר בצניעות

"כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו" – כלומר "על הפנים" – "אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (משנה, אבות ג יז) / וכן כתוב שם קודם (אבות ג ט): "כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" / כמו שנאמר (אבות א טו): "אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה".  אמן כן יהי רצון.  יהי רצון שנזכה.