אודות תקווה – בת הרב ד"ר יוסף ולאה (רוזנקראנץ) זליגר – למדתי לראשונה מהספר "גיזת הטל" שהתגלגל לידיי.
כך פותחת
תקווה את "דלת" הקדמתהּ לספר:
"בעופרה,
היא טייבה, היא "מולדת", המשקיפה על עמק חרוד, שאל גדעון מעם האלוהים אות לנצחונו העתיד, בטרם יצא לגרש את המדיינים הפולשים. האות ניתן לו: גיזת הצמר בגורן מלאה טל."
ראו מאמרו של פרופ' יהודה איזנברג "שופטים ו-ח: מלחמת גדעון"
טייבה/עופרה, מולדת (GoogleMaps)
גיזת הטל : חמישים שנות התיישבות בעמק חרוד, כתובות בידי יושביו / י"ח אלול תשל"א, בהוצאת
המועצה האזורית "הגלבוע". מידות
הספר: גובה 34 ס"מ, עומק 24 וחצי ס"מ, עובי 2.1 ס"מ. בספר
85 עמודים לא ממוספרים. ללא תוכן וללא מפתח. הטקסט בגובה של 1 וחצי עד 2 מ"מ. הערות השוליים הרבות, כמו רבים מה- "איורים (חלקם צבעוניים), פורטרטים" (כמתואר בקטלוג ULI), הודפסו ב-
5 צבעים/גוונים עיקריים: זית, תכלת, אפרסק, אדמדם, וירקרק. לא "צבעוניים" במשמעות הרגילה
והמוכרת. תמונות אחרות הן "שחור
לבן", וחלקן בגוון המזכיר סֶפְּיָה
(Sepia). סה"כ 240 תמונות.
על הספר, מתוך "אות להצלחת 50 שנות התיישבות", מאת אריה ל. אבנרי
(דבר, 10 ספטמבר 1971)
תוכן
"דלת וסוגר" (ההקדמה/הפתיחה) עליו חתומה תקווה שריג, חודש
סיוון תשל"א // "עמק חרוד", עזריה אלון // לפני העלייה להתיישבות.
הישובים המוזכרים בספר, בסדר הופעתם (ומספר התמונות והאיורים בכל פרק) [כאמור, העמודים לא
ממוספרים]:
עין חרוד (24), עין חרוד מאוחד (9), עין חרוד איחוד (9), תל יוסף (21),
כפר יחזקאל (22), גבע (14), חפצי-בה (14), בית-אלפא (23), בית-השיטה (33), מולדת (13),
רמת-צבי (16), גדעונה (7), יזרעאל (13). // הצבי ישראל על במותיך חלל (2), עמק חרוד: עובדות ומספרים (20).
על תקווה ומשפחתה: "רגע קטן, רק
בשבילה"
אודות הסרטונים מצאתי בפייסבוק, ובהמשך קיבלתי את הקישורים ליוטיוב ממנכ"ל
"רגע של חכמה" – חוני יקונט, שהפיק אותם.
"תקווה שריג, הקיבוצניקית הגאה, את הניצוץ
היהודי מבית ההורים בירושלים לא שכחה לעולם.
הוא הלך איתה בכל מקום. לא פעם היא
דיברה בחום לבה, כמה חשוב שבקיבוץ, תהיה מודעות ליהדות ומסורת. "הסמלים האלה הם רוח החיים שלנו", ראו
שם בקולה, מדקה 2:13. "אי אפשר
להתנתק מהם, אסור להתנתק מהם, ובעיקר מוכרחים לדעת אותם; ולהיות בורים בסמלי
היהדות ובטקסטים, אפילו בתפילות, זה אומר לא להיות יהודי". (מתוך החלק השני,
כנ"ל)
בפרק על עין-חרוד איחוד, תחת הכותרת "היוקם בית-כנסת במשקנו?", 1965:
מבצר היהדות במשך אלפיים שנות גלותנו הפך כמעט למוזיאון,
למוצג ארכיאולוגי. רובם של בני הדור הצעיר בארץ נותקו מן המסורת בארץ ובתפוצות הגולה. ישנם מספר קיבוצים שבהם הוקמו בתי כנסת ואכן ברכה הם לדור הצעיר. אין זה חשוב אם באים הצעירים להתפלל בו. חשוב שהילד והנער המבקרים בו יכירו את ארבע המילים שעל הפרוכת: "שיויתי ה' לנגדי תמיד". עלינו לשמור על מקדש מעט זה!
לקריאה נוספת:
-
יוסף (ובאתר "יזכור"), בנם של תקווה ונחום, כתב את השיר 'אור וירושלים' ב- 1972. אודותיו, ראו בבלוג עונג שבת (עונ"ש) של דוד אסף: 'רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר': שיר אהבה לירושלים שראשיתו בלוויה... ובבלוג
הספרנים: רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר – הסיפור העצוב שמאחורי השיר והמשורר.
- יוסף זליגר, תקוה זליגר-שריג, יוסף שריג – שלושה דורות יוצרים / מאת: יצחק שריג – נכד, בן, אח.
- ראש השנה לאִלנות
בשנת תשס''ו בירושלם /
לאה זליגר (המצפה (קרקוב), 9 פברואר 1906)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה