חידה וחקירה

לפני שנה פלוס, הבריקו מוחי כמה חידות לא שגרתיות.  אחת מהן חזרתי להפיץ, לאחרונה:

איזו מתכת תביא/י לי, בבקשה?

עד לאחרונה ידעתי על תשובה אחת לשאלה... והנה, לפני כמה שבועות, כששאלתי את החידה לשתי נשים צעירות מתחום הכימיה... קיבלתי תשובה נוספת, מפתיעה, ויותר מתוחכמת, ב"ה.

התשובה הראשונה, הפשוטה והמקורית היא: פְּלִיז.  מדוע? כי: א) "פליז" זו סוג של מתכת (סגסוגת של נחושת ואבץ). ב) "פליז" באנגלית / Please... זה "בבקשה", כמובן (כנ"ל המילה המודגשת).

באנגלית, נקראת המתכת הזו: Brass.

לימוד נוסף בעניין "פליז".  מה מקור המילה בעברית?

כותב אברהם אבן שושן, במילונו:

פְּלִיז (ז') [ארמית: פְּלִיזָא, בבא קמא קיג: לפי הערוך; ערבית: פִ'לִז] מתכת צְהֻבָּה עשויה מֶסֶג של נחשת ואבץ: פמוטים של פליז.

עיינתי במסכת בבא קמא (וילנא) דף קי"ג, ומצאתי בעמוד ב', כדלהלן... ושם כתוב "פרזלא" ולא "פליזא"?!?!?

 

וכן כתוב בגרסת וויקיטקסט?! רש"י מפרש:

לקנא דדהבא במר דפרזלא – מזרק של זהב בחזקת של נחושת:

לעומת זאת, רומז ה- ויקימילון על לפחות שתי גרסאות לגמרא הזו (ראה גם "שיחה" מאחורי הקלעים, לערך זה)... וכפי שמביא בעל "שיטה מקובצת" על מסכת בבא קמא דף קי"ג עמוד ב':

וכן פירש רבינו חננאל ז"ל וז"ל: שמואל קנה ספל של זהב מגוי בחזקת שהיא פליזא פירוש נחושת מוזהב בארבעה זוזא ואבלע ליה זוזא נתן לו זוזא יתירה...

וכן מובא בספר הלכות גדולות סימן מ"ג - הלכות בבא קמא עמוד תנ"ח:

... הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא [ג"א דפרזלא] מההוא גוי...

וכן כותב הרי"ף על מסכת בבא קמא דף מ' עמוד ב':

... כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא מן ההוא כותי...

·        פה "כותי" ושם "גוי"...

וכן בספר נימוקי יוסף מסכת בבא קמא מ' ב':

טעותו. שטעה בחשבון או שהבליעו דליכא חלול השם: לקנא. מזרק: דפליזא. בחזקת של נחושת: ואיבלע ליה זוזא. פי' בערוך שנתן זוז לכותי יותר בעבור שישמח הכותי וילך מהרה: חזי דעלך וכו'. רב כהנא אמר כן לכותי איני מונה אותם כדי להוציא עצמו מן החשד:

הערה חשובה: בבירורים הנ"ל נעזרתי גם במאגרי "התקליטור התורני" וב- "פרוייקט השו"ת".

לא ידעתי שמחידה כה "פשוטה"... אסחף לחקירה כה מעמיקה; ונראה לי שמיציתי, לעת עתה.  למידע נוסף ראו: מאגר עדי הנוסח של התלמוד הבבלי. ומהרצאתו של פרופ' דוד רוזנטל על 'תרומתם של כתבי היד לחקר התלמוד'.

ובכן, התשובה השניה, והיותר מתוחכמת, שקיבלתי לחידתי: איזו חתיכת מתכת תביא/י לי, בבקשה? הינה: נתרן.

... והשאלה כעת היא: מדוע נתרן?

... כי סמלו הכימי של הנתרן (יסוד כימי מסדרת המתכות האלקליות), כפי שניתן לראות בצידה השמאלי של הטבלה המחזורית (ראו גם טבלה מחזורית דינמית)... הינו Na... ו- "נא", בעברית, היא מילה נרדפת ל- "בבקשה"...

ובכן, אם בענייני חקירות עסקינן... ואם עד רגע זה לא הרמתם גבה... הרי עולה השאלה (וכך תהיתי, אפילו אני, מיד כשקיבלתי התשובה)... מדוע סמלו הכימי של הנתרן בטבלה המחזורית הוא Na??? הלא "נתרן" היא מילה בעברית, לא?? כשבאנגלית מדובר ב- סודיום.

ובכן, מסתבר שהמילה בעברית היא נגזרת של המילה הלטינית: Natrium... וכך גם בשפות אחרות, כמו גרמנית, הונגרית, ו- אפריקאנס.  לעומת זאת בשפות אחרות, כמו צרפתית, רומנית, ופולנית, משתמשים יותר במילים הדומות ל- Sodium.

לקריאה נוספת:

-         במדינת ישראל, אין מדיניות בריאות.

-         ידע / Knowledge, תורת ההכרה / Epistemology.

-         התפלספות (העמוד הזה נוצר לפני שוויקיפדיה נולדה, או בגלגוליה הראשונים, כשהייתה פחות מוכרת בציבור).

-         השכלה, חינוך, ידע, יצירה, תועלת... וביקורת

אוטודידקט מול בעל תואר, ערכים מול נורמות חברתיות

"בילדותי הקיפו אותי אוטודידקטים רבים, חסרי השכלה פורמלית מסודרת אך רחבי אופקים. כיום נדמה שהכול התקבע והפך למובנה בקופסאות, שהדרישות מתכחשות לתשוקת הלימוד" (כותרת המשנה למאמר "גם רוח השטות והשעמום הם מוריי", מאת רבקה מרים.  מוסף "שבת", גיליון 906. "מקור ראשון", 19 לדצמבר 2014).

כותרת המשנה משכה את תשומת לבה של אמי, שהעבירה לי העיתון (אותו אני בדר"כ לא קורא).  תוכן המאמר קסם לי פחות... אבל בכל זאת יישר-כח לכותבת, על העלאת הנושא החשוב.

 

אסור לתת ל- "נורמות החברתיות" להשתלט לנו על החיים, על הערכים, על השפיות, על האדם.

הנה הקטעים אליהם התחברתי (ולבי נחמץ):

"אוטודידקט, אדם שלמד בכוחות עצמו, בדרכו שלו.  בילדותי ובנעוריי הקיפו אותי אוטודידקטים רבים.  הוריי היו כאלה, כאלה היו גם רוב רובם של ידידי הוריי.  לאיש מהם לא הייתה השכלה פורמלית מסודרת.  חלקם למדו, בילדותם המוקדמת, בחדר או בישיבה.  חלק גדול מהם לא סיים לימודים בבית ספר יסודי.  והם היו, רובם ככולם, אנשי אשכולות, אנשים רחבי דעת ורחבי אופק.  הם למדו את שלמדו מתוך החיים עצמם ומתוך הסקרנות הבלתי נדלית שריתקה אותם.  רובם ידעו לדבר ולקרוא, ולו גם בגלל מסלול חייהם המפותל, בכמה שפות.

את האנשים שהכרתי בבית הוריי לא אמנה כאן.  הם היו סופרים, עיתונאים ואמנים, כמו גם בעלי מלאכה, נגרים, שרברבים, פועלים במפעלים.  כל אחד מהם עבר מסלול משלו, כשהמשותף להם הוא היותם צמאי דעת, מה שמגלם, במובן מסוים, את הצמא לחיים עצמם.  כל אותו דור, כמו גם הדור שקדמו, היה מורכב מאנשים שזו הייתה דרך השכלתם.  לא אחזור הרבה מאוד לאחור, לדורות של חכמי ישראל שבצד התורה היו אמונים גם על הצומח, אנטומיה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה ושבילי הרקיע היו מוכרים להם כשבילי נהרדעא.

אדלג לתקופה מאוחרת יותר.  כך הוא כשמדובר, למשל, באחד העם, ששלט ברוסית, גרמנית, צרפתית, אנגלית ולטינית, מלבד, כמובן, העברית והיידיש.  הוא היה בקיא במקורות ישראל ובספרות העולם, בפילוסופיה של ימי הביניים, במדעים השונים.  מסותיו ומאמריו עברו מקצה העולם היהודי עד קצהו וטלטלו את היהודים כולם.  את רוב לימודו עשה אחד העם בכוחות עצמו, ובקצב שלו.  מעולם לא הצליח להתקבל לאוניברסיטה, ונשאר, כל ימיו, אוטודידקט.

כך הדבר כשמדובר בחיים נחמן ביאליק, שהתחנך בחינוך יהודי בישיבה, ללא מה שקרוי "לימודי ליבה".  כך אצל א"ד גורדון, דמות יקרה ללבי כל כך, עד שקשה לי לכתוב עליה באופן אובייקטיבי.  כך גם ברל כצנלסון, שהיה לימים העורך הראשון של "דבר".  הוא מעולם לא רכש השכלה מסודרת.  בילדותו לא הלך כמעט לבית הספר, משום שהיה ילד חולני.  היו לו פה ושם מורים פרטיים, ואחר כך, כשנתכווננו חייו, הוא עסק בפחחות ובנגרות ובמקביל היה מורה וספרן.  כל מי שקורא בכתביו, מרותק.  הוא היה אדם מלא, חי, הוגה יחידי במינו, שהחיים והספר באים אצלו זה בזה.  כך גם יצחק בן צבי, שהיה בין מקימי ארגון השומר, עבד כפועל דפוס, ואחר כך עסק בחקר עדות ישראל ובחקר השומרונים וערביי ארץ ישראל.  הוא לא סיים אלא לימודי גימנסיה, וגם זאת בלמידה שרובה אקסטרנית.

אני מביאה פה, באופן אקלקטי, דמויות שקופצות למחשבתי כרגע.  אם ארצה להמשיך כאן ולפרט לא יהיה לדבר סוף.  האנשים הללו אי אפשר למנותם, מפני שכמעט כל אותו דור כך התפתח.  ניתן לומר שהדור שמכתביו אנחנו למדים ועליו נבנים חיינו היה דור נטול תואר.

האנשים שרכשו כך את השכלתם היו "טיפוסים".  כל אחד מהם היה בעל הרכֵּב ידע בלבדי, תצרֵף שנבנה על פי חייו שלו.  יתרה מכך, התופעה הזאת לא נבעה דווקא מאילוץ או מצוק העיתים.  זאת הייתה גם אידיאולוגיה.

חינוך, בעיניי, הוא מיסודו אינטימי ולא תכליתי, כשהתכלית מגיעה אחר־כך, מאליה.  הצורך האינטימי וחסר התכלית להכיר את העולם קיים אצל כל ילד בראשית דרכו.  הורים יכולים לרשום מפי כל ילד מילדיהם ציטוטים שלא ייאמנו.  כל ילד, אם וכאשר שמים לב לכך, הוא ילד פלא.  כל ילד רואה את העולם ראייה בראשיתית, והצורך שלו ללמוד פשוט וברור כמו הצורך למזון ולשינה.  הצורך הזה ללמוד לא נעלם, הוא מוכנע ומודחק מתחת לדרישות החיצוניות, הפורמליות.

אני רואה הרבה אנשים צעירים מוסרים היום את מיטב שנותיהם, את הונם ואת אונם, על מנת להשיג תואר, כשלרובם הדבר הזה הוא מטלה חיצונית בלבד, שאין לה כל קשר להתאמה או לצורך פנימי אישי.  על כל אחד להשיג היום לפחות תואר שני, אם לא לקבל תואר דוקטור, כדי להשתלב בעולם.  התואר שהם מקבלים הופך אותם, לכאורה, לאנשי מקצוע, ועל פי זה גם נמדד "שוויים" בחיי היומיום...

ופסקת סיום המאמר:

קל לי לדבר גבוהה גבוהה.  אין לי פתרונות קלים.  המערכת היום גדולה ומסורבלת, אינטרסנטית, ולא קל להתמודד עִמה, קל וחומר לשנותה.  וגם אם לשנות, מה בדיוק משנים, ואיך.  איך יוצרים תיאום נכון בין החוץ לפנים.  מה אפשר להשאיר לחופש הגמור, ומה אין בררה אלא לכוון.  הסוגיות גדולות מאוד, ואני לא אשת מעשה.  אני באה כאן רק לקרוא קריאה.

ולהלן הערותיי שלי (קצת עייפתי מהמסע הזה):

ממדינה שגאים בתוצר שלה, בבניה ובפיתוח, יצור ויצוא... "נהיינו" פטריוטים על כמעט כלום.  מייצרים פה טילים ומערכות נשק... אבל אפילו את מפעל הגפרורים שהיה פה, מימים ימימה, סגרו!!!

דיי למרדף אחרי "בגרות" ו- "תואר" ו- "קריירה"...;; חייבים לחנך למעשים, לערכים, לבנייה, לפיתוח; ויצור מקומי... "שלנו"!!! בידים יהודיות!!! שתהיה גאווה אמיתית שיש בה ממש, ולא רק בדיבורים, והימורים על מדדי בורסה, אופציות, אג"חים ופורקס.

לקריאה נוספת:

-         תורת הסוד והפשטות – ראיון עם רבקה מרים (אוגוסט 2011)

-         בתי החולים בקריסה: חוסר במיטות ובמכשור, רופאים מותשים ושעות של המתנה במיון (דצמבר 2014)

-         בצע כסף, ערכים ומידות

-         "כושר-היצירה של הילד: היוצרנות"

-         חינוך בסיסי, כתנאי ל- "השכלה גבוהה"

-         תעשיה, עבודה ומלאכה, באתר "נוסטלגיה"

-         תולדות מפעלי הגפרורים בארץ ישראל

סיפורי ביה"ח נור (פרש)