פתרון חלומות

רש"ר הירש, פרשת וישב - מקץ, בראשית מ-מא:

אדם נבון יכול לעמוד על ביאורו המדויק של חלום, מבלי שיוכל להבטיח גם את קיומו של החלום.  הפתרון חייב להיות מתוכו.  פתרונו של חלום מתוכו הנו התפקיד הפסיכולוגי העמוק ביותר, כדרך שביאורו של כל סמל, פירושו של כל פסוק, חייב להיות "פתרון" – פירוש הדברים מתוכם.  אין קץ לפירושים שאפשר להעמיס על כל סמל ופסוק.  אך פירוש אחד בלבד – הפירוש הנכון –  יעלה בידי זה המבקש (הוה אומר: ה- "דורש") את הפירוש מתוכו; ... יש נקודת גרעין בכל סמל חתום, שעליה יש לעמוד, וכל השאר יתבאר מאליו.

דרך ההסתכלות בה אדם רגיל מסתכל על עולם ועצמים, שונה מדרך הסתכלותו של יוסף.  אדם רגיל רואה רק בדרך כלל, ואילו החכם רואה בכל איש ובכל חפץ את ייחודם וסגולתם הפרטית.  הראשון מדבר עם "סוחרים", "מלומדים" וכו'; האחרון משווה לנגדו תמיד את האיש אשר אתו הוא מדבר, על כל תכונותיו המיוחדות ועל כל קשריו.  יוסף לא שכח לרגע מה היה טיבם, לשם מה היו כאן, כל מצבם היה לנגד עיניו בקוים ברורים ובהירים... ודוקא מפני ששיוה לנגדו תמיד את האיש על כל קשריו, משום כך ראה את כל דבריהם ומעשיהם, וכן את חלומותיהם בקשר עם אישיותם המיוחדת; ומתוך אותה אישיות מיוחדת ידע להבין ולהעריך את כל מה שראה ושמע.

אם יש ערך כל שהוא לחלום ולפתרונו, הרי לא הרע והטוב שבתוכנו, אלא האמת והמסתבר שבתוכנו, הם הקובעים את ערכו.  מלבד זה אפשר לקבוע דעה על ערכו של פתרון, עוד בטרם התאמת, ובלי כל קשר עם כך; שהרי גם פרעה, לאחר מכן, מכתיר את יוסף בכתר החכמה והבינה מיד אחר ששמע את הפתרון מבלי להמתין להצלחתו; יתר על כן, כסבור הוא שמובטח הוא מראש בקיום הפתרון מתוך עצם אופיו של הפתרון... אם נכון הפתרון, הרי השומע יאמר לעצמו: גם אני הייתי מגיע לידי כך; ופתרון אחד בלבד הנו אפשרי...

... נמצינו למדים היאך הקב"ה מדבר בתמונות וסמלים: הבא לפתור את סמליו יבקש תמיד את הביאור הפשוט והקרוב ביותר; אל יעמיס ביאור עליהם, אלא יפתור אותם מתוכם; רק אז רשאי הוא להאמין "כִּי טוֹב פָּתָר", כי קלע לאמת...

בראשית מ יז:

"וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן, מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה; וְהָעוֹף, אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי" (מספר שר האופים ליוסף).

רש"ר:

המאכלים כולם היו ראויים לפרעה, ואף-על-פי-כן לא הוא אכלם אלא העוף, והעוף העז לאכול אותם מן הסל מעל ראשי.  שום עוף לא יעשה כן לאדם חי, הן מוראו עליו.

בראשית מא, א-ד:

"וַיְהִי, מִקֵּץ... וְהִנֵּה... פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.  וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת... רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה..."

רש"ר:

בשעה שהפרות הטובות עלו מן היאור, הן מצאו מרעה והלכו שמה לרעות.  אך בשעה שהפרות הרעות עלו מן היאור, כבר עמדו הפרות הטובות על שפת היאור, שכן כבר כילו את כל המרעה.  הפרות הרעות לא היו חיות טרף מטבען, הן לא היו אוכלות את הטובות מחמת רעב אילו הללו עוד הותירו דבר.  כך ניתנת כאן אזהרה ברורה שלא לכלות את הכל.  נמצא כל הפתרון כלול כבר בחלום.  כך מדבר ה' בתמונות, ופתרונו של יוסף הנו דוגמה ומופת לכל פתרון מבאר: עליו ל"דרוש" ולמצוא מתוכו, לא להעמיס באור אל תוכו.