ה' עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם... כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה..." (פרשת "בשלח", שמות יד ט)

רש"ר הירש:

"בכל מקום שנזכר מסע פרעה, מבליט הכתוב את הסוסים, שכן דוקא הם הביאו סכנה כה גדולה על ישראל, עד שלא העלו על הדעת שיוכלו להימלט דרך המדבר.  לישראל לא היו אלא בקר וצאן וחמורים – בעלי-חיים המשמשים למעשים של שלום.  סוס המלחמה נעדר מתמונת הטבע של ישראל, וגם בימים שיבואו לא יהיה לעולם גורם חשוב של גדולתו הלאומית.

"וְיָדְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-אֲנִי ה', בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו" (שם, יח)

רש"ר הירש:

גילוי כל עצמת גבורתי ילמד את העולם המצרי לקח, ומכאן אזהרה לכל אלה המעמידים את גדולתם ואת אושרם ואת נצחון העמים על כוחם הצבאי, כדרך שעשה פרעה, ומתעלמים מכל יסוד מוסרי.

"תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ – מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, ה'" (פרשת "בשלח", שמות טו יז)

רש"ר הירש:

נחלתך.  לא אל נחלתו בא העם, אלא אל נחלתך, ולכן עליו להתנחל ולהתפתח שם אך ורק למענך...

וכן: "וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (פרשת "כי-תשא", שמות לד ט), שפירושו – אתה תוסיף לסלוח לעווננו ולחטאתנו כפעם בפעם, עד אשר ניעשה לנחלתך, נשתחרר מכל שאר השפעות ונהיה כולנו שלך.  מכאן שישראל נקרא "נחלתו": חלקה הראשון של האנושות שחזר להיות קניין ה'.  וכאן נקראת הארץ היעודה לישראל: "נחלת ה'".  הרי זו חטיבת-ארץ ראשונה שחזרה לשלטו-היחיד של ה'...

תעודתה של הארץ, שישראל נוסע לקראתה, אינה להיות מקום מגוריו של ישראל, אלא מקום השכנת שכינתו של ה' עלי אדמות...

ה' הועיד את הארץ לעמו למען יעבוד אותו בכל נימי הווייתו, ובעיקר למען יתחנך בכל תולדותיו בשביל מילוי התעודה הזו...

משה וישראל רואים את עצמם עבדים וכלים למימושו של אותו ייעוד גדול ומבורך, שה' כונן את ראשיתו זה עתה עם התגלות גבורתו האדירה ושלטון אהבתו ומשפטו...".

"ה' עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט יא)