זכרון להולכים:
ר' קלמן זלצר ז"ל
שבעה לפטירתו
ביום ראשון שעבר, בכ"ה בתשרי קיפח את חייו בתאונת דרכים קטלנית, אחד
מטובי העסקנים הדתיים והתנועתיים, ר' קלמן זלצר ז"ל, מכפר ארגנטינה.
ר' קלמן זלצר היה עסקן ציבורי מובהק, ישר־דרך, שפעל בכנות ונאמנות, הצטיין
מצעירותו בקשריו החברותיים ופעולותיו הציבוריות. דרכו בחיים — מעיר מולדתו קילץ, דרך קיבוץ הכשרה
של החלוץ המזרחי. עשרות בשנים גם ופעל בארגנטינה
ושנותיו האחרונות עברו עליו בכפר ארגנטינה (ניר צבי) שהיה בין מייסדיו.
נולד בשנת תרע"ז (1917) בעיר קילץ בפולין לאביו ר' שלמה יונתן שו"ב במקום, ולאמו אסתר. קיבל חינוך תורני מובהק בחדר ובישיבת "בית יוסף". כבר בצעירותו הצטרף לשורות "החלוץ המזרחי" ובגלל קשיי עליה היגר בינתיים (ב־ 1938) לארגנטינה והתיישב בעיר תעשיית האריגים וויללאוניץ הסמוכה לבואנוס איירס [כנראה מדובר על Villa Lynch. ראו מיקום. מידע נוסף, להלן, בתגובות]. בעיר זו היה ישוב גדול של יהודים אולם רובם חילוניים שנטו לשמאל הקומוניסטי. הוא וכמה מחבריו הצליחו בעבודה מאומצת להכניס את רוח היהדות והציונות בעיר. הוא הקים בית ספר דתי לאומי, בית כנסת ובעיקר פעל למען המגבית היהודית המאוחדת.
בשנת 1954 עלה ארצה עם משפחתו והיה בין מייסדי חברת "קירה" (C.A.I.R.A = Colonia Agricola Industrial "Republica Argentina" en Israel), שהקימה את כפר ארגנטינה. הוא הקים לעצמו משק בכפר וגם נרתם בעסקנות ציבורית, בעיקר בשורות התנועה כחבר הפועל המזרחי, פעל בין המושבים לקרבם לתנועה ולדת. עוד שאף ויזם הרבה פעולות, והנה נקטף בדמי חייו בתאונה. השאיר אשה, שני בנים, הלומדים בישיבות, ושתי בנות.
בהלווייתו שנערכה ביום שלישי שעבר השתתף קהל רב ממעריציו וידידיו. הספידוהו הרב קפלן מכפר חב''ד, הרב אבו חצירה מרמלה־לוד,
ראש חבר הרבנים של המפד"ל הרב כ. פ. טכורש, רבה של חולון הרב ב. רבינוביץ ומר
מיכאל גראיבר, מעסקני יהדות ארגנטינה.
יהי זכרו ברוך. תנצב"ה.
י.
גורקה
זכרון להולכים: לזכרו של ר' קלמן זלצר ז"ל
ליום השלושים
רבי נחמן מברסלב היה אומר: "לכל מקום שאני הולך — לארץ ישראל רגלי
מוליכות אותי". חברנו היקר, איש חמודות,
ר' קלמן זלצר, שפתיל חייו נקפד באופן כה טראגי — בכל דרך חייו, לכל מקום שנתגלגל —
לארץ ישראל היה הולך, עד שזכה לעלות, להתערות ולהתאקלם בה וגם לקיים "קום התהלך
בארץ לארכה ולרחבה". לצערנו, לא זכה להמשיך־להתמיד
כהליכה זו ושירת־חייו באמצע נפסקה.
החיים לא פינקוהו. נתיתם מאמו
בעודו עלם רך, בבית אביו החסיד, המתון־הדעתן רבי שלמה ז"ל מעיר קיעלץ שבפולין,
ספג את אותה החיוניות, הדבקות והמסירות לערכי־דורות, האופיינית לבית יהודי־חסידי ממורשת
קוצק־גור. והנער קלמן הלך ויף, עינים חולמניות
לו וסבר פנים המעיד על טוב לב. ערג לציון, כמה לעליה, עבר שלבי־הכשרה ובעצם הכנותיו
לעלות ארצה הוזמן לביקור אצל קרוביו בארגנטינה. בינתיים, מבול של אש ודמעות ירד לעולם — והוא נטה
אהלו כבואינס־אירס אשר מעבר לים.
גם בנכר, בגולת ארגנטינה, היה בין העושים והמעשים למען תורה בציון. עם
קום מדינת ישראל אירגן חבורה ובהשפעתו האישית סמכו הטפה ציונית למעשה עליה. בשנת תשי"ד עלתה הקבוצה ארצה ונירו להם
"ניר־צבי", הכפר של עולי ארגנטינה שליד רמלה. במאמצים ללא ליאות השריש יהדות בנקודה זו, בית כנסת
ושעורי תורה — והכל בכדי להטביע על המקום חותמה של יהדות צרופה.
וקלמן היה קורן מאושר. זכה להגשים
חלומו להיות בעל נחלה בארץ הקדושה. פעל והפעיל,
ראשון לכל דבר מצוה וצדקה, אם לאירגון שיעורי תורה לנוער ואם לביצור ישיבת חב"ד
בלוד. נהנה מיגיע כפיו, באחת טיפל במשק ובאחת
אוחז בהגה – שירת לא אחת במכוניתו את מחלקות התרבות והארגון שבתנועה, בפעולותיהן ברחבי
הארץ, כמקצוע־עזר לכיסוי גרעונות עונתיים שבמשק.
ואף פעם האיש לא התאונן. להיפך, תבע
מאחוזת־מרעיו שבארגנטינה ללא הרף לקיים בנפשם מצות עליה — כי טובה הארץ במאוד מאוד."
לבי, לבי על האי שופרא — שנעקר מתוכינו בעצם לבלובו. ר' קלמן תכונותיו־סגולותיו רבות מספור. לבו — לב־זהב, ענוותן ומצניע לכת. פנים מאירות ומסבירות. קובע עתים לתורה ו"פזר נתן לאביונים".
ביתו — בית יהודי־שורשי למופת. מאמץ צעיר תימני, אוספהו לביתו — ומגדלו כבן לו.
נקשר אליו — ויחד אתו נספה בתאונת דרכים קטלנית.
מאן הלב להינחם.
ובייחוד יצויין, כי יהדות אצל ר' קלמן ז"ל — משמעותה היתה: חוויה
— חוויית לב ונשמה. כאש אצורה בעצמותיו — אהבתו
לתורה, להוגיה ולנושאי־דגלה. כשלעצמו — איש־משק
וטרוד להמציא טרף לביתו. אולם, מה לי פרנסה,
מה לי משק כשעונת "ירחי כלה" הגיעה. קלמן עוזב את ביתו ומשקו ומתבשם מריחה ומרוחה של
תורה ויהדות בעשרת ימי ירחי כלה — אם בגדרה, צפת ואם בניר עציון. מקיים הוא בנפשו "והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי
שותה בצמא את דבריהם". במעמד רב־ההשראה
של לימוד התורה בציבור — קלמן זלצר מתעלה ושרוי בספירה של חוויה נפשית־רוחנית רבת־מיתח.
הייפלא לכן כי את נפשו מסר לגדל בניו לתורה ולראות מצאצאיו דור ישרים יבורך — מטרת
חייו ומשושו עלי חלד.
ובהילקח מאיתנו אדם ביקר זה בנסיבות טראגיות כאלו, אפשר לקונן עליו את
קינת דוד על אבנר: "ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר, ידך לא אסורות
ורגליך לא לנחשתיים הוגשו, כנפול לפני בני עולה — נפלת". נפלת, ר' קלמן, בפני בן־עולה, שהגיח ועבר אי־תנועה
והתנגש במכוניתך ושפך דם־נקיים, שתי נפשות טהורות.
זכרו הטהור, שמו הטוב ושאיפותיו הנעלות ישמשו נטפי־נחומים למשפחתו האבלה, ישלח ד' רפואה שלימה לאלמנתו תחי'
ובנחמת ציון וירושלים — ננוחם.
שתי התמונות להלן, מאתר מושב "ניר צבי"
שתי הכתבות
להלן, מפרוייקט
"עיתונות יהודית היסטורית" (באתר הספריה הלאומית)
וכל זה למה??
במרץ 2022 הייתה לי תאונת עבודה. האדם היחיד שהיה בסביבה, שמע את החבטה, וקרא לעזרה... היה עֹמר זלצר — נין של ר' קלמן. לאחר זמן, כשהתאוששתי, באתי לומר תודה, ובשיחה מן הון להון, למדתי על הסבא-רבא ופועלו.
"עֲטֶרֶת זְקֵנִים
בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם"
(משלי יז ו)
לקריאה נוספת:
-
חברובסק ו- בירוביג'ן,
קורדובה ו- בוברויסק
Villa Lynch
השבמחק1.
במאמר של Claudio Belini בשם The rise of the textile district of Buenos Aires and the limits of import substitution industrialization in the first half of the twentieth century (עמוד169), כתב:
From the middle of the 1930s, a new industrial concentration emerged in the north of Buenos Aires, in the district of San Martin. Urban expansion, encouraged by the extension of road transport buses, created the conditions for the establishment of a dense network of small and medium enterprises, most of them dedicated to the manufacture of knitted goods, but also wool and cotton yarn. Villa Lynch, a neighboring village to the Federal District attracted hundreds of Jewish immigrants from Poland and first-generation Argentines who, with some textile experience, founded small workshops which initially relied on two or three looms and employed predominantly family labor.
https://www.raco.cat/index.php/HistoriaIndustrial/article/download/319884/410059
2.
בספר היזכור לקהילת ביאליסטוק, שנכתב במקור באידיש, נכתב (בעמוד 195):
When one refers to the Bialystoker Jewish community in Buenos Aires, he means several hundred Jewish weavers in Villa Lynch who, up until twenty years ago, were factory workers...
Villa Lynch, a suburb of Buenos Aires, has become synonymous with Bialystoker ambition and initiative.
https://www.jewishgen.org/yizkor/Bialystok1/bia181.html