"בספרו הקצר והמעולה מהו פופוליזם? כותב יאן-ורנר מולר [Jan-Werner Müller] כי הסימן המובהק ביותר לפוליטיקה פופוליסטית הוא הדה-לגיטימציה לקולות אחרים. פופוליסטים טוענים כי "הם ורק הם מייצגים את העם". כל מי שאינו מסכים איתם הוא "לא לגיטימי בעצם מהותו". כשהם מגיעים לשלטון הם משתיקים את מתנגדיהם. משום כך כה מסוכנת היא ההשתקה של קולות לא פופולריים...; כאשר חירות הדיבור והמחשבה נגזלת, החירויות האחרות הן הבאות בתור.
היהדות מתגוננת מפני הפופוליזם בעמידתה על הלגיטימיות של "מחלוקת לשם שמים". היא איננה משתיקה קולות-נגד, אלא מרוממת אותם. בתקופת המקרא התמסדה גישה זו בדמותם של הנביאים, שהטיחו את האמת שלהם בבעלי השררה. בתקופת חז"ל היא התבטאה בתרבות המחלוקת הניבטת מכל דף במשנה, בגמרא ובספרות הרבנית בכלל...
מכאן הרעיון משנה-החיים: אם רצונכם ללמוד, לצמוח, לבקש את האמת ולמצוא את החופש, חפשו מקומות המברכים על הוויכוח ומכבדים את בעלי הדעה השונה. התרחקו מאנשים, ממקומות וממפלגות שאינם כאלה. גם אם הם מציגים את עצמם כידידיו של העם, בעצם הם אויביו של החופש".
– מתוך ספרו של
הרב יונתן זקס "רעיונות משני-חיים: קריאות חדשות בפרשת השבוע", בהוצאת
"מגיד" (2021), ובתרגומו המצויין של צור ארליך. עמוד 178.
תופעות פופוליסטיות פסולות, אפשר למצוא, לצערי, גם במקום העבודה – ביחסי עובד-מעביד... וגם בבניין המשותף – ביחסי שכנים. בינם לבין עצמם, ובהתנהלות נציגי וועד הבית (שאמורים לנהל את הרכוש המשותף, ולא לפעול לטובת מקורבים).
כאשר חירות הדיבור והמחשבה נגזלת, התנהגות אלימה (מילולית, פיזית, פגיעה ברכוש, והתעמרות) עלולה להיות המציאות הבאה, והמדרון החלקלק עלול להיות חלקלק מתמיד.
היהדות, כאמור, שוללת פופוליזם, בעליל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה