כבר 33 שנה שמפלגת "הליכוד" – מנהיגת הימין במדינת ישראל
מכה ביהודים ובחלומותיהם, ללא רחם; מיישבת אותם במקומות שמעמדם אינו ברור, מחריבה
את בתיהם והורסת את חייהם... תוך בזבוז משווע של מיליארדי שקלים מכספי ציבור
לבניה, הריסה ופיצויים... והיהודים??? אוהבים את המדינה ואוהבים את החיילים והצבא. תראו איזו תמיכה קיבלה מפלגת הליכוד מהיהודים,
בבחירות האחרונות, לכנסת ה- 20... ותבינו עד כמה שהמצב חמור.
החכם מכל אדם אמר ברוב חכמתו: "עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק...
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא" (קהלת ג'); אבל היהודים, כנראה, לא יודעים לשנוא
ולא יכולים להפסיק לחבק... והמצב הזה, פשוט גורם ומעודד את "המדינה",
ראשיה ומחוקקיה... להמשיך להתנהל, כלפי אוכלוסיה מסויימת (שהאחריות שלהם, האזרחים,
לא פחותה מאחריות המדינה), באופן פושע... שאם היה קורה במדינה
אחרת, כלפי יהודים (בעקביות), היינו בוודאי זועקים למניעים אנטישמיים.
בצעירותי ובתמימותי עוד הצטערתי על
הסבל שהאנשים האלה עוברים... אולם אירועי ההתנתקות והתנהגות הציבור, גרמו לי להיות
אטום יותר לסבל האנושי; למרות, שקשה לי מאוד להישאר אדיש למראה הריסת בית וחיים
(גם, לדוגמא, אצל בדואים); אבל, אם היהודים-הנפגעים-הקרבנות עצמם לא נלחמים על
ארצם ואדמתם (כמו האינספור דוגמאות שרואים אצל הערבים והבדואים)... נראה שהארץ
איננה כה מקודשת בעיניהם. וזה עצוב. פעם הייתה גאווה לומר "טוב למות בעד
ארצנו". כבר 33 שנה, זו צביעות לומר
כך. מה שלא עושים ליהודים אויביהם... עושה
להם "הליכוד".
למה 33 שנה?
כי אז, בשנת 1982... החריב
"הליכוד" בראשות מנחם בגין והנהגת מדינת ישראל את ישובי סיני: אופירה
וחבל ימית. ראה תיעוד "מות
ימית", חלק א' וחלק ב'. לקריאה
נוספת: 33 שנים לפינוי חצי האי סיני: "חלום בלתי נתפס" (אפריל 2015). אופירה ב- Google Maps.
"הפינוי מחבל ימית היווה מודל לקראת
פינוי גוש קטיף" (ע"פ וויקיפדיה), ב- 2005, ע"י "הליכוד"
בראשות אריאל שרון והנהגת מדינת ישראל.
בשנת 1991 התקיימה "ועידת
מדריד". זו פעם ראשונה שמנהיג ישראלי
הכיר רשמית באש"ף כנציג העם הפלסטיני... וסלל את הדרך ל- "הסכמי
אוסלו", שנתיים לאחר מכן. ומי הנהיג
וייצג את ישראל בוועידה?? מפלגת "הליכוד" בראשות יצחק שמיר. "הימין" זועק על "הסכמי
אוסלו"... אבל שוכח (או לא רוצה לזכור) שאלמלא "וועידת מדריד", ספק
אם ההיסטוריה הייתה נראית כמו שהיא נראית.
שמיר
נתן את הגושפנקה לקווי היסוד (Terms of Reference)
של תהליך השלום והחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 (וויקיפדיה).
אלמלא
"האור הירוק" מצד שמיר ("הטוב שבהם") לקיום שיחות עם גורם פלשתיני,
ייתכן שהסכמי אוסלו כלל לא היו נולדים" (אתר "מספיק ודי").
הרבי מליובאוויטש על ועידת מדריד
והסכמי קמפ דייוויד (סרטון יוטיוב, 4:39 דקות):
"שמיר
היה היחידי שלא הסכים ל- `קמפ דייוויד` ולפלא שמאז הפך את עורו ומסביר לגויים שזהו
טובת היהודי!"
1997.
בנימין נתניהו, בראשות "הליכוד" מוסר את חברון ("עיר
האבות") לפלסטינים, וחותם על "הסכם וואי".
יותר מ- 4 שנים ארכה "האינתיפדה
השניה". מי שהיה אחראי על בטחון
אזרחי ישראל היו "הליכוד" בראשות אריאל שרון. במהלך הפרעות, וביתר שאת בשנים 2001-2002,
נרצחו יותר מ- 1,000 יהודים, וכ- 8,000 נפצעו.
בחודש יוני 2001, סיפרו לנו סיפורי אלף לילה ולילה, ש- "מסוקים ומזל"טים
יגנו על כבישי יש"ע". כמובן ש-
להד"מ.
ב- 2006 פונתה שכונה של עמונה, בפעולה האלימה
והידועה לשמצה, ע"י "קדימה" בראשות אהוד אולמרט (יוצא
"הליכוד" ויורשו של אריאל שרון) והנהגת מדינת ישראל. פעולה שבוצעה ע"י משטרת מדינת ישראל
בגיבוי הזרוע הצבאית של מדינת ישראל.
שלא לדבר על הרס שיטתי, בהיקפים קטנים,
של רכוש יהודים ברחבי יהודה ושומרון, ע"י "המנהל האזרחי" (דוגמאת
ביה"כ "חזון דוד"
וביה"כ במאחז 'גבעת גל אריה'); והקפאת בניה (גם בירושלים (עוד פרטים בהמשך))
בהיקפים חסרי תקדים... ע"י "הליכוד" בראשות בנימין נתניהו, הנמצאים
בשלטון ומחזיקים בהנהגת המדינה, ב- 6 השנים האחרונות, מאז 2009.
ועוד לא דיברנו על ימי שלטונו של "הליכוד"
ובנימין נתניהו, וההפקרות ששלטה בגבול עם מצרים תחת "עינם הפקוחה".
2012.
פינוי והחרבת מיגרון, וגבעת האולפנא ע"י... ממשלת נתניהו ו-
"הליכוד".
הנביא ישעיהו מכיר ומבין את המצב, ומתחנן; כמעט פוקד: "הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ, וְהַעִוְרִים
הַבִּיטוּ לִרְאוֹת" (ישעיה
מ"ב).
חזרה למצב העגום של היהודים (שלכאורה) "אוהבי ארץ ועם ישראל",
במדינת ישראל 2015.
שוב ושוב אנחנו עדים ל- "טעויות" ומחדלים של המדינה, כשזו
מאפשרת ליהודים להתיישב על קרקע בבעלות ערבית פרטית, בפרוייקטים מעוררי מחלוקת. שוב ושוב אנחנו עדים לדיונים משפטיים, שלאחרי
רובם, מתחולל לו פינוי, חורבן והרס. פינוי
גשמי, אולי מקבלים הנפגעים... אולם לנזק הנפשי אין מזור ופיצוי הולם; כאילו ערך
החיים הוא כקליפת השום, בעיניי השלטון (למרות שמכריזים ההפך).
מה עושים במקרה של אדם הפועל ע"פ העיקרון "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה
וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א')... שככל שמתנכלים לו, אהבתו ונאמנותו למתנכל איננה
נפגעת... ולכן, מתוך אותה אהבה, הוא איננו יכול להילחם ולהתנגד כראוי??
האם מגיע לאדם כזה פיצוי מלא או חלקי?
האם אפשר לצפות מאדם שכה אוהב ודואג
למאקרו (המדינה) ופחות למיקרו (הוא ומשפחתו)... שמתוך אותה נאמנות יבוא ויאמר
ביושר (כדי לסייע למערכת):
חבר'ה, אין בעיה. לא נורא.
אנשים עושים טעויות... ואני מקבל עליי לשקם את עצמי במקום אחר, על כל
המשתמע מכך, ולא לקחת כספי ציבור ופיצויים?!
האם לאדם כזה מותר בכלל להתלונן על מר
גורלו, כאשר במו-מעשיו, הוא בעצם סייע לאויב (אויב מבית) בשעת מלחמה? האם עלינו לגלות אמפטיה כלפי איש כזה, גם כש-
"בחר", בהכרה מלאה את דרך היסורין שלו?
מבחינה מוסרית... כש-
"המדינה" בונה ישוב חדש... לאור ניסיון העבר, האם על התושבים שאמורים
להתיישב במקום לבדוק ולדרוש הוכחות שהקרקע נמצאת בבעלות המדינה, או לכל הפחות לא
על קרקע פרטית, שיתכן שיום יבוא ובעליה ידרוש אותה חזרה, או פיצוי גבוה ביותר?
מה יקרה במצב שהתושבים מעדיפים לטמון
ראשם בחול, להיות "ראש קטן" בבחינת "אין שכל – אין
דאגות"? אולי כדאי לחוקק חוק שיחייב
את התושבים לשלם מכיסם את הפיצוי לבעל הקרקע, במקרה הטוב... או, במקרה הרע,
להתפנות ללא זכות לפיצויים?
... וברור, שגם אחרי כל זאת, למרות
שאני מנסה להיראות קשוח... יתכן שאזיל דמעה כנה על חורבן חייו; גם במקרה, שהאיש יפקיר
חייו וחיי משפחתו.
מה יהיה הדין אם תמצא בניה ערבית על
קרקע בבעלות יהודית? האם נדרוש הריסה או
מתן פיצוי?
בכתבתה של ריבקי גולדפינגר "נכנס לבית,
רוצה הביתה" (שפורסמה ב- 16 לאפריל 2015), מובא סיפורם של שלמה (76) ואודי
(67) יוליס, שנעקרו מנווה דקלים... ולאחר 10 שנות תלאות, מאז שרשויות המדינה
החריבו את חייהם, ב- 2005... נכנסו רק עתה לבית הקבע שלהם, בישוב "בני
דקלים". גם "עשר שנים קשות
בקראווילה מתפוררת. נזילות מהגג, הבלטות
שקעו, הקירות נשברו; כמה הבטחות בלי כיסוי נתנו לנו"... ושום דבר לא סודק את
נאמנותו ואהבתו של שלמה למדינה ולצבא.
23 שנה גרו שלמה ואודי בגוש קטיף, מיד
לאחר נישואיהם. שם התבגרו, ושם גידלו 5
ילדים. "החיים בגוש היו נהדרים. הייתה אווירה של יחד... עמך ישראל, כולם יחד
בהרמוניה. היו שם תורה וחסד, עשיה למען
הזולת; אלו היו חיים של תורה ועבודה במלא מובן המילה.
למרות המכות הכואבות ופיגועים למיניהם,
שספגו לאורך השנים, הם לא קמו ולא ברחו.
מה שלא הצליחו הערבים, הצליח "הליכוד" בראשות אריאל שרון, בתמיכת
רוב חברי הכנסת של המפלגה, כולל בנימין נתניהו... ותכנית "ההתנתקות"
יצאה לפועל.
"זה היה איום ונורא. כאב חד שלא יתואר. זה גמר אותנו", תיאר שלמה את הוצאת גופתו
של איתי, בנו, ממקום מנוחתו, בבית הקברות בגוש... והעתקתו להר הזיתים.
אצל שלמה ואודי נתגלתה
"המחלה", ומאז הם בטיפולים רפואיים... וקושר בקשר ישיר את הפגיעה
בבריאותם לגירוש; "בהחלט כן", אומר שלמה.
"זה
לא סתם לעבור בית. זה לעקור בבת אחת חיים
שלמים. הגירוש נעשה במין רוע לב כזה;
אפילו את המשכנתא על הבית בגוש שילמתי עד הגרוש האחרון. לא הורידו לי אגורה...".
אולי לחוקק חוק שבמקרה של פינוי
ע"י המדינה... המדינה לוקחת על עצמה את המשכנתאות של התושבים. הרי התושבים לא יזמו את פינוי... ולא יתכן
שכשהדבר נכפה עליהם, הם ימשיכו לשלם משכנתא עבור בית שאינו קיים, או שנכפה עליהם
לא לגור בו.
"הגירוש
מהבית היה בשביל משפחת יוליס טראומה קשה וכואבת.
לא ארזנו עד הרגע האחרון. לא
השליתי את עצמי, ידעתי שהאפשרות שתכנית ההתנתקות תצא לפועל – גבוהה, אבל אנחנו לא
נזרז אותה ונלך מרצוננו לארוז. כל זמן שלא
מוציאים אותנו מהבית, אני לא אעשה שום דבר. את ביתם עוד הספיקו לראות לאחר שהפך לתל
חורבות. זה היה מראה קורע לב, אומר שלמה
בקול רועד.
"עשור לגירוש, ו- 170 משפחות
עדיין במגורים זמניים, בלי פתרון עתידי"... ולמרות הכל אומר
שלמה, שאין לו כעס על המדינה: "זו המדינה שלי ואני אוהב אותה, ואוהב את
הצבא".
"הכעס מופנה כלפי כמה אנשים
שאחראים למה שקרה, אבל מי שצריך לבוא איתם חשבון – כבר יבוא איתם".
אהבה ללא קווים אדומים, כמו סינדרום
"האשה המוכה"... מובילה את "אוהבי העם והארץ" לאבדון, תוך
גרימת נזק בלתי ישוער לחברה הישראלית (כלכלית וחברתית); כמו פינוי חבל ימית, שהיה המודל לפינוי גוש
קטיף... וכמו "וועידת מדריד" שכאמור סללה את הדרך ל- "הסכמי
אוסלו".
מי הם האנשים איתם יש להתחשבן והאחראים
לפינויים הללו אם לא ראש הממשלה, מפלגתו, חברי הכנסת שתמכו במהלך והובילו ליישומו,
וציבור המצביעים למפלגות שתמכו במהלכי ההרס והחורבן הללו? ... כשמפלגת
"הליכוד" היא ראש למחריבי היישובים!!!
מי הם האנשים איתם יש להתחשבן, אם לא מבצעי הפינוי והחרבת היישובים ועוזריהם:
חיילים, מפקדים, שוטרים, חברות אוטובוסים, ומפעילי הצמ"ה.
ומי יבוא "איתם" חשבון, אם
"אנחנו", בעצם, אוהבים ומחבקים אותם, את הצבא, המדינה, וכד'?
על מי הכעס? על אובמה ואבו מאזן??
אילו תובנות מעשיות יכול שלמה יוליס
ללמד כעת את המפונים הפוטנציאליים הבאים בתור, כמו תושבי עמונה ומצפה כרמים? ומה הם יכולים ללמוד ממסע היסורים שלו, כדי
לנסות להקל על סבלם, ולמזער נזקים לעצמם?
בתזמון מעניין, באותו יום שפורסמה
הכתבה על משפ' יוליס... פורסמה באותו גוף תקשורת, גם הכתבה: "עמונה: לא מדברים
על העתקה"; "במכתב לעוזר שר הביטחון מבהירים תושבי עמונה... ומדגישים כי
לא יתפנו מרצון בשום מקרה למרות הסיכון שיש בכך".
במכתב... הבהירו התושבים כי הם אינם
מוכנים לכל עיסוק בהעתקת הישוב למקום חלופי ופתרונות דומים לכך... ואנחנו לוקחים
במודע אחריות על הסיכוי שנזרק לרחוב, ולא נהנה מהטבות שיאורגנו לנו מבעוד מועד...;
בכל מקרה, בעמונה, לא יהיה פינוי מרצון; ... המשפחות בעמונה מתגוררות בישוב כבר
קרוב לעשרים שנה והדיבור על פינויים והעברת ממקום למקום כאילו היו חיילי משחק,
פשוט לא יהיה...; ולכן אנחנו לוקחים אחריות על כך שיתכן שנשאר ללא קורת גג. אחרי 68 שנות עצמאות לא ייתכן פינויו של ישוב שלם
בארץ ישראל... אנחנו קוראים לכל אוהבי ההתיישבות באשר היא להצטרף למאבקינו".
למרות הדברים הקשים, אני עדיין חושב ש-
"אוהבי ההתיישבות" אוהבים את המדינה והצבא, יותר מאשר את עתיד ילדיהם וארץ
ישראל.
אחרי הבחירות כתב נפתלי בנט –
יו"ר מפלגת "הבית היהודי", כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא גאה באנשי
הציונות הדתית שתמכו בליכוד.
בישוב עופרה, לידו שוכנת עמונה, הצביעו
ל- "בית היהודי", בבחירות לכנסת ה- 20, יותר מ- 70% מבעלי זכות הבחירה,
וכ- 17% הצביעו לליכוד. רוח גבית למופת.
באותם ימים בהם פורסמו שתי הכתבות
הקודמות, פורסמה גם הכתבה בעניין "מצפה כרמים", ועל כך שהמדינה מודה
"שנעשתה שגגה במערכות התכנון שלה והיא גרמה לבניית הישוב במקומו הנוכחי",
ועל קרקע פרטית-ערבית.
עוד פעם שגגה??? 33 שנה של שגיאות?
ישוב אחרי ישוב??
האם אנחנו מדברים על מדינה בוגרת
המתנהגת באחריות לגורלם ועתידם של אזרחיה-אוהביה??
לא חבל על מיליארדי השקלים שנזרקים
לפח, בזמן שמערכות הבריאות, הרווחה, והחינוך משוועות לתקציבים?
ההתנהלות הזו, הינה תוצאה של חוסר
מדיניות וניהול חובבני, כשהעם הישראלי משווע לפתרון למצוקת הדיור, יוקר המחיה
ומלחמה בגורמים האמיתיים לתאונות הדרכים (הקוטלים מאות בני-אדם בשנה; כל שנה,
במדינת ישראל).
נראה שבבחירות לכנסת ה- 20, שכחו
מצביעי ותומכי "הליכוד" בפרט, והימין בכלל... את הקפאת הבניה חסרת
הפרופורציות וההזויה בהיקפה, שכפה ביבי נתניהו על הישוב היהודי בארץ ישראל, ב-
2009... אפילו בגושי התיישבות שאמורים בהסדר עתידי להישאר בידי ישראל, ואפילו
בירושלים... כאילו "הכל" עדיין מונח על השולחן למשא ומתן?!
במאמרו "מלכוד 67", שפורסם
במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", ב- 24 לאפריל 2015, כותב יועז הנדל:
"כבר
שנה וחצי קיימת הקפאה בפועל של הבנייה (בירושלים) בהוראת הממשלה של נתניהו, בנט
ואורי אריאל כשר השיכון... הקפאה מוחלטת.
בשבוע שעבר הוציאה מזכירות הממשלה הוראה לבטל בנייה של 1,000 יחידות דיור
בשכונת הר חומה. השבוע, מטעמים מדיניים,
בוטלו תיקונים והרחבה של כמה דירות בשכונת רמות.
שתי השכונות נמצאות עמוק בלב הקונצנזוס הישראלי... עוד מעט יחגגו
הפוליטיקאים את "יום ירושלים" וידברו על אחדות העיר. בפועל, כך מחלקים אותה...
יש
בשמאל כאלה שמתעקשים על ממשלת ימין בלבד: מקווים שנשלם את המחיר. יש בימין כאלה שמבקשים ממשלה כזו כי הם עיוורים
לפוטנציאל הנזק.
אני,
אומר הנדל, מעדיף ממשלת אחדות.
ב- 30 לאפריל, במו אוזניי, אני שומע
ראיון ברדיו עם אורי אריאל, שהיה עד לאחרונה שר השיכון, מטעם מפלגת "הבית
היהודי – תקומה"... בו הוא אומר, קבל עם ועדה, ומודה... שב- 8 החודשים
האחרונים יש הקפאת בניה מוחלטת בירושלים; אבל, במשא ומתן לקראת כניסה לקואליציית
הכנסת ה- 20, בראשות "הליכוד" וביבי נתניהו... "הבית היהודי"
יעמוד על כך, ולא יוותר, שחובה להפשיר את ההקפאה מיד.
רגע... איפה היה אורי אריאל, עד עכשיו?
איפה היה בנט? איפה היה "הימין" ותומכיו? הקפאה כה עמוקה "בלב הקונצנזוס
הישראלי"... והדבר עובר ככה בשתיקה???
למה "הבית היהודי" וציבור
תומכיו לא עשה מהומה קודם?
איך, שילהבו בנט ושקד את
"הימין" לתמוך בליכוד... והציבור הימני שותק???
מתי תבוא הגאולה? כשמי שזה חשוב לו
יפסיק לחלום, לטמון את הראש בחול, ויפסיק לתקוע מקלות בגלגלי הסיכוי לגאולה.
עד מתי יאמרו הגוים הצופים לעבר ישובי
גוש קטיף החרבים כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם, יגידו (דברים
כ"ט):
"...
עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה?
עד מתי נשמע את התירוץ:
עַל
אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ
אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ
אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם... וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף
וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".
אולי בכל זאת צדק פרופ' ליבוביץ'
בביקורתו על הסגידה למדינה ולאנשי כוחות הבטחון... שאמר:
כשאומה
(בלשון הנאצים - 'הגזע') ועוצמתה הממלכתית נעשים ערכים עליונים, אין עוד מעצורים למעשי
האדם.
יהי רצון שנזכה להגיע לימים בהם יפסק
החורבן, ש- "אנחנו" מבצעים במו ידינו, ויאמרו הגוים, בקנאה, על עם ישראל
(תהלים קכ"ו):
הִגְדִּיל
ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת
עִמָּנוּ – הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
אין לנו אלא להפנים שעתיד העם היהודי
וארץ ישראל הם רק בידינו, ויהי רצון שנזכה לומר בפה מלא וביושר לב, לאחר הפסקה
הקודמת:
אָז
יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה.
תפנימו איפה "אתם" חיים,
וקחו אחריות על מה שאתם מתכננים ועושים.
בבקשה תפסיקו לתקוע "לנו"
מקלות בגלגלי הסיכוי לגאולה.
סוף מעשה – במחשבה תחילה.
לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית
2008... אמרתי שמי שאוהב את עם ישראל וארץ ישראל... חייב להצביע ולתמוך במועמד שהכי
פחות ידידותי למדינה, לעם ולארץ... ולחבק פחות, ככל האפשר,
את מי שמכריז שהוא אוהב ואוהד... כיוון שהיסטורית 30 השנים האחרונות (אולי יותר?!)
מוכיחות כמעט מעל לכל ספק... שכשהנשיא נחשב אוהב ואוהד את ישראל... הנזק לעם ולארץ
רב יותר. כשהנשיא האמריקאי נחשב אוהב
ואוהד את ישראל, והיחסים (יחסית) טובים בין מנהיגי שתי המדינות, הלחץ מהצד
אמריקאי, שישראל תיכנע ותעשה מהלכים שהייתה שמחה להימנע מהן (כמו במשא ומתן עם
הפלסטינים) – גבוה מאוד... ומנהיגי ישראל, בדר"כ, נכנעים ופוגעים בעם ובארץ.
ג'ימי קרטר, היה נשיא בין השנים 1977
ל- 1981 (ה- 39 של ארה"ב).
שהוביל
להסכמי קמפ דייוויד, ב- 1978; בהם הסכים מנחם בגין, שהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338
הן הבסיס לשלום עם הפלסטינים... וכן הסכים לנסיגה ישראלית מלאה מסיני... ובעקבות
כך החליטה הממשלה לפנות מבתיהם גם את כל תושבי חבל ימית ולהרוס את כל המבנים
הקיימים באזור.
רונלד רייגן, היה נשיא בין השנים 1981
ל- 1989 (ה- 40 של ארה"ב).
"באופן
כללי נחשב רייגן לאחד מאוהדי ישראל הגדולים שישבו בבית הלבן, זאת אף על פי שתגובתו
אחרי הפצצת הכור העיראקי ואחרי טבח סברה ושתילה לא הייתה חיובית, ואף על פי שבתקופתו
הכירה ארצות הברית באש"ף כנציג העם הפלסטיני.
מזכיר
המדינה שלו, ג'ורג' שולץ, עמל על תוכניות שיאפשרו לתושבי השטחים אוטונומיה. תוכניות
אלו היוו עילה למשברים קואליציוניים בישראל, אך סופן שלא יצא מהן דבר. ב-31 ביולי 1983 הכריז רייגן ש"יותר לא יקומו
התנחלויות ישראליות בשטחים" (וויקיפדיה).
ב-
1985, נעצר בארה"ב ג'ונתן פולארד.
ג'ורג' הרברט ווקר בוש (האב), היה נשיא
בין השנים 1989 ל- 1993 (ה- 41 של ארה"ב).
בחסותו,
כאמור, התכנסה "וועידת מדריד"...
ובתקופת
מלחמת המפרץ הראשונה (1991) נקט שמיר במדיניות שנוייה במחלוקת שזכתה לקומפלימנטים רבים
מאמצעי התקשורת ומגורמי שמאל, כשנמנע מתגובה צבאית בעירק, כשזו תקפה את ישראל בטילים.
"הימנעות
מתגובה פגעה בכושר ההרתעה של ישראל לטווח הארוך ואותתה למדינות ערב ולאירגוני טרור
נוסח חיזבאללה, שישראל אינה מגיבה בכל מחיר ויש לה בטן רכה. את המחיר שילמנו בלבנון,
בשדרות ובאשקלון. גם חיזבאללה וגם החמאס מיישמים את מסקנותיהם מאז ועד היום"
(מספיק ודי).
ביל קלינטון, היה נשיא בין השנים 1993
ל- 2001 (ה- 42 של ארה"ב).
"קלינטון
היה מבין הנשיאים האמריקניים האהודים ביותר בישראל, כמו גם מהמעורבים ביותר בענייני
ישראל והתהליך המדיני. עם תחילת כהונתו נחתם
בבית הלבן הסכם אוסלו. אף על פי שממשלו לא היה מעורב במגעים לקראת ההסכם, קלינטון אימץ
את התהליך בחום. באוקטובר 1998 זימן שוב את
נתניהו וערפאת, והביא לחתימת הסכם וואי. הוא
כינס את ועידה נוספת ב- וואי בהשתתפות אהוד ברק ושר החוץ הסורי פארוק א-שראע. ביולי 2000 כינס קלינטון את ועידת קמפ דייוויד השנייה..."
(וויקיפדיה), ועוד "מטעמים" (ראה בקישורים הרצ"ב).
ג'ורג' ווקר בוש (הבן), היה נשיא בין
השנים 2001 ל- 2008 (ה- 43 של ארה"ב).
כיהן
בתפקיד בעת שאריאל שרון ואהוד אולמרט היו ראשי הממשלה בישראל. "בוש נחשב היה לנשיא ידידותי במיוחד למדינת
ישראל - רבים ראו את אהדתו לישראל כחסרת תקדים, ובציבור הישראלי הוא היה נחשב לפופולארי
מאוד. לנוכח הכישלון המהדהד של הנשיא קלינטון
בהשגת שלום במזרח התיכון, החל ממשל בוש את דרכו בשמירה על פרופיל נמוך ביותר בכל מה
שנוגע לסכסוך הישראלי ערבי בכלל, ולישראלי פלסטיני בפרט. בוש נחשב היה לנשיא ידידותי
במיוחד למדינת ישראל - רבים ראו את אהדתו לישראל כחסרת תקדים...
ב-
2005 סירב בוש לבקשת ישראל לספק לה פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-28. ב-
2010, העביר אותן הנשיא אובמה לישראל.
במהלך
כהונתו הראשונה נעשו מספר ניסיונות על ידי בוש להחיות את תהליך השלום. ב- 2003 הציג את "מפת הדרכים לשלום"
(וויקיפדיה), ועוד.
וסליחה אם שכחתי משהו.
היחסים המתוחים בין אובמה, שנחשב
(יחסית לקודמיו) פחות אוהב ואוהד למדינת ישראל... הביאו למצב ששני המנהיגים פחות
מתחבקים, פחות מדברים אחד עם השני, ומתוך כך מתבצעים פחות מהלכים מזיקים בשטח, ככל
הנוגע ללחץ אמריקאי (ופה אני לא מדבר על יוזמות עצמיות של ביבי, כמו הקפאות והרס) –
ההתנהלות ויחסי אובמה-ביבי יוכיחו שיש ממש בטענותי.
לכן, גם תמכתי באובמה, שהתחרה נגד הגב'
קלינטון לנשיאות. זו לא המפלגה, אלא
האיש... ולכן, על כל אוהבי העם והארץ, להודות לה' על החסד שעשה שהביא את אובמה
לשלטון... ולהתחיל לחשוש מה יהיה אם הגב' קלינטון תהיה נשיאת ארה"ב ב- 2016.
4 למאי 2015. אבי פרחן ממגורשי גוש קטיף וחבל ימית
השתתף אמש (ראשון) במחאת יוצאי העדה האתיופית, והבוקר הוא מביע הבנה למאבק ולדרך (מקור:
ערוץ 7 / רוטר):
"אנחנו נאבקנו על גוש קטיף באופן מתון
יותר ולכן עד היום אנחנו פליטים בארצנו", ציין פרחן, שכאמור גורש מביתו
פעמיים ב- 35 השנים האחרונות.
מאות מיליוני שקלים מושקעים בפרוייקט הזה, שתכליתו סחיטת עוד ועוד כספים מהציבור, למרות הסוד הכמוס, ש- "מהירות" היא גורם מישני ושולי ביותר בתאונות
קטלניות; ובוודאי ביחס לגורמים מהותיים יותר, עליהם אין מספיק אכיפה. המשטרה, תחת הנהגת ביבי, פשוט לא עובדת. במקום שהציבור ירגיש בטוח – הציבור מפחד
מהמשטרה, והעבריינים המסוכנים באמת – חוגגים על חשבון כולם.
-
150 הרוגים מתחילת השנה. מתחילת השנה נרשמה עליה
של כ-30% במספר ההרוגים וכ-20% במספר התאונות הקטלניות על כבישי ישראל. שינוי אינו
נראה באופק.
"בימינו
השימוש הרווח בביטוי בא לתאר חברה אלימה, שבה ההכרעה נעשית על-פי שיקולי כוח בלבד,
תוך התעלמות מערכי מוסר וצדק" (וויקיפדיה)
לצערי הרב מאוד, אני שומע לעיתים
קרובות מידיי, מהצד הימני של המפה הפוליטית, התבטאויות נגד ערבים בפרט וגויים
בכלל... כשהבעיה נמצאת "אצלנו בבית", ולא אצל השכנים או
"בני-הדודים". לצערי, אני לא
שומע מספיק בקורת פנימית, אולי "אנחנו" לא בסדר... ולכן כמעט ולא רואים
לקיחת אחריות וצניעות, על המעשים והדעות הנפסדות "שלנו".
בואו נזכר במעשי אבות ומידותיהם, ונקח
מוסר השכל (משנה, מסכת אבות ה' י"ט):
כָּל
מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם
אָבִינוּ: עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל
אַבְרָהָם אָבִינוּ.
דיי לביטוים גזעניים ודעות קיצוניות.
דיי להתלהמות!
הערבים הם לא הבעיה של העם היושב
בציון!!!
ככל שנקדים לקלוט ולהפנים – כך ייטב.
לקריאה נוספת:
-
תושבי מגרון אשמים, יותר מכולם, בהחרבת
בתיהם... ודיי לחכימא ברמיזא!!!
-
סינדרום "ראשית צמיחת גאולתנו"
-
צה"ל. רוח וייעוד
-
"צה"ל צבא קדוש" (מכתב השמיניסטים
מגוש עציון)
-
מדינת כל אזרחיה!
-
מזרח ירושלים ו- הקו הירוק
-
פוליטיקה בגובה חז"ל. ראיון עם הרב אליעזר נחום רבינוביץ'
-
המשמעות הפוליטית והחברתית של פינוי ישובים
ביש"ע הינתקות 2005 כמקרה מבחן
-
ראש ממשלת ישראל (וויקיפדיה)
-
"אנקת אסיר": התפילה באירופה הכבושה
תחת השלטון הנאצי (יהודית תידור-באומל)
