ניסיון חיים וחוויות יומיום: התנסויות ודעות.: יחסי אחים והורים (יעקב ובניו)

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (פרשת "וַיִּגַּשׁ", בראשית נ טו).

· תזכורת: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ..." (פרשת מִקֵּץ, בראשית מב כא). אומר המדרש: "מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו." רש"ר הירש (פרשת "וַיֵּשֶׁב", בראשית לז כה): "היה בידם למחות ולא מיחו ועכבו".

· "שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו"!? איך זה קרה? יוסף עבר אח-אח, נפל לרגליו מתחנן על נפשו, ואמר להם: שימי, לוי, יודה, ישׂכר, זבולי, רובי, דני, נפתלי, גדי, אשי... – אתם רציניים? השתגעתם? בסדר, אני לא מושלם כמוכם, עשיתי טעויות בחיים, אך לא הייתה לי כוונה רעה בחלומות... אתם באמת הולכים לזרוק אותי פה לבור הזה??? אם זו בדיחה, אז זה בכלל לא מצחיק! אני אח שלכם!!... וכולם עומדים שם, מסתכלים עליו, לא מנידים עפעף, ונותנים לאכזריות להשתלט עליהם באדישות מחרידה?

· כאב שנגרם על ידי מכותיו של אח, קשה יותר מכאב שנגרם על ידי אדם זר, שאינו בן משפחה. (ראה "אחים: בין וַיִּשְׁלַח ל- וַיֵּשֶׁב").

רש"י: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם – מַהוּ וַיִּרְאוּ? הִכִּירוּ בְּמִיתָתוֹ אֵצֶל יוֹסֵף; שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיָה מְקָרְבָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיו, וּמִשֶּׁמֵּת יַעֲקֹב לֹא קֵרְבָן".

בעל הטורים (וכן מפרש רבי עובדיה מברטנורא): "לו ישטמנו יוסף. כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך ואמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו."

· כ- 39 שנים ו- 77 ימים עברו לכאורה מיום שהושלך יוסף לבור ונמכר... עד שחזר לשם במהלך מסע הלווייה של יעקב.

רש"ר הירש: "כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרי מות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להיפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז. קל-וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי. האחים "ראו", הרגישו שאביהם איננו. אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הרי הכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו".

· כיצד אמור להתנהג בן/אח כשההורים משתפים פעולה עם האחים, ומרחיקים את אחד האחים מחייהם? לדוגמא: לאחר חלומו של יוסף על הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר הַכּוֹכָבִים (פרשת "וַיֵּשֶׁב", בראשית לז ט-י), כתוב: "וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ?". האם היינו מבינים, אולי מצדיקים את יוסף, לוּ היה נוטר טינה ואיבה גם לאביו, לוּ היה יעקב תופס צד עם האחים ונשאר פגוע, לכאורה בצדק, כל אותן השנים, לאחר החלום ההזוי והבלתי מתקבל על הדעת, לכאורה?