בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ
הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם,
וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת
וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.
מתוך "לשוניאדה" של ירעם נתניהו
לברכה קוראים "ברכת האילנות". הורגלנו לחשוב רק על העצים. שכחנו את
הבריות, את האנשים, את בני האדם... שהברכה נוגעת גם אליהם. אלינו. כשאנחנו
טובים איש לרעהו – אנחנו נהנים איש מחברת רעהו... להקב"ה יש נחת רוח.
אנחנו מברכים את ה' על הבריות הטובות
והאילנות הטובים שברא ומתחזק עבורנו, לטובתנו והנאתנו. חובה עלינו לשמור גם על העצים
(האילנות)... וגם על בני האדם (הבריות)... כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו
(תהלים קמה ט). יש להיזהר מלפגוע באדם ובעץ.
"בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת" היא
אמנם אחת מברכות הראייה, אך המהדרין ניגשים לפרחים ושואפים ניחוחם מלוא-ריאות. המהדרין מן המהדרין עושים את זה כמה פעמים,
וְכָל הַמַּרְבֶּה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כמו שמסבירים המפרשים את ברכת יצחק ליעקב
(פרשת "תולדות", בראשית כז כז): "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ
שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'" ["רְאֵה רֵיחַ". חוש הראיה וחוש הריח]: אבן
עזרא: "הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים". ספורנו: "להרחיב את נפשו בתענוגות
הריח כאמרם ז"ל איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה
הריח... ומועיל לרוח החיוני והנפשי וזה מדרכי טובו". בעל הטורים: "וירח – בגימטריא, יום פסח
היה. ריח – בגימטריא, ליל פסח".
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רכ״ו
סעיף ב: "לכתחלה יש לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ועשבים ולברך שם כדי
להעלות ע"י ברכתו ניצוצי קדושה מכל מה שיש שם...". סעיף ו: "מאד יתעצם בכוונתו בברכה זו שהיא
לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזה"ז ויבקש עליהם רחמים. מורה
באצבע אות קצ"ט חס"ל אות כ"ג והנזהר בברכה זו עליו נאמר ראה ריח
בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך וכו' א"ר אות א' בשם ס"ב."
מברכים על שני עצים, כמו שאמר המלך
שלמה, החכם מכל אדם (קהלת ד): "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן
הָאֶחָד... כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד
שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ" (וראה שם במקום שאר היתרונות). המילה "ואילו" דומה מאוד למילה
"ואילן": וְאִילן הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. אם האדם לא ישמור על העץ "ואין שני
להקימו". לא את העץ, ולא את האדם
שעלול להיפגע מחסרון העץ. כמו שמובא במדרש
"קהלת רבה": "בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת
אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,
וְאָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׁי, כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה
שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵּן דַּעֲתְךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב
אֶת עוֹלָמִי. שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ, אֵין
מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ."
"... וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ
וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט
וְשָׁם נִסָּהוּ" (פרשת "בשלח", שמות טו כה). רבינו בחיי בן אשר: ויש שפירשו שם שם לו חק
ומשפט שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם לפי שיש
מהם עשבים מחיים וממיתים ויש מהם מרפאים ויש מהם מחליאים ויש ממתיקים את המר ויש
שממררים את המתוק וכל זה בין בטבע בין בסגולה וזהו לשון חק ומשפט, חק הוא הסגולה
שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו. ושם נסהו הצמח הזה...".
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" ("פרשת
"עקב", דברים ח י). רבינו בחיי
בן אשר: כי כל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתעלה הממציא מזון
לשפלים כדי שיחיו ובזכותם התבואה והפירות מתברכין ומתרבים.
השם דואג לנו, ואנחנו לעולם, והעולם
מחזיר לנו טובה בברכתו ובהשגחתו יתברך. תן
דעתך שלא תקלקל. "הרי זו ארץ כה קטנה
שדי בשתיים-שלוש שגיאות גסות, וקלסתר פניה מושחת. אלה השגיאות שהן מן המעוּות אשר לא יוכל לתקון." (מתוך נאומו של ח"כ יזהר סמילנסקי בכנסת, סיון תשכ"ב (יוני 1962)). ראה כאן את נאומו המכונן.
... ואפשר להפליג עוד ועוד בהסברים
ומשמעויות, רמזים ודקויות.
פורסם, ביום חמישי ראש חודש ניסן
ה'תשפ"ו, 19 למרץ 2026.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה