1.
[הקישורים המוטמעים וההדגשות הם יוזמה שלי, להרחבת אופקים]
"נמצאנו
למדים בצורות שונות שעניינים שיש בהם חריגה מן הנורמות הבסיסיות מחייבים זהירות רבה
מאין כמוה, שלא יימצא מי שיגלה בהם פנים שלא כהלכה, ותיפרץ הפרצה.
ספר
המוסר "מסילת ישרים" (ר' משה חיים לוצאטו, איטליה-הולנד-א"י, המאה הי"ח)
עוסק במקומות רבים בחשיבות ההרגל החיובי, ובסכנתו של הרגל שלילי מעין המדרון החלקלק
שבענייננו:
"הנה
עניין הזהירות הוא, שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו, כלומר מתבונן ומפקח על מעשיו
ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון, חס וחלילה, ולא יילך במהלך
הרגלו כעיוור באפלה" (מסילת ישרים, ראש פרק ב).
אכן,
הגזֵרה והגזֵרה לגזֵרה ידועות הן בחיי המעשה ובמשפט המודרני בפעולות הבאות למנוע את
סכנת המדרון החלקלק: שמה שנראה לנותן הוראה או הסכמה כדבר ראוי עלול לשמש לבעלי כוונות
לא טהורות, ולעתים אף לתמימים, פתח שראשיתו קופו של מחט וסופו פתחו של אולם, למעשים
שאינם ראויים וגם לעבֵרות. וראוי שתהא מוטלת
לפתחם של מקבלי ההחלטות בימינו השאלה: איזו היא דרך שיבור לו האדם כדי שלא יידרדר במדרון
זה?
השופט בך (בבג"צ 6032/99 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד
נ"א(2) 790, 807) מתאר את התפתחות "המדרון החלקלק": "תחילה נקבעו
כללים, על סמך חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ופסיקת בית המשפט. לאחר מכן סוטים מהכללים, וכאשר מוגשת על כך תלונה,
מתקנים את הכללים על מנת להתאימם לסטיות" (וראה בדומה דברי הנשיא ברק בבג"צ
16/96 ליאור חורב נ' שר המשטרה, פ"ד נא(4) 1). והדברים מדברים בעד עצמם.
סוף דבר
ניסיון
החיים מורה שפרצות עלולות להתרחב ושבעלי האחריות צריכים לעמוד בפרץ... הכרת טבע האנוש
מזהירה אותנו בכל לשון של אזהרה ומדליקה כל נורה אפשרית שלא להגיע למצבים אלה... וכבר
אמר הנשיא לנדוי (בבג"צ 320/80 קואסמה נ' שר הבטחון, פ"ד ל"ה(3)
120): "תמיד שמנו מבטחנו בכך, שאצלנו אין קולו של החוק נדם אפילו בשאון מעשי האיבה
שמסביב". והוסיף השופט חיים כהן:
"ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה, שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה
נלחמים תוך כדי הפרת החוק" (שם, עמ' 132). אכן, לחימתנו אינה כלחימת אויבינו, ועלינו לשמור
שהיא תמשיך להיות כן".
[עד כאן ממאמרו של השופט רובינשטין]
2.
"הבעתי
זה מכבר את עמדתי (למשל בתיקים 32606/08 ו- 29683/09) כי לטעמי משסייג המחוקק את
האיסור המצוי בתקנה 38(א) לתקנות התעבורה במילים "... אלא לשם חצייתם כדי
להיכנס לחצרים או לצאת מהם", אין הכוונה למתן דרור לנוע על מדרכות ללא הגבלת מרחק,
אלא, לשיטתי, הכוונה היא לצימצום למינימום ההכרחי את מרחק הנסיעה של רכב על מדרכה,
וכל זאת כדי להימנע ככל הניתן מלחשוף את הולכי הרגל (שהמדרכה אמורה להיות מבצרם)
לסכנה ולאי נוחות שבתנועת כלי רכב על המדרכה.
הנאשם ציין בפני כי נסיעתו על המדרכה נעשתה
במהירות שלא עולה על 10 קמ"ש תוך שהוא נזהר, כדבריו, שלא
להתקרב להולכי רגל.
צר לי, אך אינני סבור כי יש בידי להוציא
מסר המתיר את נסיעתו של אופנוע במשקל 200 ק"ג (או בכל משקל אחר) על מדרכות
שלא לצורך.
יש לזכור כי מדרכות משמשות בין היתר גם
ילדים, קשישים, עגלות עם תינוקות והוריהם.
אינני סבור כי ראוי שייצא מבית המשפט מסר
המסכן את בטחונם של הולכי רגל אלה ואחרים על מדרכות או מסר אשר יגרע משלוות נפשם
ונוחיותם של הולכי רגל אלה ואחרים אשר לגיטימית מצפים הם שהמדרכה תהיה מקום בטוח
ושלו עבורם.
דומני כי יהיה זה אך סביר גם לומר שקרוב
לודאי שגם הנאשם הנכבד עצמו לא היה רוצה, דרך משל, כי מי מבני משפחתו, צעיר או
מבוגר, ייצא ברגל מחצר של בית למדרכה ויתקל שם לפתע באופנוע במשקל 200 ק"ג
(או בכל משקל אחר כאמור) אשר נע לאורכה של המדרכה במהירות של 10 קמ"ש (שהיא אגב מהירות של כ- 3 מטרים
לשניה).
המחוקק השלים אמנם עם סיכון מסויים בקובעו
את הסייג של הצורך של רכב להיכנס או לצאת מחצרים (והצורך בענין זה הוא כמובן מובן
והכרחי) ואולם דומני כי הפרשנות שיש ליתן להיתר זה צריכה להיות פרשנות מצמצמת, ולא
כזו, בכל הכבוד, העלולה אולי להפוך את השימוש בסייג הנ"ל למדרון חלקלק שבו
מותרת כביכול כל נסיעה על המדרכה תהא כברת הדרך אשר תהא אשר עליה יחליט כל נהג
כראות עיניו ונוחיותו, להבדיל מכראות ההכרח המינימלי.
במקרה הנתון שבפני ייאמר אם כך לסיכום כי
ראשית לא עמדה ההגנה בנטל להראות ראשית כי מתקיים הסייג, ולסתור כי אין מתקיים
הסייג.
ושנית, ואף לו הייתי קובע כי מתקיים הסייג
וכי יש במקום חצרים בדמות חניה מאושרת כדין על המדרכה, עדיין נותרתי עם בחירתו של
הנאשם לנוע 60 מטרים לאורכה של המדרכה מקום שלא נסתר כי ניתן היה להימנע מכך ולנוע
תחת זאת על המדרכה כברת דרך קצרה בהרבה בת 3 מטרים להשגת מטרה דומה.
לאחר כל אלה... מורשע בזאת הנאשם בעבירה
שיוחסה לו בכתב האישום.
ניתנה היום, 14 נובמבר 2011, במעמד הצדדים
3.
מתוך הקוד האתי של מד"א, המחייב את עובדי, מתנדבי ושלוחי מד"א...
אך נראה שהקוד לא באמת מחייב את כולם (לכאורה):
מד"א יכבד... את חוקי מדינת ישראל / מד"א יפעל להקל על הסבל האנושי
בכל מקום בו יימצא ולהגן על חייו ועל בריאותו של כל אדם / מד"א יפעל לקדם סובלנות,
ידידות, שיתוף פעולה ושלום אמת בין כל בני האדם / מד"א יפעל לרווחת הקהילה.
כאשר רוכב נוסע כ- 24 מטר על המדרכה,
לפעמים תוך זגזוג בין הולכי רגל, וחונה באורח קבע ויומיומי על המדרכה, באופן לא
חוקי בעליל – הוא מסכן חיים!
4.
כאשר שוטרים חונים על מעבר חציה – מקום שאמור
להיות מבצרם של הולכי הרגל – הם מסכני-חיים (וגם זו כבר תופעה הרווחת יותר מידיי)!!
"השוטר
יפעל לאכיפת החוק במסגרת הסמכויות וההוראות, תוך ציות לחוק".
"דן" לא טרחו להשיב לפנייתי
אוטובוס חונה, וחוסם נתיב נסיעה
כשמתרגלים לנהוג תוך סיכון חיים ובניגוד
לחוק, הרשויות לא פועלות מספיק לחינוך הציבור ואינן דואגות לאכיפה איכותית בתוך
הערים... הן יוצרות, במו ידיהן, "מדרון חלקלק", המביא (את כולנו) לסכנת
חיים.
כהות החושים, בין המותר והאסור, בין האפשרי
והמסוכן... טומנים בחובם סכנת מוות!!!
5.
במחצית
הראשונה של 2017, בעיר ניו-יורק (שמספר תושביה דומה למספר תושבי מדינת ישראל, אך
צפיפות האוכלוסין בעיר הזו הוא פי 30(!))... נהרגו 96 בני-אדם... בעוד שבמדינת
ישראל נהרגו 196 בני-אדם (יותר מפי 2)!! בחודש יוני 2017 נהרגו בעיר ניו יורק 18
בני-אדם, בעוד שבמדינת ישראל נהרגו 46 בני-אדם (פי 2 וחצי).
המדהים הוא, שברשימת ה- NYPD ל- 26 הגורמים לתאונות דרכים:
1. לא
נמצא "מהירות מופרזת".
2. במקום
הראשון (ובהפרש ניכר מהגורם במקום השני) מצויין: "הסחת דעת וחוסר תשומת
לב".
6.
חינוך
לנהיגה אחראית, אכיפה רצינית ואיכותית, והצלת חיים – חייבים להתחיל בתחום הרשויות
המקומיות (ע"י משטרת ישראל והפיקוח העירוני). באמצעות אכיפת:
-
עבירות חניה בניגוד לתמרורי וסימוני
כביש
-
חסימת נתיבי נסיעה
-
נסיעה וחניה על המדרכה (רכבים
ודו-גלגלי)
-
אכיפת המגיפה הלאומית של נסיעה וחניה
נגד כיוון בכביש דו-סיטרי (ראו להלן תקנה 72א(1)).
-
עצירה בתמרור עצור.
ע"פ תקנות התעבורה – פרק "מקומות
אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה" – תקנה 72א(1):
"לא
יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו... בצד שמאל
של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי, או בניגוד לכיוון הנסיעה...".
רחוב איכילוב (דו-סיטרי), פתח תקווה
אם הרשויות והמשטרה בוחרים בזדון
להמשיך לסכן את חיי הציבור, לא לחנך ולא לאכוף (או לאכוף נקודתית וסלקטיבית)... אז
רצוי להסיר תמרורים וכד', שלא לגרום לציבור עבריינות מיותרת.
7.
בכמה רשויות מקומיות השיבו לי פקחים
עירוניים, שהם אוכפים רק עבירות תנועה שבאפליקציה, איתה הם עובדים... ועבירות חניה
הם אוכפים בסלקטיביות רבה: "הוראה מגבוהה, עקב מצוקת חניה". נראה לי חוסר אחריות משווע להתיר חניה בניגוד
לחוק ובאופן מסכן חיים (כנ"ל), בגלל מצוקת חניה!
8.
אסיים שוב מדברי השופט רובינשטיין:
ניסיון
החיים מורה שפרצות עלולות להתרחב ושבעלי האחריות צריכים לעמוד בפרץ... הכרת טבע האנוש
מזהירה אותנו בכל לשון של אזהרה ומדליקה כל נורה אפשרית שלא להגיע למצבים אלה...
לקריאה נוספת:
