‏הצגת רשומות עם תוויות משטרת ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משטרת ישראל. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 בפברואר 2017

מִשְׁטָרוֹעַ



משטרה + רוע = מִשְׁטָרוֹעַ (פברואר 2017)

ראובן: על הבוקר חטפתי דו"ח 750 ש"ח על מהירות (130 במקום 90).  סעו בזהירות.

שמעון: אתה אמרת לי (בעניין אחר) שהמשטרה דווקא משתפרת בתחום האכיפה?!לא רוצה להשתמש בכינויי גנאי... אבל, אני אומר לך... שהמצב לא יכול להשתפר (כמגמה, ולא רק באופן נקודתי) אם המשטרע ממשיכה לאכוף מהירויות כאלה!!!  ולא... אני לא מעודד עברה על החוק! צר לי לשמוע שנתקלת בשוטר משועמם.  רק הבוקר ראיין רזי ברקאי, את יהודה – בוקר מיבנאל (להאזנה, הקשיבו מדקה 47:50 עד דקה 51:42):

"... "השומר החדש" עוזר מאוד, אבל לא פותר (את הבעיה); מי שצריך לפתור את הבעיה זה המשטרה... ולצערי, המשטרה זה בדיחה עצובה בנושא...; ב- 2013, כשנגנבו אצלי עגלים – נתפס שוטר שגונב...; השוטר עדיין שוטר, ורק בחודש הבא [4 שנים אחרי המקרה] מתחילים הדיונים בבית המשפט...".

שמעון: המשטרה, כהרגלה, מגלה אוזלת יד חמורה, ולא משתלטת על הפשיעה החקלאית... בטענה של מחסור בכח אדם ותקציב?!  אבל לשלוח שוטרים לאכוף מהירות... יש לה כח אדם???
אתה מבין מה מרתיח אותי??

ראובן: בזה אתה צודק לגמרי!  אבל אין קשר לדו"ח שקיבלתי; זה שנסעתי מעל המותר זו בעיה שלי...

שמעון: אם אתה מצדיק את השוטר – אז כנראה באמת מגיע לך.  זה קשור מאוד!
1.    אתה עבריין (בזה אתה מודה)?!
3.    הסטטיסטיקה מספרת שכל יום, בכבישי ישראל, נפגעים כ- 60 איש, 5 נפצעים קשה... ואדם אחד מקפח את חייו, כל יום!!!  למרות זאת, קל למשטרה לאכוף מהירות, מה גם שזה מכניס, בקלות, כסף רב... והמשטרה פשוט קלה מידיי על ההדק באכיפה כזו.
4.    החקלאי ביבנאל הוא קורבן של חוסר אכיפה משטרתית.  לחקלאים רבים מידיי נגרמים כל הזמן נזקים ישירים כבדים מנשוא... והמשטרה בוחרת לא להגן עליהם... וממשיכה לטפל בדברים טפלים, שאינם גורמים נזק – כמו מהירות!
5.    סדר העדיפויות של המשטרע – הזוי ולא מידתי!!!

מי שמגן על המשטרה -- שישא באחריות אישית כשיקבל קנסות... וכן ישא בגאון ובאחריות על נזקי החקלאים, שלא מקבלים מספיק הגנה!

ראובן: תכלס צודק :(

שמעון: דיי להגן על המדינה והמשטרה... – הציבור זקוק להגנה!!!


לקריאה נוספת:

יום רביעי, 22 ביולי 2015

טרור בשירות "משטרת ישראל" ו- "המדינה"



השבוע, כשהעליתי זכרונות מ- "פינוי עמונה, 2006"... נחשפתי לתמונה מזעזעת, שלא ראיתי בעבר – אזרח ישראלי, בחור יהודי, צעיר, מושלך מהחלון, כאילו היה חפץ... לכאורה, ע"פ העדויות מהמקום, ע"י שוטרים מ- "משטרת ישראל".

(צילום: בועז אופנהיים)

לא יכולתי שלא להיזכר בתמונות הלינץ', שביצעו ערבים טרוריסטים, בשני חיילי מילואים של צבא ההגנה למדינת ישראל, באוקטובר 2000.  באחת התמונות נראים הערבים משליכים את אחד החיילים מהחלון (אולי כבר מת?!).

 
האם השוטרים הישראליים האחראים למעשה נתנו את הדין להתנהגות המזעזעת הזו? האם המפקדים שלהם, בכל שרשרת הפיקוד, נתנו את הדין על המעשה?  האם ההנהגה נתנה את הדין?

חסכתי מעצמי ומכם... תמונות מדממות, משני האירועים.
אם מתסכלים היטב בתמונה מעמונה... נדמה לי שרואים שראשו של היהודי, כבר מדמם... לאחר מהלומות קשות שספג מהשוטרים, בתוך הבית?!

בספר "ישעיהו ליבוביץ': על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר" (עמ' 82-83), נשאל פרופ' ליבוביץ':
כלום אינך מגזים כשאתה משתמש בביטוי "יהודו-נאצי"? אתה באמת מאמין שאנחנו עלולים להידרדר עד לממדים של הנאצים?
ליבוביץ' עונה:
כשאומה )בלשון הנאצים - 'הגזע') ועוצמתה הממלכתית נעשים ערכים עליונים, אין עוד מעצורים למעשי האדם.  מנטליות זו רווחת גם בקרבנו... לא הקימונו מחנות השמדה כמעשיהם במזרח, אבל מה נורא הדבר שאנו נאלצים להציג עובדה זו כמה שמבדיל בינינו לבין הנאצים?

"השחיתות הכספית והכלכלית ‏(העלמת מס, הברחת מטבע, קבלת שוחד וכו'‏) איננה נגע פושה בגוף המשטר הכלכלי והחברתי הישראלי, אלא תכונה מהותית של משטר זה.  משטר זה מושחת מיסודו, באשר הוא פרזיטי: המשק ורמת החיים של האוכלוסיה - של 'השכבות הנכבדות ביותר' ושל המוני העם כאחד - אינם מושתתים על מאמצים והישגים ואינם מותנים בהם, אלא מקוימים בחסדם של מענקים, שילומים, מגביות, תרומות ונדבות וסובסידיות, שאותם מחלקים בעלי השררה לפני האינטרסים של ההחזקה בשלטון ולפי מידת קרבתם של המקבלים לשלטון.  האדם במדינה זו מתחנך להרגשה, שאין קשר בין כישרונו, יכולתו, מאמציו והשגיו בעבודה - מזה, ובין התגמול שהוא מקבל - מזה.  הוא מרגיש שלא הפעילות הכלכלית הכשרה - בין בעבודה פיסית או משרדית, בין במסחר, בין בפקידות, בין במקצוע חופשי וכו' - היא הבסיס להצלחה, אלא טובת ההנאה שאפשר להשיג על ידי השתלבות בשחיתות הכלכלית ובמנגנון הפרוטקציות המפלגתיות וההסתדרותיות - ומכאן רק צעד אחד אל המעילה והשוחד.  חברת השנור, חברה הנתמכת, מאבדת את קנה המידה המוסרי לגבי ההתנהגות הכלכלית־חברתית, ככל פילגש מוחזקת המאבדת את התחושה המוסרית".

מיכאל רז שטיינקריצר (קצין חקירות משטרתי לשעבר במחלקת הונאות במשטרה), אמר פעם על עניין אחר:
-         "המערכת לא מאפשרת לחקור באופן אובייקטיבי, אלא רק לטייח"
-         "רז... ממשיך להאשים את המשטרה: "היום מתנהגים שם בצורה עוד יותר גרועה. יש אנשים שנרצחים אבל במשטרה טוענים שהם התאבדו. הם עושים את כדי לסגור תיקים. יש המון מקרי רצח שלא מפוענחים ככה".


לקריאה נוספת:

יום שני, 20 ביולי 2015

מרוצץ הגולגולות – הורשע!



9 שנים מאז פינוי עמונה (הראשוןהשני עדיין מתבשל), "נידון" השוטר מרדכי (מוטי) מהגר, שעדיין משרת במשטרה, ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות... וכן גזר עליו בית המשפט גם פיצוי כספי על סך 10,000 ₪ לכל אחד משלושת המתלוננים.


השוטר מוטי בפעולה

למיגור פושעי ישראל, עמונה 2006
 
השוטר מוטי, בבית המשפט, 2015
 
 
במהלך השנים קיבל השוטר מוטי, מחמאות על תפקודו כשוטר, כאשר ברקע ידוע לכולם, כיצד פעל עם חבריו בעמונה, תוך כדי אלימות קשה כלפי אזרחים.
-         "הצוות שתחת פיקודך הוכיח במהלך המבצע (פינוי הבתים בעמונה, א"ו) בגרות ומקצועיות שראוי שישמשו מודל לחיקוי".
-         "מוטיבציה ללא גבולות, תעוזה שאין לה אח ורע וביצוע מושלם של משימה מורכבת".
-         בשנת 2007 נבחר מהגר לשוטר המצטיין במחוז ש"י, תוך קבלת מחמאות על כך שהוא מבצע את המוטל עליו בצורה טובה מאוד ועל היותו מודל לשוטרים אחרים בעבודתו ובהתנהגותו.
-         מדובר במפקד "ערכי, אחראי, בעל יוזמה במילוי תפקידו ושנותן דוגמה אישית לפקודיו".


תזכורת:


 
 

 
 
מתוך עדותו של יצחק בר-טוב (חובש קרבי, פרמדיק, ואח טיפול נמרץ) שהיה במקום, מלכתחילה, כמפגין [ציטוט מתוך פרוטוקול מס' 2, מישיבת וועדה החקירה הפרלמנטרית לעניין אירועי עמונה יום שלישי, 7 במרץ 2006]:
-         התמונות המוטמעות, נלקחו ממקור אחר.

בחור מורד מגג, אזיקים על הידיים, הוא שוכב על הרצפה.  עומדים עליו ארבעה-חמישה, גם יס"מניקים וגם מג"בניקים, כלומר, מדים שחורים ומדי חאקי - - - אחד עם הברכיים על הראש שלו, שניים על הגב שלו, ואני מתרשם שהוא לא נושם.  אני לא יודע אם מהלחץ של המשקל עליו.  אני רץ אליו ואני צועק: אני פרמדיק, תנו לי לבדוק אותו. ואני נבלם.  אני אומר לו: אני פרמדיק 382, סיימתי קורס ב-1997 בבנימין.  הוא אומר: אני פרמדיק. אני שואל אותו: מי אתה? כי הפרמדיקים הם קבוצה לא גדולה, אני מכיר את רובם.  הוא אומר לי: זה לא עניינך, אני אחראי פה.  איך קוראים לך? אליהו הנביא.  הוא חזר לאיפה שהוא היה קודם.  שוב ניגשתי לנער.  הפעם הגעתי יותר קרוב, ושוב אני נהדף אחורה.

 
מקרה אחר שראיתי: נזרק נער מהחלון, קם ומתחיל ללכת. הוא זב דם (תמונה. קרדיט: בועז אופנהיים).  לא הרבה דם, מעט דימום, אבל הוא נפל על הראש ואני יודע שזה עלול להיות פגיעת ראש, זעזוע מוח, משהו שיתפתח בהמשך.  אני ניגש אליו, הוא נמצא ממטר ממני, ואני אומר לו: בוא, בבקשה, לך לתחנת איסוף פצועים כי אתה חייב להתפנות.  רצים מתוך הרחוב, לא מהבית, ארבעה יס"מניקים ואומרים לו: בוא אתנו בחור.  אני אומר: רגע, הוא פצוע.  הם אומרים: לא, אנחנו עוצרים אותו.  אני אומר: על מה? אתם באתם משם, הוא יצא מהבית.  הם אומרים: הוא אתנו.  הוא היה באזיקים, ידיים מאחורי הגב.  תופסים אותו שניים מכל צד, ומתחילים ללוות אותו במכות... ובאלות ומאחור.
אני אומר: סליחה, פרטים.  עוד פעם התשובה: אליהו הנביא.



מידע נוסף ב- פרוטוקול מס' 4.

 


לקריאה נוספת: