פגשתי את אחד הנכדים שלו (יליד 1944), באיזו סיטואציה... ואחרי חקירה עצמאית קצרה הגעתי למידע על משה ז"ל (כרך 5, עמוד 2262), באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו (מאת דוד תדהר):
נולד בעירה סויר פלך וילנה (בשעתו
ברוסיה) ביום כ"ז בתמוז התרמ''ב (14.7.1882) לאביו אליהו מאיר, (מגדולי המסחר בתבואות
ובעצים בסביבה ההיא ובעל מנסרה לעצים בוילנה, בעל הדרת פנים שהסב עליו את פני כל
רואיו) ולאמו שרה רבקה
בת אליהו סבירסקי
(ביניהם היתה קרבה משפחתית רחוקה), נדבת לבה ומעשי צדקה וחסד שלה היו נודעים לרבים
במקום מושבה.
בן שנתים וחצי היה כאשר עברו
הוריו לגור בעיר שוינציאן (עיר מחוז באותו פלך). קבל חנוך אצל טובי המלמדים
והמורים ומחנכו האחרון היה הרב רבי פינחס רוזובסקי הרב דמתא חובב ציון בעל שם
בדורו. כאשר מלאו לו חמש עשרה שנה עבר לוילנה והשתלם בלימודים כלליים והמשיך
להתמחות בלימודי הקודש. בן 17 עם הוסד אגודת הנוער הציונית בשם "התחיה",
נמנה כאחד מראשוני חבריה בשורותיה. אחרי השתלמותו בלימודיו, נתקבל כפנקסן בבית
חרושת לתעשית פחי ומוצרי נחושת שהלך ונבנה אז בוילנה על ידי קבוצת סוחרים ידועים
בה ואחרי הקמתו נתמנה כמנהל משרדו.
בשנת 1905 נשא לאשה את צלה בת דן הלוי בדנס.
בשנת 1907 נכנס בעסקי עצים
ויערות אשר בפירמה המשפחתית שלו "אליהו סבירסקי ובניו", שכר בית חרושת
לנסירת עצים בעירו. הוא השקיע הרבה כושר ומרץ בפתוח עסקי הפירמה, ואחרי שנים אחדות
של פעולה נמרצת ומוצלחת, הקים יחד עם אביו ואחיו מנסרה משלו בפרבר זויריניץ על נהר
"ויליה" שבעיר וילנה, הצטיין בעירו בנדבת לבו לצרכי צבור ולמוסדות תורה,
תרבות וחסד. היה ער ופעיל בעניני ציונות. בקיץ 1915, בהתקרב חזית המלחמה (במלחמת
העולם הראשונה) לוילנה, עזבו פרנסי העיר וטובי העסקנים בה את העיר. דרכי המסחר
והמלאכה השמו, היוקר האמיר והפרוטה אזלה מהכיס. השחיטה שהמסים ממנה שמשו למקור
העקרי לכסוי הצרכים למוסדות הסוציאליים והצדקה, ובאופן חלקי גם למוסדות תרבותיים
בעיר, התמעטה וגם המוסד הותיק הגדול שבשם "צדקה גדולה", שרכז בידיו את
כל ההכנסות הרשמיות לעזרה למוסדות, לנצרכים וקשי יום, אזלו כל מקורותיו והמצוקה
בעיר הלכה וגדלה. וקהל גדול של נזקקים לעזרה מהירה צבא על דלתות המוסד מבוקר עד
ערב ("צדקה גדולה'' שמש בהסואה לקהלה סדירה, שבשלטון הצארי הרוסי אסור היה
קיומה, ועסקה בכל פעולות של קהילה). קמו אז מוסדות לעזרה ובתוכם "הועד היהודי
המרכזי" לשעת חירום שבהרכבו נכנסו אנשים ידועי שם מכל שכבות הצבור היהודי
שבעיר. הועד הזה הטיל על עצמו לנהל את עניני הצבור ולדאוג לצרכיו שלא ישארו המוניו
עזובים ומופקדים למצוקה ותלאות כצאן בלי רועה. פעולותיו של משה סבירסקי בועד
וסביבו היו רבות וגדולות.
משנכבשה העיר בבוקר יום
הכפורים בשנת 1915 בידי הצבא הגרמני ומצוקת הרעב השתלטה על חלק גדול של תושבי העיר
בלי הבדל דת וגזע, והלחם בכלל חולק במנות מצומצמות לכל תושבי העיר לפי כרטיסים,
הקציב מינהל הסעד של השלטון הצבאי הגרמני 4,500 מנות לחם חינם ליום לנצרכים יהודים
ו-7,500 מנות לנצרכים פולנים. השלטון הנ"ל נתן את התמיכה רבת הערך אז באזהרה
חמורה שבמקרה ויתגלה אי סדר בחלוקת הלחם, תפסק ההקצבה כולה. אחרי הצלחת סבירסקי
בהסדרת כמה ענינים שהטיל עליו הועד לשביעת רצונו המלאה ולתועלת הגדולה של הצבור,
הפצירו בו ה"צדקה גדולה" והועד הנ"ל לקבל עליו את ארגון חלוקת
כרטיסי הלחם לנצרכים. לאחר שבועות אחדים של חלוקת כרטיסי הלחם בלי תכנון וסדר
לרגלי המצוקה הגדולה שהלכה והתפשטה והכמות הבלתי מספקת של כרטיסי המנות שהיו בידי
מחלקיהן, נאלץ סבירסקי להעתר להפצרת המוסדות הנ"ל לקבל לידיו לארגן את חלוקת
כרטיסי מנות הלחם חינם מטעם השלטון הצבאי הגרמני בתנאי שבמשך חודש ימים של תכנון
וארגון הפעולה לא יטה השלטון את אזנו לתלונות ומסירות. סבירסקי חילק את העיר ל-16
אזורים ומעליהם לשכה ראשית שבמשך ימים אחדים אספה, רשמה והעבירה חקירות לכל
הנצרכים בעיר ובמכשיר המסודר הזה למופת סודרה החלוקה לשביעת רצון מקבליה ומבלי שמי
שהוא יפנה לשלטון בתלונה.
על העדה הרוסית הקטנה שלא
הספיקה להמלט מהעיר לפני כבושה, עברה כוס התרעלה כמו על יתר תושבי העיר וסבלם גדל
עוד ביתר שאת מכיון שהם היו בני אדוני הארץ, לא ידעו כבל מעולם ולמוסדות צדקה וחסד
לא היה מקום בתוכם. עדה זו פנתה לעזרה ולחלק בחלוקת כרטיסי הלחם לעדה היהודית,
סבירסקי הפנה את נציגיה, לפי עצת הרב יצחק רובינשטיין - אל האחים לגזע - אל העדה
הפולנית שבידה הקצבה יותר גדולה ומספר יותר קטן של נצרכים ממספרם בתוך העדה
היהודית. אך הפולנים הקשיחו את לבם ורחמים נוצריים לבני גזעם ואמונתם לא פעלו.
נציגי העדה הרוסית, שהמחסור והכפן בתוכה עשו שמות, פנו שנית לסבירסקי ובהתאוננם על
אחיהם הפולנים ובתנותם את מצוקתם הקשה מנשוא, בקשו את רחמי היהודים אחיהם. לפי
המלצת סבירסקי הוסכם להקציב לעדה הרוסית עשרה אחוזים מהמכסה היהודית היינן 450
כרטיסי לחם חינם.
אחרי הפעולה ההומניטרית הזו,
פנה סבירסקי לקצין הגרמני שנהל את עניני הסעד בארצות הכבוש הגרמני, להגדלת ההקצבה.
הלה התרגז והתקצף על התמיכה ברוסים אויבי גרמניה ואיים להקטין את מכסת היהודים
בכמות הנתנת ממנה לרוסים, כי בהפרשה זו העדה היהודית מוכיחה על יתרה מעל צרכיה
היא. דברי הכבושין וההסברות שהשמיע סבירסקי באזני הקצין הגרמני, ובעיקר ההדגשה
שאין בודקין למזונות ואין עומדין על דם רעב באשר הוא אדם ולוא גם שונא מתמול ;
מסירת תזכיר, באותו מעמד, על המצוקה והרעב השורר במחנה היהודי, פעלו עליו ומסר
לידיו תוספת של 3,000 כרטיסי לחם חינם ואם אחרי חקירה יוכח כי המצב הוא כצעקת
סבירסקי ישוה את הקצבת היהודים להקצבה הפולנית. וכך כעבור ימים אחדים, הגדיל את
המכסה ליהודים והעמידה על 7,500 ליום.
פעולת לשכת הסעד היהודית
בראשותו של סבירסקי זכתה להוקרה רבה מצד השלטון הצבאי הגרמני וזה נעתר לבקשותיה גם
בשטחים אחרים לטובת הנצרכים היהודים, כגון: שחרורים מארנוניות, מעבודת כפיה וכו'.
משנסתימה מלחמת העולם הראשונה וסבירסקי שאף להשתחרר מעול העסקנות ולחזור לעסקיו
הפרטים, צרה חדשה פרשה את כנפיה על וילנה ואגפיה, ופעילותו היתה שוב חיונית ובלתי
נמנעת.
בשביעי של פסח תרע"ט
(1919) כבשו גיסות הצבא הפולני את עיר וילנה ומחוזה. במסע נצחון זה על צבאות
הרוסים נאסרו ע"י הצבא הפולני אלפי יהודים באשמת פעולות נגדו ועזרה לאויב
הרוסי הסוביטי, וסבירסקי נקרא להמשיך בפעולות אצל השליטים החדשים למען שחרור היהודים
העצורים. אך סירב לקבל עליו את המשימה החדשה הזו בטענה שאינו שולט די הצורך בשפה
הפולנית כדי לפנות לאנשי השלטון בלשונם הם. הרב רובינשטין הפציר בו ולא הרפה ממנו
באמרו: "השם יהיה לך לפה". הלחץ של ראשי העדה וסבל הנאסרים עשו את שלהם
וסבירסקי הצטרף למשלחת מטעם השלטונות הגבוהים לפי פקודת המרשל פילסודסקי.
היהודים הנאסרים וכמו כן
אנשים ממעוטי עמים אחרים שנאסרו, הוגלו כולם למחנות רכוז בכל רחבי מדינת פולין
המשוחררת.
הפעולה היתה כרוכה בפגישות עם
מפקדים שונים וקצינים גבוהים, בנסיעות שהיו טעונות רשיונות מיוחדים, בבקורים במפקדות,
במחנות רכוז ואצל השלטונות הגבוהים בוארשה. ברוב המקרים נפגשה המשלחת ביחס עוין
מצד המפקדים, ולא פעם הוכרחו לשמוע האשמות כבדות על היהודים, שעשו יד אחת עם האויב
הבולשבי לקצץ בצבא הפולני וכי יריות מכל בית יהודי ושפיכת מים רותחים היו מעשים
בכל יום. על המשלחת היה להכחיש את כל האשמות הבדויות וזאת עשתה בתוקף, ובאומץ מבלי
להרתע מפני אף אחד.
בעזרת יהודי ציר לסיים
הפולני, נתקבלה המשלחת ע"י רע וידיד קרוב לפילסודסקי שלפניו תינו את צרות לבם
ואת פרשת הענויים שעברו על יהודי עירם והפצירו בו שישמיע באזני המרשל על ענוייהם
ואת הדריסה ברגל גאוה בפקודותיו. הגוי הזה היה מחסידי אומות העולם, שמע את המשלחת
בלב שבור והבטיח לה עוד ביום המחרת לפעול אצל המרשל ואמנם קיים את הבטחתו וביום
המחרת לפנות ערב הזמין אליו את חברי המשלחת וקבע אותם כמשלחת שמונתה לפי פקודת
המרשל פילסודסקי, לפעול במחנה הרכוז של ביאליסטוק כועדה משפטית לברור האשמות של
הנעצרים יחד עם נציג אחד של שלטון המחנה ולשחרר את מי שנמצא למוצדק.
בועדה חקירתית-משפטית זו
בהרכביה השונים השתתף משה סבירסקי כחבר רשמי, וועדות אלו עברו על כל מחנות הרכוז
שמצאו מקום במדינת פולין ואלפי אנשים ונשים חפים מכל פשע שוחררו ממאסרם.
על פרשת פעולותיו של משה
סבירסקי לעזרת הרעבים בשנות המלחמה, ולעזרת הנרדפים והעצורים אחרי המלחמה, מסופר
בפרק מיוחד בספר "וילנה הציונית ועסקניה" מאת יצחק ברוידס, תל-אביב,
1933 שממנו לוקחו רוב הדברים הנאמרים לעיל.
עם חזרת אלפי האסורים
והעצורים היהודים למשפחותיהם ולחייהם האזרחיים, חזר גם משה סבירסקי למשפחתו,
לעסקיו ולפעילות צבורית וציונית של ימים כתיקונם, ובראשית שנת תרפ"ד נבחר
כחבר הדירקטוריון של קרן היסוד שליד המרכז הציוני של חבל ליטא-וילנא ושרת בהתנדבות
כמנהלה הראשי של לשכת קרן היסוד שם עד יום עלותו ארצה.
בראשית שנת תרפ"ה
(9.11.1924) עלה עם משפחתו ארצה ויסד בתל-אביב את הפירמה "האחים
סבירסקי" למסחר עצים וחמרי בנין, ובחורף שנת תרפ"ח נטע את פרדס
"סבירסקי" בכפר-סבא.
נבחר כחבר למועצת בנק קופת-עם
בע"מ ואחרי זמן קצר כחבר להנהלתה וכסגן נשיאה.
שרת הרבה שנים כחבר ועד לשכת
המסחר תל-אביב ויפו כגזברה ואחרי כן כסגן נשיאה ובכהונתו זו המשיך עד שנת
תש"ז. שרת הרבה שנים כשופט בבית המשפט העברי העליון. על כסא זה ישב עד יומו
האחרון של קיום המוסד שחוסל עם הקמת הכנסת של נבחרי העם במדינת ישראל.
בתקופת המאורעות בארץ שהחלה
בשנת תרצ"ו (אפריל 1936), התמסר לעניני "כפר הישוב". הקים וארגן את
המחלקה לתרומת מס האימפורט על יד "כפר הישוב" ובשנה וחצי עמד בראשה. היה
פעיל כשופט בחבר השופטים של "מס חירום" במשך תקופת קיומו של המפעל.
בחורף שנת 1941 נבחר מטעם
הועד הלאומי כחבר בועדת הח"י של ועדת הבטחון ע''י הסוכנות היהודית שבראשה עמד
מר משה שרתוק ובכהונה זו שרת עד אחרי התארגנות הכנסת הראשונה לישראל.
בחורף של שנת 1942 השתתף
בארגון "מגבית ההתגיסות (כעבור שנה בערך "מגבית ההתגיסות וההצלה")
ומונה כחבר הנשיאות שלה מיום הוסדה, והיה פעיל מאד בכל מאמציה ופעולותיה הכבירים
בכל שנות קיומה. היה פעיל בעניני הבטחון בארץ עד לתקומת המדינה, ובכל המצבים
הקשים, תרם ממרצו ומנסיונו לעזרת הישוב ובמאמצי השחרור והתקומה.
צאצאיו :
דב (בוריס) (אגרונום
וד"ר לבוטניקה);
דבורה אשת מאיר מלחי (סוכן מכס
ובא כח של החברות קונרד וויטסטר ליין לישראל);
חיים מוסמך לבקטריולוגיה
במכללת קמברידג'.
שרת בצבא הבריטי בימי המלחמה בדרגת מיג'ור ובצבא הגנה לישראל כרב סרן בחיל
הנדסה ;
חמדה אשת אפרים אילני (פקיד
בצבא הגנה לישראל, הוכתרה כמורה בבית ספר פדגוגי גבוה בשויצריה);
שושנה אשת יצחק אלכסנדר סבירסקי
(פקיד בבנק לאומי לישראל):
רבקה אשת יעקב מירון (מורה
בבית ספר אליאנס בתל-אביב).
בקבוץ סעד בבית המדרש יש ספרים רבים 'מספרי משה סבירסקי', שמחתי לקרוא על האיש ופעלו. אף תליתי לזמן-מה דף המתמצת את המאמר לעיל.
השבמחקיישר כוח על הפרסום.