"מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי יהיה מאיזה עם שיהיה..."

להלן, קטע ראשוני ונבחר, מתוך מאמר י״ג - אהבת רעים (הכולל 31 פרקים), מתוך "ספר הברית השלם" (חלק ב') לרבי פנחס אליהו ברבי מאיר מוילנא (ראה פרטים נוספים בסוף הקטע המוקלד (אני מקווה שהקלדתי כראוי, ללא שגיאות)). ציטטתי רק על קצה קצה המזלג, מתוך ים הרעיונות הטובים, החשובים והמתוקים שראוי כל אדם לקחת לתשומת לבו, כיצד להתנהג עם כלל בני האדם:

"מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי יהיה מאיזה עם שיהיה ויהיה מאיזה לשון שיהיה בעבור שהוא אדם בדמותו ובצלמו כמוהו ועוסק בישובו של עולם... ולא יצא מכלל האהבה הזה אלא שנים, זו האחד בן אדם המדבריי הנקרא (ווילדער מאן)... ושני הוא בן אדם מדיניי אך עוסק בהשחתת העולם כמו הרוצחים והגנבים והשודדים וכדומה. ואמנם יש הפרש בין המדבריים להמשחיתים, והוא, להמדבריי אין לעשות רעה על חנם כאשר אסור לצער בהמה בחנם, אך למרצחים ולמשחיתים מי שעושה להם רעה יפה עושה... ואלה המה מחריבי העולם בפועל ידיהם...

... לכן לא אך טוב לישראל הדבר הזה רק ראוי לשמור הדבר הטוב הזה לכל אדם לאהוב עמים כלם, וקשר מין האנושי בכללו כל הקהל חוקה אחת לגר ולאזרח הארץ, ולהשתדל כל איש ממנו בעשיית הטוב איש אל רעהו... בין בהשתדלות הגוף בין בקנין מה שבידו להשתכר בה טובת כללותם ולהרויח בה תועלת חברתם, זה הוא ענין ריע ואהבת בני אדם אשר יחובר אל כל החיים המדברים הנקרא (מענשען פריינד).

... מעתה השכל נותן שמוטל על כל אדם חוב גמור לשמור תמיד היושר וצדק בתוך חברת מינו כדי שיתקיים הקבוץ ויהיה שוקד על שמירתם להרחיק מעול ומהזיקה לאחד מהם ולהיות דורש שלומם וטובתם כל הימים למען קיום ברית החברה ועבותות קשורם בעשותו מעשים נאותים וראויים להפיק להם ומהם רצון...

... אם יבחון האדם בנפשו ובטבעו ימצא בעצמו נטיה וחפץ לעשות מעשים ישרים בעיני כל אדם להטיב ולהשפיע לזולתו, לחמול על דל, להושיע מלחץ, לפקח האסור, לחבוש הנמחץ, לרפאות החולה, להציל לקוחים למות, לחשוך מטים להרג, לחלק מחכמתו לאחרים, ללמד תלמידים, להדריך אנשים ולהורותם הדרך הטוב וכדומה לאלה להטיב לזולתו בכל מיני מיטב מכחו ומקנינו ומחכמתו וכל אשר ביכולתו.

... ואהבת לרעך כמוך, ואין הכונה בו לישראל דוקא שאילו היה כן היה כתוב ואהבת לאחיך כמוך כמו שכתוב אצל רבית... או, ואהבת לבני עמך כמוך כמו שכתוב לא תקום ולא תטור את בני עמך, אבל הכונה בו לרעך שהוא אדם כמוך ועוסק בישובו של עולם כמוך וכל האומות במשמע... ומצינו בכתוב שאף הגוי נקרא ריע...

ולא מלבי אני אומר קרבו גוים מפורש נמצא בדברי איש האלהי קדוש ר ׳ חיים ויטאל ז"ל בספרו שערי קדושה (חלק א׳ שער ה׳) וזה יכתוב ידו שם ויאהב את כל הבריות אפילו גוי עכ״ל, וכן נמצא מפורש גם בתנא דבי אליהו (פרק ט״ו בו) שאמר אליהו לאיש יהודי אחד שמכר לגוי... בני, כתיב לא תעשוק את רעך (ויקרא י״ט) רעך הרי הוא כאחיך ואחיך הרי הוא כרעך עכ״ל, והגאון בעל זקוקין דנורא כתב בזה הלשון רעך משמע אפילו עכו״ם המטיב לו עכ״ל...

... כן אמרו חז״ל אפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול... אבל צוה כמו כן על עמו בני בחוניו להכרית מעיר ה׳ כל פועלי און המשחיתים הקבוץ כמו אם ימצא בתוכם איש אשר ירצח את רעהו בזדון וארב לו וקם עליו והכהו נפש וכדומה המפר ברית החברה ואמר מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כ"א).

... גם מצינו שהכתוב משבח את שמואל הרמתי באהבת רעים כנאמר והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים (שמואל א׳ ב׳), הרי נתבאר כי מוטל זה החוב מן התורה והכתוב גם כן.

אבל לדעת אם אנו חייבים עליה מן המקובל מחז״ל מעתיקי השמועה ותורה שבעל פה, נאמר שנמצא מפורש כן בדבריהם, והוא, רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם (אבות פרק ב׳), כלומר שכל מעשה ממעשי האדם צריך שיהיה מה שיודע בברור שהוא יושר וצדק והוא דבר שישמח בו לעד ולא יבוש בו לנצח, כי הוא לו לכבוד ולתפארת ויהיה מרוצה וטוב בעיני כל אדם וחביב בעיניהם ומקובל לשם ולתפארת ולתהלה בכל הארץ, ואין הכונה בזה על מעשה המצות מה שראוי מצד מצות התורה לעשותה או לעזבה, כי מעשה המצות אנו חייבים ומוכרחים עליהם מן התורה ואין ברירה והרשות נתונה שיבור לו האדם, אבל הכונה בזה בשאר הדברים הנעשים עפ״י מדותיו במה שנוהג עצמו בהם עם הבריות, והמדות אינם מפורשים בתורה להיותם פרטים רבים מאד וסמכה בהם על חכמת חכמים מחכמי התורה שבעל פה ועל בינת המשכילים בעם, בכל זאת לא השיבה אחור ימינה מזכור אותם בדרך כלל כמו ועשית הישר והטוב (דברים ו׳) ופירש רש״י ז"ל לפנים משורת הדין, וכו ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט). ובאמרו ותפארת לו מן האדם ולא אמר ותפארת לו מבני עמו כוונתו בזה כל בני אדם וכל יושבי תבל בין בני עמו ובין בני עם אחר...

... והכוונה במאמרו זה כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו כי הנהגת האדם עם הבריות במעשים ומדות המרוצים אצלם עושים אותו רצוי גם כן למקום באין ספק, ובהפכו את המאמר ואמר וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו להורות נתן שכל המצות והמעשים הטובים שבין אדם למקום בעשותו אותם אם אינו מתנהג באופן ישר וטוב ממעלות המדות עם בני אדם עד שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו בודאי ובלי ספק ולא יועיל לו כל התורה וכל המצות אשר יעשה בינו לבין המקום להגיע אל השלמות להפיק רצון מה׳, לא תוכל למצוא אדם שאין רוח הבריות נוחה הימנו ועם כל זה רוח המקום נוחה הימנו כי הוא משפט מתהפך מחייב כללי ושולל כללי.

ובאמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו ולא אמר רוח בני עמו הכונה בו כל בני אדם וכל הבריות בין בני עמו בין בני עם אחר בין יחיד בין רבים, ומפורש אמרו חז״ל שאין חלוק בדבר הזה אשר אנו מדברים במאמר הזה בין בני ישראל לבני עם אחר...
הרי כי חז״ל קרבו גוים וכללו אותם באהבת רעים, ומה רבו חכמתם ואמת משנתם כי הדבר הזה הוא חוב מוטל על כל אדם להפיק רצון כל הבריות מרים היותו אדם מובלע בתוך אנשים... ועל כן כל איש מחוייב להתנהג על כל אדם וכל משפחות האדמה בטוב וביושר ובאחוה עד שיהיה נוח ורצוי לכל מי שהוא אדם ורוח הבריות כלם נוחה הימנו... ואם כן כבר התבאר שהוא חוב גמור מן השכל ומן הטבע ומן התורה ומן המקובל, ומעתה שמעו זאת בני יעקב למדו הריע והאחוה והאהבה במין האדם איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק ועם כל עמי הארץ ידבר שלום".


מידע נוסף על הספר:
הספר שברשותי הינו מהדורה חדשה (1990), בדפוס ברור, לספר שיצא לאור לראשונה בשנת תקנ"ז (1797). המהדורה החדשה, בהוצאת "יריד הספרים, רח' מאה שערים 6, ירושלים".

הספר כולל שני חלקים (610 עמודים):

חלק ראשון: על כוכבי השמים, וארבע יסודות הארץ. על חכמת הטבע לכל חלקיו, החי, הדומם והצומח, וכלי החכמה שהמציאו בעולם, על האדם ובנין גופו, חושיו ותולדתו.וכן תולדות עמי עולם בארבעת חלקי תבל.

חלק שני: מענין האדם הישראלי, כל בחינת נפשותיו וענין השארת הנפש, סודות מחכמת הקבלה שיובנו לכל איש, חשיבות לימוד חכמת הנסתר, דרך האמונה ואופנו בעיון זך וישר, סותר דעות כוזביות של הפלוסופים, הדרכה בדרכי העבודה לעליה מתמדת בעבודת ה' ובמעלות התורה והמידות הטובות, עניני רוח הקודש והנבואה, מבאר מאמרים תמוהים בחז"ל ועוד.

הובא לדפוס באותיות חדשות ומאירות עינים על פי המהדורה השלמה והמתוקנת, בהגהה מדוייקת, חלוקה לקטעים ופיענוח ראשי תיבות, וביחוד הוחזרו אליו מאות השמטות שהוצאו הימנו ע"י הצנזורה במדינות השונות.

מהדורות סרוקות:
1. שנת הדפסה תקע"ח (1818).
2. שנת הדפסה תרס"ד (1904).