"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'" (מדוע וכיצד מתו שני בני אהרן?)

הערה חשובה: לצערי, בעריכת המאמר להלן, לא היו לי, באופן נגיש, מאגרי מידע הכרחיים, כמו (אך לא רק): פרוייקט השו"ת ומילון אבן-שושן (בעל ארבעת הכרכים הירוקים). אולי, בלי נדר, אשלים מידע נוסף, בעתיד; ואולי דווקא טוב ראוי ונכון לקצר בדברים, ולא להאריך?!.

וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' , אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לא צִוָּה, אתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה' (פרשת "שמיני", ספר "ויקרא" פרק י' פסוקים א'-ב').

כבר שנים, שכשמגיעים לפרשה הזו, אני נזכר בתופעה הידועה בשם " Spontaneous human combustion".
מאחד מאתרי הידע האהובים עליי; הנה עוד מידע בנושא: How Spontaneous Human Combustion Works
והנה מה שאומרים על התופעה הזו, במילון הספקנים (גם כן באנגלית).

רש"י (פרשת "שמיני", ספר ויקרא פרק י' פסוק ה'): "... מלמד שלא נשרפו בגדיהם, אלא נשמתם, כמין שני חוטין של אש נכנסו לתוך חטמיהם (סנהדרין נב')".

רבינו בחיי (פרשת "שמיני", ספר ויקרא פרק ט' פסוק כד'): "וכן מצינו שתים עשרה אשות שנפלו מן השמים בדורות ובזמנים חלוקים, שש מהן היו לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות, והשש הנותרים דרך כעס ונקמנות"... ומכאן הוא הולך ומפרט את 12 המקרים והאירועים המדוברים.

בהפטרה לפרשת זו (פרשת "שמיני"), קוראים בשמואל ב', פרק ו'-ז', מענייני הפרשה; ראו פסוק ו'-ז':
"... וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלהִים, וַיּאחֶז בּוֹ--כִּי שָׁמְטוּ, הַבָּקָר. וַיִּחַר-אַף ה' בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלהִים עַל-הַשַּׁל; וַיָּמָת שָׁם...".

אגב, הנה קישור לאתר שפעם ראשונה ראיתי היום, ודבר תורה מעניין: "על שום מה מתו נדב ואביהוא? אומר על כך המדרש: על שום שלא נשאו נשים".

אחרי קריאה מוגבלת של הפרשנים, הנה הפרשנות שלי (במחילה, ומטעמים רבים, לא אוכל לפרט כל הרעיונות, הדוגמאות והפרשנויות):

לפי פשט הכתוב "וַתֵּצֵא אֵשׁ", נראה "כאילו" זו הייתה אש ספונטאנית.

"ספונטאני" (באנגלית):

"coming or resulting from a natural impulse or tendency; without effort or premeditation; natural and unconstrained; unplanned: a spontaneous burst of applause.

(of natural phenomena) arising from internal forces or causes; independent of external agencies; self-acting.

produced by natural process".

ראו המשך הכתוב (פרשת "שמיני", ספר ויקרא פרק י' פסוקים ו'-יא'): "וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לא-תִפְרמוּ, וְלא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף ה'. וּמִפֶּתַח אהֶל מוֹעֵד לא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה', עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר משֶׁה. וַיְדַבֵּר ה', אֶל-אַהֲרן לֵאמר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבאֲכֶם אֶל-אהֶל מוֹעֵד--וְלא תָמֻתוּ: חֻקַּת עוֹלָם, לְדרתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקּדֶשׁ וּבֵין הַחל, וּבֵין הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרת, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֵת, כָּל-הַחֻקִּים, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם, בְּיַד-משֶׁה".

בהמשך הפרשה, פרק יא', מפרט הכתוב עניינים מה לאכול וממה להישמר ולא לאכול, ובסיום הפרק (פסוקים מד'-מה'), כתוב פעמיים: "וִהְיִיתֶם קְדשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".

רבינו בחיי: "הקדושה הזאת לישראל יותר משאר האומות, אינה אלא במעשה התורה והמצוות...".
אור החיים: "פרוש ומשונה אומה ישראלית לקדושה וטהרה... והתקדשתם - תעשו גדרים וסייגים לבל תטמאו ובזה אני מבטיחכם שתהיו קדושים..."
ספורנו: "... כדי שתהיו קדושים ונצחיים בהכירכם את בוראכם והלכתם בדרכיו... וראוי לכם שתעשו זה ההשתדלות להתקדש ולהיות קדושים, כדי להפיק רצוני...".

"וְאַנְשֵׁי-קדֶשׁ, תִּהְיוּן לִי..." (פרשת "משפטים", ספר שמות כב' ל')
רש"י: "אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי"

"וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי" (פרשת "קדושים", ספר ויקרא כ' כו')
רש"י: "אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו"

ראו גם מדבריו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל על "קדושת ישראל".

בקיצור,
התורה היא המתכון להישמר מכל רע, ובעשיית הטוב, כפי שהתורה מתארת... מושפע שפע טוב לעם ישראל ולעולם כולו.

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם: כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד' י')

לא הכל ברור ומובן, ויש שאלות וקושיות מרובות (ולעיתים קשות) על אופן הנהגתו והשגחתו יתברך, ואין לנו, עם ישראל, אלא לעשות ולקיים התורה כמיטב יכולתנו ובתום לב.
ראוי לזכור ולהפנים שאנו, בני אדם מוגבלים בהבנתנו וביכולתנו לתפוס רעיונות גבוהים ועמוקים... ולכן, ראוי לזכור שאם יש לנו טענה כלשהי, היא איננה כלפי שמיא... אלא כלפי עצמנו והעובדה, שאין אנו רואים את התמונה הגדולה, כמו ש- "הוא" יתברך "רואה", משגיח ומנהיג.

לדעתי, כשברא אלקים את העולם, בראו כמערכת חוקים מורכבת ביותר.

האש, לדוגמא, יכולה להיות חיובית מאוד ולחמם... אולם, קירבה לא זהירה או חשיפה מרובה, עלולה להביא לנזק וכאב גדול. הכל צריך להיות במידת הזהירות הראוייה. והתורה, על כל חוקיה ומרכיביה... מיועדת להנחות את האדם הישראלי (היהודי) כיצד להתנהג בעולם המורכב הזה, להימנע מרע ונזק, ולהידבק ולהשפיע רק טוב.

בעולמו של הבורא יתברך, יש מערכת חוקים ספונטאנית; עשיית טוב - מביאה לעושה ו/או לאחרים (בזמן כלשהו (שום-דבר לא הולך לאיבוד)) טובה וברכה; ועשיית רע, והימנעות מדרך התורה, עושה, חס ושלום, ההפך.

אולי אפשר להמשיל את זה לשדה מוקשים, שאמור לעקב פלישת אויבים. מי שהטמין את המוקשים, יודע מה הסכנה למישהו (אויב או לא) שיכנס לשדה, ועל כן השדה מגודר ומסומן. אם מישהו, מכל סיבה שהיא, כנגד כל האזהרות יכנס לשדה, דמו בראשו... ואם יגרם לו נזק... אין לו על מי להלין, אלא על עצמו... ולא על מי שהטמין המוקשים.

נדב ואביהוא, עשו מעשה, שמצד הטבע גרם לפעולה ספונטאנית מסויימת לקרות: וַיִּקְחוּ... נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לא צִוָּה, אתָם... ומה כתוב מיד לאחר מכן? "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ...". הכתוב מפרט ארבעה מהלכים/פעולות שהם עשו, שהביאו לתוצאה (ספונטאנית) טראגית שקשה להסביר. בהחלט, לא פשוט ליישב את המקרה עם העובדה שלא צויינה אזהרה מקודם.

וכן קרה גם אצל עוזה, שפעל לכאורה באופן ספונטאני לעשות טוב... אולם, הוא "נגע באש ונשרף".

בהמשך הפרשה, משה רבינו מפרט כלמיני מקרים שראוי לאיש הישראלי להתרחק מהם... כדי לא להיפגע, חס ושלום.

על עם ישראל מוטלת אחריות רבה. וכדי שהעולם יתנהל בטוב, עם ישראל (ככלל) וכל יחיד ויחיד (כפרט) חייב להתנהל על פי דרך התורה; וכי למה נרצה להרע לעצמנו וליקרים לנו?

הערה חשובה לסיום: ... שוב, הנושא הזה עמוק מאוד, ואי אפשר להסביר הכל "בהגיון".
- "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלהֶיךָ" (מיכה ו' ח').
- "מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי יהיה מאיזה עם שיהיה..."

יהי רצון ונשמע ונתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות,
בבריאות, בשמחה, ומתוך אהבה, אחווה, שלום ורעות
ושנזכה לפרנסה טובה בנחת ובשלוות נפש, 

לאורך שנים טובות וארוכות, לטוב לנו כל הימים, 

ושנזכה, בלי נדר, להשפיע נחת רוח לבוראנו, אבינו שבשמים. אמן