"וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ"

"וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ" (דברים כח לד), מביא הרב מרדכי גרינברג – נשיא ישיבת "כרם ביבנה" – מדברי רבי עקיבא אייגר: "היינו שתבהל מדמות המנהיגים התועים, ומתעים את העדה".

במאמרו על סכנת "המדרון החלקלק", כתב השופט בדימוס אליקים רובינשטיין: "ניסיון החיים מורה שפרצות עלולות להתרחב ושבעלי האחריות צריכים לעמוד בפרץ; הכרת טבע האנוש מזהירה אותנו בכל לשון של אזהרה ומדליקה כל נורה אפשרית שלא להגיע למצבים אלה".

בגיליון 875 של העיתון "בשבע" (כ"ח בכסלו תש"ף, 26 לדצמבר 2019), הביאה חגית רוזנבאום את הכתבה: "להשכיחם תורתך: המושג "חנוכריסמס" הולך ונטמע במרחב הציבורי בישראל, וסמלי החג הנוצרי מוצגים ביותר ויותר מקומות בערים ובקניונים":

יואב (שם בדוי) מסביר מדוע אדם חילוני כמוהו התקומם על הרעיון: "לפני שאתם מלמדים דברים אחרים, אולי נכיר קודם את המורשת של העם שלנו".

"העובדות מוכיחות", כותבת חגית, "שגם מוסדות ממלכתיים של מדינת ישראל שותפים לציון החג הנוצרי המובהק".  משנה לשנה, אומרים בארגון "יד לאחים", התופעה מתרחבת גם באיכות ולא רק בכמות.  שלומי ריזל, דובר הארגון, מסביר: בסופו של דבר זוהי חלק מהתופעה המסוכנת של התבוללות, שמתרחשת בתוך גבולותיה הריבוניים של מדינת ישראל.  אם כעת נקל בזה ראש, זה יביא לדברים חמורים יותר.

משרד החינוך, שבראשו עומדת כעת דמות רבנית ודתית לאומית מובהקת, לא ראה כל בעיה בקיום אירוע חווייתי לתלמידים שמציין את החג הנוצרי לצידו של חג החנוכה.  בתגובת המשרד לא נשמע שמץ תרעומת כלפי החטיבה בהרצליה: "בית הספר מציין את חגי ישראל ומסורת ישראל כחלק מהליבה של תוכנית הלימודים ומטרות החינוך. בתוך כך, בימים אלה מציין בית הספר את חג החנוכה בלבד.  במקרה הנדון, מדובר בפעילות חקר לימודית כחלק ממקצוע האנגלית ולא בפעילות הנושאת אופי דתי", לשון הסנגוריה של משרד החינוך לאירוע.

עד כאן, מכתבת "בשבע".

בה בעת, ששר החינוך (23 ליוני 2019 - 17 למאי 2020), ויו"ר מפלגת "הבית היהודי" (מצע), לא מזדעזע מהאירועים... יו"ר צעירי מפלגתו ה- "מנצח בשנים האחרונות על חגיגות ה- ''נובי גוד'' בציבור הדתי-לאומי... נרגש לראות את ההכלה בציונות הדתית"... ו- "הגדיל להצטלם עם השלט בפתח תקווה".  בראיון ל- "ערוץ 7", מיום 1 לינואר 2020, הוא אומר: "הציונות הדתית עוברת תהליך של חילון... זה נפלא לראות שהצעד המבורך של בני עקיבא התקבל לרוב בתגובות אוהדות".

צעד מבורך??? נפלא לראות??? נרגש לראות את ההכלה???

בעקבות הפרסום ב- ynet: גם "בני עקיבא" מצטרפת לנובי גוד

"בתנועה הדתית לאומית אישרו כי אכן נתלו שלטים במספר ישובים, ובהם פתח תקווה ואריאל.  השלט החגיגי כולל, בנוסף לברכה בעברית גם את הברכה... וגם את פרטי המרכזת של הסניף, במטרה לעודד ילדי עולים להצטרף לתנועה.

מזכ"ל "בני עקיבא", יאיר שחל מסר בתגובה: "זוהי חלק מהחלטה אסטרטגית שקיבלה התנועה בוועידת ההנהגה הארצית".

 

הרב חיים דרוקמן, ראש מליאת ההנהלה הארצית של בני עקיבא (כפי שצוטט באתר "כיפה"), אמר: כי תליית שלטי נובי גוד נעשתה שלא על דעתו.  הרב דחה את הטענה כאילו העובדה שמדובר בחג אזרחי ולא בחג נוצרי מאפשרת לברך, והביע צער על כך שלא נועצו בו לפני.

באתר "הידברות" שאלו: תגידו, השתגעתם? "אתם קולטים את ההזיה והאבסורד? ארגון יהודי-דתי שמבוסס על שמו של רבי עקיבא, מגייס את משאביו והאנרגיה שלו לקידום חג נוצרי".

מזכ"ל "בני עקיבא", אומר ש- "זוהי חלק מהחלטה אסטרטגית שקיבלה התנועה"?!

באתר התנועה נכתב שהתנועה פועלת "כבר כמעט 90 שנה לאורם של אישים ודמויות...  (מהם) נמשיך ללמוד, לפעול ולצעוד בדרכם, (ו)לאורם נלך!

שלום קרניאל, שלמה זלמן שרגאי, הרב אברהם צוקרמן,

שרה שטרן קטן, הרב אברהם יצחק הכהן קוק,

האדמו"ר החלוץ, הרב נריה, ו- יחיאל אליאש.

לאורו של מי מהם מברכת התנועה "נובי גוד שמח"? מי מהם רואה את הסרטון הנ"ל ו- לא מתהפך בקברו לנוכח הדיון?

למה לבלבל את הנוער? לא חסרים לנו בעיות חינוכיות-ערכיות?

יהודי אמור להיות גא ביהדותו, עמו, מסורתו, מנהגיו, מנהיגיו... בלי סיגים ובלי שפריצים מתרבויות אחרות – זו גאווה לאומית אמיתית! ליהודי יש תורה ודרך סלולה בת 5,781 שנה.  עוד לא השגנו את היעד הלאומי שמצדיק את קיומנו... ו- "אנחנו" כבר נופלים בזרועותיהם של תרבויות אחרות?!

"מילא" באונס... – אבל, ברצון???

באוגוסט 2020 (אלול תש"ף), פרסם הרב שמואל אליהו, כתבה באתר "סרוגים": הציבור הסרוג משמר את החילוניות בחברה הישראלית.

"42% דתל"שים – אמת ולא אגדה.  כמו שריפת 150 אלף ספרי תורה.  אני לא מוצא דימוי אחר שיכול לתאר את ממדי האסון וגודלו.  פיגוע ברמה הלאומית.  ההונאה העצמית היא הסכנה הגדולה ביותר של המערכת.  עיתוני המגזר – חייבים לעשות שינוי.  תנועות הנוער חייבות לעשות שינוי.  זו שעת חירום.  חייבים לעזוב הכול ולהתגייס לזה.  כל מערכת עיתון ואתר דתי-לאומי חייבים לעשות חשבון נפש ותשובה בחודש אלול זה.  כל קומונרית וכל מדריך ומדריכה חייבים לחשוב איפה הם שותפים בחילון הזה או בהדתה הזו".

עוד לא הסתיימה שנת 2020... ועיתון "בשבע" – שבועון לציבור הדתי-לאומי – הוציא, ב- 31.12.2020, מוסף חגיגי לרגל סוף השנה האזרחית: "סוגרים שנה".

מוספים חגיגיים ("בשבע")

למה אני מדגיש "חגיגי", כי:

1.    מפעם לפעם יוצאים גם מוספים פרסומיים; אך מוסף "סוגרים שנה" לא סווג ככזה.

2.    ראו להלן.

דברי הפתיחה, מאת רבקי גולדפינגר, עורכת המוספים

ניכר שגם לראשון הדוברים במוסף המיוחד לא היה נוח עם האירוע והתזמון, כשאנחנו באמצע חודש טבת.  הרב שי פירון, גם הוא שר החינוך לשעבר (18 למרץ 2013 - 4 לדצמבר 2014), נשיא תנועת "פנימה", ורב קהילת "היכל משה" באורנית, פותח בדברים הבאים ומזכיר לצוות העיתון: היו"ר דודי סעדה, הסמנכ"ל דודי פינקלר, לעורכת המוספים רבקי גולדפינגר, ל- "סטודיו בשבע" האחראים על העיצוב הגרפי... ולנו, ציבור הקוראים:

"ארבעה ראשי שנים הם, לא פחות ולא יותר, וראש השנה לבריאת העולם ולמניין השנים הוא באחד בתשרי.  לצערנו, על אף ששבנו לארצנו וכוננו בה את מדינתנו, גדול, גדול מדי, השימוש בתאריך הלועזי.  חובה קדושה מוטלת עלינו להימנע משימוש מופרז בתאריך הלועזי..."

דברי הרב פירון וכל הדיון הזה, הזכירו לי את דברי רמח"ל, בהקדמה לספר "מסילת ישרים" (שהודפס לראשונה, לפני כ- 270 שנה, בשנת 1740).  הנה קטעים נבחרים, וְאִידָךְ – זִיל גְמוֹר:

אָמַר הַמְחַבֵּר, הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּיו לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר, וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל.  כִּי לֹא תִמְצָא בְּרֹב דְּבָרַי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם... אֶלָּא שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁאֲמִתָּם גְּלוּיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה... וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים אֵלֶּה עִקָּרִים אֶצְלָם, כִּי אִם תִּשְׁאַל לָהֶם, כָּל אֶחָד יֹאמַר שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר הַגָּדוֹל... אַךְ מַה שֶּׁלֹּא יַרְבּוּ לְעַיֵּן עָלָיו הוּא מִפְּנֵי רֹב פִּרְסוּם הַדְּבָרִים וּפְשִׁיטוּתָם אֶצְלָם, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לָהֶם צֹרֶךְ לְהוֹצִיא בְּעִיּוּנָם זְמַן רָב... וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קְבוּעִים בְּלֵב כָּל הָאָדָם הַיָּשָׁר הַתְחָלוֹתָיו וִיסוֹדוֹתָיו, אִם לֹא יַעֲסֹק בָּהֶם — יִרְאֶה פְרָטָיו וְלֹא יַכִּירֵם, יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם וְלֹא יַרְגִּישׁ בָּם...

מַה נַּעֲנֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה אִם הִתְרַשַּׁלְנוּ מִן הָעִיּוּן הַזֶּה, וְהִנַּחְנוּ דָבָר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מֻטָּל עָלֵינוּ, שֶׁהוּא עִקַּר מָה ה' אֱלֹקֵינוּ שׁוֹאֵל מֵעִמָּנוּ.  הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּיגַע וְיַעֲמֹל שִׂכְלֵנוּ בַּחֲקִירוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתְחַיַּבְנוּ בָּם, בְּפִלְפּוּלִים אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא לָנוּ שׁוּם פְּרִי מֵהֶם, וְדִינִים אֲשֶׁר אֵינָם שַׁיָּכִים לָנוּ, וּמַה שֶּׁחַיָּבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ חוֹבָה רַבָּה, נַעַזְבֵהוּ לַהֶרְגֵּל וְנַנִּיחֵהוּ לְמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה? אִם לֹא נִסְתַּכַּלְנוּ וְלֹא עִיַּנְנוּ מַה הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית, וּמָה עֲנָפֶיהָ, אֵיךְ נִקְנֶה אוֹתָהּ, וְאֵיךְ נִמָּלֵט מִן הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי הַמְשַׁכֵּחַ אוֹתָהּ מִלִּבֵּנוּ? הֲלֹא תִשָּׁכַח וְתֵלֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ חוֹבָתָהּ!

... וְהַמִּדּוֹת כֻּלָּם הַצְּרִיכוֹת כְּמוֹ כֵן תִּקּוּן וְהַיְשָׁרָה, מִי יְיַשְּׁרֵם וּמִי יְתַקְּנֵם, אִם לֹא נָשִׂים לֵב עֲלֵיהֶם וְלֹא נְדַקְדֵּק בַּדָּבָר דִּקְדּוּק גָּדוֹל? הֲלֹא אִם עִיַּנְנוּ עַל הַדָּבָר עִיּוּן אֲמִתִּי, הָיִינוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל אֲמִתּוֹ וּמֵיטִיבִים לְעַצְמֵנוּ וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ לַאֲחֵרִים וּמֵיטִיבִים לָהֶם גַּם כֵּן!

במאמר הסיום למוסף "החגיגי", כותבת בת-גלים שער על רעיון דיי מטלטל, בענייני "אי-ודאות" ואמונה.  היא מצטטת את הרב יונתן זקס?! לא מצויין מקור.  עיינתי קצת במאמריו של הרב זקס בנושא... ולא נרגעתי.  חבר אמר לי שגם הרב סולובייצ'יק נוגע בנקודה הזו; ואני תוהה לעצמי האם יתכן שתרגום הדברים מאנגלית לעברית, השתבש?! אולי אפרט בהזדמנות אחרת.  דרוש פה מחקר מעמיק.

השבת הראשונה של שנת 2021, הייתה שבת פרשת "ויחי".  סיימנו את ספר בראשית.  חזק חזק ונתחזק.  "אי-ודאות" וענייני אמונה, התחברו באופן מעניין לחוויית-חיים שהייתה לר' שמואל עמנואל (1927-2016), עליה מספר בספר "שמחתי בישועתך" (עמוד 74-75), בקשר לפסוק: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (פרשת "ויחי", בראשית נ כ):

"במחנה ווסטרבורק וגם במחנה ברגן בלזן עשה אבי הי"ד מאמצים גדולים כדי שהמשפחה תועבר למחנה ויטל (Vittel) בצרפת, שהיה מיועד לנושאי אזרחות זרה ומשטר החיים בו היה נוח ליהודים הכלואים.  אך כל נסיונותיו של אבי להגיע ל'גן עדן' של ויטל נכשלו, ונשארנו בגהינום של ברגן בלזן עד לסוף המלחמה.

בסופו של דבר כל יושבי מחנה ויטל שבצרפת נשלחו לאושוויץ, ואילו אנחנו שהיינו בברגן בלזן, חלק מאתנו נצלו.  בדומה לפסוק זה, אנו חשבנו שהיתה זו 'רעה', ואילו אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה... לְהַחֲיֹת עַם רָב".

המחשבות וההרהורים, הזכירו לי מאמר שכתבתי ב- יולי 2015: האם "אנחנו" באמת יהודים "מאמינים"?

חזרה לעיתון "בשבע", ואתגרי חייו של יהודי במדינת ישראל 2020-2021.  שבוע לאחר פרסום המוסף הנ"ל, פרסמה הנהלת "בשבע", התנצלות.  הפרסומאים אשמים (הודאה בעובדות? לקיחת אחריות?):

לסיכום:

1.    הרב שמואל אליהו, מתריע (כנ"ל) וזועק שאנחנו בעיצומו של פיגוע ברמה הלאומית.  ההונאה העצמית היא הסכנה הגדולה ביותר של המערכת.  זו שעת חירום.  חייבים לעזוב הכול ולהתגייס לזה.  כל מערכת עיתון ואתר דתי-לאומי חייבים לעשות חשבון נפש ולחשוב איפה הם שותפים בחילון הזה או בהדתה הזו.

2.    השופט בדימוס אליקים רובינשטיין מתריע ומזכיר לנו: ניסיון החיים מורה שפרצות עלולות להתרחב ושבעלי האחריות צריכים לעמוד בפרץ".

3.    שלומי ריזל, דובר "יד לאחים", מסביר: אם כעת נקל בזה ראש, זה יביא לדברים חמורים יותר.

אם לא נבין ונכיר שיש בעיה – לעולם לא נוכל אפילו להתחיל לטפל בה, ולכל הפחות לצמצם נזקים.

לקריאה נוספת:

-         מנתוני מאזן ההגירה לישראל בשנת 2020 עולה: רק שליש יהודים

-  לא סרוגים/סגורים על עצמם (התגובות שם, הן חלק מהפוסט)