ניסיון חיים וחוויות יומיום: התנסויות ודעות.: הָיֹה הָיָה: בית החרושת "שמן", חיפה

טִפִּין: בטאון עובדי "שמן". יוצא לאור ע"י ועדת התרבות. חיפה. טבת תש"ו. דצמבר 1945.

בעמוד 2 בחרו העורכים להדפיס דברים שכתב בֶּרל כַּצנֶלסוֹן יותר מ- 25 שנה קודם לכן, באייר תר"פ (1920):

החובה – לא להתעלם מן הסכנה, מראיית האמת, מהפירוש האמתי של מזמות־הרשע הנרקמות סביבנו כל הימים, מיום הכבוש. אולם –

גם שחרב חדה מונפה על צוארנו – לא נרכין את ראשינו, לא נכבוש את פנינו בקרקע.

כוחנו גדול רב יתר, מאשר חושבת הרשות המקומית, מאשר חושבים רבים מבינינו.

אם כח אין עמנו כיום פה לשבר זרוע רשעים, עוד חזקים אנו למדי להרעיד את הכסאות המוקמים על דמי חללינו, על אנקת־אסירנו.

אל דמי ואל פחד.

ישמע קולנו בארץ ובגולה, ביהדות ובאנושות הישרה. זעקת־שברנו אשר תפרוץ, תזעיק את הכוחות. ולא רק בשביל החוץ, בשביל הפעולה בחוץ, כי אם גם בשביל עצמנו, בשביל ילדינו. אל נטמין את שאגתנו בחובנו.

ילדינו ראו ביסורינו ובתקוותינו, ובעבודתנו יום יום. הם ראו בימי ההתנדבות הגדולים, ידעו גם את הנעשה לנו כיום ומידי מי נעשה לנו וירוו את זעמנו.

אבות לבנים יספרו, מורים לתלמידיהם, אמות לתינוקותיהן את אשר עוללו לנו בני עולה.

נקרא יום לאבל ולזעם, וביום זה תראה על הקיר פיסת היד הכותבת:

מנה מנה תקל ופרסין.

שם רשעים ירקב וזרוע נבלים תשבר.

הערות ומידע על הקטע הנ"ל, להרחבת הידע (תוספת שלי):

- הבטאון, בחסות ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, יצא לאור בין השנים תש"ד-תש"ו (1944-1946). עותקים שמורים בספריה הלאומית. ראה "טפין", בקטלוג המאוחד של ישראל (ULI). בוועידה הכללית העשירית של ההסתדרות, שהתכנסה בינואר 1966, הוחלט על השמטת המילה "העבריים" עקב צירופם של גויים לארגון. במאי 1994 ויתרו בהסתדרות גם המושג והערך "בארץ ישראל". מעניין מה ברל היה אומר על זה.

- דיוקנאות פועלים ופועלות בבית החרושת שמן בחיפה בראשית דרכו, 1924-1948 (ספריית יונס וסוראיה נזריאן באוניברסיטת חיפה)

- מאורעות תר"פ (ויקיפדיה). כך הכל התחיל ("ישראל היום"). הם לא ישברו אותנו (ערוץ 7. אוקטובר 2023).

- הקטע הנ"ל ודברים חשובים נוספים מופיעים ב- "פרוייקט בן יהודה", במאמר: מימי ההתנדבות לגדודים ועד מאורעות אב (תרע"ח – תרפ"ט).

- אל דמי ואל פחד (תוצאות חיפוש גוגל)

- "אבות לבנים יספרו" (תוצאות חיפוש גוגל)

- "וביום זה תראה על הקיר פסת היד הכותבת: מנא, מנא, תקל ופרסין" מתייחס, מסתבר, למשתה בֵּלְשַׁאצַּר המתואר בספר דניאל פרק ה'. ראה הסבר תמציתי של ד"ר שמואל אברמסקי ("מכללת הרצוג").

- "שם רשעים ירקב" (ראה ספר משלי, פרק י, תחילת פסוק ז) / "וזרוע נבלים תשבר" (מבוסס כנראה על הנאמר בספר איוב, פרק לח, סוף פסוק טו).

תוכן הבטאון, בן 28 העמודים (כולל הכריכה), מופיע בגב הבטאון, בלי מיספור העמודים: (פתיחה) / ברל כצנלסון (עמוד 2). לכ"ה שנות ההסתדרות / זאב ברש (עמודים 3-7). עניני עבודה ועובדים / נ. לובצר (עמודים 8-10). למניעת תאונות עבודה / ש. עוזיאל (עמודים 10-12). נשקוד על בריאות העובד / שרגא קופל (עמודים 12-13). לשאלות השכר ותנאי העבודה / ב. רכס (עמודים 14-15). פועלי התעשיה ותוצרת עברית / י. סימקין (עמודים 15-17). לתכנית הפעולה התרבותית / יואב (עמוד 18). משק השמנים בעולם וחלקנו בו / יעקב בתר (עמודים 19-21). תולדות מכונה אחת / מ. דריזין (עמודים 16-17). ח"י שנים ב"שמן" / ב. ס. (עמודים 21-22). יום ב"שמן" / דוד שמיד (עמודים 22-23). מאגרות חיילינו ומגוייסנו / י. שרפשטין, א. שכנאי, ש. שפירא, ע. כגן (עמודים 24-25). נעדרים: שבתי פטילון / נ. ל.; חיים ברש / ז.ב (עמוד 26).

בצד שמאל למעלה, על כריכת העותק שהתגלגל לידי, נכתב "למר פרידלנד". מעניין האם זהו העותק שנמסר בזמנו לידי אוריאל (פרידלנד) שלון, שהיה אז (בשנת 1945) סגן המנהל הטכני של מפעל "שמן"... ובהמשך, בשנים 1952-1967, כיהן כמנכ"ל.

ראו במאמר "סיור ברחוב ירושלים", בבלוג "חיפה מבלי לקום מהכורסא", על בניין מס' 12, בו גרו אוריאל ורעייתו.

לתכנית הפעולה התרבותית / יואב

... המקור לתרבותנו הנהו ספר הספרים – התנ"ך. בכל יום בשעת הצהרים יש לקרוא בצותא פרק בתנ"ך עם הסבר פופולרי. הפרקים צריכים להבחר בהתאם למטרתנו – דריכות ושאיבת כוח. מדי פעם יש לקרוא גם מדברי מנהיגינו בני דורנו.

יש לערוך מסיבות ספרותיות – אמנותיות. אחת לחדש (לא בזמן העבודה)...

יש לערוך סדרה של הרצאות לידיעת הארץ וביחוד חבל חיפה כעיר העתיד. ובסיומה של כל הרצאה יש לסדר טיול לאותו המקום שעליו נסבה ההרצאה, כדי להכירו באופן בלתי אמצעי.

במסיבות־החג יש לעמוד על קורותיו, ערכו הלאומי והסוציאלי. המסיבות צריכות להיות קבועות בכל חג ומועד...

"יהיו צוררינו אשר יהיו, אם פראי השוד והאונס, או נציבי ה"תרבות" השולטת – לא תכניעו אותנו" / ב. כצנלסון

1906 – נוסדה חברת "עתיד".

1920 – החברה נרשמה בשנת 1920 בלונדון תחת השם "שמן" תעשיית שמנים א"י בע"מ.

1945 – הועברו כל מניות החברה מבעלות בריטית לבעלות ארץ ישראלית, והחברה נרשמה בישראל.

1961 – החברה מגייסת הון לראשונה בבורסה.

1984 – המוזיאון לתולדות תעשיית השמן נפתח במבנה בית החרושת בחיפה.

2006 – חברת שמן, שהמוזיאון נמצא במתחם המפעל שלה, הודיעה כי אין באפשרותה לתמוך כלכלית במוזיאון. חברת נמלי ישראל קונה את השטח. אוצרות המוזיאון עוברים לבעלות פרטית, "מוזיאון השמן שהיה ממוקם בחיפה, העביר את הפעילות החינוכית אשר הציע במהלך 29 שנות קיומו, על כל תכניו, אוצרותיו ופעילויותיו למושב רגבה בגליל המערבי". מרכז מבקרים שנקרא "מרכז מוזיאון השמן עץ הזית" פועל ברגבה עד 2017... ועובר למעלות.

2019 – המוזיאון/מרכז המבקרים נסגר סופית. הפריטים הארכיאולוגיים מועברים בחסות רשות העתיקות לבית שמש. שאר הציוד והמוצגים מאוחסנים.

2021 – בסוף פברואר הודיעה החברה לבורסה כי היא מפסיקה את פעילות הייצור במפעל שמן בחיפה. אחרי מאה שנות פעילות: מפעל שמן בעל המותג "עץ הזית", סוגר את שעריו. ראו מידע נוסף על חברת "שמן" באתר "האספן".

2023 (דצמבר) – "לכבוד חג החנוכה: עץ הזית חושף את סודותיו" (מאמר של אגף ההסברה של רשות הטבע והגנים). שום איזכור של תעשיית השמן שהייתה בישראל, ובית החרושת "שמן", שהיה גאווה לאומית עד זה לא מכבר.

2024 (ינואר) – חמש (5) שנים לאחר שהמערך פורק, ב- "רשות העתיקות" עדיין מספרים על מרכז המבקרים "שמן הזית" ברגבה... ומפנים לאתר.

יעקב בתר (1903-1958), המוזכר לעיל, היה כימאי ראשי ב- "שמן" (1933-1958). המודעה מעתון "הארץ", מפרוייקט "עיתונות יהודית היסטורית" של הספרייה הלאומית.