יום חמישי 27.3.2025. אני כותב לפניות הציבור של בית החולים: לידיעתכם,
ביום שני 17.3.2025 בשעה 2200 בלילה נקבעה לי בדיקת MRI. הגעתי
בזמן ב- 2130, מוכן עם כל המסמכים הדרושים. ממש לפני הבדיקה מוכנס לוריד ביד התקן מסויים,
כדי להחדיר דרכו לדם את חומר הניגוד. ניגשה
אליי בחורה צעירה בשם רוני. היא הזדהתה כ- "פראמדיקית"(?!). אחרי שניסתה 3 פעמים ללא הצלחה להחדיר את ההתקן
ביד שמאל... עברה ליד ימין. הניסיון
הראשון ביד ימין, היה כואב להחריד ומתמשך. היה נראה שהיא מנסה בכח למצוא את הנקודה
המתאימה. צעקתי מכאב, שוב ושוב. דרשתי שתפסיק ושתקרא למישהו מיומן שיעשה את
העבודה. חבל שלא דרשתי את זה קודם, אחרי הניסיון הראשון, הכושל, ביד שמאל. הגיעה גברת ד"ר (לבושה כמו שצריך, כיאה לאיש מקצוע בתפקיד, עם תג מזהה). לצערי, אינני זוכר את שמה. תוך רגע, במיומנות ובקלות, בניסיון אחד, מצאה את המקום הנכון ביד שמאל, ללא שום כאב. הרופאה הייתה גם מקצועית וגם אדיבה. ברוך השם. העינוי היה מיותר! הכאב היה מיותר! החווייה
השלילית הזו הייתה מיותרת! חוויה הפוכה לגמרי מכל "סטנדרט של בריאות". שיתפתי מישהו שמכיר את פרוצדורות רפואיות. הוא אמר שאחרי 2 ניסיונות רוני הייתה צריכה
לקרוא למישהו לעזרה, ולא לעשות עליי ניסויים.
אחרי יום-יומיים ניכר שטף דם רחב ביד שמאל. ביד ימין שרף לי בפנים לפחות 3 ימים. כאב חד ומדאיג.
כעת, אחרי 10 ימים, הצבע הצהוב ביד שמאל הולך ונעלם, ברוך השם.
גם לאחר הבדיקה. כשחיכיתי לקבל את הדיסק. הבחורה הצעירה שם הייתה חסרת סבלנות, לא
שירותית בעליל... ועוד היה לה דברי ביקורת עליי.
עצוב ומתסכל מאוד.
יום שלישי 22.4.2025 – עשרים וששה (26)
ימים לאחר מכן, קיבלתי אימייל מ- נועה – מנהלת שירות וחווית המטופל אסותא רמת
החייל: "תודה רבה על המשוב שרשמת לנו. ניסתי להשיגך מספר פעמים חשוב. לי לשוחח עימך. מתי נח לך שנשוחח?"
לא הגבתי. ציפיתי למענה בכתב.
יום חמישי 29.5.2025 (נדמה לי שזה היה
בתאריך הזה) – כ- 6 שבועות לאחר האימייל מנועה... היא תפסה אותי בעבודה. אמרה: "טיפלנו בזה". שאלתי: "איך"? "איך אתם מוודאים
שאף אחד אחר לא יעבור את מה שאני עברתי?" נועה לא פרטה. שאלתי, ואיך טיפלתם ביחס שקיבלתי מהבחורה הצעירה
בסוף ההליך? גם על זה כתבתי לכם. גם לזה לא היה לנועה מענה. הייתי חסר סבלנות. זה ממש לא היה הזמן להאריך, כשאני בעבודה. ביקשתי
שתשיב לי בכתב, באימייל, בכל מה שאמרה לי כעת בעל-פה.
יום שישי 30.5.2025, אני כותב לנועה
באימייל המשך (כשאני עדיין מצפה לתשובה בכתב): "אני רק רוצה
לדעת למה זה קרה? ומה אתם עושים/עשיתם למניעת הישנות מקרה כזה לאחרים? מקרה חמור מאוד".
נכון למועד פרסום החוויה – אין תגובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה