 |
| פורסם בעיתון "הארץ" |
הם אנשי ימין ושמאל, אנשי חינוך ומטפלים רגשיים, יועצים ואנשי-יצירה. הם מדברים על אחריות ושלום, גשר ותקוה, ערכים ושייכות, על אהבת ישראל, חיבור ואחדות.
אחד מבני המשפחה ממובילי תנועת "שומרות ושומרים על הבית המשותף". אחר, "מבקש לשמור על הברית של עם ישראל אחד עם השני". שלישית, לא אוהבת את המילה הדרה: לא הדרת נשים, לא הדרת יהודים ולא כל אחד אחר. חמישי, "לא מוכן לתת לאף אחד בחברה הישראלית תחושה שלא רואים אותו. יש לנו אחריות לדאוג לדברים שבידינו. הוא מתנגד לדרך בה הובלה הרפורמה משפטית. את ההתנתקות הוא מכנה "הגירוש", והיא נשארה מבחינתו טראומה של ציבור שלא ראו אותו... ודווקא משום כך, הוא אומר, אסור היה לנהוג כך כלפי ציבור אחר. "אני לא מוכן לתת לאף אחד בחברה הישראלית תחושה שלא רואים אותו".
אך מילים לחוד ומעשים לחוד. על דבר אחד הם מסכימים פה אחד: הדרת והחרמת אח, ביולוגי, בן-משפחה, ערירי, יהודי, בשר מבשרם, כבר שנים... – אין בזה כל פסול. זה לא נורא וזה אפילו בסדר. הם רוצים שינוי במדינה. הם יעשו "הכל" למען האחר. אבל בתוך המשפחה יש סטטוס-קוו: הם בחרו לעצום עיניים ולא לראות אותו מתבוסס ביגונו. טראומה? תחושת ניכור? אסור לנהוג כך? השחתת שמו הטוב בפרהסיא? – "זה, שלך". אטימות מוחלטת. אין משותף ואין ברית, לא שלום ולא תקווה, לא הכלה ולא סליחה, לא אהבה ולא חיבור, לא אחריות ולא שייכות, לא אחדות ולא גישור. כמו השישי ואשתו, המעדיפים ערבים על אחים. "זו מתמטיקה פשוטה". מעדיפים גוים על אחים... ו- "הכל בסדר".
"למפגש הגיעו שישה משבעת הילדים". השביעי לא הוזמן. אף אחד גם לא טרח לידע אותו על הפרסום הצפוי. לא אבא, לא אמא, ולא אף אחד אחר.
תגובתו "פורסמה בהצלחה", אך בהמשך
נמחקה "בכפוף לשיקולי המערכת".
והיא אכן נמחקה, כמוהו
