ראש
מינהל מחקר וכלכלה במשרד הכלכלה, בני פפרמן: "קיים קשר של שתיקה בכל הנוגע להתעמרות
כלפי העובדים". איתן מאירי,
פסיכולוג תעסוקתי שחקר את הנושא: 50% מכלל השכירים חוו התעמרות במהלך
שנות עבודתם, אחד מתוך ארבעה חווה התעמרות קשה.
כשמדברים על מדינת ישראל, הרי מדובר במלחמה פנימית והרסנית של ישראלי
בישראלי, אח באח, התעללות והתעמרות של האדם חזק באדם החלש ממנו. מדובר בניצול מצוקות... אם בחוסר הטיפול של
"רשויות המדינה" ובני האדם המנהלים והקובעים את מדיניות הרשויות... ואם
זו בריונות והטלת טרור במקום העבודה, שם "המתעלל עושה זאת פשוט כי הוא יכול".
הטרוריסט הישראלי הוא "אחד
משלנו"; בעל משפחה, אבא לילדים, איש צבא קבע לשעבר, "מלח הארץ"; יש
לו מעגל חברים ובני משפחה אוהבים.
אם הטרוריסט הישראלי הזה הוא "אחד
משלנו"??? איך מתמודדים עם זה? איך מעבירים ביקורת? איך מעלים מודעות למצוקות
הנפגעים? איך מתקנים את המצב? איך הופכים את החברה הישראלית למוסרית וטובה יותר?
הגונה ואנושית יותר?
לקריאה נוספת:
-
בשנת 2014, מדינת ישראל נתפשת כמושחתת יותר
מבעבר.
-
בקרב המדינות החברות בארגון ה- OECD, דורגה ישראל במקום ה-24 מתוך 34 מדינות.
-
העובדה שישראל נמצאת בשליש התחתון של מדינות
ה- OECD מאכזבת. העובדה ששנה אחר שנה אנו
לא רואים את נושא המלחמה בשחיתות על סדר יומה של הממשלה מעורר דאגה של ממש.
הבעיה חמורה עוד יותר, כאשר "אנשים
טובים" (כך, ככל הנראה, יאמרו בני משפחתם וכו')... יאמרו ללא היסוס, שבעולם העסקים, חובה
לשריין מקום לשחיתות, הונאה, רמאות, טרור ואלימות (כולל רצח.
ראה ריאיון עם רפי איתן). האלימות והטרור חדרו גם למרחב הפנים-ישראלי, בינינו. "אנחנו" מומחים בניצול מצוקות. איזו דוגמא אנחנו נותנים לילדים שלנו? אילו
תכונות סגוליות וערכים אנחנו רוצים להנחיל להם? האם מדובר במידות טובות ואיכותיות?
"אנחנו" דורשים מכל העולם
להכיר בנו כ- "מדינה יהודית", אבל באותה נשימה אנחנו לא
מתנהגים מספיק כמו שיהודים צריכים להתנהג... ומפקירים עצמנו בעבור בצע כסף.
כדי לסבר את האוזן, הנה מס' מקורות
יהודיים לתכונות יהודיות בסיסיות:
"שְׁלֹשָׁה
סִמָּנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים... כל שיש בו שלשה סימנים
הללו ראוי להדבק באומה זו" (מסכת יבמות דף ע"ט עמוד א')
"ממדות
הראויות לישראל הוא שיהו רחמנים וביישנים וגומלי חסדים. וכל שאין בו סימנין הללו ראוי לחוש ולהתרחק ממנו
כפי היכולת. אף על פי שלא ניתנה רשות לעקור
דבר מן התורה, אפילו באצבע קטנה, מכל מקום להוראת שעה מותר...; מוטב שתעקר אות אחת
מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא להיות האומות אומרות: כמה ראוי לידבק באומה זו"
(המאירי)
"תַּנְיָא,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי אוֹמֵר: "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ"
– כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת, מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, וְכָל שֶׁאֵינוֹ
מְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת, אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם" (מסכת שבת
דף קנ"א עמוד ב')
"כָּל
הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,
וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם
אָבִינוּ" (מסכת ביצה דף ל"ב עמוד ב')
רַבִּי
אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי
אָדָם יוֹדֵע אֵיזֶה יוֹם יָמוּת? אָמַר לָהֶם: וְכָל שֶׁכֵּן, יָּשׁוּב הַיּוֹם, שֶׁמָּא
יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ, (קהלת ט' ח'):
בְּכֹל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר"
(מסכת שבת דף קנ"ג עמוד א')
רש"י: בכל עת יהיו בגדיך לבנים. התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב שאם תמות היום תכנס
בשלום...
מלבי"ם
(שמות כ"ח א'): ... ר"ל שבגדי הנפש שהם מדותיה ותכונותיה יהיו לבנים מכל
חלאה ושמצה...
איך יוצאים ממעגל הטרור הפנים-חברתי
הזה... ומביאים יותר שלום, אהבה, ואחדות בינינו?
