ממדע לאמונה / ד"ר יוסף שכטר (1953)

 ממדע לאמונה / ד"ר יוסף שכטר (1901-1994)

הוצאת אגודת הסופרים העברים ליד דביר. 1953.

תרשים המעטפת נעשה בידי עלי יערי

תקציר:

ספר זה הוא ניסיון להגביר את הרצון לחיים-של-משמעות בבני אדם שאינם מסתפקים בחיים סתם או בחיים שהמדעי או האסתיטי הוא עיקר בהם.  המחבר מתאר בו את דרכם של יחידים אשר ביקשו משמעות זו במדע, עברו אל המהותיות וממנה הגיעו אל האמונה.  הספר הוא, מבחינה זו, תרומה למאמץ המכוון לחלץ את האדם מן המשבר הרוחני של דורנו.

תוכן העניינים

הקדמה (7)

הרבה בני-אדם חיים חיים סתמיים ואם גם התעורר בהם בגיל צעיר הרצון לחיים של משמעות, עלה בידם להתגבר על הרצון הזה ולדחותו מן התודעה.  אבל יש אנשים שלא הקשו את לבם במידה כזאת.  הם לא ויתרו על המשמעות, ומשמעות חייהם היא מדעית או אמנותית-אסתיטית.  בספר הזה מתוארת דרכם של אלה שחיפשו את המשמעות במדעיות ועברו למהותיות ומן המהותיות לדתיות, לאמונה.  דרך מקבילה לדרך הזאת מובילה מן האסתיטיות לדתיות.  כי הרצון למשמעות אינו מסתפק במדעי או באסתיטי ואפילו לא במהותי.  והכל תלוי בכוחו ובעומקו של הרצון הזה.  תפקידו של הספר הוא להגביר את הרצון למשמעות באלה שאינם מסתפקים בחיים סתמיים ואף לא בחיים שהמדעי או האסתיטי עיקר בהם... (חיפה, טבת תשי"ג)

מאמרים

הישגים, אכזבה והתחזקות (11): שלושה שלבים בתולדות המחשבה.

פרק ראשון : הישגים.  דעת מביאה לידי רוממות הרוח, רוממות הרוח מביאה לידי אושר: א. מקור התחושות. / ב. המקום. / ג. הזמן. / ד. המספר. / ה. הגוף והחוקיות. / ו. השמות. / ז. האמת.

פרק שני : אכזבה.  הכרה מביאה לידי דרישה מוגזמת, דרישה מוגזמת מביאה לידי טרדה רוחנית, אכזבה ויאוש. – הפילוסופיה כטרגדיה, כבטוי לשאיפה שאינה באה על ספוקה: א. הספק. / ב. ודאות שנתערערה. / ג. ממשות ודמיון. / ד. חוסר ידיעת החוקיות.

פרק שלישי : התחזקות.  כיון שאין האדם יכול להגיע לשלמות – הוא רוצה לשוב לתמימות של הבהמה. – בעיות שאינן בעיות. – הכרת סבת הטרגדיה. – חשבון הנפש. – שלמות ממין אחר: א. נחמות ארעי. / ב. געגועים לתמימות הבהמה. / ג. בדיקת משמעות הספק. / ד. החוקיות. / ה. ממשות ודמיון. / ו. סיבת האכזבה. / ז. חשבון הנפש (לפי סארן קירגור).

פילוסוף למופת (27): סוקרטס לפי כתבי אפלטון.

מבעיות תרבותנו בזמן הזה (38): בטלה תשובה או לא בטלה תשובה? / טעם החיים ויסוד הערכים / מה בין האדם הדתי לאדם המהותי? / סיכום.

עיקריה של דת ישראל וחלקנו בהם (49): פתיחה / פרק ראשון : המצוות העיקריות / פרק שני : ההנחות העיוניות למצוות העיקריות / פרק שלישי : היש לאנשי דורנו שאינם דתיים חלק בהנחות הללו? / פרק רביעי : שיטות המחללות את הערכים.

מפי אחד המחנכים (70)

ערכי האגדה (77): א. המושג "אגדה" במאמר הזה. / ב. אופיה של התענינותנו באגדה. / ג. התנ"ך והאגדה. / ד. המטבעות, ההכרעות והדברים שחזרו וניעורו. / ה. ערכי היסוד: מתן תורה, עולם הבא. / ו. מעשה מרכבה ומעשה בראשית. הלקח לגבי המדע שלנו. / ז. אופיה של התרבות הרעה. דור המבול ודור ההפלגה. / ח. סוף דבר.

הרהורים ושיחות (92): א: הידיעות והמהות / ההמון ותורותיו / החטא ועונשו / האידיאליזם הדל // ב: הבא מן המקור והבא מן האפס (לפי קארל קראוס) / שכר ועונש בספירת המשמעות / אנו מתמרמרים על עצמנו / סופרי האפס / תוכו לא היה כברו / שלש שכבות / המבינים בשחיה. // ג: דת ומדע / מדע ושירה / אני ואפס בלעדי / כוח חיים וחכמת אדם / "אין לי פתרון מן המוכן" / גדול הוא הצחוק ואף-על-פי-כן אין גדולתו גדולה / על הנסים ועל הנפלאות / כינוס לחיים ולא למות.

על תפקידו של איש הרוח בדורנו (108)

על התשובה בזמן הזה (120): אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך לשוב מאלה, כך צריך לחפש בדעות הרעות ולחזור בתשובה. (לפי רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ד', הלכה ג') : ההמוניות / הכבדת הלב. מחיצות הברזל. סילוק השכינה / העיקר הגדול : גילוי שכינה / שעות הוודאות.  תקופות ההתעוררות.

על הכנת הנפש להוראת התנ"ך (125)

על הדת הפנימית (135): שתי שיחות

פרקי חינוך (155): א. תפיסת-חיים רצינית. / ב. מדוע אין המדע עשוי להיות תפיסת-חיים? / ג. מדוע אין הקומוניזם הרוסי עשוי להיות תפיסת-חיים? / ד. הקיבוץ כתפיסת-חיים בשביל החוגים הרציניים של הנוער. / ה. דרכי חינוך. / ו. ערכם של חוגי-הנוער, בעלי תפיסת-חיים רצינית, לעם ולמדינה. / ז. על ההשתלמות.

תרגומים ועיבודים: ב"זכרונות" לכסנופון אומר סוקרטס שהוא וחבריו (תלמידיו) מבלים יחד את זמנם בלימוד החכמה שהורישו החכמים בספרים, וכשהם מוצאים בספרים דבר שנראה להם שעשוי להועיל הם משתמשים בו, וכך הם נעשים ידידים זה לזה.  מסוקרטס אנו למדים כיצד לומדים את הדברים שהורישו לנו ההוגים בספריהם וכיצד משתמשים בהם.  במדור הזה הבאתי פרקים אחדים מתוך ספרים שקראתי עם תלמידי ונראו לנו כמועילים לדורנו.

פרידריך ניטשה : על התועלת והנזק שבהיסטוריה לחיים (177)

אדולף לוֹס : אף על פי כן (187): האוכפן / ארכיטקטורה / אני מוחה כנגד "אמני-המולדת" / בניה קלאסית.

היינריך פון קלייסט : תיאטרון הבובות (197)

סארן קירקגוֹר : מתוך כתביו (203): דוד ושלמה / שבחו של אברהם: בזמן זה אין אדם נשאר באמונה, כל אחד מתקדם.  מניחים, כנראה, שכבר הגיעו לידי אמונה.  בזמנים העתיקים ההם היה המצב אחר: אז היתה האמונה משימה לכל החיים, כי הניחו שההשתלמות באמונה אינה נקנית בימים ובשבועות. (מתוך ההקדמה לספר "פחד ורעדה").

אוסקר גולדברג : המציאוּת של העברים (213): עולמות, אלים, עמים: העולמות והעולם הזה / א-להים וגוייהם / א-להים וארצותיהם.  ה' וארצו / שמות הא-להים.  שם ה' / הלשון, ברכות וקללות // ה' א-להים וא-להים אחרים: "נעשה אדם" / עץ החיים ועץ הדעת.  עטיו של נחש / "בני הא-להים", שם, חם ויפת / דור הפלגה // על האבות: "היה תמים" / ברכה וברית / הברית בין ה' ובין עמו.  עבודת א-להים אחרים בישראל.

מדרשים (מבחר)

פרשת בּלעם (233).  מתוך מדרש יחזקאל: פרק ל"ג (240), מתוך מדרש יונה (241).  מתוך מדרש איוב א: לפרקים ל"ח-מ"א (243): מענה א-להים לאיוב.  מתוך מדרש איוב ב: לפרק מ"ב (247).  מתוך מדרש הגיוני-עיוני לספר קהלת (251).  אמרה כנסת ישראל: פרק ממדרש גנוז לספר דברים (266).  המרובה והמועט: מתוך מדרש לספרי עזרא ונחמיה (275).

 

לה' הארץ ומלואה.  מספרי אפרים יונאי Jonai.  תשי"ג

ביבליוגרפיה אוטוביוגרפית (נובמבר 2022)

 הרב יונתן זקס ז"ל מסיים את המבוא לספרו "רעיונות משני-חיים: קריאות חדשות בפרשת השבוע" (מגיד, 2021), כך: "אני מאמין שהדברים שקורים לי קוראים לי.  הם קוראים לי להגיב עליהם בדרך מסויימת".

אני מזדהה מאוד עם הרעיון של הרב זקס (ועם רעיונות רבים אחרים).  כך גם אני מרגיש.  בבלוג זה אני משתף (מאז 2011) ממגוון חוויותיי עלי-אדמות.  מתסכל שאין לי זמן לשתף בכל מה שאני חושב שנכון ורצוי לשתף.

באופן נדיר, התגלגלו לידי לאחרונה כמה ספרים בעלי תוכן מעניין במיוחד.  לצערי, מפאת קוצר הזמן ועומס המשימות, יהיה קשה להתפנות לקרוא בהם:

1.    אדם רגיש מאוד: לצמוח כשהעולם מציף אותך / ד"ר איליין ארון [בהוצאת פוקוס, 2011] // Highly sensitive person / by Elaine N. Aron >> מתוך ההקדמה: להיות רגיש מאוד משמעו לזרוע זרעים של הבנה ומודעות גדולה יותר לזולת, יצירתיות ואומנותיות, עומק ועושר נפשי.  ההכרה ברגישות מאפשרת להביא אל העולם את כל אותן המתנות שבהן ניחנו האנשים הרגישים.  זוהי גם הזדמנות והזמנה לכל האנשים להתרכך, להיות סובלניים וסבלניים כלפי האחר והשונה, להיות קשובים ולנסות להבין האחד את זולתו.  הספר מביא גם תקווה לאפשרות ליצור חברה בריאה יותר שבה ערכים כמו אמפתיה, אכפתיות ואנושיות הם הבסיס לקיומנו >> (וויקיפדיה) "על פי ארון, אנשים רגישים מאוד עובדים בצורה שונה מאחרים.  אנשים רגישים מאוד חוששים לחשוף תובנות מכיוון שהם שונים מהתפיסה המקובלת.  אנשים רגישים מאוד הם לעיתים קרובות מאוד מצפוניים, עם אינטליגנציה גבוהה, אינטואיציה ודמיון.  אנשים רגישים מאוד יכולים להיות עובדים טובים, פועלים היטב עם פרטים, מתחשבים ונאמנים, אבל הם נוטים לעבוד באופן מיטבי כאשר התנאים שקטים ורגועים.  מכיוון שהם פחות טובים בביצוע כאשר מסתכלים או בוחנים אותם, הם עשויים שלא להיות מקודמים.  הם נוטים להתרועע פחות עם אחרים, לעיתים קרובות מעדיפים לעבד את חוויותיהם בשקט בעצמם...".

2.    האומץ להיות מוכשר / אריקה לנדאו [בהוצאת דביר, 2001] // The Courage to be Gifted / by Erika Landau.

3.    גם זו מתנה / מרים אדהאן [פלדהיים, 1995] // It's all a gift (part I) / Miriam Adahan.

4.    היהדות של יחיד: דת, דעת וחרות / מנחם עמנואל רקמן [גפן, 1989] // One man’s Judaism / by Emanuel Rackman.

5.    ללמד מורים הקשבה טוטאלית: טיפוח "מגמה טיפולית" במערכת החינוך / משה שקדי [אוצר המורה, 1998] >> ספר שבקלות יכול לשמש גם ביחסי עובד-מעביד, להדרכת מנהלים להתנהלות נכונה של תקשורת ויחסי-אנוש ראויים עם עובדיהם.

6.    תורה היום: ערכי יהדות ומחשבת ישראל בפרשיות השבוע – מפגש מחודש עם המקרא / פינחס פלאי [דביר, 1990] // Torah Today / Pinchas H. Peli.

7.    הרב קוק וההתישבות החילונית: מסעות ומגעים / יעקב הדני [משרד החינוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית, 1980]

8.    לקח ששת הימים: ישובה של ארץ בלתי-מחולקת / יצחק טבנקין [הקיבוץ המאוחד, 1971]

9.    זיקה חילונית ליהדות / אסתר ורודי רייסל [הקיבוץ המאוחד, 1994] // A Secular Attachment to Judaism / Esther & Rudi Reisel.

10.   אחדות העם: מסות ומאמרים / ערך משה אישון [ההסתדרות הציונית העולמית, 1983].  בתוך הספר מצאתי גזיר-עיתון מצהיב וכתבה בשם: "אהבת האדם" מאת לוי יצחק ירושלמי [13.6.1985]

11.  מכירת הליכוד / אלכס אנסקי [זמורה, ביתן, מודן, 1978]

12.   מכתבים לאזרח השישה-מיליארד [הד ארצי, 1999] // Letters to the Six Billionth Citizen >> מעניין שהאזרח הזה נולד ביום שלישי 12 לאוקטובר 1999.  ב- 12 לאוקטובר 1492 גילה קולומבוס את אמריקה.

13.    פסיפס: על הוגים וספרים / מיכאל שָׁשַׁר [ירון גולן, 1990]

14.   חזון ושברו: על משמעות הקיום של עם ישראל / הרצל פישמן [פוזנר ובניו, 1987]

15.     חינוך האדם וייעודו: כינוס שנתי למחשבת היהדות, שנים ט-י [משרד החינוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית, 1978]

16.   דמגוגיה ורטוריקה / משה וולמן [פפירוס, 1990] >> ספר זה מוקדש לגנזכי מחשבת האדם – הספריות הציבוריות, ובמיוחד לספריה הציבורית הנפלאה שבשדרה החמישית בניו יורק.

17.   זָכוֹר: היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי / יוסף חיים ירושלמי [עם עובד, 1988] // Zakhor: Jewish History and Jewish Memory / Yosef Hayim Yerushalmi

18.  האם זכות הציבור לדעת? : צנזורה, עריכה וגניזת כתבי היד של הראי"ה קוק / טלי פרידמן [2011]

על האחרון, החביב, למדתי ב- "מקרה", בשיחה מרתקת ואיכותית, עם עמיתה-לעבודה.  ברוך ה'.

לגבי הספר "אדם רגיש מאוד" (מס' 1 דלעיל).  כשעלעלתי בו, נזכרתי מיד במאמר "כושר-היצירה של הילד: היוצרנות", שפורסם בעברית ב- "הד החינוך" בשנת 1972... ושפרסמתי כאן ב- 2012.  נזכרתי כעת, שבזמנו השתוממתי מדוע לא מופיע ב- "הד החינוך", שמו של מחבר המאמר.  כנראה לא עלה בדעתי שיתכן ומדובר במאמר מתורגם; דבר שעדיין לא מסביר מדוע שם מחבר המאמר לא פורסם במהדורה בעברית.  

הפעם, "הרמתי את הכפפה", חקרתי את הנושא... ומצאתי ש- "כושר-היצירה של הילד: היוצרנות" הוא תמצית מאמרו של Ellis Paul Torrance (1915-2003):

Creative Kids. Today's Education, Vol. 61, No. 1, pp. 25-28, January 1972 (4p)

מעניין שמפרסם המהדורה העברית העניק למאמר כותרת אחרת, ולא "ילדים יצירתיים" או "הילד היצירתי".  

נכון להיום, אין עדיין בוויקיפדיה ערך בעברית עבור טוראנס, וגם לא מידע על המבחן שיצר: Torrance Testsof Creative Thinking (ראה בגוגל: "מבחן טורנס" ו- "מבחןטוראנס").  בערך "יצירתיות" כתוב (וויקפידיה): "אחד המבחנים הנפוצים ביותר המשמשים לשם אמידת יכולת יצירתית הוא מבחן טוראנס לחשיבה יצירתית (באנגלית:  Torrance Tests of Creative Thinking) או בקיצור TTCT".

בנספחי הדִּיסֶרְטַצְיָה (עבודת גמר לשם קבלת תואר Doctor of Education (גם כאן אין עדיין גרסה בעברית לערך זה)), שהגיש Russell Louis Chimento בשנת 1973 (אז, מנהל AmericanLegion High School בעיר Sacramento – עיר הבירה של מדינת קליפורניה שבארה"ב), הוא מביא תשובתו טוראנס למכתב ששלח אליו:

"I appreciate Very much your letter of January 10, 1972, and I am glad to know of your research interest. Your hypotheses are quite interesting and I think there is a good chance that they will be supported".

מרשים לראות שכל 191 עמודי העבודה הוקלדו במכונת כתיבה.

נ"ב

יחד עם המידע ששמרתי ב- 2012 על המאמר של טוראנס... שמרתי גם תזכורת על פגישתי (1999) עם פרופ' ירמיהו ברנובר.

ספרים מספרים: פרידה מהספר "מחשבות ודעות"

 מַחֲשָבוֹת וְדֵעוֹת : אוסף של דברי עיון לתלמידי הכיתות העליונות של בתי הספר התיכונים ובתי המדרש למורים / ליקטו וערכו יעקב בקר ושלמה שפאן [הוצאת "יבנה", תל אביב 1954].

הקדמה

מתפקידיו העיקריים של החינוך הם עיצוב דמותו הרוחנית של הדור הצעיר, הרחבת אופקיו התרבותיים-רעיוניים, הפעלת כוח מחשבתו העצמית ופיתוח כושר הבעתו.  בית הספר זקוק אפוא לחומר לימודי מתאים, כללי ולאומי, שיקיף את מיטב היצירה המחשבתית, העשויה לעורר בלב החניך ענין מבחינה עיונית או מבחינה אקטואלית, ושישמש כוח מניע וגם מופת ודוגמה לדרכי מחשבה והבעה עצמית.

עד הזמן האחרון עמדו במרכז הלימוד העיוני בבית הספר העברי מאמריו של אחד העם.  משנתו של אחד העם, המצטינת בסגולותיה המופתיות מבחינת התוכן, ההרצאה והסגנון, נעשתה בעלת ערך חינוכי קיים, והיא מטביעה את חותמה על התפתחותו הרוחנית ועל מהלך מחשבותיו של הדור הצעיר.

אין ספק, כי מאמריו של אחד העם ישארו עוד במשך תקופה ארוכה בבחינת נכסי צאן ברזל של החינוך הלאומי העיוני בבית הספר העברי.  אולם חומר עיוני זה, המבוסס אמנם על השקפת עולם כללית, מצומצם ברובו בבעיות לאומיות וציוניות, שהיו אקטואליות בדורו של אחד העם, ושוב אין בו כדי מילוי צרכיו של חינוך מחשבתי כולל ומגוון בהתאם לדרישות זמננו, כשתמורות ושנויים יסודיים חלו בחיי עמנו עם תקומת מדינת ישראל.  תמורות אלו מעוררות בעיות תרבותיות ולאומיות חדשות, המעמידות את הנוער הישראלי בפני תביעות רוחניות והשכלתיות חדשות.  מסגרת החינוך העיוני בבית הספר התיכון ובבתי המדרש למורים טעונה אפוא הרחבה על ידי הוספת חומר לימודי, שישקף את המחשבה הלאומית והכללית בתחומים שונים של ערכי רוח ותרבות.

רעיון זה הונח ביסוד האנתולוגיה "מחשבות ודעות" ובמגמה זו כונסו המאמרים, שתכליתם להשלים ולמלא את החינוך העיוני בבית הספר העברי.  החומר לקוח מתוך יצירותיהם של טובי הוגי הדעות שלנו – פרט למאמרים אחדים משל הוגי דעות לא יהודים – והוא כולל דברי עיון ומחשבה על ישראל וקניניו הרוחניים, על לאום ומדינה, היסטוריה ותרבות, לשון וספרות ועיונים בהסתכלות בעולם ובחיים.  החומר בכללו הוא רב פנים ורב תוכן, וכל מאמר ממצה את הבעיה שהוא דן בה והוא טבוע בחותמו האישי של מחברו.  ההבדלים האישיים בסגנון ובהרצאה עשויים להקנות לתלמיד הצעיר הבחנה בצורות הבעה ובדרכי מחשבה של סופרים שונים.

המאמרים נבדלים זה מזה גם במדת ה"קושי" שבהם, מהם הנתפסים בקלות ומהם הטעונים מאמץ שכלי והתעמרות מרובה, והמורה ישתמש בחומר זה מתוך התחשבות בצרכים העניניים וברמת ההתפתחות של חניכיו.

--

תודתנו הנאמנה נתונה לכל המחברים (או יורשיהם) על הסכמתם האדיבה לפרסום המאמרים באנתולוגיה זו.

העורכים 

התוכן

א. ישראל וקניניו הרוחניים: על התנ"ך, יהואש / עיקרי הרעיונות הדתיים של היהדות התלמודית, י. י. גוטמן / על החסידות, מנחם ריבולוב / מחשבות על היהדות, שלמה שילר / על היהדות, א. ד. גורדון / יעודו של עם ישראל, ש. ה. ברגמן / על השניות בישראל, ח. נ. ביאליק / הומניות עברית, מ. בובר / תרבות וציביליזציה בישראל, צ. וויסלבסקי.

ב. לאום ומדינה: היחוד הלאומי, מ. גליקסון / הלאומיות, ב. פ. וולטש / הרגש הלאומי אצל עם ישראל בעבר ובהווה, שלמה שילר / גורלה של הדימוקרטיה, ב. פ. וולטש / משמעת לאומית וחופש הפרט, ח. י. רות / הדימוקרטיה וערכי האדם, ח. י. רות / האזרח והמדינה, ליאון (אריה) סימון / עקרון המנהיג, ע. א. סימון / רעיון המרכז הרוחני במבחן, נתן רוטנשטריך.

ג. היסטוריה ותרבות: היסטוריה, ר. אמרסון / לקח בהיסטוריה -- כיצד?, ר. קבנר / שתי תקופות, שלמה שילר / באחרית הימים, מכס נורדוי / מזרח ומערב, מ. גליקסון / ציביליזציה, ר. אמרסון / על מהותה של התרבות, מ. בובר / על המושג תרבות, סיני אוקו.

ד. לשון וספרות: אומה ולשון, ח. נ. ביאליק / תרבות ולשון, ח. י. רות / הנחות רוחניות של ספרותנו החדשה, ברוך קורצווייל / על הסגנון, א. שופנהאור / חכמת המחיקה, ישראל כהן / בין שירה לפרוזה, י. פיכמן / תחומי שירתנו, ש. הלקין / תכנה של הספרות הפיוטית, מכס נורדוי / על האפוס והדרמה, י. רבינוביץ.

ה. עיונים: השתלמות מוסרית והכרה שכלית, יוסף קלוזנר / הסתכלות בנצח, י. קלצקין / המדע והנס, ש. ה. ברגמן / על הדת הפנימית, יוסף שכטר / מחשבה עצמית, א. שופנהאור / אושר, ניסן טורוב / על העלבון, צבי דיזנדרוק / על המחשבה ההומניסטית, י. רבינוביץ / בין חומות הכרך, דוד קויגן.