האם מותר לחתום על צ'ק במקום בעל הצ'ק?

שאלה:

ראובן קנה משמעון סחורה ושילם תמורתה בצ'ק.  כשבא שמעון להפקיד את הצ'ק בבנק נוכח לדעת שראובן שכח לחתום את חתימתו על גבי הצ'ק.  שמעון מכיר היטב את חתימתו של ראובן והוא שואל האם מותר לחתום את חתימתו של ראובן על גבי הצ'ק בלא ידיעתו?

(הנושא הופיע בעלון "וישמע משה", גיליון פ"ה – פרשת "נח" ה'תשע"ו)

תשובה:

הגאונים רבי מנדל שפרן ורבי נפתלי נוסבוים ורבי חיים מאיר וואזנר שליט"א הורו שאסור לשמעון לחתום את חתימתו של ראובן בלא הסכמתו בשום אופן, דמנין לנו שראובן שכח לחתום, שמא היתה לו איזו סיבה שבגללה לא רצה לחתום, כגון שיש לו תביעת ממון על שמעון או שאין כרגע כיסוי לצ'ק בבנק. ושמעון צריך לתבוע את חובו מראובן בבית דין ולא לחתום בלא ידיעתו.  אמנם אם אמר לו ראובן ששכח לחתום ונתן לו רשות לחתום במקומו מותר לשמעון לחתום את חתימתו.  ומצאנו בהלכה שאדם יכול למנות שליח לחתום עבורו על שטר וחשיב כאילו חתם עליו בעצמו.

והגאון הגדול רבי נסים קרליץ שליט"א הורה שמכיון ששמעון יודע בבירור שראובן חייב לו את הכסף מותר לו לחתום את חתימתו בלא חשש.  וכן הורה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.  וגם הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א אמר שמדינא מותר לחתום אף בלא רשותו של ראובן, אלא שאין ראוי לנהוג כן משום "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר", וכן הורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א.

והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א אמר שאת החתימה שיוצרת את עיקר השטר אסור לחתום אפילו בהסכמת חבירו, אבל מה שמבקשים לפעמים בחנויות גדולות חתימה נוספת מאחורי הצ'ק וכדו', וזה עשוי ליתר בטחון, זה יכול לחתום בשם חבירו.

ואילו הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א הורה שאסור בכל גוני לחתום את חתימתו של חבירו אף אם נתן ראובן רשות לשמעון, דמכיון שעל פי חוק הצ'ק מזויף ואין לו תוקף כלל, יש לחוש לחילול ה' אם יוודע הדבר ויתפרסם שאדם חרדי מזייף צ'קים.  וכן הסכים הגאון רבי שמאי גרוס שליט"א.  ואמר שכמדומה לו ששמע הוראה כזו גם מגאון ישראל הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שאין לזייף חתימת חבירו על שטר אפילו בהסכמתו.

והגר"י זילברשטיין סיפר לנו מעשה שהיה אצל מו"ח זצוק"ל בשנת תש"ס, ששבר את הרגל והיה צריך לנסוע כמה פעמים לשערי צדק, ובכל פעם היה צריך לחתום על טפסי ביה"ח, ונכדו המסור הרה"ג ר' אריה אלישיב שליט"א ביקש לחסוך לו את הטירחה שבחתימה על הטפסים וחתם בשמו, וכששאלהו הגרי"ש זצוק"ל האם הוא מכיר את החתימה שלו, והראה לו רבי אריה את הטופס שחתם בשמו, ונטל הגרי"ש זצוק"ל את הטופס וקרעו לקרעים, ואמר לו: אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה! ומכל מקום אמר הגר"י זילברשטיין שאין זו הוראה לרבים ואין ללמוד מזה פסק הלכה, דבודאי מצד הדין מותר לנכד לעשות כן עבור סבו, רק מכיון שלגבי הגרי"ש אלישיב שהוא גדול הדור יש בזה חשש חילול ה', לכן נזהר הרב מזה מאד.

לקריאה נוספת:

מדי יום נכתבים בישראל אלפי צ'קים - איך ממלאים צ'ק בלי להסתבך

>> תנאי לתקפותו של שטר הוא היותו חתום.  החותם על הצ'ק עשוי להיות חייב לשלמו.  אם ביקשו שתחתמו בצ'ק בשמו של מישהו אחר? לדוגמה: מטפל באדם מבוגר שמקבל לידיו את פנקס הצ'קים שלו ויש לו הרשאה למלא את הצ'ק עבור רכישת מצרכים? לפי החוק אין חובה שבעל הפנקס עצמו יחתום על ההמחאה.  עם זאת, עליכם להוסיף לחתימה מלים המורות כי אתם חותמים בשם אדם או מטעמו, אחרת עלול מישהו לטעון שהחותם הוא החייב.  עליכם לכתוב "בשם ____" או בקיצור "ב / __".

זיווגו של יצחק

"כל מי שהוא קרוב, ויש בידו להתקרב יותר והוא פורש ומתרחק, נעשה מרוחק יותר ממי שלא קרב מעולם.  וכן אתה דן גם לאידך גיסא: כל קרוב שראית אותו מרוחק יותר משאר הקרובים שנתרחקו, תדע ובידוע שמיסודו ובשורש נפשו קרוב הוא יותר מחבריו, ומפני שהוא קרוב יותר מחבריו, ומפני שהוא קרוב יותר בעצמיותו לפיכך גם התרחקותו יתרה...".

על מי ולמה, ולמידע נוסף...

ראה פרק "זיווגו של יצחק",

"ספר הפרשיות", מאת: אליהו כי טוב.

פרשת "חיי שרה", עמוד ת"ז

מי רצח את מוטי ויצחק?

מי דחק ודחף את מוטי ויצחק ליפול ולהירמס למוות בתוך ועל-ידי ההמון?

מי היה אחראי לסדר באירוע, במעגלים המיידיים, מהמארגנים? מי היה אחראי לסדר במעגלים הרחבים יותר? מי אחראי במדינה לחוק ולסדר? מי אמור לשמור על הציבור, כשהציבור משליך חייו מנגד ומפקיר למוות חסרי ישע? איך עדיין לא רואים ברחובות פשקווילים הקוראים לתפילה, הכאה על חטא, ובקשת רחמים מאל הרחמים? האם מנהיגי וכלל הציבור לא רואה מקום לתפילה וזעקה? האם לא היה כאן כשל ומחדל של מישהו, שהוביל למות הצעירים הללו? האם יש מסקנות שהציבור, מנהיגיו, ראשיו, רבניו וכד'... כבר יכולים לאמץ, לקראת האירוע ההמוני הבא? או, שעולם כמנהגו נוהג... והקורבן הבא כבר עומד בתור למות מיתה משונה... ואין אשמים??

האם זה סתם עוד "מקרה", ואנחנו כולנו צדיקים ללא רבב... או, האם מדובר בעוד רמז עבה ששלח לנו אבינו שבשמים... ואנחנו חייבים להכיר שיש לנו איזושהי בעיה, להסיק מסקנות, ולשפר את מעשינו??

האם באמת ובתמים אנחנו יכולים לומר "יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ"?

לקריאה חיונית נוספת, ראה מאמר "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ".

ועוד שתי תזכורות מהמקורות, לעיון:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, אַרְצָה כְּנָעַן.  וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה... וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.

וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה, הֲדָפוֹ... בְּלֹא רְאוֹת, וַיַּפֵּל עָלָיו, וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ, וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.  וְשָׁפְטוּ, הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים, הָאֵלֶּה... וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר, לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ, כִּי אִם, בְּדַם שֹׁפְכוֹ.  וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי, שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ:  כִּי, אֲנִי ה' שֹׁכֵן, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ל"ה)

"כִּי יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.  וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל.  וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה, בְּעֹל.  וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה, אֶל נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל.  וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'; וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל רִיב וְכָל נָגַע.  וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.  וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ.  כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ, ה', וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.  וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ:  כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'" (דברים כ"א)

בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת

" הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו' ח')

לקריאה נוספת:

-         'עקמומיות לשם שמים' או 'תרבות השטעטל'? מאת: שמואל חיים פפנהיים

"זו פעם ראשונה שזה קורה לי"

זה מה שאמרה לי הבוקר, בהפתעה, טרמפיסטית שנאותה להצעתי לקחת אותה טרמפ (מבלי שביקשה זאת).

יש בקמפוס שירות שאטל, אולם התדירות לא משהו.  כשאני עם רכב, וממילא נוסע בכביש ההיקפי, במסלול השאטל, אני מחפש טרמפיסטים בתחנות, ושואל אם ירצו לנסוע כמה תחנות קדימה, במקום להמשיך לחכות לשאטל הבא.

הפעם, היו בתחנה 3 סטודנטיות.  שאלתי אם מישהי תרצה להגיע עד לשער הראשי; אחת קפצה על המציאה, נכנסה לרכב, ובהבעה מופתעת אמרה "זו פעם ראשונה שזה קורה לי"... שמציעים לי ככה טרמפ.

אמרתי, בשמחה... שכשאני בקמפוס... ככה אני נוהג בדר"כ... והלוואי שעוד נהגים יעשו ככה.  אמרתי לבחורה, שרק צריך איכשהו להעלות את המודעות בין בעלי הרכבים הקבועים, ולפצוח בפרוייקט טוב ומועיל שכזה.

אי אפשר לשנות את העולם ברגע.  מדובר בצעדים קטנים ובמחוות נקודתיות.  "לשנות את העולם", ולהרבות בו שלום ואהבה, זו לא הזיה ולא חלום רחוק.  זה כאן ועכשיו ובידיים שלך! ... וכפי שזה מנוסח בתורה:

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת... לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (ספר דברים, פרשת "נִצָּבִים", פרק ל' פסוקים י"א-י"ד).

צריך יותר מודעות סביבתית, קצת יותר אכפתיות, ומעט רצון טוב... ואז, השמים הם הגבול.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ספר ויקרא, פרשת "קְדֹשִׁים", פרק י"ט פסוק י"ח)

ברוך ה' שזימן בידי לעשות קצת טוב היום, ולהועיל למישהו.

לקריאה נוספת:

"מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי יהיה מאיזה עם שיהיה..."

על ערכים ודפוסי התנהגות

בהמשך למאמרים "יושר, אמת והגינות" ו- "רמאות והונאה בחברה הישראלית"... הלוואי שנצליח לגייס כמה שיותר אנשים לטובת עולם טוב, בריא ומוסרי יותר, ונהיה כולנו חלק מהפתרון – ולא חלק מהבעיה.  הנה כמה ציטוטים חשובים מההקדמה לספרו של דן אריאלי "האמת על באמת" (לשמחתי, קיבלתי רשות מהמחבר לצטט ולהביא הדברים להלן):

          "... רמאות הפכה לנושא שפשוט ריתק אותי.  מה גורם לנו לשקר ולרמות? עד כמה מסוגלים אנשים להיות הגונים או רמאים? והשאלה החשובה ביותר, כנראה, האם הרמאות מוגבלת לכמה "תפוחים רקובים", או אולי מדובר בבעיה שכיחה ורווחת יותר? הבנתי שהתשובה לשאלה האחרונה עשויה לשנות מן הקצה אל הקצה את הדרך שבה עלינו לנסות להתמודד עם רמאות: אם רק כמה תפוחים רקובים אחראים לרוב מעשי הרמאות בעולם, ייתכן שנוכל לפתור בקלות את הבעיה.  מחלקות משאבי אנוש יוכלו לסנן את הרמאים בתהליך הקבלה לעבודה או שיהיה ניתן לייעל את הליך הפיטורים של מי שהוכיחו במשך הזמן שהם רמאים.  אבל אם הבעיה איננה מוגבלת למספר מצומצם של אנשים, המשמעות היא שבכל אחד ואחת מאיתנו טמון הפוטנציאל לרמות בעבודה או בבית – וזה כולל גם אותי ואתכם.  ואם בכולנו טמון הפוטנציאל להיות במידה כזאת או אחרת פושעים, חשוב שנבין תחילה כיצד פועלת הרמאות.  אם נבין כיצד היא פועלת, אולי נוכל למצוא דרכים לרסן את הפן הזה באישיות שלנו ולשלוט בו.

אז מה אנחנו יודעים על הסיבות לרמאות? בכלכלה רציונלית, התפישה השלטת בנוגע לרמאות מתבססת על עבודתו של הכלכלן חתן פרס נובל גרי בקר (פרופסור מאוניברסיטת שיקגו), שטען כי אנשים מבצעים פשע על סמך הערכה רציונלית של המצב.  כפי שטים הרפורד מתאר בספרו יש היגיון בחיים, התיאוריה הזאת נולדה דווקא באופן די שגרתי.  יום אחד בקר איחר לפגישה באוניברסיטה, ובגלל מצוקה חמורה במקומות חניה חוקיים, הוא החליט להסתכן בחנייה לא חוקית.  כששיחזר את מהלך החשיבה שלו, הוא הבין שהחלטתו הסופית נבעה משיקולים פשוטים של ההפסד האפשרי – להיתפס, להיקנס, אולי אפילו להיגרר – לעומת הרווח שבהגעה בזמן לפגישה.  הוא גם שם לב שכששקל את ההפסד לעומת הרווח, לא היה שום ספק מה ראוי ומה לא ראוי מבחינה מוסרית; העניין היחיד על הפרק היה ההשוואה בין התוצאות האפשריות החיוביות ובין התוצאות האפשריות השליליות.

... תמצית התיאוריה של בקר היא שהחלטות בנוגע להגינות, כמו כל ההחלטות האחרות שלנו, מבוססות אך ורק על ניתוח של עלות לעומת תועלת.

... עלינו להבין מה באמת מביא אנשים לרמות, ואז ליישם תוכניות מניעה שמבוססות על ההבנה הזאת, על מנת לרסן רמאות.  בזה בדיוק עוסק הספר שבידכם.  מעבר לחקירת נושא הרמאות, הספר הזה עוסק בעיקרו ברציונליות ובאי-רציונליות.  למרות שרמאות היא נושא מרתק וחשוב בפני עצמו, כדאי לזכור שמדובר רק בפן אחד של הטבע האנושי המורכב.

... נחקור את הכוחות שדוחפים אותנו לרמות, ונבחן לעומק מה גורם לנו להיות הגונים.  נדון בגורמים שמסייעים לרמאות לזקוף את ראשה המכוער ובדרך שבה אנחנו מרמים לטובתנו האישית ובה בעת ממשיכים לשמור על דימוי עצמי חיובי – פן בהתנהגות שלנו שמאפשר חלק גדול מהרמאות היומיומית שלנו.

          לאחר שנבחן את הנטיות העומדות בבסיס הרמאות, נפנה לכמה ניסויים שיסייעו לנו להבין את הגורמים הפסיכולוגיים והסביבתיים שבכוחם להגביר או להפחית הגינות בחיי היומיום, כמו ניגוד אינטרסים, זיופים, שבועת אמונים, יצירתיות וסתם עייפות.  נחקור גם את ההיבטים החברתיים של רמאות, למשל כיצד אנשים אחרים מעצבים את תפישותינו בנוגע למה שנכון ומה שלא נכון, או כיצד משתנה היכולת שלנו לרמות כשאנשים אחרים עשויים להרוויח מכך.  יותר מכול, ננסה להבין כיצד רמאות פועלת, כיצד היא תלויה במבנה של סביבתנו היומיומית ובאילו תנאים נרמה יותר או פחות.

          נוסף על בחינת הגורמים שיוצרים ומעצבים רמאות, אחד היתרונות המעשיים של גישת הכלכלה ההתנהגותית הוא שמהרגע שאנחנו מבינים טוב יותר את הכוחות שבאמת מניעים אותנו, אנחנו מגלים שלמעשה אנחנו לא חסרי אונים אל מול החולשות האנושיות שלנו (ובכללן רמאות), ושיש בידנו היכולת לעצב מחדש את סביבתנו ובכך לשפר את דפוסי ההתנהגות שלנו ולהשיג תוצאות טובות יותר.

          אני מקווה שהמחקר שעליו אני כותב... יסייע לנו להבין מה גורם לנו לרמות ויציע דרכים מעניינות לרסן ולהגביל את התופעה.

The (Honest) Truth About Dishonesty / by Dan Ariely (NYT book review)

לקריאה נוספת:

-         Whole Foods Market – חברה מעוררת השראה