הקדמה והבהרה לגבי תכונותיי ואופי התנהגותי
במקום עבודה:
לא משנה מה אני עושה, מה המטלות, איזו
חברה, מה סוג העבודה... אני תמיד משקיע את מיטב כישרונותיי וניסיוני לביצוע
מקסימאלי של המשימות, כולל לקיחת אחריות. כשלוקחים אחריות, באופן טבעי, מרגישים
קשר לחברה ולמקום, כאילו היה לי קשר לבעלים או למניות וכד'. כשלוקחים אחריות,
עלולים גם להיפגע, כשגורמים מבית או מחוץ פוגעים ביכולת שלי לבצע את עבודתי כראוי.
כשהתקבלתי לעבודה ועברתי שיחה אצל
הקב"ט, בעניין שמירת סודיות ואבטחת מידע... היה ברור לי, שאקבל סיסמאות גישה
למחשב ולמאגרי הנתונים, להם אחשף. הופתעתי, כשהגעתי למקום העבודה והתחלתי להתאקלם
בתפקיד, נוכחתי, שסיסמאות הגישה הקיימות גלויות לכל, ותלויות על לוח המודעות ליד
המחשב. כולם נכנסים למערכת עם אותה סיסמא.
עברו עוד כשבוע-שבועיים, ונשאלתי ע"י
מוקד התמיכה של החברה, אם כבר חתמתי על המסמכים הרלבנטיים. השבתי שעדיין לא הביאו
לי מסמכים כאלה. כחודש לאחר תחילת עבודתי, הביא לי אחד העובדים מהמוקד טפסים. הכל
אושרר, ונאמר לי שינפיקו לי סיסמאות ושם משתמש, כולל אימייל משלי וכו'.
עבר עוד חודש וחצי +... והנה, יום חמישי
(שהוא אחד הימים היותר עמוסים ולחוצים), 6 לספט... והפעם זה גם ערב ראש השנה
(כשהעומס הרגיל מכפיל את עצמו)... ככה סתם, ללא אתראה מוקדמת, בשעה 1230 לערך,
פרצו לי החבר'ה, בגישה מרחוק, למסוף המחשב שלי, והשביתו לי את העבודה, למשך כשעה
וחצי.
זה היה מטורף!
תהיתי האם אנחנו עובדים בשביל אותו
בעל-בית... ומדוע, לעזאזל, במקום לעזור ולסייע לי בעבודה חלקה ובמינימום תקלות
(ראו עוד בהמשך, לגבי תקלות)... החבר'ה האלה משביתים את הכלי החיוני ביותר במחסן,
ואת עבודתי.
האם אחרי חודשיים שידוע שאני בתפקיד (ולאחר
שחתמתי על המסמכים הרלבנטיים), ראוי, חיוני, הכרחי, להפריע כל כך בשעות העבודה? האם
באמת הפעולה הייתה כה נחוצה לביצוע באותו הרגע, והייתה בלתי ניתנת לדיחוי ליום
רגוע יותר, או לאחר שעות העבודה?
שני חבר'ה דיברו איתי איתי בטלפון... ובטון
דיבור אדיש ומציק, משפיל ופוגע, מזלזל, מתעלם ובוטה, לא מכובד ובלתי מקצועי
להחריד, ושאלו בציניות חסרת רחמים: למה אתה מתרגש? הכל בסדר? למה אתה עצבני?
כל זאת בעוד המחסנאים מחכים לתעודות כניסת
והחזרת סחורה, אולם כשהמחשב מושבת, אין לי דרך לברר האם תעודות שלא הודפסו, בכלל
נקלטו במערכת או האם צריך לשלוח אותם שוב להדפסה.
בדיוק באותו זמן, הייתי אמור לסרוק תעודה
מסויימת, כדי לסרוק אותה ולהעביר לספק מסויים, שהתקשר קודם לעשות בירור ולקבל
אישור שהסחורה שלו נתקבלה.
אני נמצא בתחושה שהחבר'ה האלה, פשוט מנצלים
לרעה את חוסר הידיעה הטכנולוגית של כלל העובדים, מקלדניות עד ההנהלה – עם דגש על
ההנהלה... ובכך הם (צוות המוקד הטכני) בעצם פוגעים ומחלישים את העסק, במקום לחשל
ולהגן עליו ועל האינטרסים שלו.
אין דין ואין דיין!
החבר'ה האלה פשוט עושים כבתוך שלהם, בלי
התחשבות מינימאלית במערכת (כך זה מצטייר מהצד והניסיון שלי מולם).
ואין למי להתלונן! אני פונה למנהל שלי
ולמנהל של המנהל שלי... ושניהם מושכים הכתפיים, על ענייני המיחשוב, ומפנים אותי
חזרה למוקד התמיכה.
אחד מצוות המוקד, מסביר לי את הברור
והמקובל... כאילו אני עוד בור שלא מבין במחשבים ואבטחת מידע... ומסביר למה זה חשוב
שלכל משתמש תהיה גישה ייחודית משלו למערכת ולמידע... ושבעצם, לו עצמו לא אכפת
מזה... אלא שככה דורשים בהנהלה.
נו, באמת...
מה הפלא, שפורצים לי ככה לחיים ומשבשים לי
את העבודה... אם לחבר'ה עצמם תהליכי העבודה התקינים, לא כ"כ חשובים... והם לא
רואים עין בעין את יעדי החברה, ומסייעים בנאמנות, מסירות ואחריות להגשמת יעדים
אלו?!
זאת ועוד... יש אצלנו בסניף יותר מידי
בעיות תקשורת, מבחינת מיחשוב וטכנולוגיה. ספקים אומרים לי שבסניפים אחרים של אותה
רשת, או ברשתות אחרות שם משתמשים באותה תוכנה... אין מצב שהם מחכים כ"כ הרבה זמן
עד שהמדפסת תפלוט תעודות. בתמיכה הטכנית של התוכנות איתן אנחנו עובדים, גם כבר
שמעתי דברים דומים... שבבדיקה נתגלה, שיש אצלנו בעיה עם מהירות הגלישה.
ואם לחתום את הנושא הזה... באחת משיחותיי
(הנורמאליות) עם אנשי התמיכה, הם הודו שאכן יש בעיה ספציפית ומסויימת (בלי לפרט)
בסניף שלנו - - - אך פיתרון עדיין אין... והעיכובים משגעים פשוט את כולם, וגורמים
לסרבול העבודה, ומשקפים חוסר מיומנות וחוסר מקצועיות על הרשת.
נדיר שאומר על מישהו שהוא מרושע, ולכן גם
במקרה הזה, ולמרות שפגעו בי בצורה לא קלה... וכן העובדה שבעיות המחשב נמשכות...
אני אומר, שאם לא מתוך רשעות... אז אין לי מושג למה החבר'ה ממוקד התמיכה
"שלנו" עוללו לי נזק כזה... ועוד יותר, מדוע, לכאורה, הם מזניחים טיפול
בבעיות הטכניות כאן.
אם זה מחוסר אמצעים, כמולר עקב נסיבות שלא
קשורות אליהם... מדוע שלא יאמרו לי זאת?!
לצערי הרב מאוד, אני חש שרמת
"הקנאות" שלי למקום העבודה... שמירה על האינטרסים של החברה... ודאגה
להצלחתה בעידן הטכנולוגי-כלכלי של שנת 2012... לא עולות בקנה אחד עם התמיכה לה אני
ושכמותי זקוקים בחברה.
לא תמיד תירוצים כמו בעיות כח-אדם או זמן –
קבילים. לרוב, מדובר בעיקר ברצון טוב של נותני השירות והתמיכה.
לאחרונה, קיבלתי שירותים ב- Remote Access מחברה אמריקאית כלשהי, במחשב האישי שלי
בבית. השירותים, האדיבות והסבלנות היו מ-ד-ה-י-מ-י-ם! והמקצועיות – חבל"ז.
יכולת לראות את סמן העכבר על המסך, רץ מנקודה לנקודה, מקובץ לקובץ, מקישור
לקישור... בלי הססנות ובלי סדרת ניסויים (עובד לא עובד)... כמו שאני חווה יותר
מידיי פעמים השירות הישראלי, ומול אנשי התמיכה "שלנו". היה פשוט תענוג
להיעזר בתמיכה מחו"ל... ולהיזכר בזמנים טובים יותר (אם כי לא תמיד מושלמים),
מבחינה טכנולוגית ושירות לקוחות...
אני רואה מה קורה פה אצלנו, ושומע מה קורה
בסניפים אחרים... והקשיים, פחות או יותר, אותם קשיים. צוות העובדים אמור לקבל
הדרכה הגונה מצוות התמיכה הטכנית - - אולם, מחכים שבועות, עד שמישהו מואיל להגיע.
החברה שמספקת את שירות המיחשוב מעבירה, כל שבוע, קורסים למשתמשים חדשים... כשצריך
פיזית להגיע אליהם, ו- "יש גם הדרכה אינטרנטית - לא צריך לצאת מהמשרד! אורך
כל הדרכה כשעה אחת, על מגוון נושאים חשובים" - - אולם, ולמרות שזה מתבקש, לא
הציעו לי (ולאחרים) ללכת להשתלמות כזו; וכששאלתי על כך, אמרו – אין צורך... "אם
יש לך בעיה, מוקד התמיכה "שלנו" יעזור".
סיסמאת חברה המיחשוב, היא: <<<<<
ידע זה כח >>>>>>
האם במוקד התמיכה "שלנו" מפחדים
שנדע יותר מידיי??
בקשר לבעיות מהירות העבודה הממוחשבת...
מכיוון שכל העסק עובד ברשת מורכבת
ומסובכת... כששולחים נייר להדפסה... לעיתים מידיי קרובות, יוצא שמחכים מינימום דקה-שתיים.
יש מצב ששלחו מסמך להדפסה, וגם אחרי 20 דקות הוא לא מודפס. וכשמדובר במאות מסמכים
ליום ועשרות ספקים... הזמן היקר והאבוד מגיע למימדים אדירים.
נהגים, ספקים, סוכנים ומחסנאים מחכים זמן
לא סביר בעליל למידע חיוני. וכשמחכים כ"כ הרבה, על בסיס קבוע, הפתיל קצר
והסבלנות פוקעת מהר מידיי, והעצבים והצעקות והאנרגיות השליליות מקשים על סדר עבודה
איכותי, יעיל ומקצועי.
חזרה לחווייה הספציפית, עליה רוב המלל
כאן...
בתוך כל המהומה נכנס אחד המנהלים (מישהו
כנראה יידע אותו שמשהו קורה, ושלח אותו לסייע), ובתגובה ראשונית (ואופיינית) בלי
בכלל לשמוע בנחת, ממני, מה הבעיה... קיבלתי גם ממנו קיטון של רותחים... שהוא לא
מבין מה הבעיה שלי. אמרתי שכעת, עם יצירת הפרופיל החדש, אין לי גישה לכל ההגדרות,
התיקיות והמסמכים, האקסל, הסורק והאימייל... וכל זאת בתוך הלחץ של אותו היום...;
והמנהל הזה, מרים עליי את הקול, ואומר לי: "אתה לא צריך אקסל, ולא סורק ולא
אימייל".
לאחר שאני מסביר למנהל הנכבד, לדוגמא,
שאקסל לטבלאות, הפקת דו"חות ושמירת נתונים, זה כלי חיוני ביותר; הוא קצת
נרגע. אני אומר למנהל הזה, שבעבודה ממוחשבת, לתקשורת יעילה וטובה, לניהול משרד
תקין וכו'... בהחלט יש צורך בשימוש באקסל, סורק ואימייל... וזה שעד היום לא השתמשו
בזה - - זו זו הבעיה.
בהמשך המנהל הזה נרגע קצת, ומאוחר יותר,
שלא כטבעו, ובאורח מפתיע ביותר, אפילו דרש בשלומי.
הוא ומנהלים אחרים מקבלים כתורה מסיני מה
שאומרים להם החבר'ה מהתמיכה... ויוצא שגם אם אתה יודע משהו, ויודע את האמת על המצב
(עם חוסר התמיכה הראוי), אין עם מי לדבר.
כל ההתנהלות הזו – בעייתית, בלשון המעטה.
עד האירוע הזה, דיי שתקתי... אבל לא עוד!!!
היחס שספגתי הפעם גרם לי לנזק בריאותי בלתי
הפיך (אני רגיש מידיי בסיטואציות כאלה); נראה כיצד אתגבר על המצוקה הקשה הזו.
רק שהפגיעה הייתה לא רק בי אישית, אלא גם
בחברה... ואני חוכך בדעתי ושיתפתי גורמים נוספים, אם ואיך להביא העניין לידיעת
הגורמים הבכירים והמוסמכים בחברה מה שקורה פה... בעניין אבטחת מידע (מסמכים חשובים
נזרקים לפח; אין מגרסות), סיווגים וגישה לנתונים (גם מנהלים נכנסים למחשב בסיסמאות
כלליות ולא אישיות... ובמקרים מסויימים ויומיומיים, אם תהיה בדיקה, אין אפשרות
לדעת מי אחראי למה) – אין טביעת רגל של מי באמת נכנס למערכת.
מתוך אחריות למקום העבודה ולרצף המשימות
היומיומי... לא אחת קורה, שאפילו להפסקת צהרים אני לא יוצא, אלא נשאר על מקומי לתת
שירות. אכן – שריטה.
אני - לא רק מגיע לעבודה, אלא אני בא
לעבוד!
חוסר ההתחשבות בפרט ובכלל, היה בלתי נסבל
לחלוטין, ובאופן שקשה לי לתאר.
החבר'ה האלה הביאו אותי, כמעט כמעט, לנקודה
בה אני לוקח את חפציי, באותו רגע... אומר שלום... והולך הביתה... ובקיצור... מתפטר
באותו רגע, על המקום.
מתוך האירוע הזה, כנ"ל, הגעתי,
לראשונה, לקצה של תובנה... מה מהות הנקודה המאוד הרגישה הזו; נראה לי שבורא עולם
יצר אותה אצלי, בתפקיד של כמו "מפסק פחת", שבמקרה של עומס במערכת
(החשמל) או קצר... המפסק "קופץ" ומנתק את המערכת, כדי שזו לא תשרף על
יושביה!
ובגוף האדם... ללא מפסק כזה... הבנאדם יכול
לצאת מדעתו, או דעתו עלולה לצאת ממנו... ובמקרים מסויימים הוא עלול לקבל שבץ, או
התקף לב, וכד'.
אני חייב לנסות להשכיל אין לחסן את עצמי,
ולבנות חומות הגנה למפסק הזה... כדי להקדים תרופה למכה... ולא להגיע כלל, אפילו לא
קרוב, להקפצת המפסק.
עקב אי הימצאותן של חומות כאלה / כלי
התמודדות כאלה... (ויכול גם להיות שהם קיימים, רק שאני לא מודע להם, או שאינני
יודע להשתמש בהם?!) -- אני עדיין מאוד פגיע, כשמתקרבים לנקודת האל-חזור הזו; המצוקה
האישית - רבה... והנזקים הבריאותיים עלולים להיות איומים ובלתי הפיכים.
אנחנו צוות עבודה יחסית קטן: מנהל מחסן ו-
3 מחסנאים... סה"כ 5 אנשים.
אמר לי לאחרונה הוותיק, המבוגר והמנוסה
מבינינו: "גם אם אני צודק וגם אם אני טועה – אתה לא תגיד לי איך לעבוד!!"...
בזמן שהאיש יודע שהתפקיד שלי הוא לוודא, שהמחסנאים עושים עבודה תקינה, מבחינת קבלה
ורישום של סחורה. התפקיד שלי לוודא, פיזית + בהשוואה לנתונים במחשב, שכל הסחורה
נתקבלה ע"פ הנהלים ונרשמה כראוי. הבעיה היא, שהמחסנאים עסוקים ולא תמיד
ממוקדים לגבי נוהלי הרישום... ויוצא, יותר מידיי פעמים, שאני... כמו בייביסיטר או
מפקח... צריך להעיר לתשומת-לבם, לתקן ולרשום כמו שצריך.
הם צריכים לקבל את תפקידי בהבנה... וללמוד
לעבוד איתי יחד ולא נגדי!
ברור, כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם
שונות!
רק שחשוב וצריך ללמוד לעבוד בצוות, בנחת.
וזה לא קורה פה. רוב היום, כולם בלחץ...
קיימת אנרגיה שלילית... ובסופו של דבר, העבודה לא מתקתקת כמו שצריך... ואח"כ,
במוקדם או במאוחר, ולעיתים קרובות מידיי, כולם נדרשים לתת דין וחשבון על משלוח כזה
או אחר... ולכבות שריפות, שהיו יכולות, בקלות, להימנע.
אין רק עבודה תמימה... בסוג העבודה הזה
(וזה לא אמור לקרות) יש אינטרסים ובעלי עניין, בענייני כספים וטובות הנאה. כך,
שלעיתים קרובות מידיי, אין, לכאורה, לחברים מסויימים בצוות הקטן "שלנו",
אינטרס לעבודת צוות ברגיעה ובנחת, כדי לוודא שהעבודה מתבצעת כמו שצריך, וע"פ
הנהלים, ההגיון, השכל הבריא, וכד'... ואז... יש הרמת-קול... ומתיחות... וכל אחד
מושך לכיוון שלו, באינטרס שלו... ונשמעים משפטים כמו "אתה לא תחנך
אותי", ו- "אתה לא תגיד לי מה ואיך ולעשות".
לא קל כאן... אבל אני, בינתיים, שורד.
לאחרונה, כמין תזכורת לעולם שפוי ואחראי...
הדפסתי ותליתי במשרד שילוט:
דִּבְרֵי
חֲכָמִים - בְּנַחַת נִשְׁמָעִים
(קהלת ט'
י"ז)
פרוש: חכמים אינם משמיעים את דבריהם בצעקות,
אלא בנחת, בשקט ובסבלנות
בריאות ובשורות טובות
(אנחה).... אמן!
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהיי עופר.. המון זמן לא יצא לי לקרוא.. זה קשה כשלא מעריכים אותך מספיק.. מקווה שתמצא/מצאת עבודה מתגמלת יותר גם ובעיקר מבחינה נפשית
השבמחק