הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה...
רבי ישראל מרוזשין
היה אומר: אלה שהם מתפללים במהירות, עושים
כן מרוב חביבות; הם כל-כך להוטים אחרי
התפילה, שמרוב להיטות הם בולעים את המלים בזו אחר זו ואין להם פנאי ללעוס כל מלה
לחוד... ואלה המתפללים לאט, עושים כן גם הם מרוב חיבה — חבל להם להוציא את המלה
מפיהם...
וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ...
רבי נחמן מבראצלב
כותב: בשעה שהאדם מתבונן בפנימיות שלו, והוא רואה שהוא מלא חטאים ועוונות, ונדמה
לו שהוא כבר רחוק מאוד מהשם-יתברך, צריך לבדוק ולחזור ולבדוק את עצמו ולפשפש
במעשיו ולומר אל עצמו: וכי ייתכן הדבר, שבכל ימי חיי לא עשיתי שום דבר טוב
כלל? ואם יבקש היטב-היטב ימצא בלי ספק,
שבתוך הערימה הגדולה של פסולת חבויה באיזה מקום נסתר נקודה אחת טובה, ואחר-כך כבר
יקל עליו למצוא עוד נקודה טובה ושלישית ורביעית, וכל כמה שתהיינה הנקודות האלה
בודדות ומעטות, יש בהן עם כל זה הכח לחזק את האדם הזה ולהוליכו אל דרך האמת, שכן
מקצת שבמקצת מן הטוב יש בכוחו לגרש הרבה מן הרע, ו- „מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך”. וזוהי כוונת הכתוב: „וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל
מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ” (תהלים ל"ז י"א);
די לו לאדם שיגלה בתוך עצמו „מְעַט” מן הטוב, וכבר „וְאֵין רָשָׁע”; וכבר יהא מתהפך כולו מן הרע אל הטוב...
לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר...
(אמר הרבי מקוצק):
... כי בתורה אין אנו מוצאים מצוה כזאת, שחייב אדם להיות למדן ובקי בכל
חדרי-התורה. רק דיבור אחד נאמר: „לִמְדוּ הֵיטֵב” (ישעיה א' י"ז), ורש"י אומר שם בפירושו: „היטב – להיטיב”. כלומר, הכוונה איננה לדעת
היטב את כל התורה, אלא לדעת להיטיב, לעשות נעשים טובים.
מתוך הספר „מאוצרנו הישן”, עמ' 254-257
קיבץ ועיבד: ב. יאושזון
נוסע עברי: שמשון מלצר
הוצאת „מודיעין”, תל-אביב תשכ"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה