ממדע לאמונה / ד"ר יוסף שכטר (1953)

 ממדע לאמונה / ד"ר יוסף שכטר (1901-1994)

הוצאת אגודת הסופרים העברים ליד דביר. 1953.

תרשים המעטפת נעשה בידי עלי יערי

תקציר:

ספר זה הוא ניסיון להגביר את הרצון לחיים-של-משמעות בבני אדם שאינם מסתפקים בחיים סתם או בחיים שהמדעי או האסתיטי הוא עיקר בהם.  המחבר מתאר בו את דרכם של יחידים אשר ביקשו משמעות זו במדע, עברו אל המהותיות וממנה הגיעו אל האמונה.  הספר הוא, מבחינה זו, תרומה למאמץ המכוון לחלץ את האדם מן המשבר הרוחני של דורנו.

תוכן העניינים

הקדמה (7)

הרבה בני-אדם חיים חיים סתמיים ואם גם התעורר בהם בגיל צעיר הרצון לחיים של משמעות, עלה בידם להתגבר על הרצון הזה ולדחותו מן התודעה.  אבל יש אנשים שלא הקשו את לבם במידה כזאת.  הם לא ויתרו על המשמעות, ומשמעות חייהם היא מדעית או אמנותית-אסתיטית.  בספר הזה מתוארת דרכם של אלה שחיפשו את המשמעות במדעיות ועברו למהותיות ומן המהותיות לדתיות, לאמונה.  דרך מקבילה לדרך הזאת מובילה מן האסתיטיות לדתיות.  כי הרצון למשמעות אינו מסתפק במדעי או באסתיטי ואפילו לא במהותי.  והכל תלוי בכוחו ובעומקו של הרצון הזה.  תפקידו של הספר הוא להגביר את הרצון למשמעות באלה שאינם מסתפקים בחיים סתמיים ואף לא בחיים שהמדעי או האסתיטי עיקר בהם... (חיפה, טבת תשי"ג)

מאמרים

הישגים, אכזבה והתחזקות (11): שלושה שלבים בתולדות המחשבה.

פרק ראשון : הישגים.  דעת מביאה לידי רוממות הרוח, רוממות הרוח מביאה לידי אושר: א. מקור התחושות. / ב. המקום. / ג. הזמן. / ד. המספר. / ה. הגוף והחוקיות. / ו. השמות. / ז. האמת.

פרק שני : אכזבה.  הכרה מביאה לידי דרישה מוגזמת, דרישה מוגזמת מביאה לידי טרדה רוחנית, אכזבה ויאוש. – הפילוסופיה כטרגדיה, כבטוי לשאיפה שאינה באה על ספוקה: א. הספק. / ב. ודאות שנתערערה. / ג. ממשות ודמיון. / ד. חוסר ידיעת החוקיות.

פרק שלישי : התחזקות.  כיון שאין האדם יכול להגיע לשלמות – הוא רוצה לשוב לתמימות של הבהמה. – בעיות שאינן בעיות. – הכרת סבת הטרגדיה. – חשבון הנפש. – שלמות ממין אחר: א. נחמות ארעי. / ב. געגועים לתמימות הבהמה. / ג. בדיקת משמעות הספק. / ד. החוקיות. / ה. ממשות ודמיון. / ו. סיבת האכזבה. / ז. חשבון הנפש (לפי סארן קירגור).

פילוסוף למופת (27): סוקרטס לפי כתבי אפלטון.

מבעיות תרבותנו בזמן הזה (38): בטלה תשובה או לא בטלה תשובה? / טעם החיים ויסוד הערכים / מה בין האדם הדתי לאדם המהותי? / סיכום.

עיקריה של דת ישראל וחלקנו בהם (49): פתיחה / פרק ראשון : המצוות העיקריות / פרק שני : ההנחות העיוניות למצוות העיקריות / פרק שלישי : היש לאנשי דורנו שאינם דתיים חלק בהנחות הללו? / פרק רביעי : שיטות המחללות את הערכים.

מפי אחד המחנכים (70)

ערכי האגדה (77): א. המושג "אגדה" במאמר הזה. / ב. אופיה של התענינותנו באגדה. / ג. התנ"ך והאגדה. / ד. המטבעות, ההכרעות והדברים שחזרו וניעורו. / ה. ערכי היסוד: מתן תורה, עולם הבא. / ו. מעשה מרכבה ומעשה בראשית. הלקח לגבי המדע שלנו. / ז. אופיה של התרבות הרעה. דור המבול ודור ההפלגה. / ח. סוף דבר.

הרהורים ושיחות (92): א: הידיעות והמהות / ההמון ותורותיו / החטא ועונשו / האידיאליזם הדל // ב: הבא מן המקור והבא מן האפס (לפי קארל קראוס) / שכר ועונש בספירת המשמעות / אנו מתמרמרים על עצמנו / סופרי האפס / תוכו לא היה כברו / שלש שכבות / המבינים בשחיה. // ג: דת ומדע / מדע ושירה / אני ואפס בלעדי / כוח חיים וחכמת אדם / "אין לי פתרון מן המוכן" / גדול הוא הצחוק ואף-על-פי-כן אין גדולתו גדולה / על הנסים ועל הנפלאות / כינוס לחיים ולא למות.

על תפקידו של איש הרוח בדורנו (108)

על התשובה בזמן הזה (120): אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך לשוב מאלה, כך צריך לחפש בדעות הרעות ולחזור בתשובה. (לפי רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ד', הלכה ג') : ההמוניות / הכבדת הלב. מחיצות הברזל. סילוק השכינה / העיקר הגדול : גילוי שכינה / שעות הוודאות.  תקופות ההתעוררות.

על הכנת הנפש להוראת התנ"ך (125)

על הדת הפנימית (135): שתי שיחות

פרקי חינוך (155): א. תפיסת-חיים רצינית. / ב. מדוע אין המדע עשוי להיות תפיסת-חיים? / ג. מדוע אין הקומוניזם הרוסי עשוי להיות תפיסת-חיים? / ד. הקיבוץ כתפיסת-חיים בשביל החוגים הרציניים של הנוער. / ה. דרכי חינוך. / ו. ערכם של חוגי-הנוער, בעלי תפיסת-חיים רצינית, לעם ולמדינה. / ז. על ההשתלמות.

תרגומים ועיבודים: ב"זכרונות" לכסנופון אומר סוקרטס שהוא וחבריו (תלמידיו) מבלים יחד את זמנם בלימוד החכמה שהורישו החכמים בספרים, וכשהם מוצאים בספרים דבר שנראה להם שעשוי להועיל הם משתמשים בו, וכך הם נעשים ידידים זה לזה.  מסוקרטס אנו למדים כיצד לומדים את הדברים שהורישו לנו ההוגים בספריהם וכיצד משתמשים בהם.  במדור הזה הבאתי פרקים אחדים מתוך ספרים שקראתי עם תלמידי ונראו לנו כמועילים לדורנו.

פרידריך ניטשה : על התועלת והנזק שבהיסטוריה לחיים (177)

אדולף לוֹס : אף על פי כן (187): האוכפן / ארכיטקטורה / אני מוחה כנגד "אמני-המולדת" / בניה קלאסית.

היינריך פון קלייסט : תיאטרון הבובות (197)

סארן קירקגוֹר : מתוך כתביו (203): דוד ושלמה / שבחו של אברהם: בזמן זה אין אדם נשאר באמונה, כל אחד מתקדם.  מניחים, כנראה, שכבר הגיעו לידי אמונה.  בזמנים העתיקים ההם היה המצב אחר: אז היתה האמונה משימה לכל החיים, כי הניחו שההשתלמות באמונה אינה נקנית בימים ובשבועות. (מתוך ההקדמה לספר "פחד ורעדה").

אוסקר גולדברג : המציאוּת של העברים (213): עולמות, אלים, עמים: העולמות והעולם הזה / א-להים וגוייהם / א-להים וארצותיהם.  ה' וארצו / שמות הא-להים.  שם ה' / הלשון, ברכות וקללות // ה' א-להים וא-להים אחרים: "נעשה אדם" / עץ החיים ועץ הדעת.  עטיו של נחש / "בני הא-להים", שם, חם ויפת / דור הפלגה // על האבות: "היה תמים" / ברכה וברית / הברית בין ה' ובין עמו.  עבודת א-להים אחרים בישראל.

מדרשים (מבחר)

פרשת בּלעם (233).  מתוך מדרש יחזקאל: פרק ל"ג (240), מתוך מדרש יונה (241).  מתוך מדרש איוב א: לפרקים ל"ח-מ"א (243): מענה א-להים לאיוב.  מתוך מדרש איוב ב: לפרק מ"ב (247).  מתוך מדרש הגיוני-עיוני לספר קהלת (251).  אמרה כנסת ישראל: פרק ממדרש גנוז לספר דברים (266).  המרובה והמועט: מתוך מדרש לספרי עזרא ונחמיה (275).

 

לה' הארץ ומלואה.  מספרי אפרים יונאי Jonai.  תשי"ג

קורות סבא וסבתא (עוד מסמך)

בדצמבר 1987, בגיל 16, הגיש אחד הנכדים עבודה בנושא: "הקיבוץ הדתי בראשיתו".

בהקדמה כתב:

"הקיבוץ הדתי מאז ומתמיד ייצג בעיניי את שיאה של ההגשמה בנושא ישוב הארץ והתחדשות האומה על אדמתה.  כאשר מדובר ומוזכר הערך החשוב של "עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל", ההתיישבות העובדת המנהלת אורח חיים דתי בבחינת שילוב "תורה ועבודה", בחיי יומיום גופא, מסמלת יותר מכל את מימושו.

מאחר וסבי וסבתי מייצגים אף הם באופן פרטי את דרכו הראשונית של הקיבוץ הדתי, הרי שההתעניינות בנושא גברה ושמחתי לאתגר של לימוד מעמיק יותר וכתיבת עבודה על הקיבוץ הדתי בראשיתו".

לסיכום כתב:

"... במקום סיכום הדברים שכבר נאמרו, בחרתי לראיין ולשוחח עם סבי וסבתי שיחיו עד מאה ועשרים, משבראשית דרכם ושילובם בחיי הארץ מגלמים הם את הרעיון מ- "שואה לתקומה".  חייהם כרוכים ושזורים במסכת הנפלאה של הקיבוץ הדתי וחלק נכבד מהכתוב בנושא זה מצאתי בהסטוריה הפרטית של משפחתי.

מברלין ומברסלאו לעמק בית שאן

סיפורם של

סבא אפרים (1921-2007)

וסבתא חוה (1922-2005)

מספר סבא:

הצטרפתי לתנועת נוער דתית ב- 1929 בערך, בראשונה ל- "עזרא".  המדריך שלי היה הרב קלמן כהנא, מראשוני קיבוץ חפץ חיים.  אחר כך עברתי לתנועת "ברית הנוער של צעירי מזרחי בגרמניה", מקביל לבני עקיבא בארץ.  השתתפתי בפעילויות בתנועה באופן קבוע במחנות קיץ וחורף ומאוחר יותר יצאתי למחנות הכשרה של התנועה בחופשות הקיץ.  שני מקומות חשובים ביותר היו: הכשרת הביניים בשטקלסדורף, אשר רובם הצטרפו בארץ לקבוצת שדה אליהו; ובמחנה לעליה ברידניץ (Rüdnitz), שעלו ארצה רובם לכפר הנוער הדתי.  אני גורשתי (בגיל 17) מגרמניה כנתין פולני והייתי מספר שבועות במחנה הסגר פולני (זבונשין / Zbąszyń).  הצלחתי לברוח משם ולהגיע לקרובים בקרקוב, בה הקמתי סניף של "ברית הנוער" מגרמניה, עם יתר המגורשים שהיו שם.  סוף סוף עליתי ארצה, לקיבוץ רודגס, בה סיימתי הכשרה של שנתיים במסגרת עלית הנוער.  ב- 1941 ייסדנו את קבוצת שלוחות, בקרית שמואל על יד חיפה.  חלק היינו בוגרים מרודגס וחלק היו בוגרים משדה יעקב, וכן בודדות מבית צעירות ירושלים, ובהן גם סבתא.  הייתי מזכיר וגזבר בקבוצה הצעירה ועל אף התנאים הקשים של ימי מלחמת העולם השניה ביססנו את הקבוצה והועברנו ע"י "הקיבוץ הדתי" למחנה קיבוץ רודגס שליד פתח תקווה, בזמן שאלה -- הוותיקים שישבו ברודגס -- עלו להתיישבות סופית בקבוצת יבנה.  כקבוצה צעירה נדרשנו הרבה פעמים להתגייס לעזרת קבוצות וותיקות, כך שחבורתנו "נקרעה" לעיתים לגזרים רבים.  חברינו וחברותינו עזרו לטירת צבי, לקבוצת יבנה בהקמת גדר ובחפירת הבאר, וגם לרמת השומרון שישבו על יד פרדס חנה, והם כיום "בארות יצחק".  הועברנו למחנה של רמת השומרון, כי במחנה של רודגס הוקם בינתיים מוסד ילדים.  עד שסוף סוף זכינו לעלות להתיישבות סופית לעמק בית שאן, ואחרי שהייה ממושכת ומשותפת במחנה אחד עם קבוצת השומר הצעיר "רשפים", זכינו למחנה ולמשק משלנו, שעד היום הוא פורח בעמק בית שאן ושמו עדיין "שלוחות", על שם שלוחות הכרמל ששם ייסדנו את קבוצתנו.  מיום ייסודנו הקפדנו להתפרנס מעמל כפינו ודחינו כל עזרה שאינה במסגרת התישבותית מתוך מחשבה שאנו צעירים וחייבים להקים את ביתנו בכוחות עצמנו.  כך דחינו עזרת "נשי מזרחי אמריקה" ונשים טובות אחרות שרצו להגיש לנו עזרה כספית.  גם חברינו, שזכו והוריהם גרו בעיר, לא הסכימו לקבל מהוריהם מתנות בצורה כלשהי כדי להקל על קשיינו בהתחלה.  לא היה נהוג שולחן נפרד ל- "דיאטה", דבר שהיה מקובל ברוב המשקים אז, כי השתדלנו להגיש מזון טוב לכולם.  מקודם קיבלנו את ביתנו זוג הורים זקנים של חברים ובשמחה שיתפנו אותם בחיי הקבוצה.  הפעילות התרבותית שהייתה עשירה מאוד בחיים הראשונים חייבה את השתתפות כל החברים ומוקדם מאוד שלחנו חברים להשתלמות רוחנית בנוסף להשתלמויות המקצועיות שחברים יצאו אליהם.  אם אינני טועה, אחד מהחברים שלנו היה בקבוצת הלומדים הראשונים או מן הקבוצות הראשונות בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה.  אישיי ציבור ואנשי תורה שבתו אצלנו הרבה פעמים כך ששבתות ומועדים נוהלו ע"י בעלי תורה מהחוץ.  כך היה אורח קבוע -- ראש המחלקה לתרבות של הפועל המזרחי, פרופ' קאסוטו ואחרים.

זוכר אני מקרה שמנהלת המטבח אמרה לי שצינור חרס נשבר, ואמרתי שאזמין במשביר המרכזי בחיפה.  והנה בבואי הביתה אחרי הצהרים כבר היה הצינור במקומו, והתפלאתי מאוד איך כבר הגיע?! ואז נתברר לי שאחד החברים "סחב" צינור  ממחנה הצבא הבריטי בקרית מוצקין, כדי לתקן את המקום, בתואנה שזה מן הגויים.  כינסתי אספה כללית וכולם גינו את הדבר וציינו שגם זו גניבה.  באותו לילה נדרש החבר להחזיר את זה למחנה הצבאי הבריטי (בטוחני שמאות צינורות כאלו נשברו ונסחבו מהמחנה); בכל זאת לא רצינו רכוש גנוב בבתינו.

חונכנו בבית ובתנועה לערכי תורה ועבודה.  באנו ארצה לבנותה ולהבנות בה.  ראינו במפעל ההתישבות פעמי משיח, ולא רצינו בשום אופן לכער את המעשה היפה.  גם סבתא הלכה באותה דרך, אלא שהיא באה מברסלאו (וויקיפדיה) בדרך ההכשרה בשטקלסדורף לירושלים ל- "בית צעירות מזרחי", שם הצטרפה אלינו בראשית שנת 1941 ושם נפגשנו והקמנו את ביתנו מאוחר יותר.

אף על פי שעזבנו את הקבוצה ויצאנו להדריך את "ילדי טהרן" (וויקיפדיה, הארכיון הציוני המרכזי, "האתר"), אנו מאמינים עד היום שצורת החיים של הקבוצה הדתית היא הדרך הטובה ביותר להגשמת רעיון תורה ועבודה בארץ ישראל, על פי תורת ישראל.

 

מידע נוסף:

31 בדצמבר 1921.

סבא נולד בברלין (הוריו היגרו לגרמניה, מפולין, לפני מלחמת העולם הראשונה).  סבא – אזרח פולני.

אוקטובר 1938.  

הגרמנים מגרשים לפולין כ- 17,000 יהודים בעלי נתינות פולנית.  סבא, כאמור, כבן 17, שוהה כמה שבועות במחנה הסגר באיזור העיר זבונשין / Zbąszyń (מפה), פולין.  באחד הלילות הוא בורח מהמחנה יחד עם חבר.  הם עלו על רכבת לקראקוב ונסעו כל הלילה, תוך שהם מתחבאים מהכרטיסן ושומרי הרכבת.

סבא מגיע לקראקוב ובא לבית דודו – מנשה חזקאל קלוגר-בלאוגרונד, אצלו שהה בערך חצי שנה, כאשר הוא מחכה לאישורי הכניסה שלו לארץ ישראל.

נובמבר 1938.

ליל הבדולח.

ינואר 1939.

ממשלות גרמניה ופולין חותמות על הסכם המאפשר ליהודים שגורשו לחזור לגרמניה.

פברואר(?) 1939

במכתב, ששלח סבא לאחיו (יליד חודש פברואר), מאחל לו סבא מזל טוב ליומולדת, ומוסיף: "מקווה שבקרוב אהיה בברלין ואז משם – למולדת".

13 למרץ 1939

          סבתא (בת 17) מגיעה ארצה.

אפריל 1939.

בערב פסח, מגיע סבא לקיבוץ הדתי "רוֹדגס".

יולי 1939

          פולין (חושבת שהיא) מוכנה לפלישה הגרמנית.

1 לספטמבר 1939.

פלשו הגרמנים לפולין... והתחילה מלחמת העולם השניה.

ספטמבר 1943

 

1944-1945 (כשהם כבני 22)

סבא

סבתא