ממדע לאמונה / ד"ר יוסף שכטר (1953)

 ממדע לאמונה / ד"ר יוסף שכטר (1901-1994)

הוצאת אגודת הסופרים העברים ליד דביר. 1953.

תרשים המעטפת נעשה בידי עלי יערי

תקציר:

ספר זה הוא ניסיון להגביר את הרצון לחיים-של-משמעות בבני אדם שאינם מסתפקים בחיים סתם או בחיים שהמדעי או האסתיטי הוא עיקר בהם.  המחבר מתאר בו את דרכם של יחידים אשר ביקשו משמעות זו במדע, עברו אל המהותיות וממנה הגיעו אל האמונה.  הספר הוא, מבחינה זו, תרומה למאמץ המכוון לחלץ את האדם מן המשבר הרוחני של דורנו.

תוכן העניינים

הקדמה (7)

הרבה בני-אדם חיים חיים סתמיים ואם גם התעורר בהם בגיל צעיר הרצון לחיים של משמעות, עלה בידם להתגבר על הרצון הזה ולדחותו מן התודעה.  אבל יש אנשים שלא הקשו את לבם במידה כזאת.  הם לא ויתרו על המשמעות, ומשמעות חייהם היא מדעית או אמנותית-אסתיטית.  בספר הזה מתוארת דרכם של אלה שחיפשו את המשמעות במדעיות ועברו למהותיות ומן המהותיות לדתיות, לאמונה.  דרך מקבילה לדרך הזאת מובילה מן האסתיטיות לדתיות.  כי הרצון למשמעות אינו מסתפק במדעי או באסתיטי ואפילו לא במהותי.  והכל תלוי בכוחו ובעומקו של הרצון הזה.  תפקידו של הספר הוא להגביר את הרצון למשמעות באלה שאינם מסתפקים בחיים סתמיים ואף לא בחיים שהמדעי או האסתיטי עיקר בהם... (חיפה, טבת תשי"ג)

מאמרים

הישגים, אכזבה והתחזקות (11): שלושה שלבים בתולדות המחשבה.

פרק ראשון : הישגים.  דעת מביאה לידי רוממות הרוח, רוממות הרוח מביאה לידי אושר: א. מקור התחושות. / ב. המקום. / ג. הזמן. / ד. המספר. / ה. הגוף והחוקיות. / ו. השמות. / ז. האמת.

פרק שני : אכזבה.  הכרה מביאה לידי דרישה מוגזמת, דרישה מוגזמת מביאה לידי טרדה רוחנית, אכזבה ויאוש. – הפילוסופיה כטרגדיה, כבטוי לשאיפה שאינה באה על ספוקה: א. הספק. / ב. ודאות שנתערערה. / ג. ממשות ודמיון. / ד. חוסר ידיעת החוקיות.

פרק שלישי : התחזקות.  כיון שאין האדם יכול להגיע לשלמות – הוא רוצה לשוב לתמימות של הבהמה. – בעיות שאינן בעיות. – הכרת סבת הטרגדיה. – חשבון הנפש. – שלמות ממין אחר: א. נחמות ארעי. / ב. געגועים לתמימות הבהמה. / ג. בדיקת משמעות הספק. / ד. החוקיות. / ה. ממשות ודמיון. / ו. סיבת האכזבה. / ז. חשבון הנפש (לפי סארן קירגור).

פילוסוף למופת (27): סוקרטס לפי כתבי אפלטון.

מבעיות תרבותנו בזמן הזה (38): בטלה תשובה או לא בטלה תשובה? / טעם החיים ויסוד הערכים / מה בין האדם הדתי לאדם המהותי? / סיכום.

עיקריה של דת ישראל וחלקנו בהם (49): פתיחה / פרק ראשון : המצוות העיקריות / פרק שני : ההנחות העיוניות למצוות העיקריות / פרק שלישי : היש לאנשי דורנו שאינם דתיים חלק בהנחות הללו? / פרק רביעי : שיטות המחללות את הערכים.

מפי אחד המחנכים (70)

ערכי האגדה (77): א. המושג "אגדה" במאמר הזה. / ב. אופיה של התענינותנו באגדה. / ג. התנ"ך והאגדה. / ד. המטבעות, ההכרעות והדברים שחזרו וניעורו. / ה. ערכי היסוד: מתן תורה, עולם הבא. / ו. מעשה מרכבה ומעשה בראשית. הלקח לגבי המדע שלנו. / ז. אופיה של התרבות הרעה. דור המבול ודור ההפלגה. / ח. סוף דבר.

הרהורים ושיחות (92): א: הידיעות והמהות / ההמון ותורותיו / החטא ועונשו / האידיאליזם הדל // ב: הבא מן המקור והבא מן האפס (לפי קארל קראוס) / שכר ועונש בספירת המשמעות / אנו מתמרמרים על עצמנו / סופרי האפס / תוכו לא היה כברו / שלש שכבות / המבינים בשחיה. // ג: דת ומדע / מדע ושירה / אני ואפס בלעדי / כוח חיים וחכמת אדם / "אין לי פתרון מן המוכן" / גדול הוא הצחוק ואף-על-פי-כן אין גדולתו גדולה / על הנסים ועל הנפלאות / כינוס לחיים ולא למות.

על תפקידו של איש הרוח בדורנו (108)

על התשובה בזמן הזה (120): אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך לשוב מאלה, כך צריך לחפש בדעות הרעות ולחזור בתשובה. (לפי רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ד', הלכה ג') : ההמוניות / הכבדת הלב. מחיצות הברזל. סילוק השכינה / העיקר הגדול : גילוי שכינה / שעות הוודאות.  תקופות ההתעוררות.

על הכנת הנפש להוראת התנ"ך (125)

על הדת הפנימית (135): שתי שיחות

פרקי חינוך (155): א. תפיסת-חיים רצינית. / ב. מדוע אין המדע עשוי להיות תפיסת-חיים? / ג. מדוע אין הקומוניזם הרוסי עשוי להיות תפיסת-חיים? / ד. הקיבוץ כתפיסת-חיים בשביל החוגים הרציניים של הנוער. / ה. דרכי חינוך. / ו. ערכם של חוגי-הנוער, בעלי תפיסת-חיים רצינית, לעם ולמדינה. / ז. על ההשתלמות.

תרגומים ועיבודים: ב"זכרונות" לכסנופון אומר סוקרטס שהוא וחבריו (תלמידיו) מבלים יחד את זמנם בלימוד החכמה שהורישו החכמים בספרים, וכשהם מוצאים בספרים דבר שנראה להם שעשוי להועיל הם משתמשים בו, וכך הם נעשים ידידים זה לזה.  מסוקרטס אנו למדים כיצד לומדים את הדברים שהורישו לנו ההוגים בספריהם וכיצד משתמשים בהם.  במדור הזה הבאתי פרקים אחדים מתוך ספרים שקראתי עם תלמידי ונראו לנו כמועילים לדורנו.

פרידריך ניטשה : על התועלת והנזק שבהיסטוריה לחיים (177)

אדולף לוֹס : אף על פי כן (187): האוכפן / ארכיטקטורה / אני מוחה כנגד "אמני-המולדת" / בניה קלאסית.

היינריך פון קלייסט : תיאטרון הבובות (197)

סארן קירקגוֹר : מתוך כתביו (203): דוד ושלמה / שבחו של אברהם: בזמן זה אין אדם נשאר באמונה, כל אחד מתקדם.  מניחים, כנראה, שכבר הגיעו לידי אמונה.  בזמנים העתיקים ההם היה המצב אחר: אז היתה האמונה משימה לכל החיים, כי הניחו שההשתלמות באמונה אינה נקנית בימים ובשבועות. (מתוך ההקדמה לספר "פחד ורעדה").

אוסקר גולדברג : המציאוּת של העברים (213): עולמות, אלים, עמים: העולמות והעולם הזה / א-להים וגוייהם / א-להים וארצותיהם.  ה' וארצו / שמות הא-להים.  שם ה' / הלשון, ברכות וקללות // ה' א-להים וא-להים אחרים: "נעשה אדם" / עץ החיים ועץ הדעת.  עטיו של נחש / "בני הא-להים", שם, חם ויפת / דור הפלגה // על האבות: "היה תמים" / ברכה וברית / הברית בין ה' ובין עמו.  עבודת א-להים אחרים בישראל.

מדרשים (מבחר)

פרשת בּלעם (233).  מתוך מדרש יחזקאל: פרק ל"ג (240), מתוך מדרש יונה (241).  מתוך מדרש איוב א: לפרקים ל"ח-מ"א (243): מענה א-להים לאיוב.  מתוך מדרש איוב ב: לפרק מ"ב (247).  מתוך מדרש הגיוני-עיוני לספר קהלת (251).  אמרה כנסת ישראל: פרק ממדרש גנוז לספר דברים (266).  המרובה והמועט: מתוך מדרש לספרי עזרא ונחמיה (275).

 

לה' הארץ ומלואה.  מספרי אפרים יונאי Jonai.  תשי"ג