נייר צילום. השוואת מחירים

מדובר בדר"כ בחבילת 500 דפים.  פריט סטנדרטי לחלוטין.

הערת אגב, מכיוון שאנחנו מקפידים על מיחזור ושימוש חוזר של נייר... נדיר מאוד שאני קונה את המוצר הזה.

בחנות כלי הכתיבה המקומית = 24 ₪... וכך גם ב- "אקדמון" באוני' בר-אילן

באתר "אקדמון" אין מידע על מוצרים ואין מחירים.

בחנות קרביץ, בקניון קרית אונו... המחיר הזול ביותר לפריט זה = 18 ₪.

באתר קרביץ, בלשונית "נייר ומוצריו" מופיעים 8 פריטים בלבד. נייר צילום לא מופיע.  בעמוד 5 של קטלוג קרביץ אונליין (צד שמאל למעלה), הפריט מופיע... אך ללא מחיר.

... והמנצח להיום, בקטגוריה זו... הוא "אופיס דיפו" / Office Depot.

הן מבחינת המידע הנגיש לציבור באינטרנט, והן במחיר.

אני חייב לציין שבהתחלה לא ראיתי את האותיות הקטנות, שהמבצע של 9.90 הינו "ברכישה מעל 50 ₪"... אבל, מחיר רגיל של 12.90 ₪... הוא אכן, וללא כל ספק, מחיר מנצח.

 

רציתי לשתף ולשלוח קישור לרשומה הנ"ל, לחברות השונות... אולם,

-         לחנות כלי הכתיבה המקומית אין אתר באינטרנט.

-         באתר אופיס דיפו, היה קשה למצוא את פרטי הצור קשר. אין כתובת אימייל... אך אטרח ואנסה, בלי נדר, לשלוח להם משוב בכל זאת, עם קישור לנ"ל.

-         באתר קרביץ, המידע נגיש יותר... ואנסה ליצור קשר כנ"ל.

-         והמנצח לתת-קטגוריה זו, הוא אתר אקדמון... שם, בעמוד "צור קשר", מוצגת כתובת אימייל, באופן ברור.  תודה רבה.

בלי נדר, אשלח למעורבים קישור לנ"ל, וכשתהיינה תגובות, אפרסמן, בלי נדר.

"אנשים לא מתים, וכל שנה של חיים עולה הרבה כסף"

"תוחלת החיים שלנו עולה וזו בעיה. אנשים פה מסרבים למות", כך אמר הכלכלן הבכיר, שלמה מעוז, בפסקה האחרונה של הכתבה.

את תגובתי, סרבו אנשי הצנזורה של גלובס לפרסם.

כתבתי, שהנאצים ימ"ש ידעו גם למצוא לבעיה פתרון סופי ומוחלט.  שמי שלא היה כשיר לעבודה ולא לא מספיק פרודוקטיבי – הושמד!  ככה התפתחה תעשיית המוות ומחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית.

אסור לאף אדם (ובמיוחד לא ליהודי) להביע דעה המקשרת בין חיים למוות,
בעניין של פיריון עבודה, עלות ותועלת.

לצערי, אני חש שזה עוד שלב בהידרדרות המוסרית של החברה הישראלית.

גם בגרמניה הנאצית... לא דיברו על תעשיית המוות בשנות השלטון הראשונות
של התעמולה נגד קבוצות האוכלוסיה שונות (יהודים, צוענים, נכים, וכו'), אלא אחרי כמה שנים.

אסור שרטוריקה של מוות תהיה מקובלת, ללא ביקורת נוקבת, במרחב השיח הציבורי במדינת ישראל, ולא בשום מקום אחר בעולם.

לקריאה נוספת:

-         אני מאשים!

-         מה ישראל יכולה ללמוד מדנמרק? שאיפה לעתיד טוב במקום הפחדות

על דגיגים מאובנים ואנשים

בתחילת אוגוסט התפרסמה ב- TheMarker, כתבה שכותרתה המקורית הייתה: "דלת הסתרים של אדמונד ספרא"... ומאוחר יותר עם הסרת חלק מהתגובות (שחלקם ביקרו מידע שגוי שהופיע בה), אף שונה שמה של הכתבה ל- "משבר הנדל"ן חלף? נכסים ובנין מהמרת על קומת המשרדים של אדמונד ספרא בניו יורק".

השגיאה הבולטת –

נכתב באופן תמוה, שהאיש נפטר לפני "שלוש שנים".

אח"כ תיקנו את זה ל- "13 שנים".

תמוה, כך אני חושב, שגם לא צויין האירוע שהביא למותו... ורק נכתב "הלך לעולמו". טד מאהר, הורשע שגרם לשריפה שהובילה למותו של מר ספרא.

אני זוכר בערך מתי הוא נפטר/נרצח (דצמבר 1999)... לאחר שהבנק נמכר ע"י אדון ספרא ז"ל, ל- HSBC; אז התחלתי לעבוד שם במשרה מלאה.

452 5th Ave @ 40th street

כ- 3 שנים בבניין הזה. קומה 11.

לא ידעתי שלאדון ספרא ז"ל, היה משרד בבניין.

אני בכלל מופתע (ואולי לא?!) שהמשרד נשאר שם עד עכשיו (כמעט 13 שנה אחרי שהבנק (והבניין) נרכש ע"י HSBC).

מהכתבה, גם לא ברור, מה הקשר בין HSBC  לאדון ספרא ז"ל.

... שהרי אדון ספרא ז"ל, לא עבד ב- HSBC!!!

HSBC קנו מאדון ספרא את הבנק שלו: Republic National Bank, שהיה קיים בכתובת הזו, והיה הבעלים של כתובת זו.

דיי בהתחלה (2000) התחילו לשנות את העיצוב הפנימי של הבניין.

לצערי, אין לי תמונות מתוך הבנין... איך זה היה עד 1999, ואיך נראה לאחר מכן... אבל, רצפת העץ האיכותית, שרואים בתמונה שבכתבה... מזכירה לי מאוד את המקום המעוצב.

רצפה כזו הייתה גם בקופה 11.

יש לי כמה תמונות מהבניין החוצה + תמונות של הבניין.

זה מזכיר לי שב- 11 לספטמבר 2001  הייתי שם.

מהקומה בה היינו, לא יכולנו לראות מה קורה בדרום העיר, ב- WTC.

מדרום, באותו בלוק, בין השדרה החמישית לשישית, 

חוסם את האופק – The Empire State Building.

חזרה לכתבה ולזכרונות...

כששינו את פני המקום... אני זוכר רק שהחליפו את שולחנות העץ העתיקים והיפהפיים, בשולחנות שיש קר ומודרני, במסגרת ברזל מסיבית... ונפטרו מהספריה המרשימה שהייתה בחדר הישיבות (Room A), כולל הספרים, שכמה מהם (וביניהם כמה נדירים), הגיעו גם אליי, לחזקתי.

היה עצוב לראות השינויים - מקלאסי-חם ונשמה... למודרני-קר ומגושם.

והנה בכתבה, ממשיכים עם אותו קו מרושע:

"היה לנו ברור שאם אנחנו רוצים למשוך שוכרים, אנחנו חייבים לשדרג את הבניין - שלא חודש במשך שנים רבות", אומר נציג חברת ההשקעה.

לכן הרסנו את החלק הפנימי של כל הקומות במגדל... היה לי חשוב לקבל עסקה טובה".

למה "קו מרושע"?

כי כשמדובר בכסף... והרי כסף זה הכל בחיים... ובעל המניות חשוב יותר מהפועל במפעל וזכויות עובדים בסיסיות... אז ברור ש- "מארון הספרים המרשים - הכולל את כל כתבי שייקספיר, דיקנס ואפלטון", אוטוטו - "לא ישאר זכר".

כואב לי.

בתוך עמי אני יושב, ומתייסר.

"המדרגות שמובילות אל משרדו של ספרא עשויות שיש, שבו משובצים מאובנים של דגיגים".

נציג חברת ההשקעות הישראלי (IDB), לא התבייש לומר בזלזול:

"כש- HSBC מכרו לנו את הבניין, הם דרשו לשלב בחוזה סעיף שלפיו אם נהרוס את המדרגות האלה, נפקיד את הדגים המאובנים במשרד עורכי הדין שלהם. למה? יש דברים שאני לא שואל."

אפילו ל- HSBC, כך מסתבר, יש דברים חשובים יותר מכסף... עד שהיה חשוב להם לצרף לחוזה מכירת הבניין את הסעיף לשימור הדגים המאובנים.

לעומת ההתנהגות הבזוייה של הישראלים... אני זוכר שכשמר ספרא, כשמכר את הבנק (ב- 1999)... ידעו מקורבים לספר, שיש בחוזה פרטים שמטרתם שימור מרכיבים מסויימים במיוחדותו של הבנק ושמירה על זכויות עובדים מסויימות.

שנשמע בשורות טובות במהרה בימינו, בבריאות וברווחה... ושאזכה לראות  בקרוב את הספרים שלי, שוב מסודרים על מדפים (במקום איך שהם ארוזים, כעת, (בקרטונים), במחסן)... ויהי רצון שיהיה לי נחת לראות את הספרים של מר ספרא ז"ל, שוב, במקום של כבוד.

לענייננו,

מזל גם, שאחד הבניינים (מהארבעה המרכיבים את הבניין) מיועד לשימור... אחרת גם זה בטח היה נהרס ומוחרב, בלי למצמץ בכלל... הרי, כאמור, צריך להרוס כדי "לקבל עסקה טובה".

כמה ימים לפני פרסום הכתבה הנ"ל, התפרסמו שתי כתבות, באותו עיתון:

31 ליולי: "ניהול כושל, יהירות משכורות עתק והימורים: כך שרף דנקנר 17 מיליארד שקל מכספי הפנסיה והחסכונות. כל הכישלונות הניהוליים שהובילו להתדרדרות קבוצת האחזקות שבשליטת נוחי דנקנר"

וב- 1 לאוגוסט פורסם: המטוס, ששימש את דנקנר וצוות אי.די.בי, הוצע למכירה על רקע המצב הפיננסי החמור שאליו נקלעה הקבוצה, לפיו קיים חשש כי לא תוכל לפרוע את חובותיה.

מצב פיננסי חמור?

האם אנחנו לא מדברים על אותו דנקנר ואותה חברת IDB?

איך חברה עם מצב פיננסי כה חמור, מקבלת מימון של 400 מיליון דולר?

יולי 2012, ניו יורק: "נכסים ובניין השלימה קבלת המימון לבניין HSBC בכ-400 מ' ד'".

רפי ביסקר, יו"ר דירקטוריון נכסים ובניין, אמר היום: "קבלת מימון בהיקף של 400 מיליון דולר נעשית כשנתיים לאחר שהמגדל נרכש במחיר כולל של כ-350 מיליון דולר והיא מבטאת את מערכת הקשרים הטובה של קבוצת IDB עם המערכת הפיננסית הבינלאומית".

ומי מעניק את המתנה הזו של IDB???

ג'יי.פי מורגן, ש- "הפסיד 2 מיליארד דולר כתוצאה מ- "טעות מבישה""

"הבנק, אשר ידוע בניהול הסיכונים המוקפד שלו, הודה כי רשם הפסדי מסחר כתוצאה מאסטרטגיית גידור כושלת;... בשיחה עם האנליסטים רמז דיימון כי ישנם עובדים בבנק שעלולים לאבד את משרותיהם כתוצאה מההפסד".

האם "המערכת הפיננסית הבינלאומית" השתגעה, ועושה עסקים חסרי אחריות עם חברה במצב פיננסי כה חמור כמו IDB?

ומה על "האיש הקטן", העובד הפשוט והמסור??

מישהו לוקח אחריות, ש- "ישנם עובדים בבנק שעלולים לאבד את משרותיהם כתוצאה מההפסד".

איך יוצא, שלענק אחד, חשובים "מאובנים של דגיגים"... והאחרים, לא מנידים עפעף, ברומסם את העובדים – בני האדם העובדים למענם?!?!

19 לספטמבר 2012
"דנקנר השקיע 385 מיליון ש"ח מכספי הציבור ב'מעריב' בלי היגיון כלכלי"

20 לספטמבר 2012
"דנקנר הכניס את ישראייר לאי.די.בי, השתחרר מחובות אישיים וגרם לציבור נזק של עד 440 מיליון שקל"

20 לספטמבר 2012
עומק הבור נחשף בבקשה להקפאת הליכים: חובות מעריב - 408 מיליון שקל

24 לספטמבר 2012
הקריסה של נוחי דנקנר היכתה בתשואות של הפנסיונרים החוסכים בהפניקס

29 לספטמבר 2012
"זכויות עובדי 'מעריב' האמורות להיות מובטחות - נמצאות בחסר של כ-100 מיליון שקל"