נהרג/ה או נרצח/ה?

נראה שהתקשורת לא סגורה, בדיווחים... אם כשבנאדם מת בפיגוע, הוא "נהרג" או "נרצח"?!

בפיגוע בירושלים, ביום ד' / 5 לנובמבר, נכתב ב- Ynet בכותרת ראשית: "לוחם מג"ב נרצח בפיגוע הדריסה".  בכותרת המשנה נכתב: " בפיגוע בי-ם נרצח פקד ג'דעאן אסעד מבית ג'אן"... וכך גם פעם אחת, בגוף הכתבה (בפסקה הראשונה).  שלוש (3) פעמים המילה "נרצח".

בהמשך הכתבה, נכתב:

"חמאס לקח אחריות לפיגוע, שדומה במתכונתו לפיגוע הדריסה ב-22 לאוקטובר, אף הוא בירושלים, שבו נהרגה התינוקת חיה זיסל ז"ל בת השלושה חודשים וקארן ימימה בת ה-18, עולה חדשה מאקוואדור".

בגוף הכתבה, הקורא מופנה לכתבה "פיגוע הדריסה ב-22 לאוקטובר", שכותרתו: "פיגוע דריסה בירושלים: תינוקת נהרגה; שני פצועים קשה"... ובפסקה הראשונה גם נכתב: "תינוקת בת שלושה חודשים נהרגה".  שום מילה עם הטיה כלשהי של השורש ר.צ.ח.

בקישור נוסף בגוף הכתבה, המוטמע ב- "חיה זיסל", כותרת הכתבה היא:  משפחת התינוקת ההרוגה: "הייתה טהורה"... ובפסקה הראשונה בכתבה נכתב סופסוף "התינוקת בת השלושה חודשים שנרצחה בפיגוע הדריסה בתחנת הרכבת הקלה גבעת התחמושת בירושלים".

 

בקישור השלישי, כנ"ל, מוטמע במילים "קארן ימימה" (בת ה-18, עולה חדשה מאקוואדור), קישור לכתבה שכותרתה: "נפטרה הצעירה שנפצעה אנושות בפיגוע בי-ם".  בפסקה הראשונה נכתב: "בפיגוע נרצחה גם התינוקת חיה זיסל ברון ז"ל"... ורק בכותרת צדדית, לסרטון, נכתב: "... קארן ימימה מוסקרה, נרצחה בפיגוע".

לעומת זאת, נראה שב- nana10 אין מחלוקת מה קרה באירוע הזה לחיה זיסל ולקארן ימימה, הי"ד; כותרות:

חיה זיסל בראון, תינוקת בת 3 חודשים, נרצחה בפיגוע בירושלים.

קארן ימימה מוסקרה, שנרצחה בפיגוע בירושלים, הובאה למנוחות.

נראה שענייני הניסוח מעלים תהיות גם אצל אחרים.  ראו מאמר, האם עידו זולדן, ב- 18 לנובמבר 2007 - נהרג או נרצח?

לפי מאמר הביקורת, ב- Ynet דווקא כתבו שהאיש נרצח, ואילו ב- nana10 כתבו שהאיש "רק" נהרג.

מאמר דומה, פורסם בגלובס (אפריל 2011), האם בן יוסף לבנת - נרצח או נהרג?

בפיגוע הטרקטור (אוגוסט 2014), נכתב ב- nana10:

פיגוע דריסה בירושלים: הרוג ו-5 פצועים במרכז העיר.

התקשורת חייבת לקבל החלטה אחידה בנושא.

לפי ערך "המוות בשפה העברית" בוויקיפדיה:

נהרג: מיוחס בדרך כלל למוות פתאומי, לא צפוי.

נרצח: כאשר המוות נגרם מתוך כוונה תחילה על ידי אדם אחר.

... מקובל להוסיף לשמו של אדם שמת את הביטוי "זכרונו לברכה"‏ או "זכרו לברכה", ובראשי תיבות - ז"ל

... אם המנוח המדובר נרצח בשל היותו יהודי, נהוג לומר "השם ייקום דמו" (הי"ד).

בריאות ובשורות טובות.

טרמפים, תחבורה ציבורית ואחריות מדינית

טרמפים בגוש עציון.

15 ליוני 2014... "לא עברו אפילו שלוש יממות מאז נחטפו תלמידי הישיבה אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל מטרמפיאדה בגוש עציון, ובצמתים שבאזור בנימין העסקים כרגיל: צעירים רבים עמדו גם הבוקר (א') בטרמפיאדות, הניפו יד לכיוון הכביש וסימנו לכלי רכב בבקשה שיעצרו להם".

התושבים מסבירים כי "בהיעדר תחבורה ציבורית ראויה, מדובר באמצעי התנועה המעשי היחיד"... ושנסיעה בטרמפים זה "בגלל שאין מספיק תחבורה ציבורית בין היישובים".  ראש מועצת גוש עציון דוידי פרל, ש- "נסיעה בטרמפים היא... כורח הנובע בין השאר מליקויים בתחבורה הציבורית".

נקודת ההתחלה בכל פרוייקט תחבורתי בישראל חייבת להיות בלוחות הזמנים.

אם בעיר ניו יורק, שם יש תחבורה 24 שעות ביממה ובהיקפים עצומים ביחס למדינת ישראל (הידועה גם כמדינת הייטק) - יש לוחות זמנים... אין סיבה שלנוסע הישראלי, בתחנה כלשהי, לא תהיה אינדיקציה מתי האוטובוס הקודם עבר, ומתי האוטובוס הבא אמור להגיע.

בניו יורק, ברוב התחנות ישנו לוח זמנים, שגם זמינים (חינם), ובאופן מפורט ביותר, אצל הנהג, בתחנות מרכזיות, ובאינטרנט (בגרסת PDF ידידותית, אינפורמטיבית, ומוכנה להדפסה)... כולל מפה.  מדוע זה לא אפשרי במדינת ישראל?

מדוע זמן ההגעה לכל התחנות (למעט זמן היציאה מהתחנה הראשונה), הינו משוער בלבד?

לדוגמא, קו 164... היוצא בשעה 1705 מהתחנה המרכזית בירושלים לישוב בת-עין;  מדוע, לכל הפחות, בתחנות מסויימות במסלול הנסיעה, שלא תהיינה שעת יציאה ברורה ומדוייקת?

לדוגמא, תחנה מס' 8 – צומת המנהרות.  זמן הגעה משוער לתחנה, הינו 1719.  באגד מציינים ששעת ההגעה "תלוי בתנאי הדרך" ו- "תתכן גם הקדמה".  כלומר, כשאדם מגיע לתחנה, ב- 1715... אין לו שום אפשרות לדעת, האם אכן יגיע האוטובוס בשעה הנקובה, או אולי, בכלל, עבר האוטובוס דקה קודם.  מיותר לציין את העובדה, שתדירות האוטובוסים אינה גבוהה.

אני מציע שהגאונים של משרד התחבורה במדינת ההייטק, יטכסו עצה, וימצאו את השעה האופיטמאלית ביותר, כדי שאפשר לתכנן נסיעה בטוחה באוטובוס, ולא בטרמפים... וכדי שהנוסע ידע, לדוגמא, שקו 164 שיצא ב- 1705 מירושלים, יצא מתחנה מס' 8, לא לפני 1725.

וכך, אם זמן הנסיעה לתחנה 21 מוערך בכ- 20 דקות... יגיע לשם האוטובוס ב- 1745, ויצא ב- 1750 (או כל שעה אחרת שהמחוננים של המדינה ימצאו לנכון).

אופציה כזו, ממתנת את השעות המשוערות, ויכולה (אולי) לתת אינדיקציה טובה יותר לתזמונים ולנוסעים.

לסמוך על זמנים בתחבורה הציבורית בישראל, זה דבר מייאש מ-א-ו-ד... גם במרכז ערים חשובות במרכז הארץ.

"... ברחבי הארץ פזורות תחנות אוטובוס עם שילוט מטעה, שילוט חלקי או ללא שילוט כלל. אתם נמצאים ברכבת מרכז ורוצים להגיע לחולון? אם לא תנחשו במקרה לאיזו תחנה ללכת, נדפקתם. אפילו במודיעין דן לא יעזרו לכם כי זה קו של אגד. ומה המסלול שלו בחולון - את זה לא תגלו אפילו אם במקרה תגיעו לתחנה הנכונה" ("אקטיביזם תחבורתי").

אולי יהיה קל יותר להתחיל עם הקווים הבינעירוניים?!

ראו, דוגמא, את מפת האוטובוסים של מנהטן (לכל רובע יש המפה שלו, כאשר הקווים החופפים מצויינים בדיוק).  בנוסף, יש את "המפתח" (בצד השני של המפה (שגם היא מחולקת חינם)), בו מצויינים כל עשרות קווי האוטובוס, כשלכל אחד יש מס' וצבע:

-         נקודת מוצא ויעד

-         שעות הפעילות של הקו, גם בהלוך וגם בחזור

-         תדירות ממוצעת (בדקות) ב- 5 חלקים שונים של היום (שזמניהם מצויינים שראש העמוד, מתחת לכותרת).

ראו, לדוגמא, לוח הזמנים (15 עמודים) של קו M3.

בעמוד האחרון, יש מפה מפורטת, ובה מצויינות כל התחנות, וכן קווי האוטובוס הנוספים הזמינים בתחנות השונות.

ברגע שמכירים את המסגרת, של איך לקרוא את המפות (הצבעוניות והמקיפות), החיים נהיים הרבה יותר קלים, נוחים ונעימים.

במדינת ישראל, לעומת זאת, יש מפות עם מסלול ישר, כאילו מדובר בכרמלית (בלי פניות ובלי עיקולים).

לא שבניו יורק, כל האוטובוסים מגיעים בזמן וכולם מאושרים... אבל יש כלים לקבלת אינדיקציה, איפה אתה נמצא, ומתי אמור להגיע אוטובוס.  ברוב הזמן, המערכת מתקתקת;  וכנ"ל לגבי מערכת ה- Subway.  קל יותר להתנייד ולהתמצא (ולא דיברנו עדיין על אמצעי התשלום, ועל התהום הטכנולוגית, בין ה- MetroCard וה- "רב-קו").

ויחד עם כל זה... בכתבה ב- "ניו יורק טיימס" ממרץ 2010 (בפסקה האחרונה), מתלוננת נוסעת: "זו ניו יורק סיטי, שום דבר לא קורה בזמן", כשהאוטובוס לו חיכתה איחר ב- 10 דקות.

יוזמה ברוכה ביותר, של שיפור המידע לנוסע... מנוהלת ע"י "אקטיביזם תחבורתי"... אליהם נחשפתי, במרץ 2011, לרגל "מפת קווי אוטובוס משער קרית אונו לכיוון מערב" (ליד אוני' בר-אילן), שהייתה מודבקת בתחנה.

"מספר האוטובוס כלל לא היה על התחנה, ולא יכולנו להיות בטוחים שאכן זו התחנה.  באתר "אגד" התחנה נקראת בשם לא הגיוני ומבלבל... ובמוקד האנושי... הבנאדם חזר רק על המידע המופיע מולו, ולא יכול היה לסייע יותר.  מה שכן... הוא אמר שהאחריות על הצבת שילוט וכו'... היא על העירייה, ולא אגד!!???

הקיצר, הסימן היחיד שהעיד שאכן אוטובוס אגד 640 לרעננה עובר בתחנה... היה השלט שלכם... שהיה כ"כ ברור וידידותי... שממש הוספתם לי חיים. תודה תודה תודה תודה!!!"

תגובתם הייתה:

"שמחתי והתרגשתי לקרוא את המייל שלך, ואני שמח שהצלחתי לעזור. אם עזרתי אפילו לאדם אחד, עשיתי את שלי, ואני שמח שמסע ההדבקות לא היה לשווא  :)

הרעיון נולד כי מצב המידע לנוסעים הוא ממש על הפנים, ואף אחד לא עושה עם זה כלום - לא משרד התחבורה ולא חברות האוטובוסים. והרשויות המקומיות, שכמו שאמרת נכון תמרורי התחנות נמצאים באחריותן, מסירות מעצמן כל אחריות.

מניסיון שלי עם הרשויות, דברים זזים כל כך לאט, או שלא זזים בכלל, שזה מתיש מדי.  לא נראה לי שיש הרבה אנשים בעמדות כוח שאכפת להם באמתה מתחבורה ציבורית יעילה ואמינה.  אז אני מנסה לשפר את העולם בדרך הפשוטה של האזרח הקטן  :)

התארגנות נוספת, שמנסה לסייע בבלאגן היא "ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל".

חזרה לנושא המרכזי...

התדמית של מדינת ישראל כמעצמה טכנולוגית וכו' וכו' וכד'... מתגלה פה במערומיה!!!

הרעיון "שעה משוערת" (ועוד דוגמא)... כבר מזמן היה צריך לעבור מהעולם!!! 

לקריאה נוספת:

-         מחדל החטיפה: קצינים יודחו מתפקידם, אך יישארו במשטרה

-         שלושת גופות החטופים אותרו באזור חברון (30.6.2014)

-         תמונות מ- חלחול. מחבלים תקפו את כוחות הצבא במקום. אין נפגעים ("HNN")

-         "מאופק 1 עד אופק 10: ישראל - מעצמת חלל"

-         "אופק 10 שוגר ב- 9 באפריל 2014. הוא מסוגל לזהות עצמים בגודל של כמה עשרות סנטימטרים" (וויקיפדיה)

-         אופק 10 יוכל לצלם באיראן "הרבה מאוד מטרות בו-זמנית"

שנת 2002 הייתה שנת שיא מבחינת מספר הנרצחים בפיגועים, ב- 20 השנים האחרונות

בעבודה, היה לי השבוע וויכוח קצר עם סיגל;  אני ממש לא זוכר איך הגענו לנושא הזה.  סיגל אמרה בוודאות מוחלטת שהפיגועים של שנות ה- 90 של המאה שעברה, היה הכי קשים ב- 20 השנים האחרונות... ובמיוחד בתקופתו של רה"מ יצחק רבין ז"ל.  לעומתה, אמרתי, בלי לבדוק את הנושא, שאני כמעט בטוח שלא היו פיגועים יותר קשים מאשר אלו בין 2000 ל- 2005... ובמיוחד 2001 ו- 2002, בעת שאריאל שרון (ליכוד) היה ראש הממשלה.

אז ישבתי הערב לקורא על הנושא ולעיין קצת בנתונים.

לפי אתר משרד החוץ, מ- 1990 עד 1999 (עשר שנים) נהרגו בישראל 348 בני אדם, בפיגועים.  בדו"ח של השב"כ (פורטל הטרור): "התפלגות הרוגים מטרור פלסטיני (ספט. 2000 עד דצמבר 2009), נכתב שנהרגו 1,178 בני אדם, מהם 867 בשנים 2001-2003.

"שנת 2002 הייתה שנת שיא מבחינת מספר ההרוגים: 452... מהם 189 בני אדם נהרגו בפיגועי התאבדות".

ראשי הממשלות שכיהנו בתקופות הנ"ל:

יצחק רבין... 1992-1995

שמעון פרס... 1995-1996

בנימין נתניהו... 1996-1999

אהוד ברק... 1999-2001

אריאל שרון... 2001-2006

אהוד אולמרט... 2006-2009

בנימין נתניהו... 2009-2013

מ- 1992 עד 2012 (20 שנה)... מספר הנרצחים הגדול ביותר, ובאופן משמעותי ביותר, לשאר התקופות, היה בתקופת שלטונו של אריאל שרון (ליכוד).

לקריאה נוספת:

"מסוקים ומזל"טים יגנו על כבישי יש"ע" (יוני 2001)

חברים וקרובי משפחה שנרצחו בפיגועים.