‏הצגת רשומות עם תוויות 1999. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות 1999. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

סנטראל פארק, 1999



גן החיות לילדים - Tisch Children's Zoo - בו פינות ליטוף והאכלה.

אני יושב על ספסל עץ, לאחר הכניסה הקלאסית, ליד ה- "חנייה" של עגלות הילדים.  לידי 8 עגלות.  לאחת מהן קשור בלון ורוד.  שתיים מקופלות על הרצפה. מאחוריי שיח גדול המשפיע צל.

ברקע ציוצי ציפורים בשלל קולות.  חלקם מזוייפים — כבר הבחנתי ברמקולים בין השיחים.  למרות זאת, המקום מהמם.

מזג האוויר נהדר היום.  אני מביט לשמיים בהירים, עד מעוננים חלקית.  חם — אבל בלי יותר מידיי לחות.

נעים לי.

הגן מלא בילדים והורים.  מזרקות ושפריצים של מים, באינטראקציה עם הילדים.  אפשר לקחת, חינם, גרגרי האכלה ולהאכיל את הכבשים והעיזים.

חלק מהגדרות שנראים כמו בולי עץ ענקיים ועתיקים, בכלל עשויים אבן, כמו גם גזע העץ העצום המקבל פני האורחים בכניסה.  בלוטי אלון ענקיים — מלאכותיים — מפוזרים בכל פינה, ועליהם שלטים עם שם הפינה, ו/או האתר.

ברווזים בצבעים שונים.  יש גם עם מקור כחול.  ציפורים, יונים, צבי-מים, פרה, חזיר, ארנבות, פרגיות, ועוד כלמיני עופות, עצים ושיחים ירוקים. פינות ישיבה.

כמובן שאני מצלם את היופי הזה.

... לידי נשארו רק ארבע עגלות.

שילוב הצמחיה והמים יוצר אחלה ריח שכזה.
השבילים בגן — מעפר עם המון קליפות עץ מסוגים שונים.

... נעלמה עוד עגלה. נשארו שלוש, כולל זו עם הבלון.
עוד אני כותב... לא נשארה לידי אף לא עגלה אחת.

ברווז חום, קטן... מוציא את ראשו מבעד לגדר... ומחפש מוצא.

בגן המעניין הזה — פסלים של חיות שונות; חלק בצבעים וחלק לא...
ארנבות, צבים, עכביש כל קורי עכביש, שפירית ענקית, ופסלים קטנים של החיות בפינת הליטוף... שנגיעה בהן גורמת להשמעת קולותיהן.

כרטיס הכניסה עלה 3.50 דולר... והוא כולל כניסה לגן החיות לילדים + כניסה לגן החיות הרגיל, שנמצא מעבר לשביל.

הייתי רעב... אז עברתי מהר בין חלקי הגן.

A Garden of Butterflies – מאחורי השלט, חלקת פרחים קטנה, בשלל צבעים: צהוב בהיר וצהוב שמש, ורוד וסגול, אדום-כתום, וכתום-צהוב. פרחים שמזכירים לי את אלו שהפרח מורכב, בעצם, מהמון פירחונים קטנים, שאפשר ללקט בעדינות, עם האצבעות, כאשר, כמו עם זרועות מנוף, מושכים את הפרח (את הפירחונים) מלמעלה; הפרח כולו – אוסף הפירחונים – באריזה/צבירה קטנה – נמצא ביד, שמור בקצה האצבעות. ואז... כמו שעשיתי כשהייתי צעיר בשנים... מעיפים הכל לשמים, ומקבלים גשם פרחים צנוע וצבעוני.

יום שלישי, 24 ביולי 2012

פרופ' ברנובר (1999)


יום שלישי, 4 למאי 1999, ח"י אייר (ל"ג בעומר) ה'תשנ"ט

... בדקה ל- 2000 נקשתי בדלת דירה 9KW, שם יתקיים השיעור השבועי. הייתי הראשון.
בשלב מסויים הגיע המרצה-אורח (לרגל ל"ג בעומר) מלווה ברב – נותן השיעור הקבוע.
אני מסתכל על האורח... אדם מבוגר, זקן אפור, וכובע ברט שחור...
"תכיר", אומר הרב למארח — בעל הדירה, "פרופ' ברנובר".
... שכה יהיה לי טוב (הרהרתי).
הפרופ' – איש מדהים; שוחחנו (הוא ואני)... על כלמיני...

(1999 – שנה בה אני מנסה, שלא בהצלחה מרובה, להתמודד עם שאלות ודילמות – לבד (לצערי)).

בשיחתי עם הפרופסור, ציינתי כמה מההרהורים...
שוחחתי עם הפרופ' על "חינוך".

סיפרתי לו שחשבתי פעם לתבוע תביעה נמרצת את מערכת החינוך הממלכתי דתי... על עיוות הדרך והמטרה... על התוצאה... על הרעיונות השוליים, מול דרך האמת...
על כך שבסוף השנה, עיני כולם נשואות בציפייה, האם אני זכאי לתעודה... ולא בהכרח בעבור, מה אני יודע!

פרופ' ברנובר אמר לי שגם הוא חשב לתבוע את המערכת, ופחות או יותר, על אותו הרעיון.

קיבלתי מהפרופסור את כרטיס הביקור שלו, עם כל מספרי הטלפון האפשריים... והוזמנתי לבקרו לכשיתאפשר לי.
(בינתיים, "הרב הקבוע" עשוי/אולי למצוא לי "מדריך רוחני", שידריכני נכונה?!)