תחילת יוני 2010, מצאתי ליד הפח, עציץ שמישהו הפקיר. עציץ שעליו חצי ירוקים - חצי חומים, ומפוררים.
לקחתי העציץ הביתה, הורדתי כ- 15 עלים יבשים ומתייבשים... גזמתי כמה ענפים, קניתי אדמה, שטפתי את השורשים, שתלתי מחדש ושמתי על אדן החלון בחוץ, באוויר ובמעט שמש שמגיעה מבין הבניינים בשעות הבוקר.
כעשרה ימים עברו, וזה ממש מדהים, מפתיע, נעים וטוב, ברוך ה'... לראות את עשרות הניצנים הירוקים והעלים הטריים היוצאים ומתפתחים להם... ממש פלאי פלאים. ברוך השם. מאיזה 15 עלים מתייבשים... יש עשרות ירוקים ומתפתחים. ממש כיף לראות ולהשקות.
כמעט שבועיים עברו. הצמח, התפתח לו יפה מאוד... כך שרכשתי הבוקר (רביעי, 23 ליוני) עציץ גדול יותר, שיהיה לצמח קצת יותר מרחב מחייה, בעזרת השם. קניתי עציץ חרס גדול מעט יותר מכלי הפלסטיק בו מצאתי את האסופי.
כשהרחבתי לצמח הזה את מרחב המחיה... אמרה לי הגברת בחנות הפרחים, שאביא לה עלה. הבאתי לה... אבל היא לא ידעה באיזה צמח מדובר.
משתלה. מזכיר לי נשכחות נעימות. טבע, פרפרחים, ריח נעים.
עוקב אחר ההתפתחויות... קשה לדעת האם העץ עדיין צמא למים, שהרי עודף מים יכול לפעמים להזיק.
מקנא בעץ הקטן שלי... שהיה לו המזל שמישהו ימצאהו, יקחהו, ישאהו על אברתו... ינקה אותו, ירענן אותו ויעניק לו חיים חדשים.
אני... לעזאזל, אוטוטו מסיים שליש ראשון של החיים -
בודד.
מתמכר ליומיום? לא ממש... פשוט אין לי משהו אחר; מישהו/י שאוכל ללכת איתו/ה לטייל או לסרט; לדבר, להתייעץ, לשמוע, להאזין, לתת עצה, כתף, חיבוק.
בת זוג, שותפה לחיים...
מכיר/ה מישהי כזו?
כל הנ"ל כתבתי לעצמי ביוני 2010. כחצי שנה לאחר מכן, כבמטה קסם ובהפתעה גמורה, בסוף ינואר 2011... עמדתי תחת החופה!
סיפור אמיתי לחלוטין
האמת,
השבמחקפוסט חמוד ונוגע ללב.
אהבתי.
C - מזהה אותי?