שכנות טובה, תפילה ותקווה לשלום (גרסה קצרה)

בשבת פרשת "תרומה" ה'תשע"ג, הזדמן לי לעיין בספרו המופלא של משה דוד שוב, מיסד המושבות ראש פנה (נוסדה ב- 1882) ומשמר הירדן (נוסדה ב- 1890), בגליל העליון בארץ ישראל: "זכרונות לבית דוד: שבעים שנות עבודה על שדה התחיה והיישוב" (ירושלים – תרצ"ז, שנת ה'צרו"ת / 1937).

אחד הקטעים בספר, התחבר לי באופן מיוחד להפטרה של השבת... והוליד "דבר תורה", ובו תפילה ותקווה טובה לשלום.

להלן הגרסה המקורית (המקוצרת):

הנה מדברי המחבר, מ. דוד שוב (חלק ראשון, עמודים: קל"ד, קל"ו, קל"ז):

"כסף רב לא היה לי... והחלטנו לבנות את הבתים מלבנים שהפועלים המתישבים ילבנו בידיהם מחומר הנמצא במושבה.  ואת הגגות לכסות בפח.  וכך בנינו שבעה בתים... והימים — ימי תחלת חשון, ראשית ימי הגשמים, והיורה הקדים לבוא... קירות הבתים נבנו מלבנים בלתי-שרופות — הגשמים ירדו עליהם, ונהרסו הקירות והבתים נפלו.  אך רוחי לא נפל בי, אמרתי:  "לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה" (ישעיה ט' ט').

עשיתי חוזה עם חוצב-אבנים ערבי שילמד את המתישבים מלאכת חציבת אבנים.  ביחד עם האומן הערבי התחילו המתישבים לחצוב אבנים, ושוב נבנו הבתים, עשרה בתים של אבני גזית.  בינתים הגיע גם העץ הנחוץ.  כסינו את הגגות בפח.  המתישבים התחילו לעבוד בשדה, לחרוש ולנטוע...

איך זה קשור לפרשת השבוע??

הפטרת פרשת "תרומה" מדברת על בניין בית המקדש, וזה מעניין הפרשה, המדברת מבניין המשכן.  ההפטרה בספר מלכים א'... מפרק ה' פסוק כ"ו עד פרק ו' פסוק י"ג.

כמה פסוקים קודם... נעיין בתחילת פרק ה':

"וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם... וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה... וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם... וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ...".

וההפטרה מתחילה:

"וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם" עד "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל".

בהמשך ההפטרה מתוארת מערכת הסכמי הסחר בין חירם מלך צור (לבנון) למלך שלמה (ישראל), לאספקת חומרי בניה וכח אדם לפרוייקט בניית בית המקדש:

"וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית... וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת:

וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:  הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:  וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל".

... וחזרה לעניין שבו פתחנו, לברכה ולתקווה...

יהי רצון שנשכיל, בהקדם, לשחזר את רוח התקופה, בה חי המחבר;  מדובר, לפני כ- 120 שנה, פה בארץ ישראל;  ונזכה לחיות בשלום וללמוד דברים טובים מהמיומנים שבין תושבי הארץ... ובה בעת, להשכיל להתרחק מהמזיקים והמחבלים.  יהי רצון שנזכה לשכנים טובים ולבעלי מקצוע הגונים.

יהי רצון שנזכה, בעבודה משותפת, ובאחריות גדולה, לייצר מנהיג לאומי, שיזכה לתכונות מדיניות ויחסי חוץ, כמו ששלמה המלך זכה להשפיע מחכמתו והתנהלותו לטובת כלל תושבי הארץ והעולם... ונזכה שיאמר גם בנו וממשלתנו: "וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ".

יהי רצון שנזכה לתקווה הטובה, כנאמר בתחילת פרשת "בחקתי" (ויקרא, פרק כ"ו):

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם... וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם... וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם... וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".

אמן, כן יהי רצון.