שכנות טובה, תפילה ותקווה לשלום

בשבת פרשת "תרומה" ה'תשע"ג, הזדמן לי לעיין בספרו המופלא של משה דוד שוב, מיסד המושבות ראש פנה ומשמר הירדן, בגליל העליון בארץ ישראל: "זכרונות לבית דוד: שבעים שנות עבודה על שדה התחיה והיישוב" (ירושלים – תרצ"ז).

אחד הקטעים בספר, התחבר לי באופן מיוחד להפטרה של השבת... והוליד "דבר תורה", ובו תפילה ותקווה טובה לשלום.

להלן הגרסה המורחבת.

הנה מדברי המחבר, מ. דוד שוב (חלק ראשון, עמודים: קל"ד, קל"ו, קל"ז). השנה היא, שנת ה'צרו"ת (תרצ"ו – 1937):

"כסף רב לא היה לי... והחלטנו לבנות את הבתים מלבנים שהפועלים המתישבים ילבנו בידיהם מחומר הנמצא במושבה.  ואת הגגות לכסות בפח.  וכך בנינו שבעה בתים... והימים — ימי תחלת חשון, ראשית ימי הגשמים, והיורה הקדים לבוא... קירות הבתים נבנו מלבנים בלתי-שרופות — הגשמים ירדו עליהם, ונהרסו הקירות והבתים נפלו.  אך רוחי לא נפל בי, אמרתי:  "לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה" (ישעיה ט' ט').

עשיתי חוזה עם חוצב-אבנים ערבי שילמד את המתישבים מלאכת חציבת אבנים.  ביחד עם האומן הערבי התחילו המתישבים לחצוב אבנים, ושוב נבנו הבתים, עשרה בתים של אבני גזית.  בינתים הגיע גם העץ הנחוץ.  כסינו את הגגות בפח.  המתישבים התחילו לעבוד בשדה, לחרוש ולנטוע...

... בעת שקניתי את האדמה ממר ליובובסקי, נמסרו לנו גבוליה.  והנה, כאשר יצאו האכרים לחרוש את האדמה, התנפלו עליהם הערבים, שאדמתם גובלת עם אדמתנו, ורצו לגרשם, באמרם שהאכרים נכנסו לגבולם.  הדבר הגיע לידי הכאות מצד הערבים, ויחמסו מאתנו כשבעים דונם.  הגשתי קובלנה למשפט הממשלה.  מטעם הממשלה נשלחו חילים ואסרו חמשה-עשר מהערבים עם השיך שלהם בראשם.  ודבר-המשפט יצא שיבקשו מאתנו סליחה וישלמו את הוצאות המשפט ויחזירו לנו את השבעים דונם שעשקו בשעת הריב...

... בשובי מירושלים עם כסף-התמיכה נסעתי בעגלתו של הר' סנדר חדד מפתח-תקוה, ובאמצע הדרך לזכרון-יעקב, לפני הכפר קלקיליה, נהפכה העגלה ורגלי השמאלית נשברה.  בקושי רב, ובמכאובים נוראים, הובאתי לכפר לבית השיך, שהקצה לי חדר עליה בחצרו, חדר ומטה בו וכסא ושולחן.  הוא הביא גם איזה שיך מומחה שחבש את רגלי...

שכבתי בבית השיך שנים-עשר יום.  השיך התיחס אלי בידידות רבה ועשה בשבילי יתר על המדה ודאג לכל צרכי.  — מקץ שנים-עשר הימים רציתי לשלם לו כסף — אך הוא מאן לקבל ועוד מצא את עצמו נעלב ע"י כך.  כעבור איזה זמן שלחתי לו שני בקבוקים סירופ טוב ומכתב תודה".

אז איך זה קשור לפרשת השבוע?

הפטרת פרשת "תרומה"... המדברת על בניין בית המקדש, וזה מעניין הפרשה המדברת מבניין המשכן.  ההפטרה בספר מלכים א'... מפרק ה' פסוק כ"ו עד פרק ו' פסוק י"ג, ומתחילה:

"וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם" עד "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל".

נחזור כמה פסוקים, ונעיין בתחילת פרק ה':

"וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם... וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה... וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם... וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ...".

מפסוק ט"ו, מתוארת מערכת היחסים בין חירם מלך צור (לבנון) למלך שלמה, לקראת בניית בית המקדש:

"וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:  וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר:  אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת ה' אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָי:  וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע:  וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:  וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים:  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה:  וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים:  עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי:  וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:  וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה".

והמשך הסיפור... בהפטרה:

"וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית:  וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ:  וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ וַאֲדֹנִירָם עַל הַמַּס:  וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר:  לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה:  וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית:  וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת:  וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'...

וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:  הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:  וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל".

ופרק ו' מסתיים בפסוק ל"ח:

"וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים".

בפרק ט', מפסוק י"א, הנביא חוזר אל חירם:

"חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל:  וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו:  וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה:  וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב... וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:  וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:  וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה...".

בקשר לציטוט האחרון... אנא ראה מאמרו של הרב יעקב זיסברג "ויתור על חלקים מארץ ישראל, לאור פרשיות בתנ"ך ובתולדות ישראל".

חזרה לעניין שבו פתחנו, לברכה ולתקווה...

יהי רצון שנשכיל, בהקדם, לשחזר את רוח התקופה, בה חי המחבר;  מדובר, בסה"כ כ- 120 שנה;  לחיות בשלום וללמוד דברים טובים מהמיומנים שבין תושבי הארץ, ובה בעת, להשכיל להתרחק מהמזיקים והמחבלים.  יהי רצון שנזכה לשכנים טובים ובעלי מקצוע הגונים.

בענייני קרקעות, יש לדרוש מהמדינה ואזרחיה יחס של "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ" (דברים ט"ז), בעניין כיבוד הבעלות על הקרקע ע"י בני עמים אחרים, ודרישת כיבוד הבעלות על קרקעות בבעלות יהודית, כפי שהייתה עד 1948, וכפי שיהודים אוהבי הארץ, כמו גם אבי האומה – אברהם אבינו... ידעו לרכוש קרקעות להתיישבות.

יהי רצון שנזכה, בעבודה משותפת, ובאחריות גדולה, לייצר מנהיג לאומי, שיזכה לתכונות מדיניות ויחסי חוץ, כמו ששלמה המלך זכה, לטובת כלל תושבי הארץ והעולם... ונזכה שיאמר גם בנו וממשלתנו: "וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ".

יהי רצון שנזכה לתקווה הטובה, כנאמר בתחילת פרשת "בחקתי" (ויקרא, פרק כ"ו):

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם... וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם... וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם... וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".

אמן, כן יהי רצון.