יום רביעי, 26 ליוני 2013
ירדתי מ- Holmes Place למגרש החנייה. זה היה יום-יומיים אחרי שמשרד הרישוי שלל לי את רישיון הנהיגה על לא עוול בכפי. כנראה
שבאותו חלקיק שניה בה אירעה הפגיעה, מצמצתי.
רכב פרטי לבן פגע ברוכב אופניים, שהגיח בין המכוניות החונות. הייתי הראשון להגיע לזירה, ממש שניה-שתיים אחרי
הפגיעה. הנהג, כבן 60 – יצא מהרכב לקראת
רוכב האופניים הצעיר (כבן 16)... ואמר: קרה לך משהו? איך אתה נוסע? איך אתה מגיח בהפתעה ככה
לכביש? לא יכולתי לראות אותך. הבחור, שהועף על רכב שחנה ליד, כבר קם על
רגליו, שרוט ומשופשף מהפגיעה. הנכדים(?!)
של האיש חיכו ברכב. הבחור הצעיר רק מלמל
"השיניים שלי". הצעתי להזעיק
עבורו צוות רפואי שיבדק במקום, אולם הבחור סרב... סידר את הקסדה שעל ראשו... עלה
על אופניו... והמשיך בנסיעתו. האירוע ארך
דקות ספורות, והחיים המשיכו במסלולם. רק
אני, ללא רישיון הנהיגה, לו אני כה זקוק;
וזאת ללא תאונות, ללא עבירות, ללא נקודות.
נוסע באופן אחראי וזהיר. מאותת בכל
סטייה מנתיב ופנייה. לא מדבר בסלולארי
בזמן הנסיעה, גם לא בדיבורית. שללו לי את הרישיון, מעכשיו לעכשיו, על כל דרגותיו, ללא הגבלת זמן, כאילו הייתי אחד מהנהגים המסוכנים בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה