בוגרי בית-הספר חמ"ד לאן? - לבית-ספר תיכון דתי או לישיבה?

בוגרי בית-הספר חמ"ד לאן? - לבית-ספר תיכון דתי או לישיבה?

(מתוך, בשדה חמ"ד. כרך ד׳ תשכ"א, חוברת ד׳, עמודים 196-197)

אפרים יונאי, קרית ביאליק

אין בדעתי, במאמרי זה, להציע פתרון לבעיה החשובה לאן להפנות את בוגרי בתי הספר שלנו, מבקש אני רק לעורר את החברים למחשבה ולויכוח, שיש בהם לתרום, לברור ולבון הבעיה וגלוי דרך לפתרונה ע"י כוחות משותפים.

          זכינו ומדי שנה בשנה מסיימים ב"ה מאות רבות של תלמידינו את חוק למודיהם בביה"ס הממ"ד, ומדי שנה בשנה עומדת בפני מחנכי כתות ח' השאלה לאן להפנות את התלמידים.  מכיון שבעית הבנות שונה מבעית הבנים, לא אדין בה הפעם במאמרי גם אם מטרידה את המחשבה ואינה נופלת בחשיבותה מבעית חנוך הבנים, ואשמח אם יקדימו אותי חברים ויכתבו עליה.

          הכוונת גומרי בתיה"ס היסודיים מעוררת בין היתר את השאלה אודות התלמידים, שאינם מתאימים ללימודי המשך במוסדות חנוך על-יסודיים עיוניים.  אין לנו לצערנו הרב די מקומות קליטה בבתי-ספר מקצועיים דתיים או במקומות עבודה מתאימים לסוג זה של תלמידים.  שאלה זו מי הדין הוא כי ניתן עליה את דעתנו.  במאמרי הפעם רצוני לייחד את הדיבור אודות התלמידים הטובים והמצטיינים.  בתלמידים אלה עלינו לראות את עתיד היהדות הדתית — הם ימלאו בבוא העת תפקידים צבוריים וממלכתיים ויהוו את עמוד השדרה של הצבור הדתי בארץ, הם הם שיהיו מדרך הטבע שומרי הגחלת לדורות הבאים — ולכן עתידם, דרכם והצלחתם צריכים להיות בראש דרגותינו כיום.

          במה יכולים אנו להבטיח, כי אמנם ימלאו תפקידם בעתיד, כי אמנם לא יכזיבו, כי אמנם לא יהיה עמלנו ח"ו לריק?

          בפני נערים אלה פתוחות שתי דרכים — האחת לישיבה והאחרת לבית-ספר תיכון דתי — ועל מה להמליץ?

          כאן עלי להדגיש, כי תומך אני בכל לבי בהרחבת רשת הישיבות שלנו, מסוג ישיבות בני-עקיבא, ואף זכני ה' להשתתף בפועל בהקמת אחת מהן, ומי יתן ותוספנה לקום ישיבות כהנה וכהנה, ועם זאת מנקרת במוחי השאלה, האם זו הדרך היחידה?  היהיה בכחם לענות  על הדרישות הנדרשות מאנשי העתיד שלנו?

          אומרים לי, כי דרושים לנו קודם כל אנשי תורה ודיינים — אם בחור יוצא ללמד על מנת להיות דיין או רב, מובן מאליו הוא כי אין דרך אחרת בשבילו אלא דרך בישיבה, אבל רוב הפונים לישיבה אין פניהם מועדות לפעילות תורנית דוקא, ומה יתרמו אלה לצבור הדתי?  זכותם הגדולה היא בעצם למוד התורה וידיעת התורה, אבל האם די בכך לקדם ולקיים את הצבור הדתי ככח חי ופעיל, עולה וכובש?

          אחוז הלומדים בבתי"ס ממ"ד מגיע לכדי 25% מכלל בתי הספר היסודיים בארץ, מדוע אין אנחנו שומרים על אחוז זה גם במוסדות על-יסודיים, שבוגריו הם הם העתידים להוות את עמוד השדרה של החברה וחוצבי דמותה בפועל.

          כדי לשנות לטובה את פני הדור בארץ צריך הנוער הדתי לדעת למלא כל שליחות שתוטל עליו, וזאת בכל שטחי החיים — ברפואה בצבא במשטרה ובהתישבות העובדת — כמה קצינים וביחוד קצינים גבוהים דתיים משרתים כיום בצבא? כמה רופאים צעירים דתיים?  כמה קציני משטרה דתיים?  לכל התפקידים האלה דרושים לנו אקדמאים דתיים.  בחורים שיכשירו עצמם לזה בבתי ספר תיכוניים  דתיים.  מה גדול המחסור במורים מוסמכים דתיים הם בבתי ספר יסודיים והן בבתי ספר תיכוניים — אין לנו מדריכי נוער ואין מדריכי גדנ"ע דתיים, וכמה מהנדסים דתיים פועלים כיום במדינה?  מחסור חמור בכל התחומים.  ומה המצב בפקידות הבכירה?  ובעמדות מפתח אחרות.  גם כאן חסרים לנו אנשים מתאימים בעלי השכלה תיכונית או אקדמאית.  לא תמיד שיקולים מפלגתיים מונעים מן הנוער שלנו להתקדם, אלא פשוט, נודה וניבוש, אין לנו די אנשים.

          אין מורים דתיים בבי"ס טכני של חיל האויר ובבי"ס לקציני ים בעכו, לכן גם אי אפשר לשלוח לשם נוער דתי ללימודים, ובבי"ס לטיס?  ועוד ועוד.  מי אם כן ילך לנו?  האם יוכלו בני הישיבות, היקרים לנו מפז, למלא את החסר?  רב-חובל דתי על אנית צי"ם יוכל להבטיח את הכשרות יותר משיוכלו לעשות זאת משגיחים רבים.  וכל יהיה המצב בצבא ובמשטרה ובאל-על.  אם יהיו מומחים דתיים מבוקשים ע"י החברות השונות וע"י מוסדות המדינה נוכל להשיג מבחינה דתית בדרכי שלום הרבה יותר מאשר השיג כיום, גם אם נלחם בחירוף נפש, שעה שאנו דלים וריקים מבחינת כח האדם העומד לרשותנו.

          בית הספר התיכון הוא הפרוזדור לענפים השונים בחיי המדינה — אי אפשר להכנס לטכניון ולאוניברסיטאות בלי בית ספר תיכון.  חוששני, שמספר הסטודנטים הדתיים בטכניון ובאוניברסיטאות קטן באופן יחסי בהרבה מן היחס הקיים בבתי ספר היסודיים — לכן עלינו לכוון יותר תלמידים לבתי ספר תיכוניים דתיים, כדי ליצור צבור אקדמאי דתי, שיכשיר עצמו למלוי כל התפקידים של מדינה מודרנית.

ותורה מה יהא עליה?

          הדגשתי, שאיני יכול להציע פתרון.  אני עצמי למדתי בבי"ס תיכון דתי בחו"ל ובכל זאת למדתי כל יום 3 שעות תלמוד אחה"צ.  אולי אפשר לעשות זאת גם כאן.  ליד כל בי"ס תיכון דתי יש לקיים שעורי גמרא נוספים אחה"צ, ואלה יהיו חובה, ובהם ילמדו בנינו גמרא ופוסקים וכו', ואז ניצור בארץ דמות תלמיד חכם ואקדמאי, בבחינת תורה עם דרך ארץ.  עד כמה שבררתי, אין הבנים לומדים שנים רבות בישיבות, הם נושרים אחרי שנה שנתיים ושלש ובסופו של דבר נמצא שלא גמרו חוק לימודיהם כראוי לא בישיבה ולא בבי"ס תיכון.

          בעיה מיוחדת קיימת בבתי"ס תיכוניים דתיים בישובים קטנים, אם רוב הבנים הולכים לישיבה מאוכלסות הכתות ברובן בבנות, הבנים מעטים, ונוצרים קשיים חברתיים.  והרי על תקנתם של בתי ספר אלה אנו מצווים.  מוטב שכל הבנים ימשיכו לימודיהם ותוקם רשת שעורים תלמודיים ליד בתיה"ס התיכוניים בפקוחם ובכוחות ההוראה של מרכז ישיבות בנ"ע.

          בדרך זאת נפתר אולי חלק מן הבעיות:  1) הבנים ילמדו יותר גמרא.  2) נקיים בתי ספר תיכוניים דתיים במספר לומדים מספיק.  3) תיפסק התרוצצות בוגרי כתות ח' בגמר לימודיהם היסודיים.  4) התלמידים שאינם מתאימים לתיכון כי אם לישיבה, הם בלבד יופנו לישיבה.  בכל אופן אין אנו פטורים מלישב על מדוכה זו ולבקש לה פתרון.