גמול למכינים למיבחנים פנימיים

גמול למכינים למיבחנים פנימיים

(מתוך, הד החינוך. כרך ל"ט תשכ"ה... 1964-1965, גיליון ל"א עמוד 14)

אפרים יונאי

לעיתים קשה לעמוד על מסתרי המשא ומתן של נציגינו.  נציגינו רשמו הישג לפניהם, כאשר אושרה שעה נוספת למורים המכינים לבחינות בגרות.  משום מה אין שעה זו ניתנת למורים המכינים כיתה י"ב רק למיבחנים פנימיים, אף כי הוראת המקצוע וכל יתר ההכנות למיבחן פנימי אינן נופלות, וגם אינן צריכות ליפול, מאלה שבהכנה לבחינת בגרות, ביחוד, כאשר אין רוצים לעשות מלאכתנו רמיה, ועוד במקצוע כמו תולדות ישראל בדורות האחרונים ואזרחות.

לא די, שמורה, המכין רק למיבחן פנימי, אינו מקבל שעה נוספת כחברו, המלמד מקצוע, שיש בו בחינת בגרות, אלא, הוטלו על המורה מספר עבודות, שמהן פטור המכין לבחינת בגרות:

המורה מכין בעצמו את שאלון המיבחן בתולדות ישראל ולא יעשה זאת משרד החינוך;  המורה יקיים את המיבחן וישגיח עליו בעצמו;  המורה יבדוק את המחברות;  המורה יקבע בעצמו את הציון לתעודת הבגרות.

בכל אלה לא הוזכר גמול כלשהו.  והרי ידוע היטב עמלו הרב של מורה להיסטוריה בקריאת עבודות שוטפות של תלמידיו, שהן על פי רוב מרובות חומר והיקף.  נדמה לי, שרב חלקו של מורה להיסטוריה ואזרחות ב"בגרותו" של התלמיד ואולי יותר מאשר בכל מקצוע אחר.  או שמא אין לנו עניין באזרחים טובים היודעים את תולדות עמם ואוהבים מולדתם?

שמח אני ואף מודה למשרד החינוך על אמונו במורה כשמסר לו לשפוט את תלמידיו ואיפשר לו לקבוע את הציון — אולי יבוא יום וייעשה הדבר בכל המקצועות — אבל במדינתנו נקבע דבר על פי גמול ותמורה, ולכן אין לקפח מורים אלה, ועל נציגינו לדאג לתיקון המעוות.