מחאת יוקר המחיה, ברלין, וה- "ירידה
מהארץ"
בסוף אוקטובר – תחילת נובמבר, הייתה לי
התכתבות מצערת עם חבריי ילדות, שכ"כ נעולים בדפוס חשיבה פטאליסטי... שאפילו
ציטוטים מתורתנו הקדושה ומעשיי אבות, שאמורים להיות סימן לבנים... נראה שלא
משפיעים עליהם כלל, כדי לחשוב, לכל הפחות, מעט אחרת.
על ישראלים החיים בחו"ל (מדובר על מאות אלפים, ויש אומרים כ- 800,000!) ועל מחאת המילקי (מידע נוסף ב- "גלובס"), אמר אחד מהם "לא להתרגש מקומץ ישראלים הזויים
ומנותקים"... ואני רותח מבפנים, לא כ"כ על דברי הגנאי, אלא יותר על
ההתעלמות החוזרת ונשנית מהמצב העגום, ההולך ומדרדר במדינה, בעיקר מבחינה
חברתית-מוסרית... ועל העובדה שאני לא שומע אף לא הגה חלוש של דברי ביקורת עצמית
ומעט צניעות.
... כאילו מדובר בספינה טובעת, שצוות
הספינה לא נוטש אותה... אך גם אוסר על, ומגנה את, מי מהנוסעים המנסה בכל דרך למזער נזקים, להציל
את עצמם, ולהיטיב מעט עם משפחתם.
בהמשך, כשהוויכוח התחמם, היו חברים שמחו
בתוקף על הוויכוח הפוליטי, ודרשו שאפסיק להביע את דעתי בפורום הזה (וזאת למרות
שאחרים כן מביעים דעתם בעניינים פוליטיים בפורום). אין ספק שדעותיי הלא שגרתיות יכולות להוציא אדם
מדעתו.
הנה תמלול וויכוח הוואצאפ, שהיה
ביני לבין החבר "מא":
אני:
בהמשך למה
שכתב "בש" בעניין המחאה והמחירים; המציאות היא שכמעט כל מי שעושה
איזושהי מחאה, הינו (או נתפס כמי שהוא) שמאלני ואנטי-ציוני; כאילו יוקר המחיה לא נוגע
לימין?! זה מצב עצוב, שמותיר את הבמה לקיצוניים. חייבים להפסיק את ההתנהגות הזו, וליזום מחאות
למיניהן, גם כשהן לא פוליטיות. גם על
אוהבי המדינה והציונים הנאמנים להראות ולקחת אחריות על המתרחש, ולנסות להפוך את
המקום הזה למקום טוב יותר, נעים יותר, מוסרי יותר, הגון יותר. על האזרח הטוב מוטלת אחריות אדירה
למחות כנגד הפקרות ההפרטות ומכירת כל חלקה טובה (כמו תנובה) לידיים זרות ולכל
המרבה במחיר, אפילו אם הוא גוי.
מא:
הכל
טוב ויפה. אך כשיהודי מאיים לרדת מהארץ עקב 'מצב כלכלי
קשה'...ועוד לארץ שטבחה בעמו, בעיניי זה לא שייך.
לקולא, שיצהיר שהוא יורד ללימודים, בארה"ב.
אני:
מה אתה
מציע כדי לנסות לתקן את יוקר המחיה של רוב אזרחי ישראל? תנאי המחיה והטבות המדינה
בגרמניה טובים יותר מאשר בישראל. אינני
רואה שזו סיבה פחות מוצדקת שישראלי יגור בגרמניה, אם זה מקום שטוב לו יותר, ולמרות
ההיסטוריה...
ישראלי בברלין לא יותר גרוע מישראלי שפונה
מגוש קטיף ומשרת בצבא ההגנה למדינה שהחריבה את ביתו. מציאות לא פשוטה.
מא:
בכל זאת. למרות הכל.
ארץ ישראל...
אני:
לא
אופטימלי... אבל שניים וחצי השבטים (מפה נוספת) שבחרו, מסיבות כלכליות, לחיות מחוץ לגבולות ארץ
זבת חלב ודבש... קיבלו הסכמה לכך, בתנאי שיסייעו לשאר העם בכיבוש הארץ.
מא:
לא
בברלין...! בגבולות הארץ המובטחת. ימים יגידו. מי שירד, יירד, מהארץ להיכן יגיע.
אני:
"קדושת
הארץ" מתייחסת בעיקר לתחומי "ארץ זבת חלב ודבש" ולא ל- "הארץ
המובטחת"; כנ"ל לגבי המצוות התלויות בארץ. יהודי שלא חי בתחומי "ארץ זבת חלב
ודבש" מפסיד את פוטנציאל שכר המצוות שלו + זכויות וחובות נוספים... ועדיין,
לא מעט יהודים שומרי תורה ומצוות חיים בחו"ל. לגור בארץ זו בעיקר זכות; לא חובה. יש לדאוג לדור העתיד שלנו, פה...
ולמנוע (לדוגמא) מחוק הגיור לעבור. מדינת
ישראל הביאה ארצה מאות אלפי גוים... ואנחנו משלמים את המחיר. לא שמעתי שיצא על כך כ"כ הרבה קצף כמו על
היורדים.
1) אשמח, בלי
נדר, לשוחח אתך עוד בנושא, בהזדמנות אחרת... בשאיפה ללבן מושגים והגדרות השייכים
ליעוד עם ישראל בארצו; הנושא המורכב הזה מטריד אותי כבר כמה שנים.
2) בענייני
ישראלים בברלין וכד'. לידיעתך, יש בברלין
מוסד דיור מוגן ידוע, השייך לקהילה היהודית... ולא מעט ישראלים (שעומדים
בקריטריונים) נוסעים לסיים שם את חייהם, בחינם.
לא כולם יכולים לשלם כ- 10,000 ש"ח בחודש בדיור מוגן הגון במדינת
ישראל. ולא מדובר בצעירים פזיזים....
פה נגמר הדיון... ובהמשך העלה חבר אחר את
הקטע הבא:
"...
ומאז חי האדם 20 שנה כאדם, מתחתן, מקבל משכנתא, מביא ילדים, עובד כמו חמור 30 שנה,
כשהילדים עוזבים את הבית הוא חי לבד כמו כלב 15 שנה וכשמגיע לפנסיה חי לו 10 שנים
כמו קוף. הוא קופץ מבית לבית של הילדים ועושה צחוק מעצמו על מנת להצחיק את הנכדים.
זו
המציאות של החיים".
עצוב מבחינתי, שאדם (אפילו כבדיחה), לאחר
דיון כזה חשוב... מדמה עצמו לבעלי חיים כמו חמור, כלב וקוף... במקום לקחת אחריות,
ולהיות, פשוט, אדם טוב ואזרח טוב.
לקריאה נוספת:
-
מחשבה מדינית
(וויקיפדיה)
