יום שלישי, 4 למאי 1999, ח"י אייר (ל"ג בעומר) ה'תשנ"ט
... בדקה ל- 2000 נקשתי בדלת דירה 9KW, שם יתקיים השיעור השבועי. הייתי הראשון.
בשלב מסויים הגיע המרצה-אורח (לרגל ל"ג בעומר) מלווה ברב – נותן
השיעור הקבוע.
אני מסתכל על האורח... אדם מבוגר, זקן אפור, וכובע ברט שחור...
... שכה יהיה לי טוב (הרהרתי).
הפרופ' – איש מדהים; שוחחנו (הוא ואני)... על כלמיני...
(1999 – שנה בה אני מנסה, שלא בהצלחה מרובה, להתמודד עם שאלות ודילמות
– לבד (לצערי)).
בשיחתי עם הפרופסור, ציינתי כמה מההרהורים...
שוחחתי עם הפרופ' על "חינוך".
סיפרתי לו שחשבתי פעם לתבוע תביעה נמרצת את מערכת החינוך הממלכתי
דתי... על עיוות הדרך והמטרה... על התוצאה... על הרעיונות השוליים, מול דרך
האמת...
על כך שבסוף השנה, עיני כולם נשואות בציפייה, האם אני זכאי לתעודה...
ולא בהכרח בעבור, מה אני יודע!
פרופ' ברנובר אמר לי שגם הוא חשב לתבוע את המערכת, ופחות או יותר, על
אותו הרעיון.
קיבלתי מהפרופסור את כרטיס הביקור שלו, עם כל מספרי הטלפון
האפשריים... והוזמנתי לבקרו לכשיתאפשר לי.
(בינתיים, "הרב הקבוע" עשוי/אולי למצוא לי "מדריך
רוחני", שידריכני נכונה?!)
