מה יקרה אם אמות מחר בבוקר?

האם זה סוף ידוע מראש?  האם היו סימנים?  האם יכולנו למנוע את זה?  לעדן את זה?  לחסוך מעט את כאב יקירנו?  את הייסורים של עצמנו?

27 למרץ 2017

"נראה לי שזהו זה", אמר לי בעצב הטרמפיסט שלי; איש בן 77.  הצביע על תווי-פניו שהצטמקו, ואמר שגם את חגורת המכנסיים הוא נאלץ להדק יותר.  הגוף כחוש יותר, ואין לו תאבון.  עובד עבודת פיזית.  חרוץ.  מגיע לעבודה בגבעת שמואל, באוטובוס, מאשדוד.  25 שנה מאז עלה ארצה.  אותו מקום עבודה מזה 25 שנה.

15 למרץ 2017

אני פוגש את יצחק.  יהודי כבן 85.  חיוני.  יליד טבריה.  אביו יליד פולין.  מצד אמו, הוא דור שישי בארץ.  כחלק מעיסוקיו הוא משמש משגיח בבחינות מיצ"ב.  דובר ערבית.  לא זוכר איך הגענו לזה, אבל הוא מספר לי על בתי החולים המיסיונרים שהוקמו ב- 1860 ע"י הבריטים בטבריה, צפת, ירושלים, חברון; ושכל בוקר, בתחילת היום, קיבלו כלל החולים, כולל היהודים, שיחה מסיונרית מפי יהודי מומר.  בעליה של שנות ה- 30 הגיעו רופאים יהודים, מגרמניה, וכך צומצמה תלות היהודים בארץ ברופאים גוים (מעניין אם התכוון ל- "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים").

... ואני תוהה לעצמי על המרץ, הידע וחכמת החיים של האיש הזה, בגיל 85.  ברוך ה'.

"בין השנים 1933 ל-1939 עלו מגרמניה בלבד 1,173 רופאים. מאות המומחים שהגיעו ארצה הביאו למהפכה בשירות הרפואי בארץ" (מקור).

19 לפברואר 2017

אני "נתקל" לראשונה, ממש ב- "מקרה", ב- עזרא יכין.  יהודי כבן 89.  מרצה על קורות חייו, במיוחד כחבר לח"י.  יהודי בן 89 עומד כשעה וחצי (ומתלונן שהורו לו לקצר, ושהרצאה מלאה אורכה כשלוש שעות)... ומספר בלהט על הקרבות והמלחמות שהשתתף בהן.  הלוואי על כולנו, חיות שכזו, בגיל 89.  מדהים לחלוטין.

2 לינואר 2017

הולכת לעולמה חמותי היקרה, בגיל 73.

למרות שהייתה חולה במחלה... ניתן לומר שנקטפה מאתנו.

מרץ 2015

"זו פעם ראשונה שזה קורה לי"

יוני 2012

"אנחנו חיים על זמן שאול" (מחשבה של חיים ומוות)

אפריל 2012

מיומנו וחוויותיו של נהג שאטל (2)

דצמבר 2011

מיומנו וחוויותיו של נהג שאטל (1)

אוקטובר 2010

היא הייתה בת 29

יוני 2010

עציץ, חיים, והתחדשות (זכרונות)

נובמבר 2000

אני נפגש גם לני זוננפלד, בניו יורק... ובחדר המדרגות אני עד למפגש קצרצר בין לני לשכנתה.

שבת, 25 למרץ 2017

מזמן לא קראתי ספר מתחילתו ועד סופו.

את הספר המעניין, החריג, והפרובוקטיבי "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר: סיפור חייה של דפנה מאיר", סיימתי לקרוא תוך שבוע.

ע"פ הלמ"ס לשנת 2013:

-         נפטרו בישראל 41,479 תושבים.

-    בכ- 2,460 מהפטירות (שהם כ- 5.9%), בכל הגילאים – נקבע שסיבת המוות אינה ידועה.  כלומר, שהרופא אינו יודע ממה מת האדם. כשהסימנים או הסימפטומים אינם מוגדרים, ושום מחלה לא נקבעה.

-         סיבת המוות השכיחה ביותר – סרטן, ואחריה מחלות לב.

-       סיבות מוות חיצוניות הן סיבות שאינן מחלות, וכוללות תאונות דרכים, תאונות אחרות, התאבדות, רצח וכדו'

-         עשר סיבות המוות השכיחות ביותר לשנת 2013 גרמו ל- 75% מכלל הפטירות באותה שנה.

אז איך החיים בישראל,  באמת?

במרץ 2016, מדינת ישראל הצטרפה למדינות המתקדמות בעולם והשיקה את הדוח הממשלתי הראשון בנושא: איך החיים באמת? הדוח, מספק תמונה שנתית ורחבה על מצב המשק, החברה והסביבה ומבט פנורמי של כלל התחומים שתורמים לאיכות החיים, ביניהם: איכות התעסוקה, ביטחון אישי, בריאות, דיור ותשתיות, חינוך השכלה וכישורים, מעורבות אזרחית וממשל, סביבה, רווחה אישית וחברתית ורמת חיים חומרית.

לקריאה נוספת (מרץ 2017):

-         ישראל בתחתית OECD במימון הציבורי לטיפול בקשישים סיעודיים

-         הכיסוי הסיעודי בבית הקשיש בארץ הוא מהנמוכים ב- OECD

חוויית קיץ. 1999

ב- 0745 יצאתי, עמוס בתוך Van לבן של מחנה הקיץ, לשתי נקודות איסוף ספרים, עבור הספריה.

ב- 1000 עברתי את ה- GWB... ונסעתי מערבה על כביש80.

ב- 1100 הגעתי ל- Toll... ו- "ברוכים הבאים לפנסילבניה".

Exit 52 צפונה ל- Rt. 209 ואח"כ Rt. 402... וב- 1200 הגעתי ל- Rt. 6, שתוך 15 דקות הביא אותי ל- Honesdale.

בחרתי את הדרך הזו, מתוך כמה אפשרויות, בגלל הנוף עוצר הנשימה.

הגעתי למסקנה שתחושות ורגשות הם תמיד אינסופיים! אי אפשר לצמצמם למילים.  אז מכיוון שאני לא יכול לתאר כלום... אנסה, קצת, לתאר מה שראו עיניי ועל מה חשבתי...

שני הכבישים (209 ו- 402) עוברים במקבצי יישובים קטנים; בתים בודדים ובמין כפרים.  יערות אינסופיים, אגמים, וכבישים מתפתלים על הגבעות וההרים.

עבורי — זה כמו בסרטים; עבור האנשים שחיים שם, בטבע, העיר הגדולה זה כמו בסרטים.

ב- Honesdale עצרתי במרחב המוכר, משנים קודמות.  נכנסתי ל- K-mart לתת פילם לפיתוח.  נכנסתי לשירותים, והמשכתי למחנה.

ב- 1300 נכנסתי ל- "כפר".  נאמר לי שבין 1400 ל- 1500 יגיע מנהל המחנה.

בינתיים פגשתי במנהל המחסן והלוגיסטיקה וילדיו, שבאו לסדר את מעונם.  קיבלתי צרור מפתחות, ובהם מפתח ל- Golf cart.  העונה לא התחילה, והמקום עדיין שליו ושקט.  טיילתי, הסתובבתי, שאפתי, הבטתי והאזנתי לקולות החדשים והמחודשים.  כמעט צרחתי ת ע נ ו ג... ומחאתי כפיים בסיפוק בכל פעם שראיתי משהו מוכר.  אכן אין-סוף...

כיוון שהמחנה עדיין ריק מאדם... החיות, שזה להן ביתן הטבעי, עדיין מרשות לעצמן לטייל להנאתן, וללא דאגה מבני האדם המטרידים.  ממש לידי, ראיתי שתי איילות, רקון אחד, שתי ארנבות חומות, Chipmunk – חיה קטנה וחמודה בגווני חום, עם פסים; שנראית ממשפחת הסנאים... קטנה וזריזה ביותר.  וכמובן, עוד כלמיני ציפורים.

מזג האוויר נפלא.  מעונן חלקית, אבל "10".

לאחר הסיור הראשוני במחנה, לקחתי את הרכב ונסעתי ל- Hancock, NY.

התעכבתי כ- 10 דקות ליד מכונת המיחזור, להכניס כ- 150 פחיות ריקות מהעונה שעברה.  קיבלתי עליהן 7 דולר ו- 90 סנט.  עשיתי קניות ב- 14$, ושילמתי רק 7.90$.  חזרתי למחנה ואכלתי משהו.

עם ה- Ground Caretaker מעולם לא הסתדרתי.  האיש הקשוח גר במקום כל ימות השנה ושומר על המקום, עם אשתו, ילדיו ונכדיו.  בדר"כ אנחנו לא מסתדרים; יש איזושהי מתיחות בינינו, לעיתים מידיי קרובות.

אך הפעם, כשראה אותי, לבד, ככה מסתובב בחוסר מעש... הציע לי להצטרך לבנו, אשתו והילדים, לשייט בסירת-מנוע באגם, ולדוג דגים.  הצטרפתי.  אנשים נחמדים.  התפעלתי לראות את הילדים, כבני 4-5... דגים דגים.

1945 - מי האגם נראו כמו מראה נקיה להפליא... ואנחנו פשוט שטנו במהירות בתוך התמונה הזו, כמו שרואים רק בסרטים. מדהים!  אני קצת מקנא באלה שחיים פה; איזה שקט, נוף, חיות וכו'.  ה- Caretaker סיפר שבחורף, האגם קופא, וכדי לדוג, הוא קודח חור ("כמו בסרטים") בשכבת הקרח על פני האגם.  הקרח עלול להגיע לעובי של 45 ס"מ. וואוו.

2130 – ראינו שקיעה יפה וחזרנו לחוף.

2330 – שכבתי לישון.

"אפקט פיגמליון" ו- אצבע או מוצץ?

למדתי שתי נקודות מעניינות בחינוך ונפש הילד.

פגשתי אשה חכמה ועתירת ניסיון חיים, שאמרה (גם הסבירה, אך לא אאריך כעת), ש:

1. אם תינוק רוצה למצוץ אצבע... לתת לו לעשות זאת; שזו הדרך הטבעית... לעומת, "לדחוף" לו מוצץ, במקום.

2. כשתינוק (ואולי גם בגיל מתקדם יותר (זו כבר פרשנות שלי)) שם אצבע בפה... זו לא בעיה, אלא סימפטום בעיה, הדורשת טיפול. בעיה שעלולה להיות קשורה בעיות רגשיות ומצוקות נפשיות, אותן (פרשנות שלי) הוא חווה בבית ובסביבה, עם ההורים ו/או שאר בני המשפחה ו/או האנשים סביבו, ו/או אחר.

3. לקריאה נוספת, הנה קישור לתוצאות גוגל: מוצץ או אצבע בפה


הדבר השני שלמדתי, ברוך ה' -
הגברת סיפרה והסבירה מה זה "אפקט פיגמליון".

1. כשחיפשתי "אפקט פיגמליון" בגוגל... התוצאה הראשונה הובילה אותי ל- "נבואה המגשימה את עצמה", שם כתוב שהמושג הזה ו- "אפקט פיגמליון" אלו מושגים המשקפים אותו רעיון?!

2. כשמחפשים "פיגמליון" בוויקיפדיה, ישנן 3 הפניות... כשאחת מהן היא "נבואה המגשימה את עצמה - תופעה פסיכולוגית המכונה גם "אפקט פיגמליון"".

3. כשמבקשים את המהדורה באנגלית של " נבואה המגשימה את עצמה", מקבלים "Self-fulfilling prophecy".
בגרסה העברית, מופיעה המילה "פיגמליון" 7 פעמים... בעוד שבגרסה באנגלית (הארוכה והמקיפה פי כמה), מופיעה המילה "Pygmalion" רק פעמיים.
עוד מעניין, שאין, בדף בעברית, קישור ל- "אפקט פיגמליון" כשלעצמו... כמו שיש בגרסה באנגלית (ראה הפיסקה הבאה).

4. באנגלית יש גם מאמר נפרד ששמו, כפי שפתחנו, " Pygmalion effect" לו אין מקבילה בעברית (לפחות לא הרגע, בעת כתיבת שורות אלו). בעמוד זה (באנגלית), ב- "See also" ("ראו גם"), יש קישור ל- "Golem effect", שגם לו, אין מקבילה בעברית... וגם לא בשום שפה אחרת (נכון לכתיבת שורות אלה).

מיומנו וחוויותיו של נהג שאטל (2)

את "מיומנו וחוויותיו של נהג שאטל - חלק ראשון", פתחתי ב- "מה אני אוהב בעבודה הזו?", ותיארתי, בקצרצרה, גם את "הנהגים איתם אני עובד"...
מאז, הדברים קצת השתנו. ולא לטובה, לצערי הרב. אני מנסה להתמודד עם המציאות החדשה.

שינויים המשפיעים על כל האווירה ועל איכות העבודה; על העובדים ועל הנוסעים.

אני יכול לומר, שאעפ"כ ולמרות הכל... ב- 98% מהזמן אני יוצא לסיבובי הסעה בזמן, ואני ידידותי ואינפורמאטיבי לנוסעים... שעם חלקם, פיתחתי יחסי הכרות בסיסיים, ברוך ה'.

מאז תחילת העבודה אני מנהל לעצמי "יומן עבודה" עם זמנים, סטטיסטיקות, וקילומטראז' עבודה יומי וחודשי.

זאת ועוד, אני כבר לא רושם ולא משקיע אנרגיות בסיפורים מהנעשה אצלי בשאטל, ומתרכז בדברים ובסדרי עדיפויות אחרים.
גם זו לטובה!

אז הנה עוד אוסף חוויות מאירועי היומיום בשאטל, שאספתי מאז פרסום הדו"ח הקודם (מה- 11 לדצמבר 2011):

מאז הדו"ח הקודם... התגבשו להם שני נושאים דומיננטיים, בחוויות השאטל; בשיחות עם נוסעים:
1. בטיחות בכביש והתנהגות נהגים והולכי רגל.
ואייחד לזה, בלי נדר, פרק נפרד ומורחב, בהזדמנות.
2. ניסויים רפואיים בחסרי-ישע.
בשלב מסויים, הזדעזעתי לשמוע, שבבניין לחקר המוח עושים ניסויים בחיות.

... ולשאר העניינים:

כשנוכחתי לראות באופן יומיומי את התנהגותו של הנהג הישראלי בכביש... אמרו לי "ככה זה פה, בישראל"... ואז חשבתי על הפתגם: "אל תהיה ישראלי – הייה בנאדם!!!".

"מבחרותו... לא שאל (משה אמריליו, בנה של חנה קרדוזו) איש "מה שלומך?" והסתפק ב"מה נשמע?", ובדברים הדומים ל"מה נשמע?". כי קבלה בידו מאבות אבותיו שלא לשאול לשלומו של אדם, אלא אם כן התכוונת להיות שותף ממש לסבלותיו ולמטלותיו ולשאת איתו את משאותיו הכבדים..." (מתוך הספר "בתום לב", עמוד 243, מאת אדם ברוך).

ואני... שונא ששואלים אותי "מה נשמע? מה שלומך? מה עניינים? מה קורה? מה חדש? הכל טוב? הכל בסדר? וכו' וכד'"!

ואני גם שונא שאנשים בד"כ משקרים בתגובתם!

היה איזה יום אחד, כאילו ממש משמים, ששני נוסעים אמרו לי, חידשו והציעו לומר: "הרוב טוב. ברוך ה'".

משגעים אותי, גם, אלו המשיבים "ברוך ה'" לשאלות הנ"ל... ובלי לתת, כל אינדיקציה, למה שלומם הם!
וככה אני מגיב לאנשים כאלה, מקשה ואומר: "זה שהוא ברוך... אני יודע!! אבל, מה שלומך אתה?".
לעיתים, אחרי שאנשים שואלים אותי: "הכל בסדר?"... הם נשמעים מופתעים, כשאני, במקום תשובה, שואל אותם: ואצלכם, הכל בסדר??
(עם דגש על "הכל").

זה מזכיר לי את סיפור אלישע והאשה השונמית... כשהיא באה להתחנן לפני אלישע שיבוא ויחיה את הילד... וגיחזי, בהוראת אלישע, שואל: "... הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ, הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם" (מלכים ב' פרק ד')

הילד מוטל בבית ללא רוח-חיים... והיא קודם משיבה, בנימוס(?) "שלום"... ומיד אחר-כך נופלת לרגלי אלישע ומתחננת שיבוא להציל את הילד.

לעיתים אנשים שואלים: מה אתה לומד?
ורק לעיתים רחוקות יוצא לי לענות, שאני לא יודע איך אומרים את זה בעברית... אבל באנגלית קוראים לזה: "Conceptual Engineering".
את הביטוי הזה למדתי מהספר "Think" של Simon Blackburn:

The word "philosophy" carries unfortunate connotations: im­practical, unworldly, weird. I suspect that all philosophers and phi­losophy students share that moment of silent embarrassment when someone innocently asks us what we do. I would prefer to introduce myself as doing conceptual engineering. For just as the engineer studies the structure of material things, so the philoso­pher studies the structure of thought. Understanding the structure involves seeing how parts function and how they interconnect. It means knowing what would happen for better or worse if changes were made. This is what we aim at when we investigate the structures that shape our view of the world.

את הטקסט המלא של הספר ניתן למצוא פה.
הנה כמה קטעים נבחרים, שמצאו-חן בעיניי, כשקראתי הספר.

רציתי כמה פעמים להשתתף בניסויים שונים, הנערכים באוניברסיטה.
באחד הימים נגשתי לכמה בניינים ומצאתי פרטים על ניסויים, כמו:
יצירתיות ופרצופים. תפיסה חברתית. זיהוי הבעות פנים. אישיות ושכנוע.
"התקבלתי" לניסוי אחד. התאכזבתי. לא נראה לי שאנסה שוב.

מה זה FaceBook (האורגינאלי)?

A facebook is a printed or online directory found at American universities consisting of individuals’ photographs and names. In particular, it denotes publications of this type distributed by university administrations at the start of the academic year with the intention of helping students get to know each other.

ראיתי פעם "ספר פרצופים" כזה, הרבה לפני שה- FaceBook (החברתי) פרץ לנו לחיים.

שאלתי ספרנית מביה"ס לחינוך, מדוע אין מידע מרוכז על כל יקירי החינוך הדתי... לקראת הטקס שיערך בחנוכה. אנשים דגולים שעיצבו והשפיעו רבות על החינוך בישראל. אנשים שנרצה כולנו ללמוד מהם. אנשים לדוגמא ולתפארת. שיהיה לכל הפחות, ביוגרפיה קצרה ותיאור על מה ולמה הם זכו בתואר "יקיר/ת החינוך הדתי"...; משהו בסגנון של "והיו עינייך רואות את מוריך".
התשובה שקיבלתי, הייתה, לא ברורה, מתחמקת, ומאכזבת?!

למה משה קצב יושב 7 שנים על אונס... ו דורי קלגסבלד ישב בכלא רק 8 חודשים מתוך 13 חודשים שנגזרו עליו, על הריגת שני בני אדם... אם (23) ובנה (5)?
קלגסבלד הורשע בגרימת מוות ברשלנות.

פתגמים וחכמת חיים .

מה שמדהים ומזעזע אותי, שיש אנשים בעלי סמכות וכח... שמסרבים לקחת אחריות ולהפעיל את יכולותיהם לחינוך כלל המשתמשים במערכות עליהם הם אמונים. לא רק שלא עושים את זה... אלא אף העירו לי, שאפסיק לחנך את העולם.
ולעזאזל! בשביל מה אני רוצה "לחנך" את העולם, אם לא שנהיה בטוחים יותר, אכפתיים יותר, מודעים יותר, מתונים יותר, אחראיים יותר, וכו׳.
חוסר האונים הזה, שאנשים רבים מרימים ידיים ודורשים גם מאחרים להרים ידיים ולא לטפל בדרוש טיפול... פשוט מטריד ומזעזע אותי!!!!

שאלתי נוסע, ששמו אביחי... אם הוא מכיר את " בית אבי חי" בירושלים... והוא אמר: לא.

... גם מורה (אמריקאית) לאנגלית באוניברסיטה, הופתעה שסטודנטים לא מכירים מה זה “to Commute”... ולא יודעים איך אומרים "רכבת נוסעים".
בעיניי, מי שלא מכיר מילה כ"כ בסיסית בשפת היומיום, יש לו בעיה לא קטנה באנגלית!

יום שלישי, חג האורים, נר שביעי של חנוכה... והעיתון מלא בחושך, שנאה, הפרדה, הדרה, ועוד מילים רעות!! וחשבתי לעצמי, מה היה קורה אם הכותרת הייתה: "הפגנה בעד אהבת נשים"... והתקשורת, כגוף משפיע ואחראי, היה מעודד את הציבור לאהוב ולכבד נשים ובני אדם אחרים במרחב הציבורי הישראלי... ולא להטריד אותן מינית ולנצל אותן בתירוצים שונים?!

בחור, דובר עברית, מ- פורטו ריקו, שהיה גר בניו ג׳רזי... ועכשיו, בארץ, עושה פוסט-דוקטוראט.

אחת הבחורות מבלגיה הייתה בשאטל... ודיברה צרפתית, שלא נשמעת צרפתית של צרפת...; ואז היא הזכירה לי שהיא מבלגיה, וכבר דיברנו בעבר; ואני התנצלתי שלא זיהיתי אותה.

בחורה חביבה עלתה לשאטל, ותוך כדי ״נאומי״ לעידוד קמפיין הפצת האהבה והכבוד החברתי והציבורי, אמרה שאני מוכר לה, ושאלה אם אני מרעננה. אמרתי, לא. והיא שאלה אולי אם אני מכיר את בעלה, ואמרה את שמו. ואני כבר לא זוכר איך, תוך שניות, גילינו שהתארחתי אצלם בניו ג׳רזי לפני כמה שנים; ואז, הזכרתי לבחורה שהגעתי אליהם, בזמנו, דרך אמא שלי, שהיא והבחורה מכירות...; והיה שמח ומרענן, להזכר בדברים טובים :)
היא אמרה שהקול שלי או סגנון הדיבור היה נשמע לה מוכר... רק את המראה החיצוני שלי היא לא זכרה. כן, הנהנתי, ואמרתי שהשתניתי בשנים האחרונות והחיצוניות היא חלק מזה.
אני חשבתי שהייתי אצלם לפני שלוש שנים... אך במחשבה שניה, זה היה אולי לפני 6 שנים...
... ואז הגב׳ החביבה אמרה לי את שמה... והיכן הם גרים עתה, בארץ.

בעניין קמפיין האהבה...
אני נוחל הצלחה בגיוס השגרירים הטובים והאחראיים, שיסייעו להפיץ את אור האהבה והכבוד לעם.

ישבה לידי בחורה, שלומדת סוציולוגיה ופילוסופיה... וכשירדה, בתחנה 15, עוד דיברנו... והיא אמרה שהיא ״שמחה מאוד״ לשמוע מה שאני אומר, ושזה באמת חשוב מאוד...
ובעודה עומדת בחוץ, השחלתי עוד כמה משפטים מהירים והזכרתי את העובדה שבשנים האחרונות חוקקו פה חוקים נגד הטרדה מינית... והתקשורת וראש הממשלה ונשיא המדינה וחברות כנסת למיניהן ועוד פרובוקטורים... לא יצאו נגד התופעה המכוערת להחריד שפשתה בציבוריות הישראלית של הטרדה מינית של נשים... ולא היו הפגנות וכד׳...

אמרתי, שבמקום לחוקק חוקים נגד הטרדה מינית (דבר, אגב, שלא היה כדוגמתו בעבר, בדורות הקודמים), אולי כדאי לצאת בקמפיין, כמו זה שאני מעודד, לעורר מודעות ציבורית של אחריות וכבוד כלפי נשים ואחרים?!... והגב׳ אמרה שאני צודק...

... ואז יש כאלה, כמו בחורה אחת שנסעה איתי, שאמרה שהיא ״לא מכבדת דעות״ מסויימות, אם הם לא מוצאים חן בעיניה וכד׳.
והמשיכה לדבר על כל הדברים השליליים, אותם אני מנסה לדחות ולהצניע.
היא אמרה שחברה שלה החיילת הלכה במדים באיזה מקום בארץ, ומישהו כינה אותה בלשון גנאי... וזו תופעה בלתי מתקבלת על הדעת.
ניסיתי לומר, בדרכי שלי, שלכולנו יש אחריות למצב... וכל אחד חייב לקחת לתשומת ליבו, ולהשתדל לעודד אהבה ואחווה.

שוב דיברתי על החוקים נגד הטרדה מינית (שחוקקו נגד ציבור מסויים)... והשאלה היא למה? מה... הגברים הללו (שרובם המוחלט, אינם מהמגזר המסויים המותקף לאחרונה) לא התנהגו יפה ובכבוד לנשים? אז צריך לעודד ולחנך למתן כבוד. על זה ראוי לעשות הפגנה ורעש תקשורתי!!!

עלתה גב׳ שבאה לביקור בקמפוס, מלוס אנג׳לס... והיא אמרה למארחת שלה, שב- UCLA, גובים (גם מהעובדים כמובן) 70 דולר לחודש עבור חנייה בתוך הקמפוס.
אולי זה רעיון טוב... שככה תוכל האוניברסיטה לטפח ולשפר את הכבישים והחניות?!
מעיון באתר UCLA, נראה שאפילו ספקים משלמים חנייה. ונראה שיש הנחה לאנשים שמגיעים יחד ברכב אחד (Carpool).
מידע נוסף:
Campus Maps.
UCLA Parking Rates and Fees.
מפה אינטראקטיבית - המראה (בין היתר) היכן אפשר להחנות הרכב, ופרטים נוספים.
Getting Around Campus.

אחרי שעלו נוסעים בתחנה 2, הודעתי וביקשתי אתראה קצרה לפני תחנת ירידה מבוקשת, כמו שאני נוהג בדר״כ.
כשעברנו בתחנה 4 (ולא לפני-כן!) מישהו מלמל משהו מאחור, ותוך כדי שאני מאט לקראת פסי ההאטה, הבחור פשוט קפץ מהרכב.
כשהגענו לתחנה 5, וכבר עברנו אותה, מישהו קרא שאעצור... וכמה חבר׳ה ירדו מהרכב, והתנצלו שלא התריאו קודם.
הסתובבתי לשאר הנוסעים וביקשתי, שוב, בנחת, שיואילו נא לבקש עצירה מראש, כדי שאוכל לעצור באופן אחראי ובטוח יותר בתחנות.

עלתה גב׳, ושמעה אותי מדבר אנגלית עם הורים של סטודנטית, שהגיעו לביקור מ- פילדלפיה... ותהתה מהיכן האנגלית הטובה והמבטא. הסברתי; ואז ספק שאלה, ספק אמרה... האם זו עבודתי (כנהג שאטל), או שאני גם סטודנט.
היא לא הראשונה שהופתעה לשמוע שזו עבודתי.
אנשים בודדים מאוד כבר זיהו שיש בי פוטנציאל מבוזבז, רק כנהג שאטל... ותהו על כך. בינתיים אף אחד לא הציע לי עבודה אחרת :(
הבעיה העיקרית היא, ש- ״הם״ לא מעוניינים באנשים שבהכרח טובים, הגונים, ישרים, אחראיים ומנוסים... אלא כאלה, שבראש ובראשונה יש להם ״תואר״.
עצוב!! שהרי, עם על ההשכלה הגבוהה והתארים המדופלמים, העולם והחברה לא נהיו טובים יותר, הגונים יותר, ישרים יותר, אחראיים יותר, סובלניים יותר, אמינים יותר, נחמדים וידידותיים יותר, יצרניים יותר, חכמים ונבונים יותר, וכד׳.
חבל!

כשהתקרבתי לתחנה 8, ראיתי שני חבר׳ה עם סיגריות, אחד ביד ואחד בפה. כשהתקרבו ועלו על הרכב, ביקשתי ״בלי סיגריות, בבקשה״... ואחד מהם ענה, בלי סיגריות.
בהמשך הנסיעה, הרחתי ריח עישון, ובתחנה 11, ירדתי לראות מה קורה בספסל האחורי. ברכב, אגב, היו עוד נוסעים. והנה, באורח לא מפתיע, אחז אחד משני החבר׳ה בסיגריה דולקת. ביקשתי שירד מהרכב, והתחיל ויכוח קצר, שבמהלכו זרק הבחור את הסיגריה... ואני, עם שיקול דעת מוטעה, המשכתי לבקש שירד מהרכב. ״אתה רציני?״ שאל, ואמרתי: כן. הוא ירד וביקש את שמי, ובתגובה, אמרתי שאתן בשמחה, בתנאי שגם הוא יוציא תעודה מזהה ויזדהה. הבחור וחברו ויתרו והלכו.

בערב היה בבניין הנדסה, ערב הוקרה למתנדבי עמותת/ארגון ״ קו לחיים״... זאת למדתי מבחורה צעירה שהייתה בשאטל.
התעניינתי על מהות ההתנדבות, והיא אמרה שזה עבודה עם נכי CP... אך לשאלתי מה ראשי התיבות, היא אמרה שזה באנגלית, והיא לא יודעת. אמרתי שאבדוק אני, בלי נדר.
אולי היא התכוונה ל- Cerebral palsy - CP... מה שקוראים בעברית "שיתוק מוחין"?!

נחליאלי. דוכיפת

עלה איש חביב, כבן 70+, אותו אני מכיר כבר... ואמר (נראה לי בפעם הראשונה), שהוא לומד ב- ״חקר המוח״. לא שאלתי מה... רק אמרתי (בעצב) שמבחינתי המקום הזה בעייתי מאוד, בלשון המעטה, כי (כך גיליתי לפני כמה שבועות) מבצעים בבניין הזה, ניסויים בחסרי ישע. גברת צעירה שישבה מאחור, הגיבה ושאלה אותי: אתה לא משתמש בתרופות?
אמרתי, האמת?! אני משתדל לא... ורוצה רק לחיות חיים בריאים בלי הצורך בתרופות. ובכל אופן, אני חושב שהייתי מוותר על תרופה אם לשם ייצורה, ובשם המדע כמובן, ניצלו והתעללו בחסרי ישע... ולא משנה אם מדובר בארנבות, קופים, חולים סיעודיים בהרצפלד, יהודים או חיילים.
הזכרתי את ״משפטי נירנברג״, והבחורה אמרה/שאלה: מה זה קשור?!
וגיליתי לה, שחלק מכתבי האישום סבבו סביב ניסויים רפואיים...

ושוב, השאלה היא... האם ראוי להצדיק, לפעמים ובמקרים מסויימים, ניסויים בחסרי ישע?
ואם כן... מי מחליט מתי זה מוסרי ונכון, ומתי לא?

עטרה איזקסון . שיטה בחינוך?!

הרגשה לא נעימה.
החליפו לי משמרת, ע״פ בקשתי... אך לא תיאמו עם הנהג השני... והוא בא למשמרת הבוקר, ורק אז נוכח לדעת שהוא מוצב למשמרת ערב.
את לו״ז העבודה קובעים בימי רביעי... והוא כנראה ראה אז את הלו״ז... וביום חמישי, שינו את הלו״ז... בלי להודיע לו.
לא היה נעים לראות ולהיות שם, ולדעת שזה בגללי :(

איך אומרים "מקור" (של ציפור) באנגלית?
Beak

מה זה MSG?
1. קיצור של Message.
2. קיצור של Monosodium Glutamate.
3. ראשי התיבות והקיצור של Madison Square Garden.
4. ועוד...

מישהי מהנוסעים (שירדה בתחנה 10) ענתה מיד תשובה נכונה למקור. ואמרה מיד מונוסודיום גלוטמט. ואמרתי לה על מדיסון... והיא אמרה שלא הייתה יודעת את זה.

"הוֹדִיעֵנִי ה', קִצִּי--וּמִדַּת יָמַי מַה-הִיא; אֵדְעָה, מֶה-חָדֵל אָנִי." (תהלים לט' ה')

שאלתי הנוסעים:
1. איך אומרים "ראש השנה" ברבים?
2. כמה ראשי שנה ישנם בלוח העברי?
- ארבע ראשי שנים הם
- לא כולם ידעו.

אז מה למדנו היום?
- במושב אלמגור (מצפון לכנרת) מגדלים מנגו ליצוא ולשוק המקומי.
- שיש קו אוטובוס חדש וטוב, בירושלים, לשכונת גילה – קו 72.

דיברתי עם אחד הנוסעים על "רומי" ( ג'לאל א-דין רומי) וכתביו (יש לי ספר גם פתגמים שלו, מתורגם לאנגלית)... ונוסעת אחת (הלבושה באורח מסורתי, אך לא ברור לי מאיזה מגזר) הוסיפה של- Rumi, קוראים בערבית איבנת רומי (הבן של רומי?!)... וגם הזכירה את "איבנת סינא" - הוא "אבן סינא", לרגל כתביהם המיוחדים.
על שני החכמים שמעתי כבר לפני כמה שנים, ברוך ה'.

שוב אמר לי אחד הנהגים, כשראה את ידי הרועדות... שאסור לקחת ללב יותר מידי דברים.
יברך אותו האל.

סטודנטית טענה, שלא שמעה על ישעיהו ליבוביץ'. ממש לא מכירה.

אני שואל מה שלום הנוסעים... ורק חלק קטן אומר את האמת ומתלונן... ואני שואל אם ירצו לשתף ולספר.
אחת סיפרה שכשהיא תסיים את הלימודים ותצא מהאוניברסיטה... היא תרגיש טוב יותר. היא לומדת מתמטיקה. המרצים לא מצטיינים, התלמידים לא מסייעים ועוזרים, וקשה עד בלתי אפשרי למצוא מורים פרטיים טובים.
אחרת סיפרה משהו אחר... אך לצערי אינני זוכר מה אמרה.

פרופ. אפרים מאיר
פרופ. נתן אביעזר

בבא בתרא, דף צד׳ עמוד א' :
אמו של אברהם - אמתלאי בת כרנבו. אמו של המן - אמתלאי בת עורבתי, וסימניך טמא טמא טהור טהור.
אמו של דוד - נצבת בת עדאל. אמו של שמשון - צללפונית.

איש שעלה ארצה מ- Baarn וגר כיום בירושלים.
סיפר שמשפחת המלוכה גרה שם.

במהלך הנסיעות יצא לי לשמוע כמה פעמים, שמדברים על "קולקוויום" (באנגלית זה נשמע כמו Collocvium). חיפשתי באינטרנט, והמילה הקרובה ביותר שמצאתי, הינה Colloquium
אז יש סטודנטים שמכירים את המושג... ויש כאלה שממש לא.
... ואני סתם תוהה, אם באקדמיה היננו, מדוע לא לבטא את הביטוי כראוי?
כשאספתי חומר לרשומה הזו, מצאתי שבקישור לפעילות הזו, בבר-אילן, אכן משתמשים במילה הנכונה, בכתיב: http://hebrew.biu.ac.il/colloquium.html
אך לא בקריא משתמשים בצליל "V", בעוד שבמילה המקורית לא קיים הצליל "V".
כן! גוגל גם מצא מקורות בהן כתובה המילה, כך: Colloqvium. אבל זה ממש מיעוט!
נראה לי, האיש הקטן... שהיה מתאים לומר: "קולוקיום" / Collokium.
תעלומה?!?

עוד בענייני איותים וצורות הגייה:
במסעדה, הבחורה מעבר לדלפק, הציעה ממגוון האוכלים לבחירה... ולדג ה- Salmon, קראה ״סלומון״, כמו Salomon.
זו לא פעם ראשונה, לצערי, שאני שומע את השיבוש הזה.

את ה- Quinoa הכרתי בארה"ב... ושם, מבטאים את המילה כך!
בעברית קוראים לזה "קינואה", שזה בעצם הקריא של המילה בלועזית, אך כאמור, ההגייה הנכונה הינה: Kinwa.

אחוזת שרה.

הידעתם שה- " אלגברה" הגיע אלינו בזכות מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי?

נוסעת ש- "עשתה" עלייה מ- סקופיה, מקדוניה

תיאוריית "ארץ ישראל". איפה זה?
(לא נכנס לזה עכשיו)